תאמ;לק לי: ניקול קידמן היא אחד מענפי הייצוא הכי מרשימים של אוסטרליה (למרות שבאופן רשמי היא נולדה בארצות הברית). להוליווד היא הביאה איתה מבטא אוסטרלי שנמחק במהרה, גובה מרשים, שיער אדמוני ויכולות משחק מגוונות. מהוליווד היא לקחה פרס אוסקר אחד, לא פחות מחמישה פרסי גלובוס הזהב, את תואר מלכת השטיחים האדומים, ואת האקס הכי מטורלל שאפשר (אשר לצידו היא גם התפשטה בסרט האיום ונורא "עיניים עצומות לרווחה") – טום קרוז.
חוץ מלהיות שחקנית מוערכת מאוד, עשירה מאוד ורזה מאוד, היא גם משמשת כנערת הפוסטר לתופעת הפחד מהזדקנות של נשים בתעשיית הקולנוע. כבר לא נערה, אתם אומרים? ובכן, אל תגלו את זה לניקול קידמן.
16 צפייה בגלריה
חושפת רגל בשמלה של ארמאני פריווה בטקס האוסקר, 2023
(צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)
ניקול קידמן וסלבס נוספים בטקס פרסי אינסטייל, 2021
(צילום: אינסטגרם)
נדמה שאת העשור האחרון מבלה קידמן בעיקר בניסיונות להילחם במחוגי הזמן בעזרת פוטושופ סלחני, הקפדה על צילום מרחוק, וכמויות אינסופיות של בוטוקס. היא לא נראית בת 56, היא גם לא נראית כמו ניקול קידמן. אז מי ניצח במלחמה? כנראה שרק הוליווד, שממשיכה להפוך את כוכבותיה המזדקנות לשבויות של עצמן בקרב אבוד מראש.
מדגמנת את קולקציית סתיו 2024 של בלנסיאגה
איך היא מתלבשת? האמביוולנטיות שמלווה את ההתערבויות הקוסמטיות שקידמן מבצעת בפרצופה, נזרקת לפח כשמדובר באופן שבו היא מתלבשת – הבחירות האופנתיות שלה נטולות פגם. יש לה סגנון שמזכיר אייקוני אופנה מתקופת הזוהר של הוליווד, כמו אודרי הפבורן וגרייס קלי, לבוש שמשתדך באופן מושלם לדקיקות פורצלנית שנמתחת על 180 סנטימטרים.
התלבושות שלה על השטיחים האדומים מתוקתקות למשעי, אסופות ומחושבות עד הפרט האחרון. ההקפדה המושלמת הזו, שבאה לידי ביטוי בכל אירוע תקשורתי, אחראית, כנראה, לתחושת המתח שיוצרות הופעותיה הציבוריות. אנחנו מחכים, בתקווה ובחרדה, לאיזו התמוטטות מפוארת שתגיע ותסדוק את בובת החרסינה. זהו, בעיניי, סוד הקסם שלה: השבריריות הנסתרת מתחת לציפוי המושלם, והחיפוש התמידי שלנו, ציבור חובב סנסציות, אחר הסדק הראשון שיביא את הצונאמי. בינתיים זה לא קרה, אבל הציפייה עצמה מענגת.
16 צפייה בגלריה
זהובה בערב גאלה להענקת פרס מפעל חיים של AFI, אפריל 2024
(צילום: Getty Images/Matt Winkelmeyer)
וגם הצפייה בקידמן מענגת. אם זה בשמלה שחורה שמורכבת בעיקר ממחשוף גב ושסעי צד, שבה התכסתה בקושי בפרמיירה לסדרה החדשה שלה באמזון פריים, או שמלת הקאט-אאוט של המותג הטרנדי קופרני, שחורה גם היא, שאיתה גנבה את ההצגה בטקס פרסי ה-CMA. מראה שהורכב מהשמלה, קידמן ובטן שהתיאור "חטובה להפליא" קטן עליה בשתי מידות.
קידמן נהנית, כנראה, לעורר רעש אופנתי, ולא נרתעת מתלבושות שמביאות אליה שלל תגובות מזועזעות ברשת. וכן, לפעמים זה אומר להתלבש כאילו לקחה את הבגדים מהארון של בנותיה. לדוגמה, כשטיפסה על השער של מגזין "וניטי פייר" לפני שנתיים חמושה בחצאית מיקרו-מיני וחולצת בטן של מיו מיו – בחירה שעוררה, כרפלקס פבלובי, את הצקצקת הצדקנית שאמריקה מיטיבה לנסח בכל פעם שמישהי חורגת ממשבצת הגיל שסומנה לה. הצקצקת לא שככה גם כשקידמן עלתה על השער של המגזין PERFECT בתלבושת מינימלית מאותו הז'אנר, הפעם בעיצוב דיזל, וצירפה אליה שרירים מרשימים משוחים בשמן.
בחודש שעבר היא כבשה שלושער במגזין Elle – שוב בשחור (ולבן), שוב בחשוף, על התפר שבין הלבשה תחתונה לבגדי ערב. בהפקת האופנה הפנימית כיכבו גם שמלה אחת באדום של בלנסיאגה, סט הלבשה תחתונה של דולצ'ה & גבאנה ושמלת סטרפלס חומה של לואווה. בכולם היא נראית כמו חלום, משאירה אבק לכל הדוגמניות הזאטוטיות שבסביבה.
בשמלה של בלנסיאגה בהפקה של מגזין Elle
בסדרת הצילומים הזו, כמו גם בכל הופעה שלה בעשור האחרון, מוכיחה קידמן כי עולם האופנה מוכן להיפטר מהגילנות המובנית שלו לטובת רזון, שסגנון מביאים מהבית ולא רוכשים בסופרמרקט (ואפילו לא בבית אופנה יוקרתי) ושאין אף אחת – בגילה או שלא בגילה – שיודעת להצטלם כמוה.
עתידות: עוד אוסקר, עוד כסף, עוד בוטוקס, עוד תמונת ניצחון על שער של מגזין נחשב שתוציא מכולנו אמירות כמו: "איזו מלכה", "אין לה מראה?", "מה היא חושבת לעצמה", "וואו, ועוד בגילה!" – וכל משפט אחר שאנחנו נוטים לפלוט מול תופעות אופנתיות שעוד לא החלטנו אם לפרגן להן או להזדעזע מהן.
מחיאות כפיים או מטח עגבניות? על הסגנון האופנתי – מחיאות כפיים, ואפילו בעמידה. על ההזרקות המוגזמות – מטח עגבניות. את הרסק האדום והמכתים הזה ראוי לחלק, שווה בשווה, בין הוליווד שכופה על קורבנותיה את אימת ההזדקנות, כמו גם את הלעג שנלווה לניסיונות לעמוד בתקן, לבין ניקול קידמן עצמה שמשתפת פעולה עם רודנות הגיל הדרקונית.
