ג'ארד לטו
סליחה, במי מדובר? השחקן הכי טווסי עם העיניים הכי כחולות בהוליווד, סוגר 50 רגע אחרי שסגר מעגל עם השתתפותו בסרט "בית גוצ'י" – בית האופנה שעבורו הוא נוהג לדגמן בשנים האחרונות.
לטו אוחז בסיפור חיים מהסוג החביב על מחברי הביוגרפיות של הוליווד – ילדות של עוני, נעורים של הסתבכויות קטנות עם החוק, וגאולה עצמית דרך האמנות. תוסיפו לתרכובת הזו גם יופי עדין אך גברי, עיניים בצבע שמיים, וכישרונות מגוונים שמשתרעים ממשחק עד מוזיקה, ויש לנו מנצח.
לטו ידוע כשחקן מתמסר – הוא הוריד 12 קילו ממשקלו כדי לשחק מכור לסמים ב"רקוויאם לחלום", העלה 30 קילו כדי לגלם את מארק דיוויד צ'פמן בסרט "היום בו רצחתי את לנון", ושוב הרעיב את עצמו לטובת תפקיד של טרנסג'נדרית נשאית HIV בסרט "מועדון הלקוחות של דאלאס" (שעליו זכה בפרס אוסקר לתפקיד משנה).
כשהוא לא משחק, הוא שר בלהקה "שלושים שניות למאדים" שהקים עם אחיו (והוא עושה זאת קצת פחות טוב מאשר את תפקידיו הקולנועיים), מקדם אורח חיים טבעוני, ונלחם לאורך שנים בטענות שלא הוכחו על התנהגות מינית פסולה לכאורה ועל הנהגת כת מטורללת המבוססת על מעריצי להקתו - נושא שלעתים נטען כי הוא בכלל בדיחה או דרך לקדם את המוזיקה שלו.
לטו, אפילו לפי הגדרתו שלו, הוא "איש מוזר" - גם בתפקידיו הקולנועיים וגם בחייו האישיים. הוא שיחק מכורים לסמים וגילם רוצח. הוא היה הג'וקר, טרנסג'נדרית גוססת, ורשע עיוור מהעתיד. השינויים הפיזיים שהוא מבצע לצורך תפקידיו, מהדהדים גם בשינויים שהוא עובר בחייו. שיער ארוך, שיער קצר, משחור עד לבן (כולל נחיתה על קוצים בירוק לתקופה קצרה), עם זקן, בלעדיו, שמן, רזה, ושרירי – הוא היה (ונראה) כבר הכול.
למה אייקון? לטו הוא טווס בלהקה של דרורים אפורים. הנראות הגברית ההוליוודית היא, על פי רוב, מהסוג המכובד והגברי למהדרין. תו תקן ג'ורג' קלוני, אם תרצו, שמתבטא בחליפות טוקסידו, לסת מרובעת, מנעד צבעוני שנע בין שחור לשחור ותסרוקת אחת שמשתנה פעם בעשור. יחד עם טימותי שאלאמה – שהוא אולי הגרסה היותר צעירה והפחות אפלה שלו – לטו הוא "כוכב אחד שמעז" לחרוג מהסטנדרט. הוא האיש שמוסיף צבע לסקאלה המונוכרומטית שמרכיבה את הגבריות ההוליוודית השמרנית.
בגיל 50, הוא מעלה לאינסטגרם תמונה שלו מרוח בשמן, עם קוביות בבטן, עוגת יום הולדת וזרזיף של דם בזווית הפה. אז מעבר לכעס המובן על מי שמעמיד סטנדרטים כאלה לגברים בגילו, זוהי התמצית של לטו – מפתיע, פרובוקטיבי ויפה להכאיב. אולי זה מסביר את חוסר הפחד שלו להופיע במראות מתחלפים ברבים מסרטיו, כמו השנמוך הפיזי שעבר לטובת תפקידו כפאולו גוצ'י ב"בית גוצ'י", שם הוא מפציע עם קרחת חלקית, קמטים, וחליפת קורדרוי סגולה שלנצח תרדוף את סיוטי הלילה האופנתיים.
לטו יודע להיראות כמו בן השכן הטוב, שילוב של ישו ואיש מערות מזוקן, וגם כמו הנבל הכי קריפי בשכונה. בין הקצוות האלה הוא מתנהל כזיקית. את התכונה הזו הוא מגייס גם לטובת ההופעות האופנתיות שלו, שנעות בין אנסמבל לבן בסגנון ישועי (כראוי למי שמעריציו מכנים אותו "משיח") לבין חליפות צבעוניות מטשטשות מגדר מבית היוצר של אלסנדרו מיקלה, המנהל האמנותי של גוצ'י וחברו הטוב של לטו.
לטו ומיקלה נחשבים לגברים הכי אופנתיים בסביבה. הם מגיעים יחד לכל אירועי האופנה, מלבים את הדיבור על טיב היחסים ביניהם, ומפגיזים עם ההופעות האופנתיות הכי פרועות שאפשר. לטו שימש כפנים לבושם גילטי של בית האופנה, והוא גם הפרזנטור החצי-רשמי של בגדי המותג. הוא, כמובן, טוען שהוא ממש לא שם לב למה שהוא לובש, אך הקומבינציות המושקעות בזהב, ירוק וקטיפה, למשל, מעידות אחרת.
למה לא? אי אפשר להתעלם מהשמועות על התנהלות מינית פסולה לכאורה, כולל כלפי קטינות, שיוחסו ללטו. חשוב לציין כי הטענות האלו לא הוכחו מעולם, אך הן הופיעו ברשת וזכו לתהודה בשנת 2018. יחד עם הדיבורים על כת שהוא אולי מנהיג, עולה תמונה מטרידה שבינתיים נשארת כעננה אפלה מעל דמותו, גם אם היא מלווה בסימני שאלה רבים ולא פגעה בקריירה שלו.
ובכל זאת: הפרסונה המתעתעת של לטו נשארה עד כה מקור לתהיות, ללא האשמות רשמיות. זה מטריד ומקשה לחבב אותו באופן אישי , אך בינתיים מככבים המראות שלו על השטיחים האדומים – שם לטו הוא ייצוג מושלם לנראות הנחשקת של "הגבר החדש", זה שלא מפחד מצבעוניות נועזת, קישוטים וטשטוש מגדרי, אבל לא גולש למחוזות הקאמפ. הסגנון שלו, שמזגזג בין הנוקשה לרך, מתייחס לגבריות כמשהו שאפשר לשחק איתו, שזה אולי החלום הכמוס של אנשי הטוקסידו והזיפים של הוליווד הישנה.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.