שבוע האופנה קורנית FAC תל אביב 2023 נפתח הבוקר (ראשון) בתצוגה של המעצב דוד וקסלר, יריית פתיחה לארבעה ימים מלאים שבהם 26 תצוגות אופנה לצד פאנלים בנושאים כמו פגיעה מינית בילדים, גיל המעבר ופסוריאזיס. המציאות הישראלית חדרה היישר להאנגר 11 בנמל תל אביב כבר עם התצוגה הראשונה של היום, שהביאה את המחאות נגד המהפכה המשפטית אל המסלול. למרות שמה של הקולקציה של וקסלר, "שובו של דוד: בגדים מהעתיד" – היא הדהדה את ההווה. אופנת רחוב שלא רק מפלרטטת עם האסתטיקה, אלא באמת מייצגת את הרחוב הישראלי כפי שהוא, אנדרלמוסיה של שבטים, צבעים וסגנונות.
התצוגה נפתחה על רקע השיר "תמיד עולה המנגינה" של להקת חיל האוויר בביצוע האחיות פיק, כשבצידו השמאלי של המסלול הוצבו שולחן וכיסא שחורים, רמז לפקידות ולבירוקרטיה. דוגמנים ודוגמניות עם איפור פנים שהזכיר מראה פגאני של לוחמים או דמעות הנוזלות בצבעי הדגל, צעדו לבושים בגדים בצלליות צמודות אל הגוף, שמלות סטרפלס ארוכות ומכנסי ג'ינס בגזרה נמוכה, שעליהם הדפסים צבעוניים.
עוד משבוע האופנה בתל אביב
התצוגה הפכה למיצג אנרכיה עם שוטר שהעניק דוחות ליושבי השורה הראשונה ולדוגמנים הצועדים על המסלול, כשנינה סימון פתחה את פיה בשיר "ארץ זבת חלב ודבש". הפסקול המגוון הורכב משירים עבריים וכלל, בין היתר, את "שני תפוחים" של אפרת בן צור, "מלאו אסמינו בר" של הגבעטרון ואת שיר הסיום האקטואלי: "הימים האחרים" של להקת פיקוד מרכז. מילותיו המרגשות של חיים חפר מעולם לא דקרו בבטננו כמו הבוקר. התצוגה נחתמה בהופעה של אמנית הדראג חני סירקיס, שירדה מאלונקה צבאית, לצד דוגמניות ודוגמנים שאחזו בשלטי מחאה על המסלול, עם סלוגנים שנראו בהפגנות של השבועות האחרונים: "דמוקרטיה לכולם", "זכויות להט"ב הן זכויות אדם", "לא לדיקטטורה", "דמוקרטיה או מרד" ו-Not Today SATAN.
Mother Of All
התצוגה השנייה של היום שייכת למותג האופנה Mother Of All של גולן טאוב ונועה פסטרנק. היא התקיימה בחסות סימידונה, ובהתאם לכך פתחה גם את רצף הפאנלים עם התמקדות בשיח על גיל המעבר. לא מפתיע, אם כן, כי מי שגנבו את ההצגה על המסלול היו קבוצה קטנה של נשים בוגרות יותר שדגמנו בהנאה, כך לפחות היה נראה, באמצע התצוגה - ויצרו למעשה את ההפרדה בין החלק הראשון שהוקדש לשמלות שחורות ובין החלק השני שהתמקד בגווני פסטל ובצבעים עזים.
את התצוגה פתחו מלכות היופי במיל' רנא רסלאן, טיטי איינאו, שביט ויזל ותהילה לוי, נערת ישראל במיל' ג'ני צ'רוואני ומלכת היופי הטרנסית במיל' תאלין אבו חנא, כשאחריהן צעדו דוגמניות מוכרות כמו סתיו סטרשקו לצד נשים מוכרות פחות כמו שרון אדם, אימו של עומר אדם. למרות כמה רגעים מעט סולידיים יותר, לכל אורך הקולקציה, שנוצרה בהשראת האמנית דורה מאר, בלטו במיוחד שסעים, קשירות וחיתוכים שהדגישו את גוף הדוגמניות וחשפו לא מעט עור במידות מגוונות יחסית.
Re:wear by Azrieli X E-Fashionista
צוהרי היום הוקדשו לניסיון לעורר את נושא הקיימות באופנה, כתעשייה השנייה המזהמת ביותר על הגלובוס. על רקע הופעה חיה של הזמרת נונו, צעדו על המסלול למעלה מ-20 מפורסמות, משפיעניות, וגם לא מעט דמויות שאפילו תוכנת זיהוי פנים לא הייתה עוזרת לגלות מי הן, לבושות פריט מהארון הפרטי שלהן שעבר מחדוש ועיצוב מחדש על ידי הסטייליסטים מזל חסון ועומר יהב.
התצוגה היא שיתוף פעולה בין מיזם Re:wear by Azrieli ואתר FASHIONISTA -E, המוכר פריטים מיד שנייה. בתום התצוגה יוצגו הבגדים כולם למכירה, כשההכנסות קודש לקרן אימהות בשיתוף עם קרן תל אביב. התוצאות של המחדוש שעברו הבגדים היו מגוונות, וכללו סגנונות קז'ואל עם נוכחות גבוהה של ג'ינס על פיגורות כמו תקווה גדעון, נסטיה ליסנסקי, עלמה קאן ועדן פז קלינה, לצד שמלות ערב וכלה שלבשו דנית גרינברג ודניאל לוי. אחת הצועדות המסקרנות על המסלול, שנעזרה בזוג קביים, הייתה שחף גרשון, מעצבת שמלות כלה וערב שעיצבה לעצמה שמלה מסדיני בית החולים שיבא, שם הייתה מאושפזת בעבר.
פלסבו בעיצוב רועי דרהי
מעצב האופנה רועי דרהי, הפועל תחת המותג Placebo, התפרסם בשנים האחרונות בזכות בגדים דיגיטליים בעיצובו. בריאיון שערכנו איתו בנובמבר 2021, תהינו אם בכוונתו לפרוץ את הזירה הווירטואלית לטובת בגדים אמיתיים. כלומר, מהאונליין לאופליין. "יש מחשבות, ואנחנו הולכים להביא דברים מאוד מעניינים לשוק הפיזי", אמר. האם זו תהיה בעיניו הצלחה או כישלון? "נביא מוצר מאוד חדשני, פיזי, אבל שיתממשק לעולם דיגיטלי. המקום ששני העולמות האלו ייפגשו יהיה מעניין מאוד".
היום אחר הצהריים התקיים המפגש המדובר על המסלול. על רקע סרטון תצוגה וירטואלי שהוקרן על מסך גדול, צעדו על המסלול שבעה דוגמנים ודוגמניות בבגדים שנוצרו כפרשנות לאלו שעל המסך. יותר משזו הייתה "תצוגת אופנה", היה זה תרגיל עיצובי-אקדמי ביחס שבין גוף לבגד ובין בגדים שהותאמו למסך מחשב לאלו שהיו על המסלול. ההשוואה ביניהם הייתה מתבקשת ויצרה, בעל כורחה, פערים גדולים. יש הבדל גדול בין בגדים אשר מותאמים לאווטאר לבין שמלה שצריכה להתאים לגוף של אישה במידות אנושיות.
קולקציית BABYLON של דרהי, בוגר המחלקה לאופנה בשנקר, נוצרה בשיתוף חברת קורנית. לדברי המעצב, זוהי קולקציה היברידית שמספרת את סיפורו של מגדל בבל. בית האופנה משתמש במגדל כמטאפורה לאינטרנט, וכיצד אנשים יכולים לטשטש גבולות פיזיים ולשתף פעולה באמצעות טכנולוגיה. בשל כך, הקולקציה כוללת מיזוג ו"בלבול" של שפות וסגנונות אופנתיים שונים: אופנת רחוב, חייטות ובגדי ערב. בית האופנה השתמש בטכנולוגיית בינה מלאכותית ככלי יצירתי לדיאלוג ומחקר השראה.
התוצאה נותרה מבולגנת. על אף ההקבלה המעניינת בין הדיגיטלי לבגדים שהוצגו על המסלול, דרהי לא השכיל ליצור כאן קולקציה מגובשת, אלא אוסף של קודים שנלקחו ממקומות שונים ליצירת מערכות לבוש, שקשה היה למצוא חוט מקשר ביניהם. יתרה מזאת, וככל הנראה בגלל חשיבה שמגיעה מתוך העולם הדיגיטלי, לא היה על המסלול בגד נחשק אחד. כך או כך, זה לא הפריע לקהל להצטרף אל המסלול בתום התצוגה ולסרוק באמצעות המכשיר הנייד תג NFC של חברת boyo שהוצמד לבגדים. הדבר יאפשר להם לגלות פרטים על הבגדים, לצפות בייצוג הדיגיטלי שלהם ולקנות את גרסת ה-NFT של הבגד.
שחר אבנט
תצוגת האופנה של שחר אבנט החלה במונולוג. "לפני שלושה חודשים ילדתי את הבן הראשון שלי", פתחה בדברים אל מול האולם החשוך, כמו בת קול מן השמיים. "בהתחלה היה לי ברור שאעשה על זה את התצוגה. אבל אז הופתעתי מעוצמת הכאב והגוף הפצוע שנשאתי. חשבתי לעשות את התצוגה על שינויים בנפש, שינויים בגוף".
בהמשך הבינה שהיא צריכה לדבר על חוסר ייצוג של נשים בחברה, אז היא מצאה קורבן: עולם האופנה, לא פחות. "מצאתי את עצמי כועסת", הודתה. "איך יכול להיות שבתי האופנה הגדולים כבר לא עושים בגדים. אני מרגישה שאת בגדי ההוט קוטור החליף הרצון לפרובוקציות שיעשו רעש ברשתות החברתיות, והבגד לא חשוב. וזה בכלל במקרים שהיה בגד ללבוש אותו". בהמשך חשבה לדבר על הצונאמי החברתי שבו שרויה ישראל, אבל לבסוף בחרה לייצר פנטזיה של צבעים ובדים על המסלול. בא לה על אסקפיזם.
עוד לפני שנצלול אל הקולקציה של אבנט, צריך לומר: האצבע המאשימה שלה כלפי תעשיית ההוט קוטור מגמתית. לא נכון לומר כי בתי ההוט קוטור שכחו איך לעשות בגדים, להפך. בתי האופנה של דיור, שאנל, ארמאני, אלי סאאב, ג'יאמבטיסטה ואלי, ולנטינו ואחרים מייצרים עונה אחר עונה בגדים ושמלות חלומיות עבור קבוצה מצומצמת של נשים.
נכון, ישנם בתי אופנה בעלי אפיל אמנותי יותר, ע"ע ויקטור & רולף או תצוגת הקוטור האחרונה של סקיאפרלי עם ראשי החיות שעוצבו על ידי האמן הישראלי עמי זגור – אבל אלו, אקסטרווגנטיים ככל שיהיו, גם חתומים על פריטי לבוש המחמיאים לגוף האישה, וזאת מבלי להמעיט גם בערך התקשורתי של פרובוקציות.
גם אבנט יודעת לעשות שימוש בטריקים כדי שידברו עליה. אם זה בתצוגות אופנה ששילבו בעבר מחול, עיצוביה התיאטרליים לכוכבות בינלאומיות, או הבחירה בלא-דוגמנית כמו אורטל עמר, שפתחה את תצוגת האופנה שלה לבושה בשמלת ערב לבנה עם שסע עמוק. הייתה זו יריית פתיחה לחטיבה של שמלות לבנות, חלקן יוכלו להתאים גם לכלות עם סגנון אלטרנטיבי יותר, שמחפשות שמלת כלה אמנותית של מעצבת ישראלית.
כתב היד המובחן של אבנט בלט גם הפעם עם בדי טול ותחרה שהעניקו נפח לשמלות היפות, חלקן מקושטות בחוטי כסף שיצרו על שמלה לבנה מעין זוג עיניים סוריאליסטיות, שהישירו מבט אל הצופים.
זו הייתה תצוגה עשירה בטקסטיל ובצבעים, אסקפיזם אמיתי כפי שאבנט רצתה להעניק לאורחיה. היו בה שמלות בצבעוניות פסטלית, שילובים של בדים מטאליים בגוון נחושת, וחיבורים יפים בין חלקים עליונים לתחתונים, אשר יצרו צלליות נכונות לתקופה. היו בה גם יכולת של המעצבת לפתח ולהרחיב את המנעד הסגנוני שלה.
בחלקה האחרון של התצוגה, רגע לפני שחטיבה נוספת של שמלות כלה איימה להכריע את המסלול, הציגה אבנט מקבץ של שמלות צבעוניות עם חצאיות במשחקי נפח בלוניים, שנראו כמו קריצה לאופנת שנות ה-50 של המאה שעברה בהבדל אחד: אם הנשים אז הוחזרו אל תפקידים "נשיים" בתום מלחמת העולם השנייה – אבנט הטעינה אותן הפעם בכוח ובעוצמה.
אלון ליבנה
בישבן חשוף, מחוך כסוף ומכנסי דגמ"ח בגזרה רחבה, הדוגמנית עדן פינס פתחה את תצוגת האופנה של אלון ליבנה בערב הגאלה של שבוע האופנה. ליבנה הוא המעצב הישראלי הראשון שנבחר לפתוח את שבוע האופנה בתצוגה עצמאית – כבוד שהיה שמור בעבר לבתי אופנה בינלאומיים (קוואלי, מיסוני), שיתופי פעולה מסחריים (פנדורה) ותצוגות מחווה (גוטקס). העשן הלבן שכיסה את המסלול שימש ניגוד מעניין לחטיבת הבגדים השחורה שכבשה את המסלול, מציפה אותו באנרגיית טורבו גבוהה בזכות מוזיקה קצבית ודהירה מהירה של הדוגמניות.
התצוגה הזו הייתה יכולה להיות מועצמת יותר, לו היה בוחר ליבנה בחלל אחר. מה שמעלה את השאלה מדוע למרות שכבר בידל את עצמו כאחד המעצבים הבולטים בישראל, הלביש כוכבות בינלאומיות רבות וקורץ תמיד אל השוליים – בין אם אלה דמויות מחיי הלילה והניסיון לפלרטט עם תת-תרבויות אלטרנטיביות – הוא, בסופו של דבר, רץ לחיבוק דב מהמיינסטרים.
אולי זה מה שמסביר את הפיצול האסתטי שלו: התצוגה הזו הייתה שונה ב-180 מעלות מהתצוגה הפסטלית שהציג אשתקד בשבוע האופנה. אם אז צעדו על המסלול דוגמניות ומרגי אחד בבגדים צבעוניים ואופטימיים – הפעם נראה כי תחושת הקטסטרופה שבחוץ חלחלה גם אל תוך קירות הסטודיו שלו.
חטיבת השמלות שפתחה וסגרה את התצוגה הייתה על טהרת הצבע השחור, עם שלל חיתוכים סקסיים ומשחקי שקיפויות. בהמשך הגיעו גם האובייקטים המפוסלים, שאיתם החל להשתעשע ליבנה כבר בתצוגה שהציג בדצמבר 2021 במלון The Jaffa ביפו, שקיבלו הפעם מראה פוטוריסטי ואפל יותר.
אחר כך הגיעו גם כמה שמלות לבנות וכחולות שהתכתבו עם כתב היד של ליבנה, כולל החיתוכים הגיאומטריים והאפיל המגה-סקסי. עם זאת, לקראת אמצע התצוגה אפשר היה להרגיש כי האנרגיה הגבוהה נחלשת מעט, אולי כי ממעצב ותיק ומוערך כמו ליבנה רצינו קצת יותר, ולא עוד ממה שהוא כבר יודע לעשות טוב.