גל מלכה (29), שחקנית
מול המראה עם גל מלכה
(צילום: טל שחר, עריכה: איתי פולק)
גל מלכה, איך הכול התחיל?
"להיות שחקנית תמיד היה החלום שלי כילדה. גדלתי במושב כפר ורבורג ובחיים לא האמנתי שבאמת אהיה שחקנית. בצבא ניסיתי להתקבל לתיאטרון צה"ל, אבל לא עברתי את השלב השלישי. שירתי בסוף כמפקדת טירונים וכמ"כית בקורס מ"כים. כשהשתחררתי מהצבא הלכתי להיות רפתנית וטיפלתי ביונקים. כבר היה לי ברור שאני הולכת ללמוד וטרינריה בפקולטה לחקלאות וחיה במסלול החיות והטבע. עדיין מאוד רציתי להיות שחקנית, אבל חשבתי שזה חלום שמתגשם רק לאנשים מיוחדים, שגדלו בתל אביב וההורים שלהם קידמו אותם מגיל קטן. לא האמנתי שלי זה יקרה".
מה שינה את ההחלטה?
"כשהייתי בת 20, אבא שלי עבר תאונת דרכים ונהרג. עברתי הרבה תפניות בשנה של האבל, הבנתי שהחיים שלנו הם חד-פעמיים ואני צריכה לחיות אותם על הצד הכי חלומי, הכי מופרך והכי גדול ולנצל אותם עד תום, כי אנחנו אף פעם לא יודעים מתי זה ייגמר. תמיד יש לנו את האופציה להעז ולאהוב בגדול. הייתי אז בתחתית של התחתית של סולם החיים ולא היה לי מה להפסיד. פתחתי את האינטרנט, כתבתי לימודי משחק, ועלה לי יורם לוינשטיין. באודישן השני יורם הסתכל עליי ושאל: 'מה את עושה פה? את לא קשורה בכלל'. אחרי האודישן השלישי התקשרו ואמרו לי שאני בסטנד ביי. התקשרתי אליהם חזרה ואמרתי ככה: 'בגדול אין לי מה לעשות בחיים ואתם האופציה היחידה שלי'. יורם צחק בטלפון ואמר לי: 'טוב בסדר, התקבלת!'".
היה לך גם עסק נוסף משלך עד אז, נכון?
"'בוטיק על גלגלים', שהקמתי בגיל 17 בערך. הייתי אוספת פריטי וינטג׳ ומביאה מלא בגדים מרחוב אילת ביפו ועושה בבית יום פתוח למכירת בגדים במושב. היו באות מלא בנות וקונות את הבגדים וזה היה ביזנס טוב. כשהתקבלתי ללימודי המשחק, סגרתי את העסק. לא היה לי זמן לזה יותר. שנה א' ושנה ב' היו לי מאוד קשות. הייתי בזוגיות עם בן (שהפך עם השנים לבעלה, א.ט) והוא עזר לי כלכלית. איבדתי את מי שאני. בלימודי המשחק מפרקים אותך ומחברים אותך מחדש. היו שם הרבה שחקנים מוכשרים ולא היה לי מושג מכלום. הביטחון העצמי שלי מאוד נפגע. אבל הפכתי איכשהו לאדם יותר עצמאי עם כוח. בסוף השנה השלישית קיבלתי את התפקיד הראשי במחזמר שנקרא 'לשקשק את העיר'. לאחת ההצגות גם הגיעה רינת איתן ומאז היא הסוכנת שלי. הייתי מאושרת עד הגג שיש לי סוכנות ושמישהו רוצה אותי".
איך נראתה השנה הראשונה אחרי הלימודים?
"רינת התחילה לשלוח אותי לאודישנים. באותה תקופה גם עבדתי כמלצרית בבית הקפה בניסן נתיב. יום אחד ראה אותי שם אלון אופיר, הוא שאל אותי מה אני עושה בחיים והציע לי תפקיד בהצגה 'הנשים של ג'קי' בתיאטרון חיפה. עבדתי שם עם שני קליין, יובל שרף, אסי לוי ורמי הויברגר. הייתי בשוק. במקביל, כל הזמן הלכתי לאודישנים וכל הזמן הייתי מקבלת 'לא'. חודש אחרי סיום הלימודים רינת שלחה אותי לאודישן של הסדרה 'המפקדת' של כאן. הדמות של חגו על פניו לא התאימה לי בטייפקאסט, אבל ישר ידעתי שהיא לגמרי האלטר אגו שלי. היא גל שבפנים. היא נערת שוליים ממשפחת פשע, שעושה בעיות בצבא. באודישן קרצתי בסוף וכולם צחקו. זה היה הדבר המתאים לעשות. קיבלתי את התפקיד וצרחתי מאושר. התחלתי לבכות. אלה החיים שדמיינתי לעצמי בחלומות".
מה היה רגע הפריצה הגדול שלך?
"תפקיד האם הפונדקאית חן ב'גוף שלישי'. כשקיבלתי את הטקסט לאודישן והיה כתוב עליו סדרה לקשת, אמרתי לעצמי: וואוו, זה גדול עליי. הבנתי שאני צריכה להחליט שהתפקיד טוב בשבילי ונכון לי כי מה אכפת לי. אין לי מה להפסיד. הסוד במשחק זה לתת את עצמך, את הלב ואת הנשמה. החלטתי שאני מתחייבת להתמסר לתפקיד הזה.
"עשיתי ל'גוף שלישי' בערך 10 מאצ'ים עם גברים שונים ונשים שונות עד שאמרו לי שהתקבלתי ושאת האמא ואת האבא ישחקו רותם סלע ויהודה לוי. אמרתי לעצמי, וואוו, מה עשיתי טוב בחיים האלה ששמים אותי באמצע בין רותם ליהודה, הכרישים הכי גדולים בתעשייה. זו הייתה התפוצצות של רגשות. הם נתנו לי להרגיש איתם כל כך בנוח ולמדתי מהם המון. הם עובדים בתעשייה 20 שנה וזה לא סתם. זה לא רק כי הם מוכשרים מאוד. הם יודעים איך להתנהל בסט, לדבר נכון ובצורה מכבדת. הטמפרמנט של כולם נשאר באותו ווליום. הם באנרגיה כל כך טובה.
"עליתי חמישה קילו לתפקיד והרגשתי מאוד בהריון, שההורמונים שלי ממש מתפוצצים. נכנסתי לדמות ברמות. בסצנה של הלידה מאוד חששתי, כי מעולם לא ילדתי וחששתי שלא אצליח להתנהל נכון. בסוף ממש הרגשתי שאני בלידה. הזיעה, הקושי לנשום, הכאב בגב. הכול היה אמיתי. אחר כך אמרתי לרותם שאם ישאלו אותי פעם מתי הייתה הלידה הראשונה שלי אני אגיד: 'כשילדתי עם רותם סלע'".
מה הכי הפתיע אותך, כשהסדרה יצאה?
"פתאום כל הנושא של הפונדקאות עלה לסדר היום. התחילו להגיע תגובות ממקומות לא צפויים. כל כך הרבה בנות פתחו בפניי את ליבן. כתבו לי הודעות באינסטגרם ושיתפו אותי בקשיים שלהן להיכנס להיריון. פיתחתי מודעות לא לשאול אף פעם אישה אם היא בהיריון. המקום הזה כל כך פרטי ואינטימי. יש נשים שעוברות טיפולים הורמונליים, מתנפחות ונראות בהריון - והן לא. בסוף אנחנו מדברים על רחם. אין דבר יותר אינטימי ופרטי מרחם של אישה. היום אפילו את גיסתי אני לא שואלת, כי זו חדירה לפרטיות".
התפקיד שינה את חייך?
"התקבלנו לפסטיבל סירייס מאניה. כשחזרתי הביתה מהפסטיבל, קרני זיו מנהלת הדרמות של קשת התקשרה ואמרה לי: 'גל אל תפרקי את המזוודה. את נוסעת שוב, כי זכית בפרס השחקנית הטובה ביותר בסרייס מאניה'. זכיתי בפרס ביחד עם רותם סלע. יש לי סרטון שבן צילם אותי צורחת על המיטה עם הפיג'מה. בכיתי מאושר. לא האמנתי שזה קורה לי בחיים האלה. כשהייתי ילדה, הייתי הולכת למראה לראות את עצמי בוכה. אז גם כשזכיתי ובכיתי הלכתי למראה, לראות את עצמי בוכה. אמרתי לעצמי: 'זכית בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל סדרות בינלאומי וכל הכבוד לך, אני אוהבת אותך'.
"כשעליתי לקחת את הפרס לא שכחתי להגיד תודה לילדה שבי, שחלמה חלומות גדולים והגשימה אותם. הודיתי גם לאבא שלי, כי אני מרגישה שהדרך שהלכתי בה לא הייתה קורית בלעדיו. הוא ליווה אותי באופן רוחני כל הדרך. הוא היה איתי בחלומות, במחשבות ובכל הרגעים שהייתי זקוקה לו. הוא השיב לי תמיד בסימנים. הנשמה שלו שמרה עליי והובילה אותי למקומות שונים. אני איתו עד היום, בכל דבר שאני עושה. הוא תמיד הראשון לדעת הכול. אני הולכת איתו יד ביד, גם אם זה לא באופן הפיזי".
תפקידך כפונדקאית הסתיים. יש לך מושג מה יקרה בעונה השנייה של "גוף שלישי"?
"עכשיו הם כותבים את העונה השנייה. אני לא יודעת מה יקרה בהמשך. גם ב'מפקדת' תפקידי הסתיים וכתבו לי משהו חדש".
מה הייתה החוויה שעיצבה אותך?
"החוויות שעברתי בגיל צעיר הפכו אותי למי שאני היום. בזכותן הצלחתי".
מה היו עד כה רגעי השיא שלך, לטוב ולרע?
"הרגע הכי טוב בפן האישי היה הרגע שבחרתי להתחתן עם בן ולחיות את חיי במושב נווה מבטח, מקורקעת לאדמה, שהיא בעצם בן. בפן המקצועי, הזכייה בפסטיבל סירייס מאניה. זכיתי בארץ גם בפרס האקדמיה על התפקיד של חגו ב'מפקדת'.
"הרגע הכי פחות טוב היה המוות של אבא שלי. זה הרגע הכי עצוב ונמוך בחיי. על כל השאר אני באמת מודה. גם על דברים שהיו טובים וגם על הפחות טובים. הכול סבבה. כל עוד כולם חיים".
כתושבת הדרום, איך עברת את 7 באוקטובר?
"קמנו גם אנחנו לשבת הנוראית שפקדה את המדינה שלנו. היינו בממ״ד שעתיים ולא יכולנו לצאת ממנו. התחלנו לקבל סרטונים נוראים של מראות שלא האמנתי שאפשר לראות. לא האמנתי שנהיה במציאות כל כך שחורה. נתקפתי בחרדת אימים והלכנו כולנו לישון אצל אחות של בן פה במושב, כדי שנהיה כולנו ביחד. אז התחילו גם הטלפונים מהצבא לבן, כי הוא צלף בצנחנים. הוא גויס למילואים ואני התחלתי ללכת לשיעורי תורה. הרבנית שם אמרה שהתפקיד של כולנו עכשיו הוא לצאת מהפרט אל הכלל. אנחנו צריכים להיות למען המדינה ולמען כולם. השתגעתי כשבן היה במילואים, עד ששמעתי את מה שהרבנית אמרה. כוחנו באחדותנו ואם נישאר מאוחדים, נצליח. אני באמת מאמינה שכל החטופים שלנו יחזרו הביתה. אני מרגישה שזה הולך לקרות ממש בקרוב. חשוב לקוות לטוב ולהאמין שאף אחד לא יכול לנצח אותנו".
מה את עושה עכשיו?
"אני משחקת בתפקיד ראשי ב'סוף העולם שמאלה' כמעט ערב ערב. הייתי צריכה להשתתף עכשיו בצילומי סדרה, שנדחו בגלל 7 באוקטובר. יש לי שתי סדרות שצריכות לצאת עכשיו. 'שלומי שש' ב-HOT והעונה השלישית של 'המפקדת' ויש גם עוד כמה דברים בדרך".
את שלמה עם המראה שלך?
"זה תלוי ביום. לרוב, כן".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים, את בעד או נגד?
"אני בעד שכל אחת תעשה מה שטוב לה. אם זה עושה טוב – אני בעד. למה לא?"
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"עשיתי לעצמי פשלה כזו. שבוע לפני החתונה שלי יצא לי חתיכת חצ'קון. פוצצתי אותו באכזריות ונהייתה לי חתיכת כוויה. שאלתי את העוקבות שלי באינסטגרם מה לעשות ויעצו לי למרוח בפנטן. איכשהו זה עזר ונעלם לי עד החתונה".
יש לך טיפ טיפוח מנצח?
"אני קמה בבוקר ושוטפת את הפנים תמיד עם מים קפואים כקרח".
ממי ההשראה, מפול ניומן או מקייט מוס?
"כנראה ממישהו שלמד את זה מהם. המים הקפואים פותחים לי את הפנים, עוזרים לי לנפיחויות, לעייפות ונותנים לי פוש לפנים".
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
השגרה שלי לא מסובכת. אני ילדת מושב. אני לא מורחת תכשירים ומתאפרת כל יום. בשלב מסוים הבנתי שאני צריכה לפתח שגרת טיפוח טובה והתחלתי ללכת לטיפולים אצל קרן ברטוב. אני הולכת אליה פעם בחודשיים וחצי בערך והיא עושה לי טיפול מאוד עדין. היא הכינה לי מארז עם הסרום והמים המיסלריים שלה והתמכרתי אליהם. אם אני מתאפרת, אני מורחת גם קרם לחות וקרם הגנה. האיפור שלי מאוד מינימלי. קונסילר טוש אקלה של איב סן לורן, סומק קרמי של שאנל, שאפשר למרוח על הפנים למראה סמוק טבעי גם בלי למרוח מייק אפ. אם אני יוצאת בערב – אמרח מייק אפ של שאנל ואוסיף גם הצללות וברונזר של טום פורד. המסקרה שאני מכורה לה היא של לוריאל ארכיטקט. אין טובה כמוה".
מה לגבי הגוף?
"הכול נטורל. אני לא מורחת תמרוקים על הגוף. אין לי בושם קבוע - עכשיו אני עם ניחוח מקולקציית הבוטיק של דיור".
איך את מטפלת בשיער?
"ביום יום אני לא עושה כלום. חופפת עם המוצרים של טרזמה – שמפו ומרכך, ופעם בארבעה ימים גם מסכה שלהם וזהו. אם אני צריכה להסתפר או לעשות צבע – אני הולכת לדקל בן ציון".
יש לך שגרת תזונה וכושר?
אני אוכלת מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה. אבל תמיד מזכירה לעצמי: אל תיסחפי. אכלת מה שאכלת ותמשיכי הלאה. אני לא לוקחת שום דבר קשה. בחיים לא הייתי מאוד רזה או מאוד שרירית. אבל תמיד הייתי בטוב עם הגוף שלי. אני אוהבת את הגוף שלי גם כשהוא שלושה קילו יותר וגם כשהוא פחות. אני אוהבת אותו בכל מצב. אמא שלי תמיד נתנה לי להרגיש טוב עם הגוף שלי, גם אם הייתי יותר מלאונת.
"אני מתאמנת בסטודיו של ליאת חנקין באשדוד פעמיים בשבוע: פעם פילאטיס, פעם כוח וזהו. גם רוכבת על סוסים כמעט כל שבת. יש לנו ארבעה סוסים ובן לימד אותי את הרכיבה על סוסים טוב-טוב. בערב אנחנו גם עושים הליכות במושב שלנו יחד עם שלושת הכלבים שלנו. גם להופיע כל ערב בהצגה בתפקיד ראשי ולרוץ שעה וחצי על הבמה זה אימון כושר".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה עוד יותר?
"אל תדאגי – הטוב עוד לפנייך! את תותחית, את שורדת והדרך שלך תהיה מדהימה. זה מה שהייתי אומרת לה".
צילום וידאו וסטילס: טל שחר
עיצוב שיער: אבישי מסטי
בגדים: חולצה לבנה - זארה, מכנסיים לבנים ומטפחת - סטורי, מגפיים וכובע - אוסף פרטי | שמלה לבנה - m13 כיכר המדינה | סריג ורוד - אמריקן וינטג׳, ג׳ינס - סטורי
תכשיטים: מורן בר
