דקה אחרי יום הולדת 40, טום סלמה מוכן לחשוף את סוד ההצלחה שלו: רעב. "נולדתי עם חור שחור שהדרך היחידה להשביע אותו היא ליצור וליזום ולהשיג ולהצליח ולהוכיח לכולם, ובעיקר לעצמך, שאתה מסוגל".
זה עבד. הילד השמן והדחוי מקריית-אתא, שגדל בעוני אצל אם חד-הורית והיגר לבד לתל-אביב בגיל 14 עם תיק, כי לא היה לו כסף למזוודה - הפך לסטייליסט של המדינה. כבעל מותג אופנה שנשא את שמו הוא הלביש את כל הסלבס המקומיים, וגם אנג'לינה ג'ולי וטיירה בנקס נצצו בשמלות הערב שלו.
אם זה לא מספיק, לפני חמש שנים איתחל את עצמו מחדש כיוצר רבגוני מוערך. "מיגל", סדרת הטלוויזיה שכתב בעקבות אימוץ בנו בגואטמלה, עם רן דנקר בתפקיד הראשי, הגיעה עד פסטיבל קאן. את 2023 פתח בתערוכת יחיד ראשונה (המבוססת על פצפצים), כשאחת מעבודותיו מתנוססת גם על עטיפת ספר הביכורים שלו, "הילד שחשב שהוא אישה שמנה" (הוצאת אפיק), אוטוביוגרפיה נועזת וחשופה שפשוט שורפת את הנשמה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"הרעב הוא מאהב נאמן שלא עוזב אותי לרגע, השובע הוא קללה שעוצרת אותך וגורמת לך להתנוון", הוא אומר. לאחרונה, אחרי 19 שנות זוגיות עם גדי תורן (59), מנכ"ל קרן השקעות, וארבעה ילדים, הוא חזר לשוק הדייטים הלהט"בי הקשוח. "זה עולם מהיר וענייני", הוא רוטן. "אין בו מקום לרגשות. זו רומנטיקה אחרת, מכנית-דיגיטלית".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו
למה נפרדתם?
"החיים", הוא מפטיר. "הייתי בן 21 כשהכרנו, וגדי, שמבוגר ממני כמעט ב-20 שנה, היה הקשר הרציני הראשון שלי. עם הזמן, הריחוק בינינו גדל. זו הייתה החלטה משותפת ושנינו גם ידענו שמה שהכי חשוב לנו הוא לשמור על המשפחה. אבל העובדה שאני שוב רווק לא גרמה לי להתגרש מגדי".
לא הבנתי.
"גדי הוא אדם שלא מתגרשים ממנו. בשלב הראשון מכרנו את דירת הגג המהממת שלנו במרכז תל-אביב ואימצנו את מודל ה'נסטינג' ־ העברנו את הילדים לבית שכור בכרם התימנים, כדי לייצר להם קביעות. יש לנו הסדרי ראייה, ומי שמסיים את המשמורת משאיר לאקס כביסה מקופלת ובקבוק יין. בעוד כמה חודשים אכנס לדירה הקטנה שקניתי, ואז גדי ואני נגור במרחק עשר דקות זה מזה והילדים יוכלו לישון איפה שבא להם.
"כשהודענו לחברים שאנחנו מתגרשים, הופתעתי משאלות כמו, 'מה, כל אחד ייקח את הילדים שלו?' אצלנו אין שלי ושלך. גדי אימץ את שני הבנים שאימצתי, באוקראינה ובגואטמלה, ואני אימצתי את התאומים שנולדו לגדי בארצות-הברית בפונדקאות. זו גם תמונת הניצחון שלי; הומואים שמתגרשים אפילו יותר טוב מסטרייטים. שני אבות שמחבקים שלושה בנים ובת".
אתה פוחד?
"יכול להיות ש-50 אחוז מהדברים שהממשלה הזאת מתכננת לעשות לא ייצאו לפועל, אבל עצם העובדה שקיימת אופציה להעלות רעיונות כאלה - כבר מדאיגה. אני, למשל, למרות שהוצאתי 'רישיון הורות' כדי לאמץ בחו"ל, עדיין לא יכול לאמץ ילד בישראל".
היית רוצה לאמץ ילד חמישי?
"ברור. מבחינתי, כמה שיותר. אין לי שום עניין בשימור הגנטיקה שלי. יש בעולם מספיק ילדים שזקוקים לאהבה. כשאימצתי את ינאי באוקראינה, בגיל 20 וקצת, עוד לא ידעתי שהוא אימץ אותי יותר מאשר אני אותו".
גם הרעב למשפחה נולד מהחסך. "קריית-אתא, אבא שלא כל כך שמח שהגעתי לעולם וכשהייתי בן שנתיים קם והלך", הוא מתחיל להיפתח בכוס הטורקי השנייה. "אף פעם לא ניסיתי לחפש אותו, מתוך נאמנות לאמא. הייתי ילד מאוד טוב, חששתי לפגוע בה, ולא הייתה לי פונקציה של געגועים אליו מפני שלא ידעתי מה זה אבא. אמא עבדה בכל מה שיכלה, בקונדיטוריה, במכבסה וגם בניקיון בתים של ילדים שלמדו איתי בכיתה. העוני הרגשי לא היה פחות קשה מהעוני הפיזי".
"כשהודיעו לי שהתקבלתי בהצטיינות, הוזמנתי לבוא עם ההורים וצ'קים להרשמה. זה היה בית ספר חצי פרטי. באתי בלי ההורים ובלי צ'קים ואמרתי למנהלת: 'אין לי כסף, אבל אני יכול לנקות את בית הספר בבוקר'. המנהלת סירבה ולא קיבלה אותי"
הוא התנחם בפחמימות. "למה ילדים הופכים לשמנים? כי הם אוכלים לחם, פסטה ותפוחי אדמה, לא ירקות ופירות חתוכים. מאז שאני זוכר את עצמי היו לי בעיות של דימוי גוף, רוב הילדות חשבתי שאני ילדה שמנה שתהפוך לאישה שמנה. עד היום יש לי הרגל מגונה: כבר בערב אני פותח כמה שקיות של חטיפים, בידיעה שבאמצע הלילה אקום לאכול אותם, כדי שהרעש של פתיחת השקיות לא יעיר את הילדים".
ספגת עלבונות כילד?
"להיות הומו שמן בפריפריה מאוד מאצ'ואיסטית זה אכזרי. זה אלים. מצאתי את עצמי מתברג עם גברי האלפא של השכונה, עם הערסים והעבריינים, עם כל מי שייצג גבריות שמחה שכוללת מכות ודוקרנים. בזכותם שרדתי".
בבית הספר לא ניסו לעזור לך?
"לי? עם כל הפרעות הקשב והדיסלקציה והלקויות שבזמני עוד לא ידעו לאבחן? לזכותה של המנהלת אני חייב לציין שהיו לה עונשים חינוכיים, כמו לצבוע את הקיר המרכזי ביום שישי. ככה קיבלתי את המפתח למחסן הציוד, שממנו פילחתי בריסטולים וצבעים כדי לצייר בבית. כשאמרתי לאמא שאני רוצה להירשם לחוג ציור היא שאלה אותי, 'איך? כסף לקוטג' אין לי', אבל לא ויתרתי".
מה עשית?
"גיליתי שבמתנ"ס בית גלזר, מאחורי בית הספר, יש בכל יום שני חוג ציור עם המורה המדהימה רחל פז. בהתחלה רק הצצתי מהחצר שהייתה מלאה במזרקים של סמים. עם הזמן אזרתי אומץ להתקרב לחלון וציירתי, בחצר, את החפצים שהמורה הניחה על השולחן. כשראיתי שהמורה מתקרבת נבהלתי, זרקתי את הציורים וברחתי. אחרי שבוע לא התאפקתי, חזרתי והרגשתי שמישהו תופס אותי בגב. המורה. היא מצאה את כל הציורים שזרקתי ושאלה, 'מי צייר אותם?' הקול שלי נחנק כשאמרתי 'אני'. היא ממש גררה אותי למתנ"ס ואמרה לי 'שב'. במשך שנתיים הייתי תלמיד שלא מן המניין".
סוף-סוף מישהו ראה אותך.
"במשך שנתיים היא לא אמרה לי מילה טובה, רק 'זה לא טוב, זה קשקוש, תזרוק', אבל בסוף כיתה ו', היא ניגשה אליי עם מעטפה. היה בה מכתב רישום למיונים של בית הספר לאמנויות 'רעות' בחיפה ושטר של גולדה, עשרה שקלים. היא כתבה לי אילו אוטובוסים מגיעים לשם והוסיפה 'בהצלחה'. לא האמנתי שמורה יכולה לעשות משהו כזה למען תלמיד. למעני".
נסעת?
"כן, התרגשתי נורא. לקחתי ציפית של כרית, קישטתי אותה כדי שתיראה כמו תיק עבודות ודחפתי לתוכה כמה ציורים. למיונים הגיעו ילדים גבעוליים בנעלי 'גלי', שהכרתי רק מחלונות הראווה, זה מנגן בכינור כבר שש שנים וזו רוקדת בלט מגיל אפס. אחרי שבוע הודיעו לי שהתקבלתי בהצטיינות והוזמנתי לבוא עם ההורים וצ'קים להרשמה. זה היה בית ספר חצי פרטי. באתי בלי ההורים ובלי צ'קים ואמרתי למנהלת: 'אין לי כסף, אבל אני יכול לנקות את בית הספר בבוקר'. המנהלת סירבה ולא קיבלה אותי, זה היה הרגע שבו הבנתי את כוחו של הכסף – הוא מעניק לך הזדמנות לשנות את המסלול שלך. בלעדיו אתה נשאר תקוע במסלול שקבע לך הגורל".
הוא לא זוכר את רגע היציאה מהארון. "לא היה טקס. מאז שאני זוכר את עצמי ידעתי שאני נמשך לבנים ואני חושב שגם אמא, בתוך תוכה, ידעה, אבל לא דיברנו על זה. היא לא אמא של שיחות נפש. אחר כך, כחלק מחבורת הערסים, הייתי מחויב לצאת עם בנות ועם חלקן גם שכבתי. בגיל 14, כשנפלטתי מהקריות לעיר הגדולה, כבר הייתי די מגובש. לא היה עליי כסף, אולי חמישה שקלים, לא היה לי איפה לישון, אבל הרגשתי שאני חייב לברוח כדי להציל את עצמי. ישנתי על הספסלים בדיזנגוף סנטר, לילה כאן, לילה שם, הכרתי כל מיני אנשים".
ניצלו אותך?
סלמה משתבלל לתוך המעיל. "אני רהוט ומצחיק וישיר וחשוף, ודווקא בתשובה לשאלה הזאת אני מתלבט". הוא בוחן את התפריט, כשהמלצרית ממליצה על תפוחי אדמה מטוגנים הוא מתעניין בכמות הקלוריות, ומוותר. "איפה היינו?" הוא מנסה להתחמק.
בשאלת הניצול המיני.
"אגיד לך משהו שלא אוהבים לשמוע. ניצול, לפעמים, זה דבר הדדי. הוא נותן לי את הגג שלו – אני נותן לו את הגוף שלי. הגוף הוא גם המתנה שלך וגם העונש שלך, ואין מתנות חינם. אנשים עושים המון דברים כדי לשרוד, וגם אני עשיתי. עד היום יש לי יחסי שנאה קשים עם הגוף שלי".
בסטודיו של ריבה אושידה בדיזנגוף כבר ברא את עצמו כטום. את שמו הקודם הוא מסרב להסגיר. "דף חדש", הוא מנמק. "היא פתחה בפניי את הסטודיו שלה ושם גם התאהבתי בעיצוב אופנה. עמדתי לידה כשהיא בחרה בדים, ועם הזמן התחלתי קצת לגזור".
צה"ל ויתר על שירותיו אחרי חודשיים. "הייתי בשמירה, הומו קטן ומבוהל במחנה 80 בחורף", הוא צוחק, "עומד עם נשק מול פרדס. באמצע הלילה התחלתי לשמוע קולות. צעקתי, 'עצור או שאני יורה', וכשהרעש המשיך דפקתי יריות. אזעקה בבסיס, פרוז'קטורים, ג'יפים מסתערים ואני בהלם. מתברר שרצחתי פרה שעברה בפרדס לתומה. למחרת עליתי למשפט אצל מפקד הבסיס שבכה מרוב צחוק".
התחנה הבאה הייתה צוות בידור באילת. "שמן חייב משהו שיציל אותו מהמלתעות החדות של החברה שאוהבת רק 'שמנים מצחיקים', אז אתה הופך לבידורית ניידת. הצחקתי את הקהל עד שהבמאי משה קפטן, חברי היקר עד עצם היום הזה, אמר לי 'יאללה, אתה יותר מדי מוכשר לזה', והביא אותי לערוץ הילדים".
7 צפייה בגלריה
טלי מורנו, מיכל ינאי וריטה לובשות טום סלמה. ''אהבתי את הכוח שהיה לי על הכוכבים''
(צילום: רועי חביב, רפי דלויה, ענית מוסברג)
וערוץ הילדים היה אז אימפריה. "הלבשתי את כווווולן. ממיכל ינאי ויעל בר-זוהר ועד דנה דבורין ועינת ארליך, ומהר מאוד התחלתי לעבוד גם עם אדיר מילר ומרב מיכאלי, הלבשתי את המשתתפים ב'המירוץ למיליון' הראשון ובעונה הראשונה של 'הישרדות' וגם את אורנה דץ ב'המהפך'. אהבתי את הכוח שהיה לי על הכוכבים הכי גדולים. נהניתי להגיד להם, 'זה מה שתלבשו' ולראות שהם סומכים עליי וגם אומרים תודה. ואז אמרתי לעצמי, 'רגע, מיכל ינאי מצלמת סדרה על חתונות, למה שלא תעצב לה שמלה?'. עוד לא היה אז אינסטגרם. המרכזייה של האולפנים קרסה מרוב טלפונים של 'מאיפה השמלה שמיכל לבשה?'. ואז נעמה קסרי לקחה את ‘הישרדות’, אז למה שלא תעשה לה שמלה? זה הפך לארבע חנויות פלוס שואו רום בלוס-אנג'לס. ואז אנג'לינה ג'ולי לבשה בגד שלי. הסטייליסט שלה בחר".
וטיירה בנקס?
"כן, היה סיפור כזה. אני כבר לא כל כך זוכר".
בעיות זיכרון בגיל 40?
"לא, זה האופי שלי. אני מדחיק, נוטש - וממשיך".
בגיל 20 וקצת החליט סלמה להגשים את חלום חייו. להפוך לאבא. "הייתי בטוח שהומו זה בדידות ואמרתי, 'אני לא אמות ככה'".
יכולת לבחור בהורות משותפת עם אישה.
"כדי לגדל את הילד חצי שבוע אצלי וחצי שבוע אצלה? לא, תודה. רציתי להיות אבא גאה במשרה מלאה. תשעה חודשים עברתי ועדות ותחקירים. המדינה גם כפתה עליי לשקר, התחפשתי לסטרייט. את קולטת את האבסורד? לא רק שישראל חוסמת בפני גייז את האפשרות לאמץ, גם כדי לקבל אישור לאימוץ בחו"ל הייתי חייב להוכיח שאני ראוי להיות אבא".
כסף לא היה לו. "עבדתי בסטיילינג ובהלבשה, ואימוץ בחו"ל עלה אז 25 אלף דולר, סכום דמיוני. הלכתי למנהלת הבנק, היא הוציאה תדפיס של החשבון ואמרה, 'אדוני, אתה במינוס'. הרמתי עיפרון מהשולחן, הפכתי את המינוס לפלוס וקיבלתי הלוואה. היא קלטה שאני רציני ונחוש".
את בנו הבכור ינאי (20, "משרת בתפקיד סודי בחיל האוויר") אימץ באוקראינה. "הגעתי למבנה סובייטי אפור בן שתי קומות, תפאורה טרגית. כשהדלת נפתחה מצאתי את עצמי מול לול גדול, ורוד, שעמדו בו כ-30 ילדים שכל אחד מהם הושיט אליי ידיים של 'קח אותי'. לא הבנתי איך אנשים עשירים יכולים לישון בלילה בלי לאמץ".
הוא פתח את תיק האימוץ שלו?
"בבית יש קופסה עם כל המסמכים. הכול גלוי, על השולחן. בבר-המצווה הצענו לקחת אותו לאוקראינה והוא לא רצה. נאמר לי שהאישה שילדה אותו הייתה צעירה מאוד, בת 14, ואני מניח שהיא הייתה מאוד יפה מפני שינאי הוא חתיך עולם. בגיל 21 הסתובבתי איתו במנשא בין האולפנים. כשהכרתי את גדי אמרתי לו, 'אם בא לך דייט אז רק אצלי בבית, יש לי תינוק'. אני הצעתי לגדי משפחה והוא הציע לי משפחה, בדרכו שלו".
כלומר?
"גדי דאג לי ואיפשר לי להיות מי שאני. אחרי שהלבשתי את נינט ושירי מימון וקרן פלס וריטה ולירז צ'רכי ושרית חדד ואיתי תורג'מן ועדן הראל ואיל קיציס ויונית לוי וטלי מורנו ורותם אבוהב ורותם סלע ויובל שרף ומיה דגן, אני מקווה שלא שכחתי מישהו שעלול להיפגע, התחלתי לפתוח חנויות. גדי היה ונשאר המגדלור שלי. הוא טס איתי לגואטמלה, להביא את איתמר שהוא בן 16 היום והנער הכי יפה בתבל. גם עם שני פעוטות המשכתי לעבוד בפול גז. כשהתחלתי להשתעמם הבנתי שיש לי בעיה".
ממה השתעממת?
"הבנתי שגם כמעצב אני מתעסק בבעיות של דימוי גוף. לא הייתה אפילו אמא אחת שאמרה לבת שלה, 'איזו מדהימה את', בלי שום 'אבל'. זה תמיד היה 'השמלה מאוד יפה, אבל הייתי מכסה את הזרועות', או 'הייתי לובשת מחטב'. נאלצתי לשתף פעולה עם הרעל ההרסני הזה, לשאול מה צריך להסתיר או לטשטש? מה יכולתי לעשות, זה המקצוע שלי. יום אחד נכנסה לחנות מירית טובי, מנהלת הדרמה ב-HOT, וזרקתי לה שאני מת לכתוב סדרה. היא ביקשה שאכתוב לה את תמצית הסיפור על עמוד אחד. היא חיברה אותי לדפנה לוין המחוננת, שכתבה איתי את 'מיגל' וגם ביימה. הן לימדו אותי את כל מה שאני יודע על כתיבה".
גם בן זוגו, שאימץ כחוק את שני הבנים שסלמה אימץ כהורה יחידני, רצה ילדים. "בניגוד אליי, לגדי היה חשוב להנציח את הגנטיקה שלו. חצי מיליון דולר יצאו מחשבון הבנק המשותף שלנו לסוכנות פונדקאות בארצות-הברית, ולפני 14 שנה ארבעתנו טסנו לצפון-קרוליינה ללידה של התאומים: רואי, שהוא אלוף גלישה, ודריה, שהיא אלופת הארץ בהתעמלות מכשירים. ילדים לתפארת".
המשפחה מרובת הילדים עוררה עניין גם בתל-אביב המתירנית. "תמיד משכנו אש. שני גברים שמגדלים ארבעה ילדים בלי אמא, עם שתי סבתות שראויות לפרס נובל לסבתאות מושלמת ובעזרת ויקי, המטפלת האיקונית. פעם בשנה אנחנו שולחים תמונות של ארבעתם לפונדקאית שילדה את התאומים, מורמונית חמודה עם בעל מדהים. ברור שהם הלכו על פונדקאות כדי לשפר את מצבם הכלכלי, אבל לא הרגשנו שזה טכני, רק בשביל הכסף. הרגשנו נוח מאוד בחברתם".
איזה תגובות אתם מקבלים?
"בדרך כלל חיוביות. באסיפות הורים תמיד הייתה מורה ששאלה, 'איך אתם עושים את זה? אני עם אחד בקושי מסתדרת'".
איך באמת אתם עושים את זה?
"גדי הוא מנכ"ל קרן השקעות, אז אני הייתי יותר בבית. מה שהכי חשוב לי זה לקודד בילדים את הזיכרונות המשפחתיים שמעולם לא היו לי. כשהם פותחים את דלת הבית תמיד יש סיר על הגז וקערת הפירות מלאה. אני אופה לחמניות ועוגות שמרים וחלות לשבת, ובארוחות שישי יש קציצות ופרחים על השולחן".
אבהות גאה שונה מאבהות סטרייטית?
"אני לא מגדל את הילדים שלנו כהומו, אני מגדל אותם כאבא. עובדתית, החיים של סטרייטים הרבה יותר קלים מאלה של הלהט"בים, אבל הקושי הוא מנוע מדהים. אני רואה מה זה אנשים שבעים, אין להם דרייב לכלום. תחשבי איזו השפעה תהיה לתמונה שלנו – שני גברים וארבעה ילדים מדהימים – על בני נוער בפריפריה, שלא העזו לצאת מהארון. אני אהיה מאושר אם היא תיתן השראה ללהט”בים, לערבים, לעולים חדשים ולילדים שמנים ודחויים".
די, הפיל הזה עומד יותר מדי זמן בחדר. אתה רזה!
"תודה, אבל בעיני עצמי אני שמן. לאורך השנים הייתי אקורדיאון, עליתי וירדתי. סבל. בעשר השנים האחרונות המשקל שלי יציב, אבל תמיד אראה את עצמי כשמן. גם זה חור שחור בלב".
הילדים נשארו בבית כשסלמה המריא לגואטמלה לצילומים של "מיגל", שעסקה בסיפור האימוץ של בנו, וגם כשהמריא עם רן דנקר לפסטיבל הסדרות בקאן. "שברתי את הראש בשאלה איך למשוך תשומת לב לסדרה קטנה מישראל. באחת החנויות ראיתי שמלת ערב שחורה עם שובל ארוך, וככה יצאתי לשטיח האדום. 200 צלמים עמדו בכניסה וצרחו את השמות שלי ושל רן. כשעלינו לבמה, לקבל את הפרס, תפסתי ביד של רן ולחשתי לו בפחד, 'מה עכשיו?' והוא ענה לי בנונשלט, 'עכשיו תיהנה, תהיה גאה ומאושר'. אבל אני לא יודע להיות מאושר. בתפיסה שלי, ברגע שאגיד 'אני מאושר' אין לי כבר מה לעשות בעולם. מאז נסענו להרבה פסטיבלים והזכויות לרימייק של 'מיגל' נמכרו לגוף גדול בארצות-הברית".
"הייתי צריך לגייר את שני התינוקות שלי, שהיו מתחת לגיל 13 ולכן עול מצוות לא חל עליהם, אז התחייבתי לקבל אותו על עצמי. התחפשתי ליהודי דתי. פעם בשבוע למדתי בישיבה תורנית, הלכתי לבית כנסת, טבלתי במקווה, התקנתי שני כיורים, חלבי ובשרי"
כמה הופתעת כשרן דנקר חשף שהוא ביסקסואל?
"אל תיקחי אותי לשם. בואי נגיד שהיציאה של רן מהארון לא הפתיעה אותי. אני מכיר אותו עוד מהימים שהוא היה בן הזוג של יעל פוליאקוב, חברתי. בתקופת החזרות לסדרה הוא ממש גר אצלנו בבית. רן כזה אמיתי, הוא אף פעם לא מסתיר סודות והוא עושה את הבחירות שלו. זכותו המלאה".
נכון לעכשיו, דנקר הוא גם מועמד מוביל לככב בפיצ'ר שסלמה אמור לצלם בספטמבר. "הפעם, לראשונה בחיי, גם אביים. אני לויאלי למי שעבדתי איתו ורן הוא אחד המוכשרים שבשחקני ישראל". שם הסרט "מעשה כרת" והוא עוסק במערכת היחסים בין אבא הומו שמגייר את בנו התינוק, ומתאהב בחונך הגיור, שהוא רב".
גם זה מבוסס על סיפור אמיתי?
"לא אכנס לפרטים, אבל כן הייתי צריך לגייר את שני התינוקות שלי, שהיו מתחת לגיל 13 ולכן עול מצוות לא חל עליהם, אז התחייבתי לקבל אותו על עצמי. התחפשתי ליהודי דתי. פעם בשבוע למדתי בישיבה תורנית, הלכתי לבית כנסת, טבלתי במקווה, התקנתי שני כיורים, חלבי ובשרי. אבל בסרט אין ביקורת. האור והחושך נמצאים גם בעולם החילוני וגם בעולם הדתי בכמות שווה".
תערוכת ציורי הפצפץ וספרו המטלטל, "הילד שחשב שהוא אישה שמנה", נולדו בקורונה. "עבורנו זו הייתה תקופה נהדרת. היינו בבית, בישלתי מלא, נהנינו מהביחד. באחד הערבים הילדים פוצצו בסלון ניילון עם פצפצים, וכשראיתי את ההנאה הפשוטה שלהם החלטתי לחקור את החומר הזה. בפצפץ קיים קונפליקט; מצד אחד אלה בועות אוויר חינמיות, שעומדות לרשות הכלל, לא משנה מאיזה מעמד ומגדר, ומצד שני בועת האוויר הזאת כולאת אותך בתוכה. בדיוק כמו הפריפריה, שלוקחת את החלומות והשאיפות שלך וסוגרת אותם ביריעת ניילון".
יריעת הפצפץ גם שומרת על חפץ שביר.
"נכון, בבסיס זה אמור לעטוף דברים יקרים, כמו שהילדות אמורה להגן עליך, אבל מי שמר עליי בילדותי? התחלתי לצייר על יריעת הפצפץ ואז הדבקתי על קנבס. לסגנון שלי אני קורא פופ מלנכולי. קבעתי פגישה עם רועי ברנד, ראש המגמה לאמנות בבצלאל והבעלים של גלריה ‘פרטר’ בתל-אביב. כולם אמרו לי, 'זה לא יעבוד, ציירים מחכים שנים לתערוכה', אבל עובדה. הוא הזיז משהו בלו"ז והעמיד תערוכה. הגעתי לפתיחה באיחור של חצי שעה וכשנכנסתי לגלריה כבר ראיתי שלוש מדבקות אדומות. 14 מתוך 20 העבודות נמכרו. במאי אציג שם תערוכת יחיד שנייה, ששואבת השראה מעולם האופנה. טבע דומם על טקסטיל ובדים".
מי שתמך בהוצאת הספר, סלמה מבקש להדגיש, הוא יפתח אלוני, המו"ל שהאמין בו. "ואני רוצה שכל מי שיקרא את הספר ירגיש שהאמא הפרטית שלי, שגידלה אותי עם ריח של אקונומיקה ובימי שישי דפקה בשטיח עד צאת נשמתה, היא גם האמא שלו".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
"אני אביא את האוסקר עם 'מעשה כרת'. אשמח גם לגור בפריז באחוזה ענקית, עם בן זוג עשיר ועוד חמישה ילדים מאומצים. אבל החלום שלי הוא להיות ג'יזל בונדשן. יפה וגבוהה, עם רגליים ארוכות ובן זוג כמו רונאלדו".
רונאלדו?
"למה לא? דוגמניות תמיד מתחברות לכדורגלנים. טוב, אז לא אהיה ג'יזל. אסתפק בזה שבעוד עשר שנים אולי ארגיש רזה, ובקיץ אטוס עם כל הילדים וכל הנכדים ליוון".
הילדים הולכים בדרכך?
"נכון לעכשיו ארבעתם סטרייטים, אבל העולם הנוכחי הרבה יותר פתוח מזה שאני חוויתי לפני 30 שנה. גם בישראל. הדבר היחיד שאני יכול לומר לזכות הממשלה החדשה הוא שבפעם הראשונה אנחנו מבינים בדיוק מה הדעות והמטרות שלה. אין מקום לניחושים. לכן בא לי לשאול את מרב מיכאלי למה היא מבזבזת את זמנה וזמננו עם הגרסה המחודשת למילון אבן שושן, אתם/ן. שטויות במיץ. קומי, תשרפי את המדינה! היום מאיימים לרמוס את הגייז – מחר זה יהיה כל ציבור הנשים".
פורסם לראשונה: 07:44, 20.01.23
