תאמ;לק לי: השחקנית האפרו-אמריקאית הראשונה והיחידה שזכתה באוסקר לתפקיד ראשי בשנת 2002, כאשר מאז מעט התמסמסה אל תצוגות משחק לא במיוחד מרשימות. היום היא בת 58, נראית הכי טוב שאפשר, כובשת את הרשתות החברתיות עם צילומי סלפי מהזן הפרובוקטיבי, ועושה קולות של קאמבק מקצועי שנשען על סרט בנטפליקס, "האיגוד", וסרט בקולנוע, "לא לשחרר לעולם", שעלו לאקרנים בסנכרון מושלם.
ברי נראית ומתנהלת כמו בובת ברבי שבעטה בקופסה והחליטה לקבוע את גורלה, ואוחזת גם בביוגרפיה תואמת: מעודדת ומלכת הנשף של התיכון, תלמידה מצטיינת, מלכת יופי, סגנית מיס USA ב-1986, עבודות דוגמנות מזדמנות ותפקידים קטנים בטלוויזיה ובקולנוע שאיתם העבירה את הזמן עד הפריצה הגדולה. לפני הרשתות החברתיות, זו הייתה הדרך הידועה והמוכרת של כוכבות אמריקאיות רבות שלמדו להסתמך על היופי שלהן ככרטיס כניסה לעולמות הזוהר. המרוץ לצמרת של האלי ברי לא חרג מהנוהל.
היא זכתה, כאמור, בפרס אוסקר על תפקיד מרגש ב"מונסטר בול", אך במקביל החלה להתמחות בתפקידים של גיבורות-על בסרטי אקשן ופנטזיה, כולל "אשת החתול" שנחשב לאחד הסרטים הגרועים ביותר שנוצרו אי פעם. אז גם התחילה לשלב עירום חלקי בהופעותיה הקולנועיות – עניין שלא תרם להכרה בה כשחקנית איכותית, אבל בהחלט קידם את הדירוג שלה ברשימות "הנשים הסקסיות של אמריקה" בכל המגזינים מהסוג שגברים קוראים "בשביל המאמרים".
היו לה בחירות קולנועיות שנויות במחלוקת ובחירות זוגיות מפוקפקות עוד יותר, ונדמה שהלב שלה נשבר במחזוריות מצלקת, אבל איכשהו היא מצליחה תמיד להיראות אופטימית ועולצת. לפחות מרחוק, נראה כי לברי יש אישיות כובשת ולבבית, שגורמת לנו לרצות שיהיו לה חיים טובים ונעימים. כנראה שככה זה אצל אנשים יפים – או שאנחנו מקנאים בהם, או שאנחנו מחזיקים להם אצבעות. ברי שייכת, ללא ספק, לסוג השני.
איך היא מתלבשת? ברי היא התרגום הוויזואלי הכי מובהק לביטוי I'm sexy and I know it. היא לא מחביאה ולא מסתירה דבר, אלא מנצלת כל הזדמנות להשתמש באופנה כדי לחשוף את גופה.
האלי ברי במגזין מארי קלייר
קחו לדוגמה את השמלה האייקונית של אלי סאאב שלבשה כשזכתה באוסקר (לה היא שידכה תספורת קצוצה ואייקונית לא פחות), צוותו אותה עם הביקיני הכתום שאיתו היא מגיחה מהמים בסרט "למות ביום אחר" מסדרת ג'יימס בונד, וקיבלתם את תמצית הסגנון של האלי ברי.
כשהיא לוקחת את הסגנון הזה לסיבוב על השטיחים האדומים, ניתן לכנות אותו "לנז'רי חגיגי". במילים אחרות: הרבה מחשוף, הרבה שקוף והרבה תחרה. עם זאת, למרות מה שניתן אולי להסיק מהתיאור, אין בבחירה הזו של ברי שום דבר שהוא וולגרי או זול.
אם רוצים לדבר על "ליפסטיק פמיניזם" – כלומר, הניכוס העצמי של סטריאוטיפים הקשורים למיניות נשית מתוך עמדה לא מתנצלת של כוח – אפשר לקחת כל תמונה של האלי ברי ולהגיד: הנה, ככה עושים את זה נכון (ואם רוצים, לשבץ לצידה את ביונסה וריהאנה).
זו הגישה שהיא לוקחת איתה כשהיא מצטלמת עם בגד ים קטנטן שעוזר לה לקדם את שיעורי הכושר שלה, או כשהיא שוברת את האינטרנט עם צילום שהיא הכתירה כ"אהבה עצמית של יום רביעי" וכולל עירום, תפאורה של חדר רחצה וקצת אדים מפוזרים אסטרטגית. כשהחליטה לעשות מחווה לציון 20 שנה לסרט "אשת החתול", היא הצטלמה עם חתולים במקום חולצה, והזכירה לכולנו למה היא קיבלה כל כך הרבה כסף כדי לעשות סרט כל כך גרוע.
ברי והחתולים
ולמקרה שתהיתם, אין לזה קשר לגיל. ברי, שמתקרבת לסוף העשור השישי לחייה, לובשת את הבגדים שמזגזגים בין ממש מעט לכמעט כלום עם ביטחון עצמי בשמיים וחיוך מנצח. העובדה שיש לה גם גוף מעוצב היטב, היא רק בונוס.
עתידות: כנראה שברי היא גיבורת-על אמיתית, שקיבלה בקומבינה כלשהי מהאלים את הכוח לא להזדקן. כך שנראה כי היא תמשיך לעשות עוד מאותו דבר גם בשנים הבאות. כלומר, להיות סקסית, להצטלם בבגדי ים, להדהים על השטיחים האדומים, ולבצע תפקידים בינוניים בסרטים בינוניים.
מחיאות כפיים או מטח עגבניות? בעיקר מחיאות כפיים. מצד אחד, לברי יש נטייה להתמסר לטרנדים שאולי נראים פורצי דרך לרגע, אבל נוטים להתיישן יותר מהר מחלב מחוץ למקרר באוגוסט – כמו, לדוגמה, טרנד ה"ללכת קומנדו" שמוותר על לבישת תחתונים, או אחיו התאום, טרנד "המפשעות הצוהלות", שמבוסס על שסעים שלא נגמרים. מצד שני, לרוב היא מצליחה להיראות זוהרת, אלגנטית וסקסית בעת ובעונה אחת – שילוב לא פשוט לביצוע, שהיא יודעת להגיש עם דיוק מהוקצע.
