מריה קארי
סליחה במי מדובר? מריה קארי היא עוף חול שחזר לחיים יותר פעמים מרוב האמנים המוכרים. היא תעשייה מוזיקלית של אישה אחת, ששרה, כותבת, מלחינה ומפיקה, עושה הרבה כסף, מגדלת מיליוני מעריצים, ובעיקר שוברת שיאים. על הדרך, היא גם גוררת אחריה שובל של "הייטרים" ברשתות ובעיתונות, שמאשימים אותה בכל רעה חולה של תעשיית המוזיקה האמריקאית.
את הקריירה שלה היא התחילה בראשית שנות ה-90 ומאז, ובעקביות ובנחישות, היא מיקמה את עצמה בצמרת רשימת הזמרות האמריקאיות המצליחות, כשהיא משגרת למקומות הראשונים במצעד יותר שירים מכל אמן אחר, קוטפת כל פרס אפשרי של עולם המוסיקה, ומוכרת אלבומים כאילו הם גרעינים במשחק כדורגל.
ראייה נוספת לכך קיבלנו השבוע, כשקארי - האמן המזוהה ביותר עם חג המולד בזכות השיר שלה All I Want for Christmas Is You - כבשה שוב את ראש מצעד הבילבורד, עם החידוש לשיר, 25 שנה אחרי שיצא לראשונה.
יש לה את הסיפור הכי קלישאתי של כוכבת בתעשייה – מסע מילדות בצל עוני, לחיים מפונקים של העשירים ובעלי היכולת. מסע שמשובץ בהתמוטטויות נפשיות (כולל אחת מתועדת בשידור חי בטלוויזיה), יחסים נצלניים, חתונה מהחלומות וגירושים מהסיוטים, ובעיקר וכל הזמן - סקנדלים בערימות, ששיאן, אולי, בהופעה ביום הולדתו של בנו של מועמר קדאפי ב-2011, עליה השתכרה כמיליון דולר ל-4 שירים.
קארי היא אקרובטית ווקאלית, יש לה מנעד מרשים של חמש אוקטבות, יכולת טיפוס לצלילים הגבוהים ביותר הקיימים, רזומה קולנועי שמזגזג בין כשלונות מהדהדים להפתעות חיוביות, עמדת שיפוט בתוכנית "אמריקן איידול" אליה מגיעים קריירות מוזיקליות כדי למות, טעם מפוקפק בגברים ובבגדים, ותדמית של דיווה מפונקת מהסוג ששולח את כלבי המשפחה למלון יוקרה לכלבים בעלות של 15,000 דולר ללילה.
למה אייקון? לקארי יש זכות בכורה על טרנד הרמיקס - גרסאות היפ-הופ ללהיטי פופ שמכפילות את הרייטינג של המוזיקה שלה, כמו גם את התמלוגים. ברבים מהשירים שלה היא מתכתבת עם התרבות הפופולרית ומשלבת שמות של מותגים (כן, גם את הטרנד המאוס הזה, היא התחילה). במובן מסוים, היא מתלבשת כמו שהיא כותבת מוזיקה - גרסת "גטו" לסינדרלה מהאגדות, משולבת בחיבה למותגי יוקרה, והעדפה לכל מה שמתכנס תחת ההגדרה - סקסי.
האמביוולנטיות של הביקורות על דמותה ופועלה משיקה גם לאופן שבו היא נשפטת על אותן בחירות אופנתיות. יש שיגידו שקארי היא אייקון של טעם רע, וולגארית, בימבו-עם-כסף מסוג פריס הילטון ושו"ת. אני לא בהכרח לא-מסכים, אבל בעת ובעונה אחת, מעריך ומוקיר את ההתמסרות המוחלטת שלה למה שניתן לכנות "טראש-קוטור", גם כשהיא זוכה למטחי בוז ציבוריים.
11 צפייה בגלריה
מלון יוקרה לכלבים בעלות של 15,000 דולר ללילה. הכלבים של קארי חיים טוב יותר מכולנו
(צילום: gettyimages)
צמוד מדי? קצר מדי? נדמה שקארי שומעת את הקריאות ומצפצפת עליהן. זה שלה וככה היא אוהבת את זה, ובפרפראזה על המשוררת המקומית שלנו - "מי שלא טוב לו, יום טוב לו".
תכנית הטלוויזיה שלה, "העולם של מריה קארי", היא זיקוק של המותג עצמו – הרבה לנז'רי, שמפניה ויאכטות, יחסים לא מאוזנים בין גוף לבגד, תוספות שיער ומעילי פרווה שהם מבחינת אצבע משולשת מול כל אוכלוסיית הצ'ינצ'ילות העולמית,ֶ וגם אחד, ג׳יימס פאקר שאתם מכירים…עם הסכם טרום-נישואין, טבעת יהלום בגודל של בית, וסוף רע וצפוי מראש.
למה לא? יש משהו לא הוגן באופן שהעולם מתייחס אל מריה קארי. במקום בו האחיות קרדשיאן מוכתרות כמלכות סטייל, קארי, באותו סוג של בגדים, מוקעת כפסטיבל של טעם רע. הקרדשיאנס השכילו לשכנע את כולם שהאסתטיקה שלהן היא השחור החדש. האסתטיקה של קארי הופכת אותה למושא ללעג. אולי אלו עקבות המאמץ - הפוטושופ, הדיאטות, ה"יותר מדי מכל דבר" - העולם לא אוהב לראות את הדם והיזע של מתלבשיו. נינוחות טבעית היא (לכאורה) שם המשחק, ובאופנה של קארי אין שום דבר נינוח או טבעי. ואולי סתם לא אוהבים אותה כי היא עשירה מדי, מגזימה מדי, "לא נחמדה".
ובכל זאת: קארי היא לא אישה של מינימליזם מאופק. המילה הזו בכלל לא מופיעה בלקסיקון שלה. היא נדחסת לשמלות שנדמה שמתקשות לעמוד בהתקפה החזיתית, עולה על עקבים שמגמדים את מגדלי טראמפ, ותמיד נראית כמו מתנה שנארזה בחופזה בעטיפה הלא מתאימה. קלאס? אפילו לא קמצוץ ממנו. סגנון ייחודי, לא מתנצל ולא דופק חשבון לאף אחד? בהחלט.
ובנימה אישית - בעידן שמעלה על נס עדריות אופנתית שמתמכרת לאוברסייז ול-א-בינאריות, יש דווקא משהו מרענן בגבולות הפרוצים לרווחה של מריה קארי.
