תערוכת בוגרי המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר (שתינעל מחר) היא מסע ויזואלי בין טכנולוגיה חדשנית לטכניקות מסורתיות, בין צבעוניות מרהיבה לחומר גולמי המאיים לפרוץ מתוך מכונות הסריגה והנול. זוהי אחת ממחלקות העיצוב היצירתיות בישראל, המנפקת מדי שנה בוגרים עם פרויקטים מרהיבים, כמו הפרויקט הסרוג בעל השפה הנאיבית "חומר בסיסי" של אסתר נאלה, "הקרמיקה" מטקסטיל שיצרה מאי אבוקיה והפרויקט המשפחתי המרשים של אריאלה זוכוביצקי. בין העבודות הבולטות נמצא גם המיצב הטקסטילי "הבר בגינה שלי" של בוגרת המחלקה גיתית פרידברג, קרנבל של טקסטיל, צבע ובוטניקה בהשראת ספרו של מאיר שלו "גינת בר" (הוצאת עם עובד).
"זאת הפשטה לגינה עשויה מטקסטיל", מסבירה פרידברג על גינת הטקסטיל הסינתטית והמרחפת בחלל שיצרה, עשירה בצבע ועשויה בטכניקות של ליפוף, סריגה (ידנית, סריגה במכונה שטוחה וסריגה תעשייתית), תפירה והדפסות של מחברים בתלת-ממד. התפרחת העליונה, האמצעית והתחתונה מחוברות במוט מתכת שמייצר תחושה פאלית העולה מהפרויקט, שעליו היא עובדת מינואר השנה. בסרטון וידיאו שהפיקה לצד הפרויקט היא מספרת על מכונת ליפוף תעשייתית שהציבה בחצר דירתה שברמת השרון, ועל ההשראות שליוו אותה.
צפו: פרויקט הגמר של גיתית פרידברג
(צילום: אלכס פרגמנט)
"כותרת הספר 'גינת בר' של מאיר שלו היא אוקסימורון: גינה ובר – המתורבת והממושטר אל מול הפראי והחושי", היא מסבירה, "ורציתי להעביר את הדיאלוג הזה, את הרפלקציה. במהלך המחקר הגעתי לחדר השורשים בגן הבוטני שבאוניברסיטת תל אביב, ואשכרה השתרשתי. זה חלק גדול ממי שאני: מאז שנולדו לי שני ילדיי נטעתי שורשים. מצד שני, הרבה פעמים בפרויקט גמר רואים עבודות שעוסקות באישי ולא רציתי להיכנס למקום הזה, למעט הסתירות והניגודים שיש בישות אחת, ואלו הסתירות והניגודים שגם קיימים בי".
אל המחלקה לטקסטיל הגיעה פרידברג, פנים מוכרות בברנז'ת האופנה והטלוויזיה, לאחר קריירה ארוכה בת 22 שנה כמלהקת לסדרות טלוויזיה ולסרטי קולנוע. את גילה היא מסרבת לחשוף, אבל מציינת שהיא אם לשני בנים וסבתא לארבעה נכדים ונכדות. "סבתא סורגת", וממש אין לה בעיה עם התואר הזה. להפך, היא גאה בו מאוד, היא אומרת בחיוך. למעשה, את הרומן המתחדש עם סריגה החלה לקראת לידת נכדתה. לפני קצת יותר משבע שנים היא עברה ליד חנות הסריגה הנודעת "צמר גורמה" ברעננה. "הבעלים (אורלי בן ארי, א"י) הציעה שאולי אסרוג לנכדה שמיכה. כך חזרתי בעצם לסרוג", היא נזכרת.
כבר כילדה, מספרת פרידברג, הייתה סורגת, אנטיתזה לידיים השמאליות שהיו לאימהּ. היא נשאבה לתחום הסריגה, תוך שהיא מתמידה בסדנאות שפעלו בחנות. "נרשמתי לחוגי סריגה", היא מחייכת, "עם נשים שאני לא חולקת איתן אותו די.אן.איי. לאחר תקופה, יצאנו לסדנת סריגה באירלנד ושם הכרתי את האישה ששינתה את חיי: חבצלת הרמתי". הרמתי, שבשנת 2016 סיימה בגיל 61 את לימודיה במחלקה לטקסטיל בשנקר, מלמדת כיום במחלקה והיא זו שדרבנה את פרידברג לפנות ללימודים אקדמיים של התחום.
לאחר שהתקינה תוך עשרה ימים תיק עבודות שצולם על ידי צלם האופנה גיא נחום לוי על חברתה הטובה יעל רייך, היא הגיעה אסרטיבית ונחושה לריאיון במחלקה. "בריאיון קבלה אמרתי לצוות הבוחנים שסריגה בדם ליבי, ואם לא תקבלו אותי – אלמד במקום אחר. פתאום האמביציוזית שבי יצאה", היא מחייכת היום בתום ארבע שנות לימודים. "ואז שאלו איפה למדתי בתיכון ועניתי למראיין: 'באמ'שך, זה מה שאתה שואל אותי?!' ואיך שאמרתי 'באמ'שך', הם התחילו לצחוק והיום זה המורה שאני הכי אוהבת: איתן בן משה, שגם הנחה את פרויקט הגמר שלי".
לא חששת להיכנס למערכת לימודים של ארבע שנים?
"שאלו אותי איך אסתדר עם בני 20 ומשהו שחוזרים מהודו, ועניתי שכל חיי עבדתי מוקפת בצעירים כמלהקת. אז לא, לא היו חששות".
אבל אז היית בעמדת כוח כמלהקת.
"נכון, אז לאורך הלימודים היו דברים שהתקשיתי בהם, אבל המשכתי. המזל שלי זה שההומור עזר לי. יש יתרון מאוד גדול ללימודים בגיל שלי: אני פחות עסוקה באיך זה נראה ומה אומרים, אני מגובשת, יציבה, בעלת שקט נפשי, יש נוכחות של מי שאתה. גיל זה רק מספר וזה באמת לא מעניין – אני בת כמה שאני נראית. בביקורות על הפרויקט אמרו לי שהעבודה מתעסקת בעצמה, 'תראו אותי'. וזה נכון, אני לא מכחישה. אני אוהבת דרמה וצבע ורציתי להציג את זה".
5 צפייה בגלריה
"במחלקה לאופנה, לדוגמה, עושים רק אופנה. כשהם עושים טקסטיל, הם באים אלינו למעבדת סריגים"
(צילום: גיתית פרידברג)
יכולת גם לא ללכת ללמוד ולפתוח פרק חדש בחיים. את מכירה אנשים רבים מהתעשייה, יש לך חברות דוגמניות, בן זוגך לשעבר הוא צלם האופנה רון קדמי, יכולת לפתוח עסק של טקסטיל לבית או אופנה. לקצר תהליכים, כמו הרבה אחרים.
"אבל זה ממש לא מה שרציתי. הלכתי ללמוד מתוך סקרנות, להתפתח ולהשכיל, והיה חשוב לי ללמוד טקסטיל במקום הרציני ביותר. סריגה מחברת בין שתי אונות המוח והיא תרפויטית מאוד. יש בה גם משהו יצרני, אתה רואה מה נולד ובוקע לך בתוך הידיים, לולאה בתוך לולאה בתוך לולאה, מקום המייצר אינסוף".
הבחירה לפנות ללימודי טקסטיל, ועוד בגיל מבוגר, אינה דבר טבעי. בכל זאת, בניגוד למחלקות נוצצות בשנקר כמו אופנה או תקשורת חזותית – טקסטיל נחשב, ולא בצדק, לתחום ארטיזנלי, מיושן ונחבא אל הכלים. יותר מזה, עד שנות ה-80 נחשב הטקסטיל לאחת התעשיות המובילות בישראל, אך הוא נדחק לשוליים עד לגסיסתו. בעולם – ובשנים האחרונות גם כאן בישראל – זוכה תחום הטקסטיל לרנסנס. מלבד שימושים תעשייתיים לתחומי ביטחון, רפואה ובנייה, יש צמיחה גדולה של אמנות מטקסטיל ופריחה של מותגי ומעצבות נישה המייצרים טקסטיל לבית.
כשפרידברג נשאלת על היום שאחרי, היא מספרת כי פניה ליצור אמנות מטקסטיל, כמו גם אובייקטים עיצוביים. "אני יודעת שכל הבוגרים של המחלקה עובדים. אולי לא עושים מטר רץ של בד – אותה תפיסה מיושנת של לימודי טקסטיל – אבל עושים שטיחים, אמנות ואפילו סטארט-אפים. אין היום משהו שאין לו קשר לטקסטיל. במחלקה לאופנה, לדוגמה, עושים רק אופנה. כשהם עושים טקסטיל, הם באים אלינו למעבדת סריגים".
לפחות מבחוץ, נראה שלקחת על עצמך תפקיד של שרת החוץ של המחלקה.
"אני מאמינה בלהרבות טוב בעולם, וכשמשהו טוב – אני מאוד נדיבה. זאת אחת החוזקות שלי. יש הרבה יהלומים מנצנצים במחלקה ויש צורך להוציא את הדברים האלה החוצה. קורים אצלנו דברים נפלאים וצריך קצת להזיז את הפרגוד ולחשוף אותם".
