קארה דלווין
סליחה, במי מדובר? דוגמנית העל הבריטית הכי מגניבה, וגם הפאנסקסואלית הכי מחוץ לארון בתעשייה, סוגרת יום הולדת 30 עגול באוגוסט ומככבת על שער הגיליון החדש של מגזין ווג הבריטי המציין 50 שנה למצעד הגאווה הראשון בלונדון. על השער היא מצולמת לצד אייקונים גאים נוספים, שמייצגים את הפנים שמאחורי קשת ההגדרות העכשוויות של הקהילה הלהטב"קית. כולם ביחד מסמנים טווח רחב של אופציות על הספקטרום המגדרי, וכולם ביחד גם צעירים ויפים ומצליחים. בכל זאת, יש גבול ליכולת ההכלה של מגזין אופנה, גם כשמדובר בגיליון שהנושא שלו הוא פתיחות והכלה.
דלווין מגיעה ממשפחה אנגלית מיוחסת, מחוזקת בתארי אצולה ואפילו בשורשים יהודיים. יש לה גם אחות גדולה, פופי, שהיא בעצמה דוגמנית מצליחה (אבל פחות מאחותה הקטנה) ואיט גירל מוכרת. כבר למעלה מעשור שהיא מנצחת על עשרות קמפיינים, מסלולי תצוגה ושערים של מגזיני אופנה. היא הייתה "הפנים" של יותר מותגים ובתי אופנה משניתן לספור – שאנל, ברברי, דונה קארן ועוד, ומדי פעם היא מבצעת גם גיחות משחק לקולנוע או לטלוויזיה. בהופעות האלה היא לרוב יותר יפה ושותקת ופחות מריל סטריפ, אבל הרי אי אפשר הכול. בסעיף היופי, חייבים להודות, היא עפה גבוה מעל כולם.
למרות הקריירה המצליחה, דלווין הורידה הילוך לתקופה לפני כמה שנים כשהיא עושה שימוש במנטרת הדוגמניות לדורותיהן בסגנון "היופי הוא קללה". לאחרונה אף התוודתה על חרדות, דיכאון ותחושת כישלון. כנראה שבאמת אפשר להיות עצובה גם כשאת הילדה הכי יפה בגן.
למה אייקון? את קריירת הדוגמנות שלה היא התחילה בגיל 17, ומשם והלאה היא לא עוצרת לרגע. בתקופות שהיא לא מככבת על המסלולים, היא שומרת על מקום של כבוד בשורה הראשונה של כל תצוגת אופנה נחשבת. היא אוחזת בסוג של יופי כמעט חריג, ועדיין כזה שמתנחל בלב הקונצנזוס – תווים חדים, גבות אימתניות (שזכו לחשבון טוויטר משלהן) ועיניים בצבע של הים הארקטי.
היא חביבת המעצבים וחביבת מדורי הרכילות. היא ניהלה רומן פוטוגני עם השחקנית והדוגמנית אשלי בנסון, מסתובבת עם חברות נוצצות לא פחות ממנה כמו ריהאנה וטיילור סוויפט, ומתגוררת באחוזה מעוצבת בטעם אקסטרווגנטי, הכוללת מנהרת ואגינה, חדר שירותים שהוא מחווה לדיוויד בואי ותקרת מראות.
בקיצור, יש לה את המראה הנכון, החברים הנכונים וסגנון החיים הנכון. דלווין היא כבר מזמן לא "עוד דוגמנית יפה" ואפילו לא "עוד דוגמנית-על יפה" – היא עסקת חבילה של סגנון ומובילות חברתית. מעין כוכבת רוק עכשווית, בלי המוזיקה אבל עם כל הסממנים הנלווים – הכריזמה, העניין הציבורי, סיפורי האהבה המתוקשרים, ואורח חיים שיכול לשמש כייצוג נאמן לסוג האייקונים שהתרבות הפופולרית אוהבת להמליך.
מבחינה אופנתית היא נשענת במידה רבה על מראה אנדרוגיני, אבל כזה שלא מבטל את הנשיות. זה כולל חיבה מיוחדת לטוקסידו, ובכלל לחליפות בטעם גברי, שמרוככות בתחרה, מחשופים והרבה טול. כמו המותג הבריטי הוותיק ברברי שאיתו הייתה מזוהה, גם דלווין היא מאוד לונדונית. קלאסית אבל עכשווית, עם שורשים מלכותיים ונימוסים אנגליים שמתלכלכים בקצוות בנגיעות של סקס, סמים, וגישה כללית של בלגנים ששמורים לאנשי אצולה.
חוץ מלשמש כמקבילה האנושית של מעיל הגשם האייקוני של ברברי, דלווין הוכתרה כבר גם כגרסה הנוכחית של הדוגמנית האייקונית מכולן – קייט מוס. היא מסמנת וי גדול על כל סעיף ברזומה המפואר של מוס, המקצועי והאישי: קמפיינים נחשבים, רזון קיצוני, שערוריות סמים, רומנים עם מוזיקאים, והשתתפות במסיבות שאנחנו לא מוזמנים אליהן.
למסיבות האלה היא שומרת את ההופעות הכי קיצוניות שיש לה ברפרטואר, כמו חליפת שאנל כסופה ונוצצת ששודכה לקרחת כסופה תואמת בגאלה של המטרופוליטן ב-2017, או הבחירה שלה לאותו נשף השנה, שהייתה מורכבת מזוג מכנסיים אדומים, ספריי זהב ומדבקות לפטמות.
למה לא? למרות שורשיה היהודיים, דלווין מיהרה לקחת צד נגד ישראל ברשתות החברתיות. בעקבות מבצע צוק איתן היא קראה לתמוך בעזה ובילדים הפלסטינים, ובמהלך מבצע שומר חומות ב-2021 היא שיתפה פוסט פרו-פלסטיני של הנמסיס האינסטגרמית של ישראל, בלה חדיד. כמובן שלכל אדם מותר להביע את דעתו, אבל אפשר לצפות ממפורסמים להכיר לעומק את הנושאים שאותם הם מבקרים.
ובכל זאת: דלווין עושה שירות חשוב לכל הקווירים הצעירים שמחפשים מודל לחיקוי בין גיבורי תרבות עכשוויים שעברו התנסויות דומות לאלו שלהם. היא דמות מובילה על מסלולי התצוגות, על שערי מגזיני האופנה הנחשבים וברשתות החברתיות, והיא משתמשת במעמדה כדי לקדם ולהחצין ערכים שקשורים למיניות אחרת, לחריגות חברתית ולהתמודדות עם בעיות נפשיות. דלווין היא ההוכחה הנדרשת לאלפי ילדים ובני נוער שאפשר לשגשג מחוץ לגבולות הקונצנזוס, ושאפשר להיות בעת ובעונה אחת גם קווירית וגם מלכת הכיתה. יש רק לקוות שהמסר הזה רלוונטי גם למי שאינם יפים, רזים ועשירים כמוה.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
