נועם בוהדנה (20), דוגמנית ופרזנטורית של קסטרו
נועם בוהדנה, איך הכול התחיל?
"הייתי בת חמש, אפילו לפני כיתה א', כשהלכתי עם דודה מירי לבוטיק לילדים ששייך לחברה שלה. קראו לו אירית. החברה מאוד התלהבה ממני ורצתה שאצטלם עבורה. זה היה הקמפיין הראשון שלי, טבילת האש. משם התקדמתי לפוקס ילדים ולטו גו, שהייתי פרזנטורית שלהם יחד עם מירי. שם זה התחיל. רוב הבנות מייחלות לזה, אבל אני לא הבנתי כלום. היום, כשאני רואה סרטונים שראיינו אותי לגיא פינס בגיל חמש, אני ממש צוחקת. קודם כל, התקופה הזו מאוד מורכבת עבורי, כי אני לא באמת זוכרת הכול. הייתי בסך הכול בת חמש. אני מדגמנת בתעשייה כבר 15 שנה. לפעמים זה ממש גורם לי להרגיש זקנה. אני רואה את הראיונות האלו היום וחושבת – וואי, איך דיברתי. הייתי ילדה מאוד תמימה. שאלו אותי, למשל, מה אני אוהבת, ועניתי: 'שמאפרים, מסרקים ומצלמים אותי'. לא באמת הייתי מודעת לשום דבר. לא יודעת אפילו מה חשבתי לעצמי. למזלי, הייתה לי את דודה מירי, שמגיל חמש ועד עכשיו אני תחת חסותה תמיד. מה יותר טוב מדודה כזו? היא כמו אימא שנייה, כמו החברה הכי טובה, כמו פסיכולוגית, כמו רופאה, כי היא באמת גם חובשת עכשיו. היא מכלול של הרבה דברים".
ואיך אימא שלך מקבלת את הקשר המיוחד ביניכן?
"בכיף ובאהבה, כי גם אימא שלי והיא החברות הכי טובות".
אז מירי הייתה איתך כל הזמן?
"כן. לא הייתי בסוכנות, זה הכול היה דרך ההורים שלי ודרך מירי. בערך בגיל 12-11 עשיתי הפסקה, כי כבר לא התאמתי למידות של הילדים ועליתי לחטיבת הביניים בשדרות. גם הייתי על אוטומט ורציתי לעצור קצת, כדי לראות אם אני באמת רוצה את זה. גם אבא שלי היה נגד. עד עכשיו הוא מזכיר למירי שהוא לא רצה את זה. הוא ידע מה מירי, שהוא האח הגדול שלה, עברה בקריירה שלה. אבל מירי הבטיחה לו שהיא איתי ולי לא יקרה כלום. בקיצור, עד גיל 14 הייתי בהפסקה. ואז מירי הפגישה אותי עם רוברטו, שהוא הסוכן שלי היום. עשינו את זה בשושו, כדי שאבא שלי לא ידע, כי היה לו מאוד קשה עם זה. יומיים לאחר מכן, צילמנו בוק וישר התחלתי לקבל הצעות. חתמתי כפרזנטורית בעדיקה וגם מיקי בוגנים לקח אותי תחת חסותו. עשיתי קמפיין גדול עם מירי למיקי. הכול שוב קרה בבום, כי בגיל 14 כבר הבנתי שאני רוצה את זה. אחד התנאים של אבא שלי היה, שזה לא יבוא על חשבון הלימודים. הייתי קמה בארבע בבוקר, נוסעת לתל אביב לבד ליום צילומים וחוזרת לבגרויות. הצלחתי לשלב את זה. אז עוד לא היה לי רישיון ונסעתי ברכבות ובמוניות. ככה עד הצבא וגם בצבא. לפני הקורונה, התחלתי גם לעבוד קצת בחו"ל. טסתי לפני הצבא ללונדון, התחלתי להצטלם ואז פרצה הקורונה והתגייסתי. בזמן הצבא לא יצא לי לעבוד בחו"ל. עבדתי בעיקר בארץ. הייתי חיילת מאוד טובה בפיקוד העורף. עכשיו השתחררתי".
ועכשיו את גם פרזנטורית של קסטרו.
"כשקיבלתי את זה, לא האמנתי. זו קפיצת מדרגה מאוד גדולה, להיכנס למשפחת קסטרו. אני נוסעת באיילון ורואה את עצמי, ואומרת 'יואו'. אני מתרגשת מהדברים האלה. מי לא קנה בקסטרו? קסטרו תמיד הכי רלוונטי. אני יודעת מי היו שם ומרגישה שנכנסתי לרשימה מכובדת של פרזנטורים. אמרתי לעצמי: עד עכשיו היית ילדה חמודה ועכשיו נכנסת לעולם של המבוגרים".
מה עוד את עושה בימים אלו?
"יש לי גם קולקציית תכשיטים שעשיתי עם אתי קובו. אנחנו קרובות משפחה והחברות הכי טובות. יום אחד כשהייתי אצלה, הצעתי שנעשה משהו ביחד. היא אמרה לי: 'יאללה, תעשי'. ישבתי על זה כמעט חצי שנה. טסתי וראיתי דוגמאות, קולקציות תכשיטים, הייתי במפעלים, בשבוע האופנה, וקיבלתי הרבה השראה. בחרתי בעצמי כל אובייקט מהקולקציה שלי – מהחרוזים, החוטים והאותיות. עשיתי הכול בעצמי. כמובן, בתמיכה של אתי, שכל צעד נעשה באישורה. עשיתי מיני-קולקציה לקוקונט לאב בחודש מאי. שרשראות, תכשיטי גוף וצמידים. זו הייתה קולקציית ים צבעונית, שמתאימה גם לילדות וגם במחירים יותר נגישים. מאוד ריגש אותי לראות בנות שקנו תכשיטים שלי. זה היה לי הכי כיף בעולם. זו הייתה טבילת האש הראשונה שלי בעולם הזה".
קולקציית התכשיטים של נועם בוהדנה ואתי קובו
מה את מתכננת לעשות באזרחות?
"בתיכון הייתי מאוד חנונית. אז, למזלי, יש לי תעודת בגרות מאוד טובה, כי ככה חינכו אותי, שדוגמנות זה לא לכל החיים וצריך ללמוד. אני חושבת שחשוב להיות משכילה. ארשם ללימודים רק בשנה הבאה, אני עוד לא יודעת מה אלמד. 20 שנה אני במסגרת של לימודים וצבא, ואני רוצה להכיר את נועם. ללמוד מה היא אוהבת, לחוות, לטייל, לטוס בלי הגבלת זמן. שנה של לימודים עצמיים. אולי אנסה השנה את מזלי שוב בחו"ל, כי מאוד התבאסתי שהקורונה עצרה לי את זה כשסגרו את השמיים. תמיד אומרים, מה ששלך – שלך. עכשיו, כשהקורונה מאחורינו והצבא מאחוריי, אוכל לתת את ה-100 אחוז שלי בחו"ל".
"הרבה עדיין שואלות אותי אם לא נשאר משהו מהפרעות האכילה, כי אני מתאמנת כל כך הרבה. אז ממש לא. אני אוכלת כמה שבא לי והאימונים, בשבילי, הם לנפש. כל יום שעובר, אני לומדת ממנו. אני מאוד שמחה שדיברתי על זה. לא אמרתי את זה כדי לקבל עוד עבודה, אלא כדי להעלות את המודעות"
גם הפרעות האכילה מאחורייך?
"עברה בדיוק שנה מאז שדיברתי בפתיחות על הפרעות האכילה. זה היה בשקט הרבה זמן, עד ששאלו אותי למה אני לא עובדת ולאן נעלמתי. רק כשהשלמתי עם כל התהליך, פתחתי את הלב וסיפרתי שחוויתי כוויה ולקחתי פסק זמן. באינסטגרם הכול תמיד נראה טוב, ולא באמת יודעים מה עובר על הבן אדם. אז החלטתי לספר שסבלתי מהפרעות אכילה ונכנסתי לזה אחרי שהשמנתי בטירונות. מאוד קל להיכנס לזה ולחפש את העוד קובייה בבטן. הבנתי שזה לא בריא לי ולא רציתי שזה יפגע בי בהמשך, כשארצה ילדים. אז לא עבדתי במשך תקופה והייתי מטופלת אצל פסיכולוגים. רציתי לרגע להשתחרר מהלחץ שהעולם הזה גרם לי. רציתי שיקבלו אותי כמו שאני, גם אם אני יותר שמנה ויותר מלאה בפנים. הרבה עדיין שואלות אותי אם לא נשאר משהו מההפרעות, כי אני מתאמנת כל כך הרבה. אז ממש לא. אני אוכלת כמה שבא לי והאימונים, בשבילי, הם לנפש. כל יום שעובר, אני לומדת ממנו. אני מאוד שמחה שדיברתי על זה. לא אמרתי את זה כדי לקבל עוד עבודה, אלא כדי להעלות את המודעות. מאז שזה קרה, ליוויתי ארבע בנות שפנו אליי. אני לא משתפת, כי אלה דברים מאוד אישיים. כשמישהי מוכרת מדברת עם ילדה בת 17, זה מאוד עוזר. אני שמחה שלא צללתי לתוך זה. אם לא הייתי חזקה נפשית ולא הייתה לי משפחה תומכת, יכול להיות שהמצב היה קשה יותר".
6 צפייה בגלריה
"מאוד קל לחפש את העוד קובייה בבטן. הבנתי שזה לא בריא לי ולא רציתי שזה יפגע בי בהמשך, כשארצה ילדים"
(צילום: טל שחר)
את חיה בין שדרות לארסוף, בין בית הורייך לבית של דודתך מירי. איפה את מרגישה יותר בבית?
"ברור שהבית האמיתי שלי הוא בשדרות. שם נמצאת המשפחה שלי וכל החוויות הטובות והרעות. בשנה האחרונה גרתי הרבה אצל מירי. ניסיתי גם לגור לבד בתל אביב לתקופה קצרה של חודשיים, וזה פשוט לא התאים לי. בימים שאני צריכה להיות במרכז, אני ישנה אצל מירי בארסוף, ובימים האחרים בשדרות. אצל מירי אני מרגישה הכי בבית בעולם והילדים שלה קוראים לי אחותם הגדולה. אני גם עוזרת לה עם הילדים. קשה לנסוע לשדרות כל יום. גם כל החיים שלי פה, האימונים והחברים. באיזשהו מקום, אני עדיין תינוקת. אני עוד לא רואה את עצמי גרה לבד. אני לא בנויה לגור בעיר. אני צריכה מקומות שקטים וקטנים. אצל מירי יש לי חדר משלי. אני מאוד אוהבת את המשפחה שלי ואני גם ילדה שאוהבת לעזור, אז למה לא. כשיש לי זמן, אני עושה בייביסיטר גם לאתי קובו. בנות המשפחה שלי הן החברות הכי טובות שלי. עם אתי אין לי קרבת דם, אבל הרבה מתבלבלים וחושבים שהיא אחותי כי אנחנו כל כך דומות. דווקא למשפחה שלי אני פחות דומה. אולי קצת לאבא שלי".
מה היו רגעי השיא שלך עד כה, לטוב ולרע?
"זו שאלה מאוד קשה. אני מאוד אוהבת את החיים שלי ואני בן אדם מאוד אופטימי. אני מודה על כל דבר טוב ולא טוב. אני יודעת לקבל דברים. אני חושבת שהרגע הכי טוב יהיה כשאתחתן ואקים משפחה ויהיו לי ילדים. היו לי הרבה רגעים לא טובים. הרגעים הכי פחות טובים הם כשיש מלחמה בדרום בשדרות, כמו שהיה לא מזמן. זה מכניס אותי ללחץ, כי כל המשפחה שלי וסבתא וסבא שלי גרים שם. אלה רגעים פחות טובים, כשאני מרגישה שהחיים שלי לא תמיד תלויים בי. זה קורה הרבה, שאני פה והם שם. בפעם האחרונה התחננתי ובכיתי שיבואו לפה, והם באו כמובן. גם סבא וסבתא שלי. כולם באו לבית של מירי והיינו פה יחד כולנו".
מה הייתה החוויה שעיצבה אותך?
"כל מה שעברתי עם הפרעות האכילה. אני אומרת לעצמי – איזה באסה שיש בנות שנופלות לזה, לחיי הדוגמנות הלא בריאים. הן מתמודדות עם זה ואפילו לא מודעות. מבקשים מהן להיות יותר רזות, והן לא מבינות שזה פוגע בהן. אני פשוט אמרתי: 'זאת אני, ככה אני'. עכשיו אם יבקשו ממני לרזות למשהו, אני לא אעשה את זה. גם אם זה אומר להפסיד עבודה שווה. אני לא חושבת שצריך להגיד את זה לאף אחת. הרזון לא יפה ולא שווה את זה. למה ילדות צריכות לראות את זה ולחשוב: יואו, היא אוכלת רק סלט, אז אולי גם אני צריכה. כדי להיות היום דוגמנית, את לא צריכה להיות מאוד רזה. היום יש דוגמניות בכל המידות".
את שלמה עם המראה שלך?
"היום, כן. אני כבר לא מחפשת חסרונות בעצמי. זה כבר לא מעניין אותי ואני לא מתעסקת בזה. התבגרתי. תמיד סבלתי מחוסר ביטחון, כי גם בבית הספר עברתי הרבה חרמות. תמיד חיפשתי דברים שיעלו לי את הביטחון העצמי. זה שאני מגיעה משדרות עם חינוך שונה, מאוד השפיע. הייתי מגיעה לצילומים בתל אביב ומרגישה שאני בחו"ל. בשדרות אף אחד לא מתלהב ממני. האנשים שם מאוד צנועים. החמיאו לי, אבל אין את המודעות שיש פה בתל אביב, אין אינסטגרם ופייסבוק כמו שיש פה. לא היו שם את הדברים האלה".
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"העור שלי מאוד רגיש, גם בפנים וגם בגוף. פעם הייתי בלונדון בצילומים, וכשחזרתי למלון והורדתי את האיפור, גיליתי שכל הפנים שלי עם פריחה. הייתי אלרגית לסוג המייק-אפ ששמו לי. היו לי מלא פגישות באותו שבוע ומאוד התבאסתי להסתובב ככה. מאז למדתי מה טוב לי לפנים".
"היו כמה פעמים שבאתי למירי ושאלתי אותה אם כדאי לי למלא את הגבות או לעשות שפתיים, והיא אמרה לי לא לעשות טעויות ושטויות, ושהדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות – זה לא לגעת בפנים שלי. אפילו כשרציתי לעשות חורים באוזניים, היא באה איתי"
יש לך טיפ טיפוח מנצח?
"להקפיד לשתות מים. זה באמת עושה את עור הפנים הכי טוב שיש. כשאני קמה בבוקר ורואה שהעיניים קצת נפוחות, אני מוציאה מהמקרר כפית שאני מחזיקה שם תמיד ומניחה על העיניים. זה טוב במיוחד לפני ימי צילום".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?
"אני חושבת שכל אחת צריכה לעשות מה שטוב לה. אולי יגיע היום שגם אני אצטרך להזריק. העולם מאוד התקדם ועושים את זה היום בצורה מדהימה. פעם היו חומרים פחות טובים, כמו סיליקון. היו כמה פעמים שבאתי למירי ושאלתי אותה אם כדאי לי למלא את הגבות או לעשות שפתיים, והיא אמרה לי לא לעשות טעויות ושטויות, ושהדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות – זה לא לגעת בפנים שלי. אפילו כשרציתי לעשות חורים באוזניים, היא באה איתי. עשינו ביחד עגילי חברות. יש לנו עגיל תואם באותו מקום. אבל בכל מה שקשור לפנים, מירי לא מרשה לי לגעת".
6 צפייה בגלריה
"רציתי שיקבלו אותי כמו שאני, גם אם אני יותר שמנה ויותר מלאה בפנים". נועם בוהדנה
(צילום: טל שחר)
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"הקוסמטיקאית הקבועה שלי היא מימי לוזון. אני אצלה מגיל 16. טיפולי הפנים שלי הם בעיקר לחויות וזוהר. אני מאוד אוהבת את המוצרים של מימי. הם עושים פלאים. יש לי בבית שגרה קבועה שאני מאוד מקפידה עליה. אני מנקה עם הסבון של מימי בבוקר ובערב. בערב אני מורחת גם סרום, שאני ישנה איתו. ביום אני מורחת סרום, קרם לחות וקרם הגנה, כי אחרת מימי תהרוג אותי. קורה שאני שוכחת למרוח קרם הגנה. האיפור שלי מאוד קליל. אני אוהבת את המייק-אפ על בסיס מים של שאנל, שאין טוב ממנו. העור שלי מאוד רגיש, ואני חייבת למרוח עליו חומרים קלילים. אני גם לא אוהבת מראה מאופר מדי. כשיש לי אירועים, אני הולכת למיקי בוגנים, שתמיד גם עושה לי שיער וגם איפור. מיקי תמיד דואג לי. לקונסילר אני משתמשת בטוש אקלה של איב סן לורן ויש לי גם קונסילר של מיקי בוגנים להארות מתחת לעיניים. אני משתמשת בסומק של שאנל. הוא נוזלי ונראה הכי טבעי שיש. אני משתמשת גם בברונזר קרם של שאנל, שהוא מדהים, ומעליו אני מורחת את הברונזר באבקה של מיקי. טינט של בנפיט על השפתיים, ואני מוכנה. מסקרה אני לא שמה ביום, רק בערב. גם המסקרה היא של בנפיט".
מה לגבי הגוף?
"אני מורחת קרם גוף של שאנל ושל ויקטוריה'ס סיקרט. את הבושם אני לא מגלה, כי זה הריח שלי וזה מאוד אישי. ביום-יום, אני מתיזה את הדיור גריס ואת השאר אני לא מגלה. לא צריך לגלות הכול".
איך את מטפלת בשיער?
"מיקי בוגנים מספר אותי ועושה לי גוונים פעם בשנה. גווני שמש מאוד טבעיים, כי השיער הטבעי שלי הוא שטני. הוא מחזק לי את השטניות. תוך שעה אני מסיימת. אני לא יודעת מה הוא עושה לי בשיער, אבל זה תמיד קסם. אני סומכת עליו. מיקי מכיר אותי מאז שאני תינוקת. אני גם חופפת רק עם מוצרי השיער שלו. הם באמת הכי טובים שיצא לי להשתמש בהם. אני משתמשת בשמפו הצהוב ובמרכך הוורוד שלו, והם עושים לי שיער מאוד יפה. גם אין אחד שלא אומר לי איזה ריח טוב יש לי בשיער. הוא נראה תמיד מבריק ובריא. שיער זה מאוד חשוב וצריך לדעת במה להשתמש".
יש לך שגרת תזונה וכושר?
"אני מרבה להתאמן. פעמיים-שלוש בשבוע שיעורי פילאטיס, פעם בשבוע אימון כוח ופעם בשבוע יוגה בבית של מירי בארסוף. הרבה פעמים מירי נדחפת לי לשיעורים. מדי פעם, כשיש לי זמן, אני עושה גם הליכה. אני לא מאלו שרצות ואוהבות את זה. לפעמים אני עושה קצת אירובי לפני אימון או ביום שאני לא מתאמנת – אצא להליכה. לגבי תזונה, אני פשוט יודעת לאזן. אני אוכלת מה שבא לי, טפו, חמסה, אבל מקזזת את זה עם אימונים. בבוקר אני משתדלת לאכול יותר בריא. אין לי תפריט קבוע. אני פשוט אוכלת מה שבא לי ולא סופרת קלוריות. אני יכולה אחרי אימון לאכול המבורגר. פשוט למדתי לאזן יותר".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הילדה?
"למזלי, מירי מלווה אותי מגיל צעיר, אז תמיד ידעתי מה לעשות. הייתי מייעצת לעצמי הילדה: תמיד תישארי מי שאת. גם אם לפעמים זה יהיה קשה וגם אם הדרך תהיה קשה יותר. זה גם מה שמירי תמיד אומרת לי".
איפור לתמונות סטילס: דורין בר | עיצוב שיער: אבישי מסטי | בגדים: קסטרו | תכשיטים: נועם בוהדנה לקוקונט לאב | צולם בסוויטה במלון דן תל אביב, מרשת מלונות דן
