הילד הרע של האופנה הצרפתית כבר לא ילד. היום (ראשון) חוגג המעצב ז'אן פול גוטייה יום הולדת 70, וזו הזדמנות להיזכר במהפכות האופנתיות שיצר לאורך כ-50 שנות קריירה. לפני כשנתיים פרש גוטייה מעיצוב אופנה כשהוא משאיר את הבמה למעצבים צעירים שאיתם הוא משתף פעולה מדי עונה. רק לאחרונה, לדוגמה, יצר המעצב העולה גלן מרטנז מהמותג Y/Project (המשמש גם כמנהל האמנותי של דיזל) קולקציית הוט קוטור תחת גוטייה ובהשראת הסגנון שהתווה המעצב כבר מהקולקציה הראשונה שהציג ב-1976 בפני שמונה עיתונאים – אוסף בגדים לנשים שעוצב בהשראת הודו, הפיליפינים ואמריקה הלטינית.
(תצוגת הפרידה של גוטייה ב-2020)
אבל הייתה זו קולקציית ההיי-טק של גוטייה בשנת 1980 שהפכה אותו לכוכב עולה. הילד שגדל והתחנך אצל סבתו ובשיעורים בבית הספר העדיף לשרטט על דפי המחברת עיצובים לנשים גדולות מהחיים, הפך לאחד המעצבים המשפיעים במאה ה-20. שמו נהגה יחד עם מעצבים חשובים בעיר האורות באותו עשור, ביניהם קלוד מונטנה, אזדין אלאיה וטיירי מוגלר. השניים האחרונים כבר אינם בחיים, מונטנה נעלם ונשכח.
"סבתא שלי קנתה טלוויזיה כשהייתי בן תשע והתרשמתי מאוד מסרט דוקומנטרי שצפינו בו על פולי ברז'ר (מועדון לילה מפורסם בפריז, א"י)", סיפר בריאיון ל-The Face. "למחרת בבית הספר, ציירתי אישה בנוצות וגרבי רשת. המורה זעמה. היא חטפה ממני את הציור והחזיקה אותו כדי שהכיתה תראה. לא הושפלתי בכלל, הייתי די גאה שהיצירה שלי מוצגת לעולם!"
לאחר התמחות בבתי האופנה של פאטו וקארדן, יצא גוטייה לדרך עצמאית בגיל 24. הוא החל בקו של בגדים מוכנים ללבישה ורק מאוחר יותר, בשנת 1997, הציג קולקציית הוט קוטור. בין לבין, הוא השיק קו בישום פופולרי לנשים ולגברים, עיצב לבית האופנה הרמס (בשנים 2010-2003) וטיפח מעצבים צעירים שהתמחו בבית האופנה שלו (המפורסם מביניהם הוא מרטין מרג'יאלה). חשיבותו הגדולה הייתה היכולת שלו להפנות את המבט לרחוב ולאמץ את הקודים שזיהה לתוך האופנה הגבוהה: מהקעקועים והפירסינג, ועד למראה של בגדים קרועים ובלויים.
יותר משז'אן פול גוטייה הפך למושא תשוקה עבור נשים וגברים שחלמו ללבוש את עיצוביו – הוא הפך את עצמו לאייקון. הרבה בזכות הכוכבות הצמודות אליו, ובראשן מדונה, אך גם בזכות ההבנה שלו את המדיום התקשורתי. בשנת 1995 הוא הנחה את טקס פרסי המוזיקה האירופאיים של MTV והחליף אינספור תלבושות, ושנתיים קודם לכן הנחה את תוכנית הטלוויזיה הבלתי נשכחת "יורו טראש" בערוץ 4 הבריטי. מספר תערוכות רטרוספקטיבה של עבודותיו נדדו בעולם (ועדיין מתקיימות), כשהגדולה והמפורסמת בהן נפתחה ב-2011 במונטריאול שבקנדה. בשנים האחרונות הוא פועל לשימור המותג "ז'אן פול גוטייה" עם מחזמר נהדר בשם Freak Show שמוצג בפריז וסרט תיעודי באותו שם שיצא ב-2018. הנה כמה מהרגעים הבולטים בקריירה שלו.
1. המלחים
פסים בכחול ולבן לרוחב הם הדבר הראשון שעולה לראש כשחושבים על ז'אן פול גוטייה. חולצת המלח הפכה לאייקון, כמו המעצב עצמו, ולאורך השנים זכתה לאינספור אינטרפרטציות: סריג עם שרוולים ארוכים, חולצת טי חושפת שרירי קיבורת מנופחים, כשמלת נוצות ארוכה כפי שהדגים בקולקציית אביב-קיץ 2000, וכמובן, על הדוגמנים שליוו את מודעות הפרסומת של הבושם הראשון של גוטייה לגברים, Le Male, שיצא לראשונה בשנת 1995 כטורסו גברי המעוטר גם הוא בפסי חולצת המלח.
סיפור האהבה של גוטייה עם המלחים החל, לדבריו, כזיכרון ילדות. אפשר לראות זאת גם כמחווה לחולצת הפסים המפורסמת של גבריאל (קוקו) שאנל משנות ה-20 של המאה הקודמת. לדברי גוטייה, אחד הייצוגים שהשפיעו עליו נולד מההתאהבות בגיבור סרטו האחרון של ריינר פאסבינדר Querelle מ-1982 על מלח חושני וכריזמטי. חולצת המלחים העניקה השראה גם לקולקציית הקפסולה Les Marins של המעצב שפורסמה אשתקד, כשאת חולצת הפסים זכה ללבוש בקמפיין הדוגמן הפלסטיני קאהר חרחש.
2. המוזות
הרבה לפני שהמילה Diversity, או בעברית רבגוניות, הפכה לערך בעולם האופנה – גוטייה היה שם קודם. כמה קודם? 40 שנה. ממש כמו יציאת מצרים. לאורך השנים מתח גוטייה את גבולות מודל היופי: מדוגמניות פלאס סייז (ראו בהמשך), מוזיקאיות כמו מדונה וביורק, כוכבת הבורלסק דיטה פון טיז, היופי השבור של השחקנית הספרדייה רוזי דה פלמה (שהתגלתה בסרטיו של פדרו אלמודובר וגם מופיעה בסרטו החדש "אימהות מקבילות"), דוגמניות מגולחות שיער ומקועקעות, וגם לא מעט ישראליות: הזמרת דנה אינטרנשיונל שאותה הלביש במספר הזדמנויות לאירוויזיון (ב-1998, ב-2011 ובאירוויזיון בישראל ב-2019) והדוגמניות הישראליות סטלה עמר אליס ומיקי ממון.
שתי האחרונות הופיעו יחד בקולקציית החסידים של גוטייה מ-1993, שאותה פתחה ממון ואילו עמר אליס הופיעה בה עם גלימה ארוכה שעליה נכתב שמה הפרטי. השתיים הופיעו גם בקמפיין שליווה את הקולקציה ולאורך השנים היו מזוהות עם המעצב. הרומן המקצועי והחברי בין עמר אליס לגוטייה פרח בתחילת שנות ה-90 והיא נחשבת למקורבת אליו עד היום. היא הופיעה לראשונה במודעה של המעצב בשנת 1992 ולאורך כמה שנים ליוותה את התצוגות ומודעות הקמפיין של גוטייה.
3. משחקי המגדר
מרבית הדימויים האייקוניים שיצר גוטייה לאורך השנים היו בשיתוף הדוגמן טאנל בדרוסיאנץ, כשיחד מתחו השניים את גבולות הטשטוש המגדרי הרבה לפני שגברברי דור ה-Z גילו את הלק בציפורניים. כבר ב-1984, לדוגמה, צילם אותו צלם האופנה האיטלקי פאולו רוברסי בשמלת קטיפה עם חזה עשוי קונוסים, שש שנים לפני שמדונה הפכה את המראה הזה לפופולרי בסיבוב ההופעות "אמביציה בלונדינית". כשנשאלה מלכת הפופ ב-1993 בריאיון לטלוויזיה הצרפתית מי הדוגמן החביב עליה, הכריזה על טאנל. "בגלל שהוא גברי ונשי", אמרה.
טאנל בדרוסיאנץ מדגמן לגוטייה בצילום של פאולו רוברסי
בדרוסיאנץ נחשב לאחד מהמוזות הבולטות של גוטייה, והחל לעבוד עם המעצב באמצע שנות ה-80. תחילה כדוגמן על המסלול ובמודעות הקמפיינים, בהמשך כעוזר-סטייליסט ומנהל ליהוק. "אני חבר קרוב, איש סוד, שגוטייה יכול לסמוך עליו, חלק מהקירות של הסטודיו מאז שנות ה-80", אמר בריאיון לווג. "מה זה להיות מוזה? להיות הגבר המושלם? הגבר האידיאלי? קמע? נציג טוב של בית האופנה? ז'אן פול אומר לעתים קרובות שאני המוזה מעוררת ההשראה שלו. אנחנו צמד טוב: הוא עם הבגדים ואני עם הדרך שלי ללבוש אותם, לנוע איתם. הפכנו לבלתי נפרדים עם הזמן. כמו שהיו סוני ושר, סלין ורנה – יש את ז'אן פול וטאנל".
טאנל בדרוסיאנץ בתצוגה של גוטייה
4. חזיית הקונוסים של מדונה
בשנת 1989 פנתה מדונה לז'אן פול גוטייה שיעצב עבורה את התלבושות לסיבוב ההופעות הבינלאומי "אמביציה בלונדינית", שנפתח בטוקיו וכיכב גם בסרט הקולנוע האייקוני "במיטה עם מדונה" שציין אשתקד 30 שנה לצאתו לאקרנים. בתום המופע הפכה מדונה לאייקון. כולם דיברו על דבר אחד: חזיית הקונוסים בצבע גוף שלבשה. במקום הקימורים הרכים שהמחוך היה אמור לעצב, האנטומיה הנשית הפכה אצל מדונה לנשק דוקרני ופאלי, כזה שהזמרת חגגה על הבמה.
(מדונה בסיבוב ההופעות "אמביציה בלונדינית")
באותן שנים גוטייה כבר היה לאחד מהכוכבים בעיר האורות. בריאיון למגזין The Face הבריטי הסביר כי הרעיון לשמלת המחוך נולד מהנערות ברחוב. בסוף שנות ה-80 התגורר גוטייה באזור שבו ביקרו צעירות אופנתיות רבות בדרכן לשוק סמוך. הוא הבחין בהתעוררות של מראה ה-starlet (כינוי לכוכבניות צעירות) עם חזרה לחצאיות קצרות וכתפיות מבצבצות של הלבשה תחתונה.
"היה לי רעיון למחוך פשוט, כי סבתא שלי נהגה ללבוש אותם", הסביר, "היא סיפרה לי איך בנות היו שותות חומץ כדי שיהיו להן התכווצויות בבטן, בעוד המשרתות שלהן משכו את השרוכים חזק יותר. חשבתי שזה די סאדו-מזוכיסטי, אבל מרתק באופן מוזר. חיפשתי רעיון לשמלת ערב, ופשוט הכנתי ממנה מעין מחוך מוארך. זה היה בו-זמנית פרובוקטיבי, מצחיק, רומנטי וסקסי; פנטזיה מהלכת אמיתית".
מחוך הקונוסים המפורסם שלבשה מדונה נחשב עד היום לפורץ דרך במראה של זמרות על במה והשפיע על דורות של כוכבות. המורשת של מדונה והמחוך טמונה בדרך שבה היא עודדה אמניות פופ רבות לתעל את המיניות שלהן לתלבושות שהן בוחרות לעטות על עצמן בלי בושה, ובתנאים שלהן.
לאורך השנים שיתפו גוטייה ומדונה פעולה בסיבובי הופעות נוספים של הזמרת, וכן בערבי הגאלה של מוזיאון המטרופוליטן, להם יוצר עבורה גוטייה פעם אחר פעם מערכות לבוש חושפניות ופרובוקטיביות. בריאיון לניו יורק טיימס ב-2001 אמר המעצב: "אני אוהב את מדונה. היא האישה היחידה שאי פעם ביקשתי את ידה. היא סירבה, כמובן, אבל בכל פעם שהיא מבקשת ממני לעבוד איתה, אני לא יכול להגיד לא".
5. רב-תרבותיות
בסתיו 1993 הימם גוטייה את הקהל בתצוגה שערורייתית בהשראת חסידים, שנודעה בשם "רבי שיק". לקול צלילי הכליזמרים, פתחה את התצוגה הדוגמנית הישראלית מיקי ממון לצד דוגמנים ודוגמניות במעילים שחורים ארוכים, מגבעות שחורות ופאות שהסתלסלו מטה. ההשראה שקיבל המעצב מהחצר החסידית היא רק חלק משורה ארוכה של קהילות, מקומות אקזוטיים, שכונות מהגרים (כמו ברבס שברובע ה-18 בפריז), קבוצות שוליים כמו פאנק, סגנונות כמו קעקועים ופירסינג – שעברו אדפטציה לקולקציות הלבוש. בין היתר, הביא המעצב למסלול עיצובי שיער אפריקאים, וכסמל מוקדם לרבגוניות בתחום האופנה בחר בדוגמנית האלג'יראית פארידה חלפא, הידועה בשמה הפרטי. "הייתי שונה מאוד במבנה הגוף ובכל היבט אחר מהדוגמניות האחרות והייתי ביישנית מאוד", סיפרה לפני עשור בריאיון.
(מיקי ממון פותחת את תצוגת החסידים של גוטייה)
(סטלה עמר אליס בתצוגת החסידים)
(תצוגה של גוטייה בהשראת פאנק)
6. ג'ינס קוטור
בינואר 2020, רגע לפני שהקורונה פרצה לחיינו, תלה גוטייה את המספריים וסיכם 50 שנות קריירה. במהלך שבוע האופנה העילית בפריז, החליט המעצב לפרוש עם תצוגה שכללה אינספור מפורסמות, חברות ודוגמניות על המסלול, שהגיעו לחלוק לו כבוד. ביניהן: קרלה ברוני, ג'יג'י חדיד, אווה הרציגובה, רוזי דה פלמה, וגם בוי ג'ורג' שחתם את התצוגה בשיר. הספקטקל הצבעוני הוריד את המסך על 23 שנות עיצוב של הוט קוטור, שבמהלכן שבר גוטייה את הכלים והרכיב אותם מחדש. למשל, הוא היה אחד מהמעצבים הראשונים שהכניסו את בד הדנים לתפירה עילית כבר בקולקציה הראשונה שלו, ויצר ממנו קולקציית בגדי ג'ינס מפוארת. "בקולקציה הראשונה שלי וגם בזו, האחרונה, יש יצירות שעשויות ממכנסי ג'ינס שלבשתי", הסביר בריאיון. "זהו חומר הגלם היפה ביותר. כמו רבים מבני האדם, הוא הופך יפה יותר ככל שהוא מתבגר".
7. פלאס סייז
דורות של דוגמניות פלאס סייז ישראליות ובינלאומיות כמו שי זנקו, אשלי גרהאם, מירב תיתה עשוש, פרשס לי ואחרות חבות את הקריירה שלהן למהפכה שעשתה בתחילת שנות ה-90 ישראלית אחרת: סטלה עמר אליס. דוגמניות במידות גדולות היו לפניה, כמו לינדה ארוז שכיכבה בקטלוגים של חברות אופנה בארצות הברית – אך עמר אליס הייתה הראשונה שעשתה זאת על המסלולים של המעצבים בפריז.
בשנת 1992 כבר דגמנה עבור ז'אן פול גוטייה, שהיה אמיץ מספיק להרחיב את גבולות מודל היופי הרזה של העשור, ובמקביל גם דגמנה לחברהּ הקרוב טיירי מוגלר. עם זאת, גם היא וגם גוטייה לא התייחסו למידותיה כעניין, אלא לאישיות ולמראה העוצמתי שהביאה איתה עמר אליס, שנולדה בקזבלנקה, גדלה בחיפה ובעשורים האחרונים חיה עם בעלה בניו יורק. עמר אליס הייתה החלוצה, אחריה ליהק המעצב לא מעט דוגמניות וכוכבות במידות גדולות, ביניהן קריסטל רן, סולנית להקת גוסיפ בת' דיטו ואחרות.
