לפני כשבועיים השיקה המעצבת הצעירה אור פז את קולקציית הביכורים בעיצובה באירוע שאליו הגיעו לא מעט חברות, שבמקרה הן גם משפיעניות רשת בולטות כמו עינב כהן, הבוסית לשעבר מיטל וינברג אדר, וקולגות כמו טל מדינה, עופרי מצא וחברתה הטובה לספסל הלימודים בשנקר, מעצבת האופנה נטף גוליאן (הירשברג). בזמן שבמדורי הכלכלה מדווחים על עליית האינפלציה והמיתון שבפתח – פתיחת מותג אופנה ישראלי חדש עלולה להיחשב כהתאבדות כלכלית. מצוידת באמביציה, ביטחון עצמי וניסיון מוכח בתעשייה, פז אינה חוששת מלקיחת סיכונים. "המיתון בפתח, אבל אנשים תמיד קונים בגדים. מטרת העל שלי היא לתת מענה לנשים", אומרת מי שאת עיצוביה כבר לובשות אושיות אופנה כמו נסטיה ליסנסקי ודוגמניות כמו יעל שלביה.
על הקולבים בסטודיו שממוקם בדירתה ברמת גן, תלויים פריטי הקולקציה, עשויים כולם בדי ויסקוזה וראיון נעימים למגע בצבעוניות של שחור, לבן, אבן, לוונדר, כתום, שוקולד וליים. פז יצרה מלתחה מודולרית שנעה בין פריטי לבוש יומיומיים כמו מכנסיים קצרים וחולצת בטן עם שרוולים ארוכים, לפריטי ערב שיתאימו לאירועים כמו שמלת קאט-אאוט חושפת מותניים עם קשירת קולר ושמלת טוניקה עם אמרות פרומות שיכולה להילבש גם מעל מכנסיים ארוכים. הפריטים כולם חוצי טרנדים וייראו רלוונטיים גם מעבר לעונה הנוכחית.
בהשוואה למעצבים צעירים, טווח המידות נדיב יחסית: מכנסיים קצרים במידות XS-XL, יתר הפריטים ב-S-L. לדבריה, הלארג' שלה יכול להתאים גם למי שלובשת XL בדרך כלל. "עשיתי בחירה שאין אצלי וואן סייז", היא מדגישה. "אני שואפת לעצב גם מידות גדולות. אני פה כדי לגרום לנשים להרגיש טוב בבגדים, וכדי שזה יקרה אני יודעת שאצטרך להגיע למידות נוספות. זה שוק שאני מאוד רוצה אותו". אלו יצטרכו להתמודד עם טווח מחירים גבוה: 550 שקל לגופייה עם צווארון רבידה וחזייה מובנית המעניקה תמיכה, 890 שקל לשמלת טוניקה קצרה – מחירים שהם תוצר של עלויות ייבוא בדים ותפירה באיכות גבוהה של מתפרה מקומית. כל מה שאינו 'מייד אין צ'יינה'.
"המחירים לא זולים", מודה פז, שכרגע מוכרת את עיצוביה אונליין ובבוטיקים שונים. "אני מעודדת את הלקוחות שלי, נשים בנות 40-25, לבנות מלתחה חכמה – במקום לרכוש שתי חולצות בזארה שאחרי כביסה אחת או חמש ייראו סמרטוטיות, שיבחרו לרכוש נכון. הבחירה שלי בבדים טבעיים בלבד היא התחשבות בסביבה. ייצור אופנה כשלעצמו מזהם, אבל הבדים האלה מתכלים. זה לא כמו להשאיר לנצח שקית ניילון. בנוסף, יש חשיבה על כל דגם בקולקציה. במכנסיים הארוכים, לדוגמה, יש גומי מאחור שמאפשר גמישות ונוחות מרבית. אז גם אם הלקוחה עולה מידה – הם יתאימו לה והיא לא תזרוק אותם לפח".
13 צפייה בגלריה
"יש חשיבה על כל דגם. במכנסיים הארוכים, לדוגמה, יש גומי מאחור שמאפשר גמישות ונוחות מרבית"
(צילום: רותם לבל)
"המעצבים הכי מצליחים בישראל הם מענף שמלות הכלה"
פז (30), נולדה בירושלים וגדלה ברעות ובמודיעין, הבת הבכורה של אב שעבד במשטרה ואם עובדת מדינה במשרד ממשלתי. "בית שטיפח למצוינות", היא אומרת. אל המחלקה לאופנה בשנקר, שבה סיימה את לימודיה בשנת 2018, הגיעה לאחר לימודי אמנות בתיכון ומכינה בעיצוב שעשתה. החלומות להיות מעצבת אופנה היו שם כבר מילדות, אבל המפגש עם האקדמיה בשנה א' יצר אצלה התנגשות בין הרצון לעצב בגדים לבישים עבור נשים, לבין ההכוונה בשנקר לעיצוב בגדים בעלי אפיל אמנותי.
13 צפייה בגלריה
"יש לה חשיבה מהודקת, היא מבינה את כוחות השוק ומחוברת מאוד לתרבות". אור פז ומיטל וינברג אדר
(צילום: זיו טולדנו)
"בשנקר משדרים לך שלעשות בגדים לבישים זה לא טוב", היא אומרת. "עד כדי כך שבסמסטר א', אחרי שקיבלנו מטלה לעצב חצאית בהשראת המעצבים ויקטור & רולף (צמד מעצבי הוט קוטור הולנדי, א"י), 'מורה נחמדה' כתבה לי מכתב שלדעתה אני כנראה במלכוד. הלכתי להנהלה ואמרתי להם שאסור היה שהמכתב הזה ייכתב.
"המאבק הזה ליווה אותי לאורך כל הלימודים וניסיתי בכל כוחי להתנגד לזה. בשנה א' היה לנו פרויקט משותף עם המוזיאון לתולדות ראשון לציון בהנחיית מרצה בכירה, ועיצבתי שמלה עם צווארון וחצאית ארוכה שכל הבנות בכיתה אהבו ולבשו אותה. כשהגשתי את הפרויקט, קיבלתי ציון 90. שאלתי את המרצה למה לא קיבלתי ציון גבוה יותר, והיא ענתה: כי כל הבנות לבשו אותה וזה לא מה שאנחנו עושים פה בשנקר".
ואם היית עושה משהו אמנותי ואוונגרדי עם שרוול מהבטן?
"אולי הייתי מקבלת על זה 100. סטודנטים אחרים קיבלו ציון טוב יותר".
זה לא המקרה היחיד שבו הרגישה ריקושטים. "אני זוכרת שהיה לי מרצה לתפירה ששאל אותי בבוז 'למה את מכוונת אחרי שנקר? לעצב שמלות כלה?' באותה תקופה הייתי מכווננת לעיצוב שמלות כלה ולא הבנתי מה הבעיה עם זה. המעצבים הכי מצליחים בישראל הם מענף שמלות הכלה", אומרת פז וצודקת. מעצבי שמלות כלה מבוקשים כמו גליה להב, ענבל דרור, ליהי הוד, אלון ליבנה ואחרים מובילים את התחום וזוכים להכרה בינלאומית. "עבור אותו מרצה, זה לא היה מספיק. אם הייתי אומרת שאני מתמחה אצל תום בראון, זה מבחינתו יותר יוקרתי מעסק עצמאי לשמלות כלה שהייתי מקימה".
יש בישראל בוז לתעשיית שמלות הכלה. עובדה שאפילו לא הציבו אף שמלת כלה בתערוכה "מקום לאופנה" שהייתה במוזיאון ישראל.
"אני מקווה שאילן בז'ה (ראש המחלקה לאופנה בשנקר, א"י), שהוא מעצב מסחרי, יעודד לכיוון של יצירת קולקציות מסחריות. זה לא שיש טוב או לא טוב, אפשר גם וגם".
מה חשבת על התצוגה האחרונה של המחלקה?
"בשנתיים האחרונות משהו השתנה. נראה לי שזה גם דור אחר עם קו מחשבה שונה. לנו תמיד אמרו: 'אל תעצבו לאינסטגרם, אתם לא מעצבים רק חלקים קדמיים, יש גם גב'. אולי היום חושבים על רשתות חברתיות בעיקר. ויש היום בארץ גם טרנד מאוד חזק: הסטייליסט איתי בצלאלי. יש מעצבים שמכוונים לעבודה עם נועה קירל ונטע ברזילי עם בגדים", וכאן היא מדגימה בידיה בגדים פומפוזיים בעלי נפח. "הנישה הזאת עושה המון באזז".
13 צפייה בגלריה
"בשנקר משדרים לך שלעשות בגדים לבישים זה לא טוב". פרויקט הגמר "שומרת מסורת" של אור פז
(צילום: רותם לבל)
פרויקט הגמר שלה בשנקר, "שומרת מסורת", ניסה לתת ביטוי לתחושות של ילדים למשפחות מעדות מעורבות. פז היא בת לאב אשכנזי ואם מרוקאית. בלי להיכנס יותר מדי לביקורת על אפליה, מעמד והסללה של מזרחים בחברה הישראלית, היא יצרה שש מערכות לבוש לבנות שעליהן הרכיבה בדים צבעוניים ומודפסים בטכניקות שונות. הלבן, היא מסבירה, הוא אותו דף חלק שכור ההיתוך הישראלי שאף ליצור, כשהביטוי האישי לשורשים שלה הגיע מהגזרות והאביזרים הנלווים, כמו שמלה שנוצרה בהשראת שמלה רוסית מסורתית או אביזר ראש בסגנון הקוקושניק (כתר רוסי מסורתי) שיצרה כמעין משרבייה מזרח תיכונית.
בתום לימודיה החלה לעבוד בחברת בגדי הילדים קיווי, ניסיון שהביא אותה לתחנה הבאה בקריירה: רונן חן. במהלך השנתיים שעבדה שם, עיצבה פז לחן וגם למותג Oma, עד לאחרונה של מיטל וינברג אדר, שנמצא כיום בבעלותו של חן. לדבריה, העבודה לשני המותגים הייתה עבורה בית ספר מקצועי חשוב, שבו למדה כיצד עובדת התעשייה מבפנים. "מהרגע הראשון, קיבלתי יד חופשית מרונן והייתה לי הזכות להתעסק רק בעיצוב", היא אומרת. "הגעתי אליו 20 קילו יותר והתלבשתי צמוד וחשוף. לבשתי מידה 3 של רונן, ועדיין לבשתי מחשופים ומכנסיים קצרים. רציתי להראות שגם נשים במידות 44-42 רוצות להתלבש צמוד וחשוף. מידה 42 זאת המידה הממוצעת בישראל".
מה למדת על הלקוחה הישראלית מהעבודה אצל רונן חן?
"הלקוחה של רונן היא נאמנה ובוגרת. בשנקר עיצבתי בעיקר לחברות בנות גילי ופחות נחשפתי לקהל אחר, לכן הייתי מגיעה לחנויות ופוגשת אותן. כשהגעתי אל רונן, הייתי עם האף בשמיים", היא צוחקת, "חשבתי שאני יודעת הכול. ואז קיבלתי משימת בזק לעצב שלוש שמלות ערב לחורף, שלצערי לא נמכרו כפי שציפינו. זה היה שיעור מצוין עבורי, כי השמלות יצאו צעירות מדי, צמודות מדי".
13 צפייה בגלריה
"אחד הדברים החשובים שלמדתי הוא מה לא לעשות, ואני עכשיו נאבקת על מוצר שאני מאמינה בו"
(צילום: רותם לבל)
"היא בחורה חרוצה מאוד, רצה כל הזמן קדימה במטרה לשפר את עצמה. אני מאמין שהיא תצליח כמעצבת", אומר חן.
"אני מאמינה באנשים שהולכים עד הסוף עם החלומות שלהם", מוסיפה מיטל וינברג אדר. "פגשתי את אור אצל רונן חן וזאת הייתה התאהבות מיידית. כשמה, כן היא: מלאה באור. היא מעצבת מוכשרת מאוד שידעה איך להוציא לפועל את החזון שלי, תוך שהיא תורמת גם את הרעיונות שלה. יש לה חשיבה מהודקת, היא מבינה את כוחות השוק ומחוברת מאוד לתרבות. ומתוך המקום הזה, אני מאמינה שהיא תהפוך לשחקנית משמעותית בעולם האופנה. נדיר למצוא אנשים שקופצים למים בגיל מאוד צעיר ובשלב כל כך מוקדם בקריירה".
לפני כשנה עזבה את חן לטובת מיזם האופנה האינטרנטי MARQE של חמוטל בורוכוב, שנסגר מאז. לאחר חודשיים עזבה. פז הבינה שהיא פחות רוצה לעצב לאחרים, ויותר מזה, שעכשיו היא רוצה להיות בקדמת הבמה. "אני חושבת שפתחתי את העסק כשכבר היה לי ניסיון מסוים. אחד הדברים החשובים שלמדתי הוא מה לא לעשות, ואני עכשיו נאבקת לבד מול הייצור בישראל ומול הבירוקרטיה על מוצר שאני מאמינה בו", היא אומרת לסיכום. "הניסיון העניק לי ביטחון מול ספקים. יש לי ידע בבדים, במחירים, באיכות תפירה. אי אפשר לסובב אותי".
