שי מיקה ויצמן (29), דוגמנית, משפיענית, אשת עסקים וסטודנטית ללימודי תדמיתנות ותפירה עילית
שי מיקה, איך הכול התחיל?
"הצעד הראשון שלי בתעשייה היה בכלל מהצד השני. בגיל 22, אחרי טיול ארוך של שבעה חודשים במרכז ובדרום אמריקה, החלטתי שאני הולכת להגשים את החלום ועברתי לתל אביב מקצרין. חשבתי על דוגמנות ומשחק, והחלום שלי היה להיות בערוץ הילדים. הגעתי לתל אביב והכרתי כל מיני אנשים שהתרשמו מהיכולות הוורבליות שלי ואמרו לי שאני חייבת לעבוד ביחסי ציבור. אמרו לי: 'לכי תעשי משהו עם הפה שלך'.
"בדיוק אז, היחצן זאביק דרור פרסם שהוא מחפש תקציבאית. ראיתי אותו בתוכנית הטלוויזיה TLV, אז החלטתי ללכת לריאיון עבודה אצלו. בלי לקבוע פגישה, בלי ניסיון, בלי קורות חיים ועם ראסטות בשיער – נכנסתי למשרד שלו עם ביטחון עצמי וחיוך. הוא שאל איפה קורות החיים שלי, ועניתי שלא משנה מה ייתנו לי לעשות, אני אעשה את זה יותר טוב ובפחות זמן מכל אחד אחר. הוא לא הבין מאיפה באה לו החוצפנית הזו, אבל התרשם מהאנרגיה שלי וקרא לעוד עובדות כדי לחשוב מה אפשר לעשות איתי.
"התחלתי לעבוד שם כמזכירה. האמת, לא היה לי בדיוק תפקיד מוגדר. קמתי בכל בוקר ועשיתי כל מה שביקשו ממני: דואר, קפה, מה שביקשו. מבחינתי, הייתי בעבודת חלומותיי. עשיתי כל משימה מכל הלב. אחרי חודש, כשפיטרו תקציבאית אופנה, קידמו אותי להיות במקומה. עד היום יש הרבה אנשים בתעשייה שאני רשומה להם באנשי קשר כ'שי מוניות זאביק דרור'. מה שמצחיק זה שהיה לו במשרד קיר עם תמונות של כל המפורסמים שהצטלמו איתו. תמיד אמרתי לו ולחברים במשרד, שיום אחד אחזור ואצטלם לקיר הזה".
ומה קרה בהמשך?
"עזבתי את העבודה, כי אבא שלי נפטר בגיל 50. עזבתי חודש קודם לכן, כדי להיות איתו ועם המשפחה שלי בקצרין כשהוא גסס ממחלת הסרטן. גם כשמוכנים למוות, בסוף זה מאוד קשה. בקצרין ראיתי את כל החלום התל אביבי שלי מתפרק כי עזבתי בשיא, אבל לא הייתה לי ברירה. נשארתי שם עד השלושים. בקצרין גרנו בבית שכור וחיינו רק מהמשכורת של אבא שלי. אפשר לחיות שם ממשכורת אחת. באותו רגע הבנתי, שמעכשיו אני צריכה לדאוג לאימא שלי. בכל לילה הסתכלתי על התקרה וחשבתי מה אני יכולה לעשות כדי לחזור לתל אביב וגם לעזור לה. ואז עלה לי רעיון, שאני חייבת להיות מפורסמת. מהעבודה אצל זאביק ידעתי בדיוק כמה מפורסמים מרוויחים, איזה תנאים יש להם ואיזה מתנות הם מקבלים. ידעתי שכל הכוכבים שיוצאים מתוכניות ריאליטי, מקבלים אלפי שקלים כדי להגיע לאירועים.
"תמיד רציתי להיות שחקנית, אבל לא היה לי זמן כי הייתי צריכה לדאוג למשפחה שלי. רציתי ללכת לריאליטי, אבל אימא שלי מאוד חששה מזה. אבא שלי תמיד נהג לומר לי: 'לכי, מה ששלך שלך'. יצא שבדיוק כשנגמר השלושים, זימנו אותי לאודישנים של 'האח הגדול'. הייתי באודישנים אצלם שלושה חודשים קודם לכן, כי פנו אליי דרך הפייסבוק ולא רציתי. פנו אליי גם מ'הישרדות' וגם מ'המרוץ למיליון', ולא רציתי. אמרתי לעצמי: 'מה הסיכוי שבדיוק יום אחרי השלושים יפנו אליי?' הודעתי לאימא שלי שאני הולכת על זה, ואם זה נכון ואני זוכה – אז זה רק אבא מהשמיים. ככה הגעתי ל'האח הגדול' וכל השאר היסטוריה".
ממש ככה?
"בדיוק. הלכתי לתוכנית כדי לעזור לאימא שלי. זו הייתה העונה היחידה שהפרס בה היה דירה בבאר יעקב. דירה בקומה רביעית בבניין עם חדר כושר. גם המספר שלי בגמר היה 4. אני מאמינה במזל. ככה הגעתי לתעשייה. את הדירה נתתי לאימא שלי. היא גרה בה עד עכשיו".
מה השתנה בחיים שלך מאז?
"קודם כל, הייתי בסחרור. לא הבנתי מה זה להיות מפורסמת ככה. זה היה בעוצמות שאי-אפשר לתאר. היו מזהים אפילו את הקול שלי. לא יכולתי ללכת ברחוב ובקניון. במשך חצי שנה התעסקתי רק בלהחזיר אהבה לכל מי שהצביע לי. מצד שני, כל הזמן צריך לשמור על 15 הדקות שקיבלתי. כל הזמן אמרו לי שאני לא מעניינת ורוצים צהוב. זה היה קשה להצליח כחמודה, כי אני לא רבתי. אני לא בן אדם שרב. בסך הכול רציתי להיות אני בתוך עולם שמאוד קשה להישאר בו אתה. אז קיבלתי הרבה קמפיינים, ובצילומים תמיד היה דיבור מאחורי הקלעים על המשקל שלי. הקילוגרמים העודפים התחילו להתווסף עוד בשבעה של אבא שלי. העלייה במשקל נמשכה גם בבית 'האח הגדול'. לפני כן, הייתי חבל על הזמן. כשאני במצב נפשי לא טוב, אני אוהבת לאכול. בתוכנית, בכל פעם שהיה לי קשה אכלתי לחם עם שוקולד. כשיצאתי משם, לא היה לי זמן לדאוג לעצמי. זה גם לא עניין אותי, כי היה לי טוב. אפילו עשיתי קצת דווקא בהתחלה, כששמעתי שמדברים עליי מאחורי הגב. לקח לי המון זמן עד שהגעתי לשי והייתי שי של כולם".
למה את מתכוונת?
"כל התעשייה הזו היא שוטף פלוס 30 או פלוס 60, ואת במרוץ אחרי הכסף. ובינתיים, את צריכה להתלבש לאירועים ובכלל אין לך כסף. אפשר ממש לראות את ההבדל. חוויתי את כל ההתבגרות שלי מול כולם, כי לא היה לי זמן לעשות סדר בצד. את כל השינוי שלי עברתי לעיני המצלמות. בגלל זה הייתי חשופה גם להרבה ביקורת, בלי בגדים מעוצבים, גבות מסודרות ובלי שורש בשיער. לכן, כשהתחלתי את תהליך ההרזיה שלי, הייתי צריכה להסביר את זה לכולם. הגעתי לגיל גרנות, שעוסק בתזונה ומלמד בווינגייט. הוא אחראי על המהפך שלי. ירדתי 14.5 קילו. אצלו זה לא רק הקילוגרמים, זה גם החיטוב. כשהגעתי אליו הייתי אנטי דיאטות, כי אמרו לי שאני צריכה לסגור את הפה ולא לאכול פחמימות. גיל בנה לי תוכנית שכוללת לחם וגלידה בתפריט עם כל מה שאני אוהבת. לא האמנתי שאני יכולה לרזות עם כל האוכל שכתוב שם. נתתי צ'אנס, ובמשך חודש וחצי עשיתי הכול אחד לאחד וירדתי במשקל. לא האמנתי שהגוף שלי יכול להיראות ככה חטוב עם קוביות בבטן. הוא גילה לי עולם שלם".
וזה גם הפך לעסק משותף.
"כן, כי רציתי שכולם יכירו את התוכנית הזו. השקנו אותה בדיוק לפני שנה וחצי כ'תוכנית ההרזיה והחיטוב של שי מיקה'. היה לי מזל מאלוהים, שבניתי תוכנית אונליין. בגלל שגדלתי בקצרין, רציתי שהתוכנית תהיה נגישה לכולם בארץ. יצא שהשקתי אותה בול בקורונה, בדיוק כשכולם רצו לעשות ספורט ולשמור על התזונה. הייתה הזדמנות להכניס אנשים לשגרה בריאה, למרות שהתחלתי לעבוד על זה הרבה קודם. הטיימינג היה לא ייאמן. כשאת עושה משהו טוב – קורים לך דברים טובים. אלפים כבר השתתפו בתוכנית. חשוב לי להדגיש שהתוכנית מיועדת רק לאנשים שזקוקים לה. אנחנו לא מעודדים רזון ודיאטות כסאח, אלא שינוי לטווח ארוך לאורח חיים בריא. אין נוסחת קסם. מי שלא משלב ספורט עם התזונה, יעלה בחזרה".
אילו פרויקטים נוספים את מפתחת?
"אני כל הזמן חייבת ליצור. התחלתי לפני כמה שנים לעצב פיג'מות לגו אנדר, אני גם יוצרת אמנות בניאון, כי למדתי הנדסאות אלקטרוניקה לפני הצבא. אני מלאת הפתעות, כמו ביצת קינדר. גם היה לי עסק של בגדי ים. עכשיו אני לומדת תדמיתנות ותפירה עילית בפרסייס, כי בעתיד יהיה לי את המותג שלי, שתהיה בו את כל העשייה שלי".
מה היה הרגע הכי טוב שלך, עד עכשיו?
"החתונה עם מאור. זה היה ניצחון מבחינתי, כי אני בן אדם של אהבה. ברגע שהפכנו לאחד, הבנתי שזה הדבר הכי חשוב שיש ושזכיתי. עברתי הרבה אהבות והרבה דברים בחיים. לפעמים כל מה שבן אדם צריך זה אהבה אמיתית, יציבות וחבר אמיתי. קיבלתי את זה עם מאור. החתונה הזו הייתה מזל המזלות. קודם כול בגלל הקורונה, עד שהצלחנו בכלל להתחתן. גם הצעת הנישואים הייתה בשיא הקורונה, בין סגר לסגר, כשתוך כדי גם חליתי בקורונה ב'מסיבת ההדבקה' של טיטי והייתי חודש בבית. רצינו להתחתן בחוף הים באכזיב, ועברנו הרבה ספקים עד שהצלחנו לממש את זה. השקענו במה שצריך, ולא סתם שופוני. אפילו הצלחנו לכסות הכול, כי לא קפצנו מעל הפופיק. בסוף הייתה לנו חתונת חלומות. כולם לבשו לבן, כי רציתי שירגישו טהורים ביום הזה. זה היה קסום. הייתה לנו חופה עם פרוכת וארבעה מקלות, והחלפתי שלוש שמלות של ענבל דרור. אין דברים כאלה. אני הכלה היחידה שתוך שעה עברה לכפכפי פלסטיק, כי אני לא בן אדם של עקבים. הכי טום בוי".
והרגע הכי פחות טוב?
"יש לי הרבה רגעים רעים, כי אני קוראת טוקבקים. עצוב לי שאנשים שיכולים להיות הורים, כותבים לבחורות בגילי דברים רעים. עצוב לי על האנושות, שהולכת ונהיית רעה. אני, אישית, חשופה לזה יותר. מאז שהתפרסמתי, אני רואה לאן הכול הולך. עצוב לי שאנחנו לא שומרים על עצמנו כמודל לחיקוי. הכול הולך למקום לא טוב. אני קוראת טוקבקים, כי אני גם מנסה ללמוד מביקורת. הרבה דברים אני לוקחת ללב. האנשים מאחורי המקלדת שוכחים שיש שם בן אדם. גם התרגלתי שכל החיים רק אהבו אותי. אף פעם לא הרגשתי שאני לא באה בטוב. זה רק בעולם הזה.
"צריך תמיד להיות באהבה החוצה. לא משנה איזה ילד יבוא אליי, תמיד אהיה בשמחה. אם את לא ביום טוב, אל תצאי מהבית. אני זוכרת את המפורסמים שכילדה ביקשתי מהם להצטלם ואמרו לי לא. אז אמרתי לעצמי: 'שי, מי את בכלל? תמיד תהיי נחמדה גם למי שלא אוהב אותך'. אני חווה שיימינג ולשון הרע ברשת, ואין לי כרגע את הכוחות הנפשיים לעשות משהו עם זה. לתבוע אנשים על הוצאת דיבה. החלום שלי זה לתבוע יום אחד את כולם ולתרום הכול לבית השנטי שיקר לליבי, רק כדי לעשות סדר בדברים. גם הפינג-פונג של המפורסמים באינסטגרם מפריע לי. אי-אפשר להביע ביקורת ולהתנהג כמו ילדים קטנים. צריך לעשות סדר בתוך הנשמה ולעשות חשבון נפש. יש הרבה מאוד אחריות בפרסום, שאי-אפשר להתנער ממנה. דבר גורר דבר".
את שלמה עם המראה שלך?
"אני לא חושבת שאי פעם אהיה שלמה עם המראה שלי. לכל אישה יש את הדפקות שלה. אני מרגישה טוב עם התזונה והכושר. תמיד יש דברים שמציקים. אני לא יודעת אם אפשר להיות שלמה עם עצמך. אני שלמה עם מה שבפנים. אנחנו כל הזמן מנסות להיות יותר טובות. למזלי, יש לי את בעלי, שיודע להחמיא ולפרגן לי. נשים צריכות פרגון כדי להרגיש טוב עם עצמן. זה לא תלוי רק במראה החיצוני".
הייתה לך פעם פשלת טיפוח?
"היו לי פעם צילומי קמפיין שהייתי צריכה להיות בהם עם שיער ורוד. בטעות יצא צבע סגול חציל, וזה היה כל כך מכוער. ואז הספר צבע לי את השיער לגוון טבעי, ויומיים אחר כך נקרע לי השיער. היה לי שיער קצר משני צידי הראש. ככה הסתובבתי שנתיים בתעשייה, כי עשיתי ברוגז עם הספר ועשיתי הכול כדי לשקם את השיער בחזרה. מיקי בוגנים ראה אותי ככה ואמר לי שאני חייבת כבר לעשות משהו עם השיער, אבל התעקשתי לחכות. הייתי נוסעת עם השיער הזה על קורקינט להשקות".
מה טיפ הטיפוח המנצח שלך?
"האמת, אהבה. זה השינוי האמיתי בפנים – להיות מאוהבים. הפנים נראות הרבה יותר טוב וגם בא לך להיות הגרסה הכי טובה של עצמך בשבילך ובשביל האדם שלידך. הטיפ השני הכי טוב שלי זה לעשות הרבה ספורט. זה המפתח להכול, כי זה גם משפיע על הנפש. לא משנה כמה קרם ואיפור אשים, רק כשטוב לי אני מרגישה מוארת והכול הולך טוב. הכול מתחיל שם. חשוב לבנות מעטפת תומכת".
מה עמדתך לגבי הזרקות וניתוחים פלסטיים?
"לכל דבר יש גיל. אני בת 29 ומאמינה שתוך שנתיים גם אתחיל לעשות דברים. אימא שלי בת 64 ומוציאה עכשיו המון כסף על טיפולים לפנים. אם שומרים, אז אולי לא מגיעים למצב כזה. מצד שני, לא כולן צריכות להיות עם השפתיים המנופחות והאף המנותח. אני רואה ילדות קטנות שמתחילות להזריק לשפתיים. ילדה לא צריכה להזריק, כי היא ילדה. אני רואה נשים שהלכו רחוק עם השינויים בהזרקות ולא בטוחה שזה טוב".
6 צפייה בגלריה
"ידעתי בדיוק כמה מפורסמים מרוויחים, איזה תנאים יש להם ואיזה מתנות הם מקבלים"
(צילום: טל שחר)
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"שגרת הטיפוח שלי כל הזמן משתנה. אני אוהבת לנסות דברים חדשים וגימיקים. עכשיו אני משתמשת בסדרה החדשה של חוה זינגבוים עם הקולגן והחומצה ההיאלורונית. יש לי גם ויטמין סי של HL וזה ממש טוב, עם כדוריות של מולטי-ויטמין. את טיפולי הפנים שלי אני עושה אצל פולה בליק. היא איתי מהיום הראשון. אני הולכת אליה כשאני רוצה להתפנק פעם בכמה זמן. אני עושה לעצמי עיסויי פנים בכל יום, כשאני מורחת את קרם הפנים. מאז שאני סובלת מפיגמנטציה, בגלל שהייתי עושה שעווה בשפם, אני מאוד מקפידה למרוח קרם הגנה. יש לי קרם הגנה של חוה זינגבוים עם גוון וגם של ד"ר עור. אני מתה עליהם. יש בהם גם חומצה היאלורונית וגם הגנה גבוהה.
"האיפור שלי ביום-יום מאוד מינימלי. גם בערב הוא מינימלי. אני מדגישה או את העיניים או את השפתיים. אם הייתי יכולה – הייתי מאפרת אנשים כל היום. פשוט לי לא מתאים להיות עם הרבה איפור. אני אוהבת את המוצרים של מאק, בובי בראון ומיקי בוגנים. אני בעד לנסות. פעם הייתי נגד מייק-אפ והשתמשתי רק בקונסילר, עד שגיליתי את המייק-אפ של איל מקיאג', שנותן כיסוי טוב אבל מאוד עדין וטבעי. צריך להתנסות כל הזמן. לאירועים אני עושה לעצמי את האיפור והשיער. רוב החברות שלי בתעשייה מזמינות מאפר ומעצב שיער. אני עושה הכול לבד".
מה לגבי הגוף?
"מאז שאני משתמשת בסכיני הגילוח של ג'ילט, שיש בהם גם לחות, העור שלי הרבה פחות יבש. הכול בגלל ששיניתי את סכין הגילוח. יש לי את קרם הגוף של צטאפיל, שגם מחסל את היובש. לגבי בישום, יש לי את הטריק המנצח שלי: ספריי גוף בריח קוקוס של ויקטוריה'ס סיקרט + בושם מולקולה 2 + שני בשמים שונים של ג'ו מלון שאני מתיזה אחד בכתף אחת ואת השני בכתף השנייה. ככה אני יוצאת, כשכל הריחות האלה עליי. זה תמיד עובד. לא מפסיקים להחמיא ולשאול מה שמתי".
איך את מטפלת בשיער?
"היום אני אצל האחים סונגו בראשון לציון. כשהתחלתי אצלם, הם היו פחות מוכרים. עכשיו הם כבר מטפלים בכל המי ומי. בכל פעם אני באה אליהם עם שיגעון אחר. עכשיו אני מתה לצבוע את השיער לחום, אבל העוקבים שלי לא מאשרים לי. או שפתאום אני רוצה לעשות פלטינה. אני אוהבת להכתיב טרנדים בשיער. היו לי כבר את כל הצבעים בראש: ורוד, כתום, סגול, תכלת, פלטין וגם פלטין שמשתנה מצד אחד לשני. היו לי רסטות ופוני שהיה לי מחריד. אני אוהבת להשתגע. עכשיו אני קצת פחות משתגעת עם השיער ומקפידה להשתמש במוצרים ממש טובים. יש לי את המוצרים של אולפלקס, שעושים לי שיער משי חלק. יש לי שיטה מיוחדת לסירוק השיער בשתי מברשות. אחת חזקה ואחת רכה. אני מברישה איתן את השיער כמו שסורגים יד אחרי יד, ואז הוא נהיה חלק כמו משי. גם התחלתי ללכת למקווה, וזה עושה עור טוב ושיער יפה יותר. אני יוצאת משם טהורה וזה עושה טוב גם לשגרת הטיפוח שלי. רק המלצה. לפעמים, אני מבשמת את השיער. יש לי כמה בשמי שיער מעולים של ירדן אדרי, שהיא חברה שלי, ושל מרוקן אויל. אני מבשמת את השיער לפני שאני הולכת לישון. שמה שני שפריצים ואז מאור אומר איזה ריח טוב יש לי – וזה בכלל בושם לשיער. אני אוהבת דברים מיוחדים ולא בנאליים גם בשגרת הטיפוח שלי".
ספרי על שגרת התזונה והכושר שלך.
"אני אוכלת חמש ארוחות ביום, כל שעתיים-שלוש. רוב הארוחות קטנות. אני מאוד משעממת בתפריט שלי: בכל יום חזה עוף, ירקות, אורז, לחם. זה מה שיש לי במקרר. בערב אני אוכלת עם מאור ארוחות בריאות. חשוב לאכול פעם בשבוע ארוחת 'צ'יט' בערב במסעדה. גם בשישי אני אוכלת מה שאני רוצה, כי כבר הגעתי למטרות שלי. מבחינת ספורט, אני לא בתקופה טובה עכשיו. עושה רק אימונים אירוביים שלוש פעמים בשבוע. אימוני כוח וחיטוב פחות יוצא לי לעשות עכשיו. מסת שריר וריבועים בבטן זה מאימוני חיטוב. אבל למדתי להקשיב לעצמי. פעם הייתי קיצונית כל הזמן. עכשיו יש לי את התבנית הקבועה שלי – תוכנית תזונה והדברים הבסיסיים. לא יקרה כלום אם קצת מפסיקים להתאמן. אבל פחות טוב לי עם עצמי. זה קשור ליציבות, לא רק למשקל. אני מתה על טניס, ובתקופות טובות גם משחקת. זה הטיפ שלי: למצוא ספורט שאוהבים, כי אז נהנים יותר. ואם לא מוצאים – אז אפשר קצת לסבול, לא יקרה כלום. העיקר לעשות משהו. להפעיל את הגוף. זה עושה את כל ההבדל. לי זה שינה את החיים".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה יותר?
"שחררי, הכול יהיה בסדר. אני כל הזמן צריכה להיות בעשייה ולחשוב קדימה. כל הזמן בלחץ, עובדת קשה ודוחפת את עצמי למקומות לחוצים. גם הייתי אומרת לה: 'שי, לא הכול תלוי בך. אי-אפשר לשלוט בהכול. יש דברים שלא תלויים בך, עם כל הרצון הטוב'".
