"זאת הייתה הפעם הראשונה שצילמו אותי ככה. תחושה של לידה מחדש", אומרת זאודה דרג'ה, "לא חשבתי שאני כזאת יפה עד שראיתי את התמונות". "הדשא והצבעים הזכירו לי את הילדות באתיופיה והתרגשתי מזה מאוד. הייתי בגן עדן", מוסיפה טרונש עלמו. "התרגשתי כאילו הגעתי לחתונה של הבת שלי. בדרך כלל אני אדם ביישן, אבל שמחתי כל כך להצטלם", מספרת נרגשת טרואלם ביטאו. "הילדים שלי ראו את התמונות ומאוד התרגשו. השכנים, החברים, המשפחה - כולם עוצרים אותי בשכונה ומחמיאים לי. הם אומרים 'את נראית כמו מלכה', וזה מאוד מרגש אותי".
זאודה, טרונש וטרואלם הן שלוש מתוך שש מצולמות בהפקת האופנה המיוחדת שלפניכם, שנוצרה ליום האישה הבינלאומי. בשיחה שנערכה איתן השבוע בסיוע מתורגמנית מאמהרית, הן נשמעות נרגשות, ובצדק. בעידן של דרישה לייצוג וגיוון מתוך קריאה להעצמה נשית - הנשים שהצטלמו להפקה (יחד עם אטלה ילאו, ליאורה אברהם ומריה ילואו), הן הדבר האמיתי. שש נשים בעשור השביעי לחייהן מהעדה האתיופית, החיות בקריית מלאכי, העיר שעלתה לא אחת לכותרות בעקבות אלימות משטרתית כלפי צעירי העדה.
מאחורי ההפקה עומדות לימור פרייס, יזמית חברתית העובדת בעיריית קריית מלאכי ומנהלת את קהילת "דרומיות מכורות ליד שנייה" בפייסבוק, וזמנאיי טפרה לב-ארי, פעילה חברתית למיגור גזענות ואלימות משטרתית, מעצבת תכשיטים וסטייליסטית. לשתיים תשוקה משותפת לבגדי וינטג' ויד שנייה שלובשות הנשים בהפקה, לצד ביגוד מסורתי, שבחלקו הגיע מארונותיהן הפרטיים של המצולמות. "היה לנו חשוב ליצור הפקה עם ערך מוסף", אומרת פרייס, העובדת עם חלק מהנשים בעבודתה היומיומית. "יש כאן שש מצולמות יפהפיות, אבל גם שיח על קיימות וחיסכון כלכלי דרך בחירה בבגדים מיד שנייה".
התוצאה המסוגננת מתכתבת עם היבשת האפריקנית ואתיופיה בפרט, והנשים מצולמות כמו מלכות עם טורבנים מאדירים. "ראיתי לנגד עיניי את האמהות שלנו", מספרת לב-ארי בדמעות. "רציתי שדרך הצבעוניות יכירו את התרבות העשירה והאצילית של הנשים האלה, שעברו דרך רוויה תלאות כדי להגיע לישראל, ולא קיבלו כאן מקום ראוי ומכבד. הנשים האלה הן ההעצמה האמיתית".
על אף שהשתיים נתקלו בחסמים טבעיים בניסיון לגייס מצולמות, הן הצליחו להרים יום צילום עם 22 צלמים שונים בהדרכתו של יגאל סלבין. חלק התביישו, מי שכבר הסכימה, הטילה וטו על איפור מחשש שזה יהרוס את עור הפנים, אחרות חששו מהתגובות בקהילה השמרנית. "הייתה ביקורת", אומרת טורנש עלמו, "אבל אחרי שהם ראו את הצילומים, הם אוכלים את הכובע. זה הדהד כל כך שזה הגיע לכל מקום בארץ".
הפקה וסטיילינג: זמנאיי טפרה לב-ארי ולימור פרייס
צילום: צלמי משפחת הלב בהדרכתו של יגאל סלבין
איפור: מירב עמר, אורטל פיסחה
לוקיישן: "הבית לקיימות" של שלי פולי זוס בכפר אחים
המצולמות חברות במועדון מופת ירוסלם בקריית מלאכי, הפועל במימון משרד הרווחה ובשיתוף המחלקה לשירותים חברתיים.
