עילי בוטנר (44), מוזיקאי ויוצר. אבא של איתי ויואב (תאומים בני 11) ואורי (שבע)
עילי בוטנר, איך הכול התחיל?
"הייתי ילד שמאוד אהב מוזיקה. שמעתי מוזיקה מגיל אפס. גדלתי בקיבוץ עין כרמל וזה היה מאוד משמעותי. כל הדברים שחוויתי כילד מאוד השפיעו עליי. ספגתי שם המון מוזיקה מגיל מאוד צעיר, גם בבית הילדים בלינה המשותפת. היינו המחזור האחרון שהיה בבית הילדים. הכול התחיל משם. והייתה גם הרבה מוזיקה ששמענו בבית ברדיו ובתקליטים. בגיל 12, התחלתי ללמוד לראשונה לנגן בגיטרה. ככה זה התחיל. התאהבתי בזה. לאט-לאט, זנחתי את הכדורגל שכל כך אהבתי והשקעתי את כל כולי במוזיקה. בסוף כיתה י', עזבתי את הלימודים והלכתי ללמוד מוזיקה ב'רימון'. הייתי הכי צעיר שם, כי אלה לימודים גבוהים אחרי התיכון. הייתי יוצא בכל בוקר באוטובוס הראשון וחוזר באוטובוס האחרון. ככה כל יום במשך שלוש שנים, עד שהתגייסתי לצבא. עוד לפני הצבא, הראשון שנתן לי צ'אנס בעולם הזה היה שמוליק קראוס. התחלתי לנגן ולהופיע איתו בגיל 17, כשלמדתי ברימון".
איזה זיכרונות יש לך מהתקופה הזו?
"היו לי חוויות מטורפות איתו. נסעתי איתו להופעות בכל הארץ. לא האמנתי שנפלה בחלקי כזו הזדמנות. הייתי מבלה איתו בסלון יחד עם אסי דיין, מאיר אריאל וקלפטר. ואני הקטנצ'יק יושב עם כל האגדות האלה. זכיתי לחוות איתו המון. ניגנתי איתו גם בהקלטה האחרונה שלו באולפן באלבום האחרון שלו, 'יום רודף יום', לפני שנפטר. שמוליק קראוס היה איש מורכב. היו בו הרבה צדדים. אני זכיתי להכיר שמוליק קראוס מאוד חם, מאוד אנושי ומאוד רגיש. הוא אהב אותי. הרבה פעמים, כשההופעות נגמרו מאוחר, הייתי נשאר לישון אצלו בדירה ברחוב טרומפלדור בתל אביב, ולמחרת היינו הולכים לאכול שניצל אצל ציון או הולכים לכרם. מדובר בחוויות מדהימות לבן 17. הרבה פעמים היו שואלים אותו: 'שמוליק, מי זה הילד הזה איתך?' והוא היה ממציא שאני הבן השלישי שלו מאשתו השלישית. הוא הרי היה נשוי בכלל רק פעם אחת ויש לו שני בנים".
ומה קרה בצבא?
"בצבא הייתי בחיל הים במשך שנה וארבעה חודשים. לא התקבלתי ללהקה צבאית, כי היה צריך רק גיטריסט אחד ובשנה שהתגייסתי התפקיד כבר היה תפוס. מאוד נהניתי בבסיס חיל הים בחיפה, אבל אז נקראתי לשרת כגיטריסט בתזמורת חיל האוויר. גם כשהשתחררתי, שמוליק קראוס סידר לי את העבודה הראשונה שלי באזרחות. עברתי מהקיבוץ לתל אביב והוא סידר לי לעבוד בפיצוצייה".
היית גם נגן מלווה של הרבה אמנים מפורסמים.
"ניגנתי לגלי עטרי, לעברי לידר, לריקי גל, ל'כוכב נולד' והייתי גיטריסט אולפן בטלוויזיה. כל הנושא של השירים הגיע ממש באמצע החיים, בלי שום תכנון. הרי הלכתי ללמוד ברימון כדי להיות גיטריסט. כל כתיבת השירים הגיעה במקרה. ממלווה אמנים, התחלתי לייצר שירים ולהוציא אלבומים עם שירים שלי. עשיתי גם הרבה שיתופי פעולה עם אמנים כמו נינט, ריטה, רן דנקר, אביב אלוש וקובי אפללו, שבהם אני שר מדי פעם. בעשור האחרון, אני מופיע עם ההרכב שלי ילדי החוץ. זה מונח שמגיע מהעולם הקיבוצי. הרבה מהשירים שלי עוסקים בעבר, במשפחה ובזיכרונות. הרגשתי חיבור למונח הזה, ילדי החוץ. זה אומר לי הרבה מאוד. יש לי שירים שכתבתי לאחי הגדול, שהוא פגוע ראש – מ'מכתב לאחי', 'שווים' ועוד. אנחנו שלושה אחים, אני האמצעי. אחי חי היום בקיבוץ והוא בסדר גמור. אני מודה שמעולם לא חלמתי לעסוק בכתיבה וביצירה של מוזיקה. לא העזתי לחלום על דבר כזה. זה אף פעם לא מובן מאליו לראות אנשים באים וצורחים את מה שכתבת. בסוף אלה גם שירים מאוד אישיים שלי".
6 צפייה בגלריה
"אני תמיד מקפיד להסתפר לפני הופעות. קרחת חלקה נראית טוב יותר". עילי בוטנר במרפסת ביתו
(צילום: טל שחר)
מה היו הרגע הכי טוב שלך והרגע הכי פחות טוב עד כה?
"הרגע הכי טוב קורה ערב-ערב על הבמה, כשהקהל מגיע ושר את השירים שלך, רוקד, מכיר את המילים ולוקח את השירים לחיים שלו ומשתף אותי. זה הרגע הכי חשוב וזה רגע מתמשך, שפוגש אותי במקומות מאוד מרגשים. בהיבט האישי, אני חושב שהמשפחה, שירי אשתי והילדים, זה הדבר הגדול ביותר שקרה לי. בדומה למוזיקה, גם על זה לא העזתי לחלום. הגעתי ממשפחה שבה ההורים התגרשו ובגיל עשר התפרק כל התא המשפחתי שלי. כל הנושא של בית לא היה רגיל עבורי. אז העובדה שהיום יש לי את המשפחה שלי, כילד להורים גרושים, זה לא דבר מובן מאליו. בערב, כשאנחנו יושבים כל המשפחה לארוחת ערב יחד – זה לא מובן מאליו. לי לא היה את זה. לפחות, אני לא זוכר את זה.
"הרגע הכי פחות טוב היה כשהאלבום השני שלי יצא והשתתפו בו הרבה זמרים מפורסמים. היה פסטיבל בתל אביב והופעתי עם הזמרים שהשתתפו באלבום, והיה כיף גדול. למחרת, שלחתי מיילים לכולם שאני רוצה להמשיך להופיע איתם, וכולם ענו לי בשיא הנחמדות שהם לא יכולים כי יש להם את הקריירות שלהם. מצאתי את עצמי יושב שנתיים בבית אחרי הופעה חד-פעמית שרציתי להמשיך אותה. אבל כולם זמרים מאוד מפורסמים, שאמרו לי שהם לא יכולים לצאת לסיבוב הופעות איתי. מצאתי את עצמי בלי הופעות, כשאשתי בבית בהיריון הראשון עם התאומים. פתאום עלו לי שאלות קיומיות על המקצוע ואיך אני יוצא מהדבר הזה. זה היה רגע מאוד קשה. אמרתי לעצמי: עכשיו אתה יושב, חושב וכותב מה הצעד הבא ומה המהלך הבא. ככה נולד ההרכב 'עילי בוטנר וילדי החוץ'. הרכב מיוחד ששר את השירים שלי. לא ידעתי למה אני נכנס ואיך יקבלו את זה. בחרתי באדר גולד, אוהד שרגאי, והיום אנחנו כבר ארבעה, כי יש גם את תום גפן. מהמקום הנמוך והקשה הזה של לשבת בבית ואשתי בהיריון ראשון עם תאומים, ישבתי וכתבתי את השירים שהפכו להיות של ההרכב. זה היה לצמוח למשהו שלא שיערתי שיגיע בעוצמה כזו ועם חיבוק כזה גדול מהמדיה ומהקהל. הופענו באמפי שוני עשר פעמים וכל ההופעות היו סולד אאוט. בתקופה שישבתי בבית, אפילו להופעות התנדבות לא קראו לי. ומשם להגיע להצלחה ולרפרטואר כזה ועם נבחרת חלומות. הרגע הקשה הפך לרגע מאוד מלמד וממלא. דווקא מתוך הקושי".
(עילי בוטנר וילדי החוץ)
מה הייתה החוויה שעיצבה אותך?
"הגירושים של ההורים שלי עיצבו אותי. גם הסיפור של אחי הגדול השפיע עליי מאוד. גם הילדות והנעורים בקיבוץ עיצבו אותי מאוד".
אתה שלם עם המראה שלך?
"בגדול, אני אומר תודה על מה שיש. בסך הכול, אני בסדר. אף פעם לא הייתה לי בעיה עם הקרחת. בשנים האחרונות למדתי גם לחיות בשלום עם השערות הלבנות בזיפים של הזקן. המלחמה האמיתית שלי זה עם הבטנונת הקטנה שמבצבצת לה. אני פשוט נורא אוהב לאכול. זו החולשה שלי. אבל בסך הכול, אני בסדר עם עצמי".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?
"כל מה שגורם לאנשים להרגיש טוב – אני בעד. למה לא? חשוב שאנשים ירגישו טוב עם עצמם. אני בעד שאנשים יהיו שלמים עם עצמם ויהיו מאושרים. ואם יש דרך לעזור לזה, אז למה לא?"
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"לא זוכר שעשו לי אי פעם פשלת טיפוח. לא היה לי דבר כזה אף פעם".
יש לך טיפ טיפוח?
"הטיפ הכי חשוב שלי זה להשתמש בדיאודורנט ובבושם. זה חובה לכל אחד. גם קרם הגנה על הקרחת זה חובה. הרבה גברים קירחים לא מודעים לזה בכלל".
6 צפייה בגלריה
"כשאני ממש מתגעגע לעבר – אני עושה סיבוב בדיוטי פרי כדי להיזכר במסלול החיים לפי ריחות"
(צילום: טל שחר)
ספר על שגרת הטיפוח שלך.
"אני תמיד מקפיד להסתפר לפני הופעות. קרחת חלקה נראית טוב יותר, וגם מבחינת התחושה של ההתחדשות לפני הופעה. זה ה'איפור' שלי. גם אם בקושי יש מה לספר. אני מספר גם את השיער בראש וגם את הזקן. יש לי שתי מכונות נפרדות, אחת לראש ואחת לפנים. אני תמיד מורח קרם עם הגנה גבוהה של לה רוש פוזה גם על הקרחת. יש לי גם קרם הגנה שיש בו טיפה מייק-אפ כדי להסתיר את הפיגמנטציה בפנים. לפני ההופעה האחרונה בשוני, הלכתי גם לעשות טיפול פנים שהיה מהמם. בבית אני מורח לפעמים את קרם הפנים של אשתי, אבל רק כשהיא לא רואה".
מה לגבי בושם?
"יש לי כמה. יש לי בושם של גוצ'י, בושם של בננה ריפבליק שאני מת עליו, וגם משהו שנקרא דנהיל. לפעמים, כשאני ממש מתגעגע לעבר – אני עושה סיבוב בדיוטי פרי כדי להיזכר במסלול החיים לפי ריחות. כל בושם מזכיר לי בן כמה הייתי. נגיד, ז'אן פול גוטייה מזכיר לי את כיתה י', הוגו בוס את הצבא, ויש בושם שמזכיר לי את החברה הראשונה שהייתה לי".
יש לך שגרת תזונה וכושר?
"אני עושה כושר, למרות שבתקופה האחרונה קצת פספסתי. יש לי יחסי שנאה-אהבה עם זה, אבל אני אחזור להתאמן. בדרך כלל, אני רץ חצי שעה, מרים קצת משקולות ועושה תרגילי בטן בחדר הכושר. עכשיו אני קצת בהפסקה, אבל אחזור לזה – מבטיח. אני משתדל לאכול בריא. לפעמים אני חוטא בפחמימות כאלה ואחרות. בסך הכול, אוכל בריא. המבחן הגדול הוא אחרי הופעות. תמיד מאוד מפתה ללכת לאכול אחרי הופעה. אני עומד בזה בגבורה ומשתדל לא לאכול אחרי הופעות. בשבילי, זה המבחן הגדול. פעם הייתי אוכל בלי חשבון, אבל מתבגרים".
איזו עצה היית נותן לעצמך הצעיר?
"בהיבט המקצועי, הייתי אומר לעצמי שאני נמצא בעולם מלא הפתעות, אז כדאי להיות כל הזמן קשוב למה שקורה סביבך ולאנשים שאתה פוגש בדרך ומנגן איתם. כל אחד הוא עולם וסיפור, ואתה יכול ללמוד המון-המון דברים מהם. להיות כל הזמן רגיש וקשוב, ולא לפחד מדברים. לתת להם לקרות. כשאני נפגש היום עם בני נוער במגמות מוזיקה, אני אומר להם להיות תמיד קשובים. זה טוב למקצוע וטוב לחיים. בהיבט האישי, הייתי אומר לעצמי שהכול יהיה בסדר, ושכל מה שקורה – קורה לטובה. לפעמים מתוך שברים אפשר לצמוח ולגדול. יש שורה בשיר מאוד יפה של לאה גולדברג: מותר לאהוב ומותר ומותר לאהוב. אז לא לפחד לאהוב".
איפור לתמונות סטילס: הילה דן | סטיילינג: אייל חג'בי | ע. סטיילינג: נועה שחרי | בגדים: חולצה צבעונית ומכנסי ג'ינס – H&M | חולצה לבנה, De apartment | חולצה בצבע זית ומכנסי ג'ינס בהירים – קלווין קליין
