תצוגת הבוגרות של החוג לעיצוב אופנה בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה (לשעבר המרכז האקדמי ויצו חיפה) תוכננה להתקיים בתחילת החודש בנמל חיפה – טקס סיום מרגש המסכם ארבע שנות לימודים וחושף את עבודות הגמר לעיני בני משפחה, מוזמנים, אנשי תקשורת ותעשיית האופנה המקומית. אלא שלחסן נסראללה תוכניות משלו, וענני המלחמה בצפון הובילו לדחיית התצוגה, שצפויה להתקיים בסמוך לפתיחת שנת הלימודים הבאה. בינתיים, מוצגים פרויקטי הגמר בבניין בית הספר במושבה הגרמנית בעיר עד ה-28 באוגוסט, הזדמנות להביט מקרוב בעיצוביהן של 20 בוגרות החוג.
העבודה על פרויקטי הגמר החלה כבר בספטמבר אשתקד, חודש לפני טבח ה-7 באוקטובר. באופן טבעי, המציאות הקרינה על התוצרים הסופיים וחלחלה אל עבודות הסטודנטיות, גם אם באופן עקיף. "קל מאוד לומר שאופנה הגיבה למלחמות לאורך ההיסטוריה באופן אסקפיסטי ומשעשע, אבל זה לא נכון היסטורית, אולי למעט קולקציית ה-New Look של כריסטיאן דיור ב-1947 לאחר מלחמת העולם השנייה", אומרת ראש המחלקה, ד"ר רחל גץ סלומון, ומזכירה פרויקטים שעוסקים במופעי גבריות בזירה המאצ'ואיסטית הישראלית וסוגיות בישראליות העכשווית.
כחוג רב-תרבותי עם בוגרות רבות מהחברה הערבית והדרוזית, נראה כי אלו לא חששו לחקור נושאים שעלולים להיות נפיצים בנקודת הזמן הנוכחית, כמו הפרויקט המהודק "אני פה" של איאת גבארה, שביקש להחיות מחדש את סיפורם של בתי עקורים פלסטינים, תוך התמקדות בכפר ליפתא שבפאתי ירושלים. "לכאורה, בתי העקורים הפלסטינים נתפסים כאנדרטאות מתות וחסרות חיים, סמל לעקירה ולאובדן", היא מסבירה. "מבט קרוב בהם מגלה כיצד בתוך העזוב והנטוש מתקיימים חיי טבע צבעוניים. הקולקציה עוסקת בהמשכיות החיים בבתי העקורים, ובאמצעות שימוש בטכנולוגיה מתקדמת הופכים מוטיבים מהמסורת והתרבות הפלסטינית לרלוונטיים".
מערכות הלבוש שמציגה גבארה מפגינות יד טכנית חזקה וחשיבה קונספטואלית רחבה, לצד שימוש במדפסות תלת-ממד. חלק עליון של מערכת לבוש בדוגמה של רקמת איקסים פלסטינית, לקח את רקמת הטיראז המסורתית למקום עכשווי, תוך שהוא מוסיף לו שכבה תלת-ממדית. במערכת לבוש אחרת יצרה גבארה טיפוגרפיה של כפרי העקורים בהדפסת תלת-ממד על שמלת מיני אדומה בעלת צווארון עשיר בבד שמטפס ומכסה את השיער. פריט לבוש מסקרן נוסף בעיצובה הוא מעין חצאית משאל ארוך במראה אכול ומתפורר, שמצליח למצוא יופי גם ברגעי חורבן.
על קיר הכניסה לתערוכה מוצגים פיתוחי טקסטיל של בוגרות המחלקה, שמצביעים על חשיבה טקסטילית מפותחת ומקורית, עם שימוש בחומרים טבעיים כמו אבוקדו, הדפסות תלת-ממד, עבודה עמלנית של סריגה ועוד. בניגוד לתצוגת מסלול – התערוכה מאפשרת התעמקות בפיתוחי הטקסטיל, כמו גם להתרשם מספרי הסקיצות של הבוגרות. מאז כניסתה של ד"ר גץ סלומון לתפקיד, ניכר שיפור ברמת הביצוע של הפרויקטים, אולם נדרשת עוד חשיבה ועבודת פיתוח של הגזרות וצלליות הגוף, שבמקרים מסוימים שינמכו פרויקט בעל רעיון טוב וטקסטיל מסקרן.
"זה לא סוד שקיבלתי מחלקה במשבר", מודה ראש המחלקה, שיחד עם לאה פרץ, דיקנית בית הספר לעיצוב ולשעבר ראש המחלקה לאופנה בשנקר, עומדות בפני אתגר להפוך את החוג הצפוני למוביל בתחום. "מלבד הפן הטכני הנמוך, העיצוב היה חלש. עשינו מהלכים רבים של היפרדות ממנחים והכנסה של אנשי סגל חדשים. על אף הביקורת המוצדקת בשנה שעברה – זו הייתה קפיצת מדרגה מדהימה של החוג לאופנה, ואני חושבת שהשנה רואים זאת יותר. כניסתה של לאה פרץ לתפקיד ראש בית הספר מחזקת את החוג לאופנה".
בין הפרויקטים המגובשים שהוצגו בחדרי החוג, בלט בעושרו הטקסטילי והוויזואלי "בגדי הפלאות" של דניאל פדידה, שיצרה חמש מערכות לבוש בהשראת "חדרי פלאות" שהיו פופולריים במאות ה-18-16 והציגו נפלאות מעולם הטבע ומעשי ידי אדם. פדידה הדגימה יד טכנית חזקה באמצעות יצירה סיזיפית של משחקי נפחים, דוגמת כיסים הנפתחים ונפרשים כמניפה. בנוסף, היא יצרה גם חיבורים מעניינים של דוגמאות, כמו שילוב בין הדפסי פרחים לפסים בצבעוניות הרמונית, שהתגבשו יחד לאמירה אחידה ויפהפייה.
על פרויקט מצוין נוסף חתומה רג'ד דאהר, שבחרה לעסוק בדור ה-Z של המגזר הערבי. שם הפרויקט, "הנוער העתידי", מרפרר לערוץ הטלוויזיה המצויר לילדים בערבית SPACETOON, ששידר מדובאי. דאהר מסבירה כי היה זה ערוץ שפנה לצופים מדור ה-Z בחברה הערבית, שכונה על ידי קברניטי הערוץ "הנוער העתידי" וראה בו את הסיכוי לעתיד חדש. בניגוד לפרשנויות מילוליות שהופיעו בחלק מהפרויקטים, "הנוער העתידי" של דאהר מביא איתו נקודת מבט מקורית ורעיונות מחודדים, המצביעים על חשיבה קונספטואלית רחבה.
מערכות הלבוש שיצרה מפלרטטות עם אופנת רחוב ולוכדות את רוח הזמן בזכות שפה עשירה בניואנסים עיצוביים ותרבותיים, כמו מערכת לבוש שמורכבת מגופיית רשת עם הדפס ראש נמר משובצת אבנים, המסמנת שיח על גבולות של טעם טוב וטעם רע, שנלבשה עם חצאית לבנה משולבת ברצועות תחרה ואובייקטים שהודפסו בתלת-ממד. אל תפספסו גם את כפתורי דמות ערבי חובש כאפייה שיצרה דאהר ושולבו בחולצה לבנה, ובקנה מידה גדול יותר כתיק נשיאה. בימים מטורללים שבהם נוסעת בשדה התעופה רמון עוכבה בשל מדבקת סמיילי בצורת האות ת"ו בערבית, נדרש הרבה אומץ להציג עבודה כזו.
חשיבה הוליסטית וגם לא מעט הומור – עניין רלוונטי כל כך לתחומי העיצוב, שרבים חוששים לגעת בו – בלטו בפרויקט הגמר "ריליישן-שופ" של שקד הרוש, שעוסק בקפיטליזציה של אפליקציות היכרויות. "הקולקציה בוחנת כיצד נראית השטחה והחפצה של אהבה ויחסים בעידן הדיגיטלי, כאלו המבוססות על צריכה וסיפוק מידיים", היא מסבירה. "אנחנו יכולים היום להזמין דייט בלחיצת כפתור, בדיוק כמו שאנו מזמינים חבילה מאסוס או משלוח של סופר עד הבית. השיטוט באפליקציה הוא שופינג דרך חלון ראווה דיגיטלי שבו הופכים בני האדם למוצרי מדף מפתים".
מערכות הלבוש בעיצובה מתכתבות עם אופנת רחוב עכשווית, לצד יצירת צלליות מעניינות, כמו זוג מכנסיים רחבים העשויים רצועות בד באדום ולבן או ז'קט כחול עם רוכסנים כתומים, בעל ידית רחבה היוצאת מכותפות הכתפיים ההופכות אותו לתיק. הרוש שילבה בהומור ציטוטים עיצוביים כמו סמיילי על שקית, לוגו פפסי עם הכיתוב sexsi על אפודה בצבע אבן, ובדים המתכתבים עם תיקי קניות משובצים; והצליחה לגבש אמירה אופנתית שבפיתוח נכון, יכולה גם לצמוח לכדי קולקציה מסחרית.