בשבוע הבא תיכנס השחקנית יעל אלקנה תחת החופה יחד עם בן זוגה, השחקן תומר מכלוף, לאחר שהחתונה שנקבעה ליוני אשתקד נדחתה לספטמבר 2020 ולבסוף נקבעה מחדש לתחילת אוגוסט. השניים הכירו לפני כחמש שנים בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, כשגילמו את הלנה ומנלאוס במחזה "הלנה" של אוריפידס. מאז הם יחד, מתגוררים בדירה צנועה ברמת גן. "בוא נקווה שווריאנט הדלתא לא יקלקל את התוכניות ולא יהיה סגר", היא אומרת השבוע נינוחה.
על שמלת הכלה הופקד הסטודיו של רשת האופנה גולף, שעבורו משמשת אלקנה כפרזנטורית. אלקנה מספרת כי קיבלה הצעות ממספר מעצבות שמלות כלה בשנה החולפת, אך לבסוף בחרה במותג שהציע לקחת על עצמו את האתגר. "זה הרגיש לי הכי טבעי בעולם, כי המעצבות של גולף הפכו לחלק מחיי היומיום שלי", אומרת אלקנה. לדבריה, השמלה הנבחרת היא שמלה לבנה עם כתפיות דקות בקשירת איקס בגב חשוף, בשילוב בדי תחרה ואבני סברובסקי. "רציתי שזה לא יהיה יותר מדי נוצץ או מצועצע", היא מסכמת.
איך מפלס ההתרגשות?
"הוא החל לעלות בשבוע שעבר, כשהתחלתי לכתוב נדרים לטקס והבנתי שהאירוע קורה והוא קורה סביבנו. כמארחת של 400 מוזמנים, את רוצה שהאוכל יהיה טעים ושהמוזיקה תהיה טובה. חברות שלי מרגיעות אותי ואומרות לי שאני לא צריכה לרצות אף אחד ושכולם מגיעים כדי לשמח אותי ואת תומר. והכי טוב: להשתכר! ואני הולכת על זה!"
"אני לא סלב"
אלקנה (28) פרצה במפתיע לחיינו לפני פחות משנה, כשגילמה את שרה בסדרת הטלוויזיה "הטבח". מהר מאוד סומנה כהבטחה והייתה מועמדת גם לפרס השחקנית הטובה ביותר בטקס פרסי הטלוויזיה, שבו זכתה לבסוף חברתה ניב סולטן על תפקידה ב"טהרן". לפריצה הגדולה קדמו תפקידים שעשתה בסדרות נוער כמו "פלאשבק" ו"כדברא", והדמות רז שדה בסדרה "הקיבוצניקים", אך הייתה זו העבודה לצד גורי אלפי, גל תורן ורותם סלע מאחורי הקלעים של מסעדת שף, שהכניסה אותה לתודעה של הקהל הישראלי.
עם הפרסום זרמו גם הקמפיינים לאופנה – סמל סטטוס שכל שחקנית צעירה אוספת לרזומה. בימים אלו נבחרה אלקנה לשמש כפנים של רשת הבורסה לתכשיטים בחוזה שנחתם לשנה, ומצטרף לקמפיין של גולף שבו היא מופיעה מאז תחילת 2021. שתיהן רשתות אופנה ותיקות, ישראליות, נגישות מבחינת שפה עיצובית ומחיר. יש שיאמרו אפילו עממיות. "אני קצת כמו שאתה מתאר: ישראלית ונגישה", אומרת אלקנה. "הציעו לי לדגמן בצעירותי, אבל היה לי חשוב קודם למתג את עצמי כשחקנית. הרגשתי שרק אחרי שאהיה בטוחה שרואים אותי כשחקנית, אוכל לדגמן. לא שאפתי לקבל קמפיינים, ואני גם לא אומרת 'כן' לכל הצעה. רק דברים שאני עומדת מאחוריהם".
היו לך חששות שיתייגו אותך כפנים יפות בלבד?
"לפני כמה ימים פגשתי במאית מקסימה וכנה, שבחנה אותי לסרט שלה. היא אמרה שזאת הפעם הראשונה שהיא מזמנת אינסטגרמית לאודישן. אני אינסטגרמית?! הופתעתי. עזוב שאין לי מלא עוקבים (לאלקנה כ-30 אלף עוקבים. לא מעט, אבל גם לא מאות אלפים כמו לאינסטגרמיות מובילות בישראל, א"י) – אני לא סלב, לא פונים אליי ברחוב, ואני עוד רק בתחילת דרכי בתודעה הציבורית. אבל כן, ככל שהתודעה הציבורית ויחסי הציבור עולים, יש חשש שזה ינגוד איכות משחקית. לאנשים קשה לראות שחקנית טובה כדוגמנית, אבל בחלוף הזמן הבנתי שאם אתה עושה את הדברים ממקום נכון, מחובר לעצמך ומאמין במה שאתה עושה – אין גבולות ואין שחור ולבן. כשאת יודעת מה יש לך להציע ומה הערך שלך, וגם עוצרת לחשב מסלול לפעמים, מגיעים למקומות נכונים. אסור לתת לפחד להפעיל אותך".
וקיבלת את התפקיד?
"כן".
"רציתי לאפשר לעצמי להיות הדוגמנית בתמונות"
מאז הציבה אנה ווינטור על שער גיליון ספטמבר 1998 של מגזין "ווג" אמריקה את השחקנית רנה זלווגר, חל שינוי תפיסתי בעולם האופנה. שחקניות ומפורסמות החליפו את הדוגמניות שכיכבו עד אז על שערי המגזינים, והגבולות בעולם האופנה החלו מיטשטשים: שחקניות קיבלו קמפיינים גדולים, דוגמניות חצו את הקווים לתפקידים בטלוויזיה ובקולנוע (תופעה שהייתה קיימת קודם, אך התעצמה), ועולם הבידור נכנס לסחרור.
אלקנה, שהייתה בקושי בת תשע כשהתרחשה המהפכה, נזכרת כי כנערה מתבגרת היו היא וחברה טובה מצלמות את עצמן בבית בפוזות של דוגמניות. רק מאוחר יותר יתברר לה כי הכוכבות שאותן "חיקתה" היו שחקניות קולנוע מפורסמות: סקרלט ג'והנסון, אנג'לינה ג'ולי, נטלי פורטמן, ג'וליה רוברטס. "לא הבנתי אז בכלל שהן היו שחקניות, הן פשוט היו נשים יפות בעיניי", היא נזכרת. "התמונות שיצאו לנו היו מזוויעות, אבל החוויה הייתה מעצבת: להגיד לעצמי – זאת אני, ואני מאפשרת לעצמי להיות הדוגמנית בתמונות. יש בזה משהו מקסים".
היא גדלה בשכונת מעוז אביב בצפון תל אביב, שאליה הגיעה כילדה בכיתה א' לאחר נדודים בארץ ובעולם שכללו את מכמורת, מתן, דנמרק ומרכז תל אביב. אביה הוא המלחין עמוס אלקנה ואמהּ היא אשת עסקים. בילדותה ניגנה על פסנתר, רקדה בלט קלאסי שש פעמים בשבוע עד גיל ההתבגרות, ובגיל 16 נכנסה ללהקת הנוער העירונית "השכנים של צ'יץ'". ובכל זאת, לדבריה מעולם לא חלמה להיות שחקנית. "אולי זה נשמע כאילו כיוונתי לשם, אבל לא הייתי במגמת תיאטרון. רציתי להיות זמרת, להיות ברברה סטרייסנד – לא מריל סטריפ. אולי בלב רציתי להיות דיווה", היא מחייכת.
ללהקה צבאית לא התקבלה, ובמקום זאת שירתה כמד"סית בבה"ד 8. לאחר השירות הצבאי, חזרה לנגן בפסנתר ולכתוב שירים. גם בזמן הצילומים שנערכו בביתה, היא לא הפסיקה לשיר. אולי יום אחד, היא אומרת, תוציא שיר. "האם יהיה אלבום?" היא תוהה, "אולי מתישהו. אני כותבת לעצמי וכרגע מתעצמת לי ההבנה ששירה זה משהו שאני רוצה, אבל אני לא רוצה להכניס את עצמי ללחץ. אני עושה את זה כרגע בשבילי. גיליתי את המשחק, אבל ויתרתי על המוזיקה".
בתום השירות הצבאי, שבה למכינה של מחזות זמר ב"השכנים של צ'יץ'", למרות שבכלל חלמה לנסוע לטיול בדרום אמריקה וללמוד רפואה. אבל אז החליטה לנסות את מזלה במשחק ונרשמה לסטודיו של יורם לוינשטיין. בשנה ג' החלה לשחק בסדרות נוער וחתמה בסוכנות הטאלנטים ADD, ומהר מאוד תפסה הקריירה שלה תאוצה. "זה הפתיע אותי", היא אומרת נבוכה, "לא הייתי כוכבת בבית הספר למשחק, לא הייתי מהתלמידים המבטיחים".
כיום היא משחקת בשתי הצגות בבית ליסין ומגלה מחדש את כוחו של תיאטרון חי מול קהל. בהמשך היא צפויה להצטלם לשני סרטי קולנוע, מדיום שטרם חקרה. "ההנאה הגדולה שלי במשחק היא האפשרות לצלול לדמות אחרת לתקופה של כמה חודשים, לרכוש מקצוע חדש", היא מתארת את החוויה. "ככל שאני מתבגרת, גם חשוב לי להעביר מסרים, להביע דעה. לא להיות קולב, אלא מישהי עם אמירה".
מה, למשל?
"שרה ב'הטבח' היא דמות של אישה בעולם גברי והיררכי מאוד. אפילו בתוכניות פריים טיים של בישול אין כמעט שפיות, אלא יותר נשים שהן אנינות טעם, מבינות באוכל. עם שרה רציתי להראות מההתחלה שלהיות שפית זה אפשרי, דמות שלא נותנת לגברים בסביבתה להקטין אותה. גם אם דורי (הדמות שמגלם גל תורן, א"י) גונב לה את המנה, שרה מתעלמת מזה".
לדבריה, כיום היא מחפשת תפקידים מאתגרים שיובילו אותה לחקור מקומות אפלים יותר. בין היתר, היא צפויה לגלם נאנסת בסרט חדש שיצולם לאחר החתונה שלה. "ידעתי שאני זקוקה למרווח זמן בין החיים לתפקיד, כי זה מחלחל ולא רציתי שזה יתקשר לתקופה משמחת בחיים שלי".
בקולנוע ובטלוויזיה יש שני סוגים של סצנות אונס: גרפיות מאוד או רגשיות מאוד. בשני המקרים, שחקניות שגילמו נשים נאנסות סיפרו על תחושות קשות שליוו אותן גם לאחר מכן. זה שיקול מבחינתך?
"אני עוד לא יודעת בדיוק מה יהיה, אבל אני הולכת לתת לזה את כל כולי. הייתה אופציה שתומר יעשה איתי את הסרט הזה – ואנחנו אוהבים לעבוד יחד – אבל החלטנו לא להיכנס לזה, מאחר שזה מאוד מוחשי ולא ידעתי אם זאת חוויה נכונה לעבור אותה יחד עם בן הזוג שלך. זה עלול להיות אינטנסיבי מדי. כמו שאמרת, יש שני סוגים: ויזואלית והזעזוע של אחרי. לשניהם יש מקום ולשניהם יש חשיבות במיגור התופעה של אלימות נגד נשים".
ומה מצאנו בארונה?
"קיבלתי את הפאוץ' הזה מאחותי הצעירה כשהיא נסעה לשנה וחצי באוסטרליה. אנחנו קרובות מאוד, חברות הכי טובות, תמיד אנחנו נגד העולם. למרות שהוא כבר ישן ומרופט – הוא תמיד עליי".
"כשתומר הציע לי נישואים באיטליה, הגענו לכפר קטן בשם בורגטו, שאליו גם חזרנו שוב בתום הטיול. פגשתי שם אמן תכשיטי עץ שיוצר עגילים מיוחדים שהוא מייצר וצובע בעצמו, והם זיכרון מהטיול הבלתי נשכח הזה".
"קיבלתי אותו במתנה מסבתא של תומר, שסרגה לי אותו לחורף האחרון. האמת שלא חשבתי שאלך עם כובע סרוג, ועוד צבעוני, אבל זה הפך להיות הפריט שלא הורדתי מעצמי כל החורף".
"רכשתי אותה בחופשה האחרונה שלנו ברודוס לפני הקורונה, והיא מזכירה לי כל הזמן את הטיול הבא שאנחנו רוצים לצאת אליו".
"נעלתי אותם בטקס פרסי האקדמיה הראשון שלי, ובתקווה גם לא האחרון. הם מסמלים עבורי רגע משמעותי בקריירה ואת הדרך שעשיתי בחיים".
