באופן אירוני, בחר ה"ניו יורק טיימס" לפרסם בחג המולד, ריאיון נדיר עם הכוכבת היהודייה הגדולה ברברה סטרייסנד, הממוקד לראשונה באופנה ובסגנונה האישי. בהמשך לאוטוביוגרפיה My Name is Barbara (כשם אלבומה החמישי מ-1965) שראה אור בחודש שעבר, בחרה סטרייסנד (81) להאיר במעט על בחירותיה האופנתיות על הבמה, השטיח האדום והופעותיה לאורך השנים. "אני מניחה שנראיתי אחרת, התלבשתי אחרת", הסבירה סטרייסנד. "אף פעם לא התלבשתי בסגנון העדכני לתקופה, היו דימויים אחרים שהשפיעו עלי. קיבלתי השראה מסרטים תקופתיים, ציורים במוזיאונים והפוסטרים המופלאים של שרה ברנהרדט שראיתי לראשונה כנערה".
השם "ברברה סטרייסנד" אינו הראשון שעולה לראש כשמבקשים לדבר על אייקון אופנה מתחום המוזיקה. ביונסה, מדונה, שר, ליידי גאגא, ביורק, טינה טרנר ואחרות עוקפות אותה בסיבוב. אבל לאורך שישה עשורים של קריירה היו לה לא מעט רגעים אופנתיים ופורצי דרך, כמו הבחירה המפתיעה להופיע בטקס ההשבעה של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ב-1993 לבושה חליפת שלושה חלקים שהורכבה מווסט, ז'קט וחצאית בדוגמת פסי סיכה בעיצוב משותף שלה עם דונה קארן (שגם עיצבה את שמלת הכלה של סטרייסנד ב-1998) בנישואיה לג'יימס ברולין.
במונחים מסוימים, בראה סטרייסנד בצלמה גם את ה"יאכנע" המודרנית. "אף אחד לא הסתכל עלי וחשב, 'הילדה ההיא צריכה להיות כוכבת קולנוע'", כתבה בספר הזכרונות שראה אור בהוצאת Penguin Random House. "יש לי ראש קטן, אף עקום, הפה שלי גדול מדי והעיניים שלי קטנות מדי. האם בכלל חשבתי שאני סקסית? לא". עם השנים הבינה את חשיבותם של בגדים בעיצוב דמותה הציבורית - הברווזון המכוער מברוקלין שהפך לאחת הכוכבות האמריקניות הגדולות אי פעם, אגדה חיה. "כולנו גדלנו על אגדות", אמרה סטרייסנד באותו ראיון. "מי לא אוהב סיפור סינדרלה?"
למעשה, בתחילת דרכה, בעידן נטול סטיילסטים צמודים, נדרשה סטרייסנד להמציא את סגנון הלבוש שלה בעצמה. היא עשתה זאת באמצעות אייליינר שחור, שיער אסוף בקפידה מעלה ומשחק עם מלתחה אנדרוגינית שהגיעה לשיא בתפקידה כ"ינטל" במיוזיקל הקולנועי בבימויה מ-1983, תפקיד עליו זכתה בגלובוס זהב כפול כשחקנית וכבמאית. בהופעת הבכורה שלה ב-1960 בפיאנו בר Bon Soir שבגריניץ' וילג', היא לבשה את מה שהיא תיארה בראיון כ"ווסט גברי בסגנון פרסי מתחילת המאה ה-20 עם צווארון מוגבה, רקום בחוט כסף, מעל שמלה שחורה פשוטה".
8 צפייה בגלריה
אינספור פרשנויות לסגנון הגברי. סטרייסנד בטקס פרסי הטוני 2016
(צילום: Evan Agostini/Invision/AP)
להופעה נוספת שנערכה למחרת, בחרה במעיל ויקטוריאני עם נעלי סאטן ורודות משנות ה-20 שרכשה ב-3 דולר בלבד בחנות יד שניה. באותם ימים, סיפרה, החלה לחדד את סגנון הלבוש האנדרוגיני שמלווה אותה מאז. "לא התייחסתי לשמלה באופן הקונבנציונאלי שרוב זמרות מועדוני הלילה לבשו. במקום זאת, לקחתי בד לגברים - טוויד בשחור-לבן - ועיצבתי וסט שלבשתי עם חולצת שיפון לבנה וחצאית טוויד תואמת, באורך הרצפה עם שסע בצד. מאז אני לובשת גרסה של החליפה הזו".
8 צפייה בגלריה
אייליינר שחור ושיער אסוף מעלה. ברברה סטרייסנד ב-1966
(צילום: Terry Fincher / Stringer)
ובאמת, סטרייסנד העניקה לאורך הקריירה אינספור פרשנויות נשיות לסגנון הגברי שאימצה. ב-1966, לדוגמה, הגיעה לפתיחת תערוכה בגלריה גרוסוונור בלונדון, עם בעלה דאז, השחקן האמריקאי אליוט גולד, לבושה שמלה שחורה ומעליה מעיל גברי בדוגמת פסי סיכה, וענק פנינים להשלמת המראה. היא בחרה בחליפת שלושה חלקים גברית לטקס פרסי גלובוס הזהב ב-2018, ושנתיים קודם בטקס פרסי הטוני, עם צווארון תחרה לבן שהסתלסל החוצה מהווסט. מבין אלה, בחירתה ללבוש חליפה "גברית" לטקס ההשבעה של קלינטון נחשבה לפרובוקטיבית ביותר נכון לתקופה, עד כי אפילו בטיימס הגדירו בזמן אמת את בחירת הלבוש שלה כ"מראה מטריד".
בריאיון השבוע התייחסה גם לאחת הפאדיחות האופנתיות הגדולות שלה. בשנת 1969 קיבלה סטרייסנד אוסקר ראשון על תפקידה הבלתי נשכח ב"מצחיקונת" (אותו חלקה עם קתרין הפבורן שזכתה גם היא באוסקר על תפקידה ב-"אריה בחורף"). גם כאן הביאה את הסגנון הגברי, לבושה חליפת מכנסיים מעוטרת פאייטים של מעצב האופנה היהודי-קנדי ארנולד סקזי, שלמרבה הזוועה, התגלתה כשקופה מתחת לתאורה.
ובכל זאת, אופנה נותרה חלק מרכזי מהיומיום של סטרייסנד. "אני מאמינה שאנשים צריכים לבטא את עצמם וללבוש כל מה שהם מרגישים בכל יום נתון", אמרה, "וזה לא קשור לגיל". בהמשך הוסיפה כי בשנת 2016 הופיעה על שער של מגזין W בתצלום של סטיבן מייזל. סטרייסנד הציעה שהיא תופיע לבושה בחולצה לבנה בלבד וללא מכנסיים - אחרי שנים בהן נמנעה מלהביע את החושניות שלה באופן מובהק. "פחדתי שיראו אותי ככה באותה תקופה", הודתה, "אבל עכשיו אני זקנה מכדי שיהיה לי אכפת".
