תאמ;לק לי בבקשה: טיילור סוויפט לא מפסיקה לשבור שיאים, להוציא אלבומים, לאסוף פרסים, לאסוף כסף, מלא כסף, ועל הדרך לגדל צבא של מעריצות, וערימות של שונאים (זה בדרך כלל בא יחד).
מדובר בזמרת הכי מצליחה בארצות הברית, בפער, שגם נבחרה לאשת השנה של 2023 של מגזין "טיים", אבל יכולה בקלות להיות הדודה הזו שיושבת שני כיסאות ממך בסדר הפסח המשפחתי. איכשהו ולמרות הכול היא משאירה אבק לכל הביונסות והריהאנות של העולם שהן, ללא ספק, מגניבות ממנה פי מאה ומעניינות פי מאתיים.
טיילור סוויפט מלווה בפמלייתה
במסגרת הטיעונים לתואר אמרו עליה ש"היא גם הכותבת וגם הגיבורה של הסיפור שלה". הסיפור הזה הוא שילוב, חינני בדרכו, של המנוני העצמה נשית מתובלים באקסים שכולנו מכירים ששברו לה את הלב, בגדו ושיקרו והפכו לבית פלוס פזמון קליט. המסע המוזיקלי-ביוגרפי הזה רצוף במיליארדים בבנק ובשורה אינסופית של פסלונים מוזהבים, אבל אלוהים אדירים, איזה שעמום.
איך היא מתלבשת: סוויפט היא בלונדינית דקה גבוהה ועשירה, אז היא יכולה, ולובשת, פשוט כל מה שבא לה. עם נתוני הפתיחה האלה כל אאוט-פיט גנרי שמשתדך לרגליים הבלתי נגמרות שלה מוצא את עצמו בראש המצעד. במילים אחרות - גם הג'ינס הכי מכירת חיסול של גאפ, נראה עליה כמו דנים-קוטור.
כמי שצועדת על שטיחים אדומים של הטקסים הכי נוצצים בעיר בתדירות שבה אנחנו מזמינים קריספי צ׳יקן מ וולט, אין לה שום בעיה להעמיד בתור את בתי האופנה הכי נחשבים, שמתקוטטים על הזכות לשדך בין המותג שלהם לבחורה הכי פופולרית במסיבה.
סוויפט לובשת את הבגדים הנכונים של המעצבים הנכונים, וגם אם אין לה טעם מובחן וייחודי, יש לה סטייליסטים.
סרט הדוקו שלה, שרובץ בעשירייה הפותחת של נטפליקס כבר שנה, נקרא "מיס אמריקנה". והשם הזה יכול לשמש כהגדרה די קולעת לסגנון של טיילור סוויפט. קצת בת השכן וקצת מלכת המקובלות של התיכון שיוצאות בלילה לקרוע את מנהטן, (רק בלי סמים ובלי בחורים). היא גם קאנטרי וגם בלינג, ואף פפראצי לא יתפוס אותה עם ישבן חשוף ואבקה לבנה בנחיריים. היא ילדה טובה, מהסוג שכבר לא מוצאים בעולמות התוכן של היפים והמפורסמים בטיקטוק, וגם כשהיא מתלבשת סקסי, היא נראית פחות כמו פרומו לקלטת סקס, ויותר כמו מישהי ששתתה כוסית שמפניה מיותרת בחתונה של אחותה.
האופנה של סוויפט אמנם גנרית למדי, אבל היא נטולת אסונות, מחמיאה, ומורכבת מהרכיבים שמתאימים לנסיכה שהיא.
בגראמי האחרון (שבו היא שוב לקחה הביתה את הפרסים הכי שווים) היא הלכה על לוק בשחור לבן (בהלימה מכוונת לעטיפת האלבום) שכלל שמלת סטרפלס לבנה של סקיאפרלי, שסע אימתני וכפפותֶ שחורות. קצת קודם, בטקס גלובוס הזהב, היא נדחסה לשמלת פאייטים ירוקה של גוצ'י מהסוג שהופך את הגב לכלוב של שרוכים. כמו תמיד היא איבזרה את השמלות המשובחות עם הפוני הנצחי והליפסטיק האדום, וכן, היא נראתה נפלא גם בזה וגם בהוא. הפרח הכי מקורי בגינה? לא ממש, אבל אחד הפרחים היותר נאים בערוגה? בהחלט.
עתידות: טיילור הולכת ומשתחררת מתדמית הקאנטרי גירל שאמונה על חצאיות-קומות, חולצות משובצות ובתולים שמחכים בכספת עד החתונה. השמלות שהיא בוחרת מוותרות על בד לטובת עור חשוף ונדמה שנדבקה ב"מיילי סיירוס סינדרום". העתיד נראה נועז ונוצץ מתמיד - פחות נשוויל-טנסי ויותר טרייבקה ניו יורק (שם היא אכן מתגוררת רוב הזמן).
ומה אחר כך? אני רוצה להמר על נישואים למי מהאחים ג׳ונאס שיישאר פנוי, שברון לב מתוקשר ואלבום נקמה שימכור מיליארד עותקים.
מחיאות כפיים או מטר עגבניות? אני אלך על מחיאות כפיים. לא ממושכות, לא בעמידה, אל תגזימו, אבל הבחורה בוחרת נכון. ההישענות על בתי האופנה הכי מדוברים, ההתבגרות הסגנונית והניסיון המרשים לגדל קצת סקס אפיל, מעידים שסוויפט בשלה לעלות ליגה. בליגה החדשה הזו, השמלה של סקיאפרלי בגראמי היא ללא ספק בעיטת פתיחה ראויה.
