עורך "ווג" הנודע אנדרה ליאון טאלי הלך הלילה לעולמו בגיל 73 בבית חולים בעיר וייט פליינס במדינת ניו יורק, כך דיווח הבוקר יומון האופנה WWD. לפי פרסומים בחו"ל, מותו נגרם מהתקף לב. תעשיית האופנה העולמית כולה והאמריקנית בפרט, איבדה את אחד מקולותיה החשובים. במשך למעלה מ-40 שנה שימש טאלי בתפקידי עריכה שונים בעיתונות האופנה, ובין היתר כתב למגזינים WWD, וניטי פייר, House & Garden ו-Vogue אמריקה, שם שימש כעורך האופנה של המגזין בשנים 1987-1983 ובהמשך כארט דירקטור. בשנים 2013-1998 סייע לשייף את השפה האמנותית של המגזין כשפעל תחת ההגדרה Editor at Large, משנה לאנה ווינטור, עורכת ווג אמריקה – האישה שעליה כתב בספרו האוטוביוגרפי "שוחות השיפון" (2020), "ווינטור מעולם לא הייתה להוטה לבגדים. היא הייתה להוטה לכוח".
8 צפייה בגלריה
כתב עליה: "ווינטור מעולם לא הייתה להוטה לבגדים. היא הייתה להוטה לכוח". טאלי ואנה ווינטור
(צילום: Getty Images)
את הקריירה שלו החל במגזין אינטרוויו שהפיק אנדי וורהול, ובמהלך עבודתו הוזמן לסייע לעורכת האופנה דיאנה ורילנד להציב את תערוכת האופנה "הסגנון הרומנטי והזוהר בהוליווד" במכון לתלבושות של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. בספר כתב על המפגש הראשוני ביניהם: "היא בוודאי אהבה את נוכחותי, את השילוב של המראה שלי, גבוה ובגוון דבש; את הנימוסים המושלמים ואת הטיפוח". טאלי היה גם יועץ האופנה של משפחת אובמה במסע הבחירות הראשון לנשיאות ובשנים 2011-2010 שפט בתוכנית הריאליטי America’s Next Top Model.
טאלי בצעירותו עם דיאנה ורילנד
"יש לי 45 שנים של זיכרונות מאנדרה ומהעבודה שלו עבור מגזין אינטרוויו של אנדי וורהול ועד לעבודה ב-WWD", ספדה לו הבוקר חברתו, מעצבת האופנה דיאן פון פירסטנברג. "אני זוכרת אותו לובש חלוק קשמיר, כשאנשים לבשו עניבה שחורה. נהגנו לשתות תה בפלאזה אתנה בפריז, והוא נהג להעמיד פנים שהוא מלך אפריקאי. הלכנו יחד לטקס ההשבעה של אובמה, וננסי פלוסי נתנה לנו את המושבים הכי טובים בבית. נעמי קמפבל לקחה אותו לאלג'יריה ממש לפני הקורונה והוא אהב את זה. היו לו כל כך הרבה חברים, הוא באמת היה גדול מהחיים".
אנשים נוספים מתעשיית האופנה העולמית נפרדו הבוקר מטאלי. הדוגמנית קוקו רושה כתבה: "הוא היה דמות אגדית באופנה ואנציקלופדיה מהלכת של ידע". עורך האופנה דרק בלסברג צייץ בטוויטר: "אף אחד לא סיפר סיפור כמו אנדרה ליאון טאלי. האינטונציה שלו, תנועות הידיים. הוא נשם אופנה ושבר מחסומים בענף הזה. הוא היה מקורי, מצחיק, נושך, מקושט, ומדהים לחלוטין".
8 צפייה בגלריה
"נהג להעמיד פנים שהוא מלך אפריקאי", כתבה עליו מעצבת האופנה דיאן פון פירסטנברג
(צילום: Getty Images)
גלימות המשי הצבעוניות שכיסו את גופו הגדול של טאלי כבר לא יקשטו את שבועות האופנה של ניו יורק ופריז, שם צבעה דמותו הבלתי נשכחת את השורה הראשונה בתצוגות האופנה. איש שאי אפשר היה להתעלם מנוכחותו: גבר שחור בגובה 1.98 מ', גדול ממדים, פעיל בולט בקהילה הלהט"בית, לבוש באקסטרווגנטיות בגלימות יוקרתיות וכובעי פרווה בדומה למלכים אפריקאים, ועם פה גדול שלא שמר דבר לעצמו. "אני לא חי בשביל אופנה, אני חי בשביל יופי וסטייל. אופנה חולפת, סגנון נשאר", אמר בפרפראזה על הציטוט הידוע של גבריאל (קוקו) שאנל.
באוטוביוגרפיה שפרסם לפני שנתיים סגר חשבון עם ווינטור ועם תעשיית האופנה שבה צמח ככותב. הוא כתב שם על אימו של מעצב האופנה קרל לגרפלד, שנהגה לקשור אותו בלילות למיטה ברצועות עור כדי שלא יקום לאכול, על ביאנקה ג'אגר שהשתמשה בתיקים לנשיאת רובי ציד של לואי ויטון כדי לשאת את שמלות הערב שלה, ועל הקפריזות של ג'ון גליאנו. והיו לא מעט כאלה.
"אנדרה הוא אחד מעורכי האופנה הגדולים האחרונים שיש לו חוש מדהים של היסטוריית אופנה. הוא יכול לראות את הרפרנס המקורי דרך כל מה שאתה עושה, לחזות מה היה על לוח ההשראה שלך", אמר המעצב טום פורד למגזין וניטי פייר בעבר. "אלוהים אדירים, העובדה שהוא מבין מה אתה אומר ומה אתה מנסה להכניס לתרבות הפופ כשהוא יושב בשורה הראשונה – בשביל זה אתה עובד כמעצב אופנה".
תרומתו החשובה לשיח האופנה הייתה בקידום מעצבי אופנה צעירים ובחיזוק ייצוג שחור במסדרונות ווג ובין עמודי המגזין. טאלי היה זה ששכנע את מישל אובמה, לשעבר הגברת הראשונה של ארצות הברית, להופיע על שער המגזין לראשונה בשנת 2009 עם כניסתו של ברק אובמה לתפקיד נשיא ארצות הברית, והוא אף חתום על הריאיון שהתפרסם איתה בין עמודי המגזין. הוא היה גם זה שחיבר בין אובמה לג'ייסון וו, אז מעצב אנונימי צעיר, שנבחר להלביש את הגברת הראשונה בשמלה לבנה לנשף שנערך בערב ההשבעה לנשיאות. ואלו רק דוגמאות ספורות לחוטים שמשך מאחורי הקלעים.
למעשה, את מאבקו האישי כנער צעיר ושחור שהתברג לצמרת עולם האופנה, ניצל כדי לסייע לאחרים. טאלי נולד בוושינגטון, סיים תואר ראשון בספרות צרפתית באוניברסיטת קרולינה סנטרל, ולאחר מכן למד לתואר שני באמנות ובספרות צרפתית באוניברסיטת בראון היוקרתית. בשנים 1980-1978 הוא כתב עבור WWD בפריז עד חזרתו לארצות הברית, שם החל לעבוד בהוצאת קונדה נאסט, המו"ל של ווג.
יחסיו הסימביוטיים עם ווינטור הגיעו לסיומם לפני כעשור. באוטוביוגרפיה "שוחות השיפון", גולל את סיפורו כאחד הגברים השחורים במגזין ואת היחס המפלה שבו נתקל לא אחת בעבודתו – אפליה שעליה התנצלה ווינטור במכתב פתוח לעובדי המגזין בעקבות מחאת Black Lives Matter. בריאיון שהעניק עם יציאת הספר, המשיך טאלי בביקורת כלפי ווינטור. "ההתנצלות שלה מגיעה ממקום פריבילגי. אני רוצה לומר דבר אחד: 'דיים אנה ווינטור היא קולוניאליסטית. היא מגיעה מבריטניה, היא חלק מאקלים קולוניאליסטי'", אמר, "אני לא חושב שהיא אף פעם תיתן למישהו להפריע לפריבילגיה הלבנה שלה".
8 צפייה בגלריה
אמנדה גורמן על שער ווג. "אנחנו ממשיכים לטפס על גבעות של ריפוי, גבעות של סלחנות", כתב טאלי
(צילום: שער מגזין)
ולמרות הכול, הוא מעולם לא עזב את ווג – כפי שאפשר ללמוד מחשבון האינסטגרם של טאלי, שהמשיך לקדם תכנים מהמגזין. אחד האחרונים היה השער המדובר של המשוררת אמנדה גורמן, שהופיעה בינואר אשתקד בטקס ההשבעה לנשיאות של ג'ו ביידן, אולי עדות למהפכה שחלם עליה וגם לתהליך הריפוי שעברו יחסיו עם ווינטור.
"השער של אמנדה גורמן לווג אינו רק מבריק ומודרני, הוא גם ראשון בהיסטוריה של המגזין בכל כך הרבה מובנים. זו הפעם הראשונה שמשוררת אפרו-אמריקנית מופיעה על שער המגזין, וזה שער היסטורי כיוון שגבר שחור, המעצב וירג'יל אבלו ללואי ויטון (שמת לפני כחודשיים, א"י) עיצב את בד הקנטה שהיא לובשת, בד כותנה מודפס המסמל מורשת אפריקאית קלאסית".
"אנחנו ממשיכים לטפס על גבעות: גבעות של ריפוי, גבעות של סלחנות, ולטפס על גבעות והרים של התגברות על כל מצוקה, גזענות מערכתית וחוסר שוויון", כתב לסיכום. "דיים אנה ווינטור מאיצה את הבטחתה להכלה וגיוון. השער הזו הוא רגע מכונן בהיסטוריה של קונדה נאסט; שער שכל האימהות והסבתות והדודות מכל צבע, היו רוצות שהבנות הצעירות שלהן יראו ויחוו".
