בשנה החולפת זוכה יפו העתיקה לרנסנס תרבותי ותיירותי, עם מועדון החברים הפסבדו-יוקרתי ובית המלון סוהו האוס שנפתח ברחוב יפת מול מלון Jaffa שנפתח קודם לכן, וגלריה שלוש שנכנסה לחלל חדש. במרחק הליכה קצר מהם נפתח לאחרונה בפינת הרחובות הצורפים ומזל אריה, הסטודיו ובית האופנה בז ולוטרה של זוג המעצבים בעבודה ובחיים ליאורה טרגן ובועז לנדמן, לא הרחק מהחלל הוותיק של בית האופנה משכית. את המקום החדש תוכלו לזהות בזכות הפסל "עץ תפוז מרחף" (1993) של האמן רן מורין התלוי בסמוך אליו, עץ מרחף בתוך כד חרס המחובר בשרשראות מתכת אל קירות הבתים.
11 צפייה בגלריה
"לוטרה היא לא דולפין או נמר. היא לא סופר-סטארית שכולם רוצים להיות". עיצובים של המותג
(צילום: רון קדמי)
מרצפות האבן מובילות אל דלת זכוכית המכניסה את המבקר לחלל רחב ידיים בן שלושה חדרים גדולים המקושט בקשתות אבן, שבו התגורר ופעל בעבר אספן האמנות היהודי הוראס ריכטר, שהלך לעולמו בשנת 2006. הגלריה שפתח בשנת 1970 הייתה מוקד עלייה לרגל עבור אמנים רבים, וריכטר גם העניק הכרה ראשונית לאמנים צעירים כמו פנחס כהן גן, נחום טבת ואחרים. לאחר מותו, המשיכו יורשיו להפעיל את הגלריה שנסגרה לבסוף בשנת 2012.
כיום מפעילה את המקום החברה לפיתוח יפו העתיקה, שבדומה לחללים אחרים בעיר, שיכנה בשכונה אמנים ויוצרים המעניקים לאזור חיים חדשים. לדברי טרגן ולנדמן, המקום החדש הוא מעין Maison שבו הם חיים ויוצרים, תוך יצירת שיתופי פעולה עם אמנים נוספים, כמו המיצג שנעשה בחלל הסטודיו בחודש שעבר עם אמנית הפרפורמנס אלישבע רווח והמוזיקאית שרה דה צ'יצ'ולו. האורחים נדרשו להגיע לבושים שחורים, צבע המתכתב עם האסתטיקה שחרטו על דגלם זוג המעצבים עם פתיחת המותג בשנת 2019.
"בז ולוטרה" נולד כמותג תכשיטים משותף של טרגן (48) ולנדמן (54), ונחשף לראשונה במסגרת תצוגת האופנה של ויקטור (ויוי) בלאיש בשבוע האופנה בתל אביב. כיום הוא מאגד תחתיו מלבד תכשיטים גם בגדים לנשים ו(מעט) לגברים, וחפצי אמנות לבית – הכול בעיצובם של השניים. למרות שמבחינה רעיונית הם חתומים על כל המוצרים יחד, בפועל החלוקה ברורה: לנדמן, עם ניסיון של למעלה מ-30 שנה בעיצוב תכשיטים, אחראי על ייצור התכשיטים, טרגן על הבגדים. יחד הם גם יוצרים בסטודיו חפצי אמנות, כמו קונכיות ענק מצופות עור, אובייקטים עשויי מתכת כמו פמוטים בצורת ורדים, שולחנות מתכת קטנים ועוד. "לאט-לאט התבהר לנו שאנחנו צריכים לאחד כוחות, וזה תהליך שלקח כמה שנים", מסביר לנדמן.
השניים הכירו במסיבה ומהר מאוד מצאו מכנה משותף. "די מהר הבנו שאנחנו בתחומים משיקים והתפתחנו יחד. החיבור בינינו היה כל כך חזק, שהיה טבעי ללכת על כל הקופה מבלי לחשוש", אומר לנדמן.
"שנינו אוהבים אופנה ותכשיטים, והתחושה הייתה שזה נועד לקרות", מוסיפה טרגן.
אל בז ולוטרה הם מתייחסים כילד משותף שהם מטפחים ומגדלים. מלבד הצליל הדומה לשמות הפרטיים שלהם (בז כבועז ולוטרה כליאורה), שתי החיות הלא פופולריות מסמלות עבורם יצירה וחשיבה, כמו גם אסתטיקה חבויה.
"הושפעתי רבות ממעצב האופנה מרטין מרג'יאלה בחשיבה על נשים", מסבירה טרגן, "ולוטרה היא לא דולפין או נמר או חיה שהיא כליל היופי. היא לא סופר-סטארית שכולם רוצים להיות. מצד שני, היא אחת החיות הכי חכמות בטבע. היא משחקת בחלוקי נחל ויודעת לפצח קונכיות. היא חיה ורסטילית של ים ויבשה".
"למעשה, הלוטרה מסמלת כל אישה", מחדד לנדמן. "יש בה צדדים רבים, וכמו במציאות היא לא כליל השלמות. הלקוחה שלנו גאה להיות אישה שאינה כליל השלמות. הבז הוא חיה אצילה וקטנה, העוף הדורס המהיר ביותר. הוא חי למעלה, סוקר, סורק, וברגע שמתביית על המטרה הוא הכי מהיר בעולם".
11 צפייה בגלריה
"אופנה זה עסק קשוח ונכוויתי בו המון פעמים, אבל בועז נותן לי בסיס וביטחון". עיצובים של בז ולוטרה
(צילום: רון קדמי)
הקולקציה הפרוסה בכל חללי הגלריה מציעה, כאמור, עולם אסתטי שלם: מבגדים, כולם בסדרות קטנות, כמו מעיל עור עם שרוולים מחודדים המסתיים בקו המותניים, ז'קטים מחויטים תפורים לעילא ושמלות משי גזורות באלכסון בסגנון על-זמני שלא יוצא מהאופנה; ועד אביזרים כמו צעיף משי עם סיומת של נוצות, חגורות עור רחבות ומגבעות דרמטיות שמשלימות את ההופעה. קו מחבר מוביל בין השפה העיצובית של הבגדים אל עולם התכשיטים עם מוטיב גולגולת שחוזר, תליון יפהפה של בז שבתוכו מסתתר לב מיהלומים, טבעות משובצות יהלומים שחורים ואבן גרניט. טווח המחירים מתחיל ב-2,000 שקל לפריט ומסתיים ב-10,000 שקל. לא זול, אבל כשהכול מיוצר בסטודיו ביחידות מצומצמות, יש גם מי שמוכן לשלם על מקוריות וייחוד. הסטודיו פתוח בתיאום מראש (ליאורה, טל' 050-6988434; בועז, טל' 052-6348888).
11 צפייה בגלריה
טווח המחירים מתחיל ב-2,000 שקל לפריט ומסתיים ב-10,000 שקל. בז ולוטרה
(צילום: רון קדמי)
המשיכה אל אסתטיקה גותית ואפלה מלווה את טרגן כבר מימיה כסטודנטית במחלקה לאופנה בשנקר. השמלות בגוונים מונוכרומטיים של אפור ושחור שיצרה לפרויקט הגמר שלה משנת 2002, נראות כמו רוחות רפאים שהתיישנו בכבוד על ציר הזמן. אחת מהן תלויה כיום על קיר בסטודיו. הקולקציה זיכתה אותה בפרס "הקולקציה האוונגרדית" בתחרות מיטלמודה היוקרתית למעצבים צעירים באיטליה, ומאז נחשבת טרגן לאחת המעצבות המוערכות בישראל. "באופל הזה יש הרבה אור", אומרת טרגן, "אנשים חושבים שגותיקה זה BDSM, אבל זה לא. עולם האופנה הולך בשנים האחרונות למקום יותר גותי. זה נהיה יותר ויותר מקובל ויש לזה קהל".
"למשל, המעיל הפרנציסקני הזה", היא מצביעה על מעיל גלימה שחור עם כובע קפוצ'ון שנראה כאילו נשלף ממסדר נזירים פרנציסקני. "כמה אנשים יתעניינו בו? לא יודעת, אבל זה נמצא וקיים היום כחלק מהמיינסטרים. אם לומר את האמת, לא ירוצו ויקנו ממני. זה אחר מאוד ממה שקיים בשוק הישראלי. מצד שני, התפקיד שלי כמעצבת הוא להיות מעט אחרת. אני כמובן משלמת על זה מחיר, אבל זה מחיר שאני אוהבת לשלם. אני רוצה להיות טיפה שונה היכן שאני יכולה. דווקא כאן יצרתי דברים יותר רגועים ומסחריים. מי שקונה פה מובטח לו להיות מאוד מיוחד. הוא לא יראה את זה בעוד מקום".
11 צפייה בגלריה
"אם בעבר יצרתי תכשיטים שלא ענדתי בעצמי כי לא התחברתי אליהם, היום כל יומיים אני מחליף תכשיט אחר"
(צילום: אלכס קוצ'רנקו)
לאורך השנים התמודדה טרגן עם הקושי להפוך את עיצוביה למסחריים. היא נותרה כמעצבת ליודעי ח"ן עם פוטנציאל לא ממומש. עכשיו, יחד עם לנדמן, היא מבקשת לשנות את המסלול שהותווה לה בעל כורחה. "בועז הוציא אותי לאור", היא אומרת בצורה חד משמעית, "במשך שנים ארוכות קונכייה סימלה אותי".
"זה התפקיד שלי", הוא מודיע, "להוציא את ליאורה למקום שבו היא ראויה להיות. מחושך לאור".
טרגן: "אופנה זה עסק קשוח ונכוויתי בו המון פעמים, אבל בועז נותן לי בסיס וביטחון. אני יכולה להתייעץ איתו, להחליט איתו החלטות".
לנדמן: "גם כבן זוג, גם כשותף עסקי. יש תמיכה הדדית ואנחנו מתפתחים וגדלים יחד. כשהתחלתי לעבוד עם ליאורה, הגעתי משנים ארוכות של עיצוב לחברות מסחריות והפכתי את עורי לחלוטין. שיניתי פאזה. לקח לי זמן להבין שזה השלב הנכון וליאורה נטעה בי את התמיכה והתחושה שזה הייעוד שלי. אחרי 30 שנה שעסקתי בתכשיטי עלית, מה שאנחנו יוצרים יחד זה מבחינתי הפסגה בעולם התכשיטנות. אם בעבר יצרתי תכשיטים שלא ענדתי בעצמי כי לא התחברתי אליהם, היום כל יומיים אני מחליף תכשיט אחר".
טרגן: "לאורך השנים עשיתי תכשיטי אופנה ולא תכשיטי יוקרה ולא צורפות. פחדתי לעבוד עם יהלומים. זה חומר יקר וצריך להבין בו".
11 צפייה בגלריה
"התפקיד שלי כמעצבת הוא להיות מעט אחרת. אני כמובן משלמת על זה מחיר, אבל זה מחיר שאני אוהבת לשלם"
(צילום: רון קדמי)
זה מרגיש כאילו אופנה היא כמו בישול וצורפות זה כמו אפייה. בבישול אפשר עוד טיפה לזייף, אפייה היא מדע מדויק.
"בבישול יכול לצאת לך טוב גם אם מתפלק לך", מחייכת טרגן.
"זה נכון", מודה לנדמן. "ליאורה אוהבת להתפתח תוך כדי יצירה. בתכשיטי יוקרה כל טעות מתבטאת בלא מעט כסף. לכן אני רואה ברוחי את המוצר הסופי ומתגלגל אחורה".
טרגן: "הוא מתוכנן ואני רוח חופשית".
לנדמן: "אבל לליאורה יש עין טובה לתכשיטים. יחד הבנו שהחיבור שלנו מאוד חזק והמקום שפתחנו הוא תוצר של כל השנים שעמלנו יחד ולבד. עכשיו אנחנו רוצים להרחיב את המעגל".
