תאמ;לק לי: אומרים שיש לה את הגבות הכי יפות בטלוויזיה, וכל מיני מחקרים סמי-מדעיים טוענים כי מבנה הפנים שלה קרוב למושלם, וזה עוד לפני שדיברנו על הסטייל המשובח והקוּליות המובנית שלה על ומחוץ למסך.
השחקנית האנגלייה ג'ודי קומר בת ה-31 התרוצצה בין לא מעט תפקידי משנה בסדרות כמו "יומן השומן" ו"שלוש עשרה", ולא ממש הותירה חותם. אבל אז היא הפכה לווילאנל ב"להרוג את איב", והעולם נפל לרגליה כפי שראוי למי שהיא גם שחקנית נהדרת וגם, כאמור, אחת היפות בתבל.
ב"להרוג את איב" היא שיחקה רוצחת סדרתית פסיכופתית שיש לה מלתחה מרהיבה, מיניות נזילה, מבטא שמתאים את עצמו לסיטואציה, ואובססיה לבלשית שמנסה לצוד אותה. היא גם הצליחה לטעון בטונות של קסם מהפנט את דמותה של הרוצחת הקולנועית לדורותיה, וגם לתפקד כאייקון אופנה סובב עולם. בדרכה הייחודית, היא יצקה תוכן חדש ועכשווי לדמות "הפושעת האופנתית" שפיי דאנוויי בנתה בסרט הפשע המיתולוגי "בוני וקלייד" 50 שנה קודם לכן.
מאז היא הספיקה להצטלם לסרט "מועדון הרוכבים" לצד אוסטין באטלר ולככב בווסט אנד ובברודוויי בהצגת היחיד "פרימה פשי", העוסקת בפרקליטה שמגינה על עברייני מין והופכת בעצמה לקורבן של תקיפה מינית. שם היא מציגה פן נוסף, ושונה מאוד, מדמותה האכזרית אך מבדרת של הרוצחת הכי יפה ומסוגננת שהייתה לנו בטלוויזיה.
איך היא מתלבשת? בתפקיד וילאנל, רוצחת שכירה של הביוקר, היא שוטטה בין בירות אירופאיות מתוקף עיסוקיה הרצחניים, כשבין שיסוף גרון להרעלת מזון, היא רוכשת ולובשת בגדים ששווה להרוג בשבילם. וילאנל עשתה הרבה כסף בעסקי המוות, וכך יכלה להרשות לעצמה את השמנת והתותים של עולם האופנה: חליפות של דריס ואן נוטן, מעילים של ברברי, שמלות של בלנסיאגה ומגפיים של פראדה.
היא לא סתם לבשה מותגים, היא ערבבה ואבזרה אותם בשילובים מפתיעים. ואת כל הטוב הזה היא שדרגה עם מבט משועמם, יד קלה על הדק האקדח ובלונד נוצץ. מכל העונות שבהן היא מנסה "להרוג את איב", המראה הבלתי נשכח ביותר שלה הוא כשריחפה בתוך שמלה ורודה עתירת שכבות שקופות של מולי גודארד, שנלבשה מעל חזייה שחורה וצוותה לנעלי דוקטור מרטינס מגושמות.
עם זאת, רגע האופנה החביב עליי שלה היה כאשר "לוותה" פיג'מה עם הדפס קומיקס מבית החולים שבו הייתה מאושפזת, ואיכשהו הצליחה ללבוש אותה כאילו הייתה חליפת שאנל. הדמות שלה היא מלכת הכוורת – קרואלה דה וויל, בלי הדלמטים אבל עם נטייה דומה להתנזר מחמלה. פאשניסטה עילאית ומתנשאת, אשר כשבלוגרית אופנה ברחוב מתפעלת מהסגנון שלה ומבקשת לצלם אותה לאינסטגרם, היא עונה לה: "ברור שלא. תמצאי לך חיים". מצד שני, לפחות היא יצאה מהמפגש עם כל איבריה.
מחוץ לדמות שפרסמה אותה – כלומר, כשהיא ג'ודי קומר שצועדת על שטיח אדום לטובת טקס כזה או אחר – היא לא פחות מדויקת אופנתית. היא מזגזגת בין אוברול פרחוני של ארדם, שמלה עם צווארון גולף בסאטן טורקיז של לואווה, סריג דרמטי בדוגמת פסים של ארמאני, ושמלת סטרפלס בכחול נייבי של תום בראון (שאיתה היא זכתה בפרס הטוני).
החודש היא מטפסת על השער של מגזין Elle בריטניה, לבושה בחולצת ג'ינס וגופייה – ובכל זאת נראית כמו דמות מ"יורשים". בהפקת האופנה בין עמודי המגזין היא מככבת בשלל חליפות אוברסייז גבריות, שמצליחות להיות סקסיות ונינוחות בעת ובעונה אחת. הבחירות האופנתיות שלה הן אלגנטיות עם קריצה, וברור מאוד שהיא יודעת בדיוק מה ללבוש כדי לשמור את הזיקה לבת דמותה הטלוויזיונית – האכזרית, הרגישה והמטורללת באופן כה מקסים, שהביאה אותה עד הלום.
עתידות: אפשר להניח כי השנים שבהן התבזבזה על תפקידים שוליים בסדרות מצליחות למחצה, תמו ונשלמו. העולם נפל שדוד לרגליה של הרוצחת האופנתית (למרות עונה רביעית אחרונה ומאכזבת), והוא רוצה לראות ממנה עוד. כרגע היא מצטלמת לסרט האימה "28 שנים אחרי" של דני בויל, וזו כנראה רק ההתחלה. יש לקוות כי הקסם המרענן הזה לא יתייבש וינבול.
מחיאות כפיים או מטח עגבניות? מחיאות כפיים בהחלט. זה אולי קצת מרחיק לכת, אבל "כשהיא תהיה גדולה", לקומר יש את הפוטנציאל להיות גרסה חדשה של אודרי הפבורן, אחת מאייקוני האופנה הגדולים ביותר של המאה הקודמת. אולי מדובר במהדורה קצת יותר עממית (בכל זאת, היא נולדה בליברפול), אבל עם איכויות אופנתיות דומות בתוספת של ורסטיליות סגנונית שהייתה חסרה להפבורן – אשר ברוח תקופתה, נכבלה לתדמית שאולפני הקולנוע בנו עבורה.