יולי מאנה-לביא (27), ביוטרית, יצרנית תוכן ברשתות החברתיות, מאפרת ומורה לאיפור. אימא של סאן (ארבע), ריף (שלוש) ומילה (שישה חודשים)
יולי מאנה, איך הכול התחיל?
"זה התחיל משני כיוונים. מצד אחד, הייתי ילדה מאוד ביישנית, אבל מאוד אמנותית. הייתי מציירת ומפסלת, ונמשכתי לתחום היצירה. מצד שני, אימא שלי ניקול הלפרין, שהייתה מלכת יופי, תמיד הייתה מאוד מטופחת ובשלב מסוים גם למדה קוסמטיקה ופתחה מכון יופי. מגיל עשר, אחרי בית הספר, הייתי באה לעזור לה ומציירת על ציפורניים מלאכותיות ללקוחות שלה. כבר אז נמשכתי לתחום.
"היה לי חוסר ביטחון מטורף. תמיד חיפשתי את עצמי. לא הייתי ילדה בטלנית. מגיל 14 אני עובדת: בקרנף, בשיפודי התקווה, בכל מיני מסעדות ובחנויות בקניון. תמיד רציתי להיות עצמאית ולא לבקש כסף מההורים. עד שייתנו לי, אם ייתנו לי. בבית הספר לא הייתי תלמידה טובה, הייתי בכיתה טיפולית. בקושי למדתי וכמעט נשרתי מהתיכון. בסוף סיימתי י"ב. אף פעם לא האמנתי שאצליח לסיים. כמובן שאימא שלי רצתה שאירשם לאוניברסיטה ואבא שלי, רוני מאנה, רצה שאשתלב בעולם הנדל"ן. אבל בגיל 18 עברתי לגור עם ברק בעלי לעתיד.
"היה לי בצבא תפקיד מאוד נוח ורציתי ללמוד משהו תוך כדי, כי אני לא יכולה לשבת בלי לעבוד. אז למדתי לטפל בציפורניים ופתחתי מכון בבית. מפה לשם, הבנתי שזה לא אני. מכרתי את כל הציוד והלכתי ללמוד איפור, כי רציתי מאוד לעסוק באמנות. תמיד איפרתי את כל החברות שלי, מאז שאני ילדה. לפורים, לדייט וכאלה. זה היה לפני תקופת האינסטגרם, ולפני שכולן למדו לאפר את עצמן לבד. בגיל 19 הלכתי ללמוד איפור וזה נתן לי המון ביטחון. גיליתי שאיפור זה עולם ומלואו. למדתי גם אפקטים מיוחדים, תסרוקות והכול".
ומה קרה אז?
"הייתי מאוד ביישנית ולא יכולתי לצאת מהבית בלי איפור. בחתונה שלי, בגיל 21, הייתי עמוסה באיפור. הכול היה תמיד סביב האיפור. כולם כבר העירו לי שאוריד שכבות, כי אני כל כך יפה. היו לי כל מיני תקופות, עד שמצאתי את עצמי. הייתה תקופה שהייתי מסתובבת ברחוב עם פאות צבעוניות: באדום, בוורוד, בסגול. בהמשך החלטתי ללמוד את כל מקצועות האיפור – איפור דראג וכל מיני תסרוקות, כדי להשלים את המראה. לפני חמש שנים התפרסמה מודעה באינטרנט לקורס באקדמיית הביוטריות. סתם נרשמתי, כי הייתי ביישנית וזה היה מפתה.
"הגעתי לשם בהיריון הראשון שלי. זה לא היה כזה אטרקטיבי בשבילם לקבל אותי. לא ידעתי כלום והייתי מאוד ביישנית. בכלל לא ידעתי איך להציג את עצמי. בסוף הם קיבלו אותי רק כי מישהי ביטלה. בקורס נתנו לכל אחת מצלמה ולימדו אותנו מה זה ביטחון מול מצלמה ואיך לעשות סרטוני יוטיוב. לאט-לאט התחלתי לעשות סרטונים ולאט-לאט השתפרתי במקצועיות.
"תמיד היה לי חזון של חו"ל. הייתי מסתכלת על סרטונים וחולמת להיות מול המצלמה. כמאפרת, תמיד הייתי מאחורי הקלעים. מפה לשם, גדלה כמות העוקבים שלי ביוטיוב וגם באינסטגרם, ועשיתי הפקות מאוד גדולות. בינתיים, עברו כמה שנים והזמינו אותי לאודישן של הביוטריות. זו תחרות בין עשר יוצרות תוכן, מי תהיה הביוטרית הבאה של ישראל. זכיתי במקום הראשון. מי שזוכה הופכת לחלק מיוצרי התוכן הראשיים של רשת סופר-פארם, שנותנת חסות לתחרות. אני איתם כבר כמעט שלוש שנים. הם ממש כמו משפחה".
"הייתי מאוד ביישנית ולא יכולתי לצאת מהבית בלי איפור. בחתונה שלי, בגיל 21, הייתי עמוסה באיפור. הכול היה תמיד סביב האיפור. כולם כבר העירו לי שאוריד שכבות, כי אני כל כך יפה. היו לי כל מיני תקופות, עד שמצאתי את עצמי. הייתה תקופה שהייתי מסתובבת ברחוב עם פאות צבעוניות"
איך עברת את תקופת הקורונה?
"ניצחתי בתחרות רגע לפני הסגר הראשון. ואז בא הדיכוי. אין סוף לתחרות ברשתות. זה מאוד מתסכל. לאנשים יש ביקורת ויורדים לך העוקבים. יש תגובות רעות. אנשים הפכו להיות מאוד ביקורתיים ושיפוטיים. כשאת נהיית דמות ציבורית, צריך לעבוד מאוד קשה כדי להשאיר את העוקבים בעמוד שלך ושלא יפסיקו לעקוב אחרייך.
"בתקופה של הסגר הגדול, גם כולם התחילו לפתוח את הטלפונים ולהעלות סרטונים. הרבה בחורות ובחורים לא מקצועיים התחילו לעשות סרטוני איפור. התחרות מאוד גדלה. זה מאוד קשה, במיוחד כשאת אימא לשלושה ילדים קטנים. זה עושה בעיות נפשיות, כי זה לופ כזה. אבל אני לא מרימה ידיים. אינסטגרם זו עבודה לכל דבר. האינסטגרם הפך למגזין של כולם, כי הטלפון מאוד זמין לנו. אני מאוד משקיעה בתכנים ובעוקבים שלי. יש לי בבית סטודיו שהקמתי לצילומים, יש לי גם לקוחות שאני מאפרת ותלמידות איפור, כלות ופרויקטים שאני מעורבת בהם. האינסטגרם והטיקטוק שלי הם גם לעוקבים וגם לחברות שאני עובדת איתן".
מה השלב הבא?
"מותג האיפור הפרטי שלי. אני עובדת עליו כבר כמעט שלוש שנים. זה עדיין בחיתולים. אני בונה אותו מהבנה ומאהבה גדולה, כי אני מהתחום".
5 צפייה בגלריה
"לא אשקר, עשיתי הזרקות. עשיתי שפתיים ועצמות לחיים, ולאחרונה גם בוטוקס"
(צילום: טל שחר)
בעבר סיפרת בפתיחות שסבלת בילדותך מהפרעות אכילה. איך את עכשיו?
"האמת שלא כל כך הצלחתי לצאת מזה. אני עדיין כל הזמן סביב זה. כל הזמן רוצה לרדת במשקל ולחזור לעשות ספורט. אני ממש-ממש לא אוהבת את איך שאני נראית. אני נראית לעצמי כמו טנק. יש לי בעיה ואני מנסה לטפל בה באופן בריא. לא כמו שעשיתי בעבר בהרעבה ובצום, אלא בצורה מבוקרת. לצערי, אני עדיין כל היום מתעסקת באוכל. כל השיחות עם חברות הן על אוכל וספורט. אני מקווה שזה יעבור. לבעלי כבר אין כוח אליי. הוא יודע מה הפיתויים שאני לא עומדת בהם, ותמיד מזמין לי המבורגר וצ'יפס.
"הבעיה היא שיש לי רף של שלמות מאוד גבוה. אני רואה כל פגם. בחיים לא מעירה לאף אחד, אבל רואה הכול. שמה לב להכול מהכול. לגבי עצמי, אני שואפת תמיד להיות בשיא שלי כדי להרגיש טוב עם עצמי. גם בשבילי וגם בשביל בעלי. גם אני אתבאס אם הוא יזניח את עצמו ויעלה במשקל. מאוד קשה להיות בת של מלכת יופי. זה גם תלוי באופי של האימא. אימא שלי ואני, אף פעם לא היינו קרובות ולא דיברנו על הדברים. היא אומרת שהיינו קרובות, אבל אני לא זוכרת את זה ככה.
"הייתי בת שבע כשההורים שלי התגרשו. אם בגיל ההתבגרות היינו יותר פתוחות, הרבה בעיות לא היו קורות. בגיל שבע התחלתי לעלות במשקל. יכול להיות שלא הייתי עושה מזה כזה עניין אם היה לי עם מי לדבר על זה. בכיתה ה' נרשמתי לבד לשומרי משקל, בלי לספר לאימא. רק בסוף המפגש, ביקשתי ממנה לשלם על זה. לא היה את השיח הפתוח, כמו שיש במשפחה של ברק או כמו שיש לי עם הילדים שלי".
ואיך הקשר עם הורייך עכשיו?
"אני און-אנד-אוף בקשר עם אימא, וגם עם אבא. כל אחד מהם עסוק בחיים שלו. אולי אימא שלי לא הייתה בשלה לאימהות, כשהיא ילדה אותי בגיל 25. גם אני לא יודעת אם הייתי בשלה לאימהות. הילדים שלי לימדו אותי הכול תוך כדי. אימא שלי גדלה רק עם אבא שלה ולא הייתה בקשר עם אימא שלה מגיל שלוש. אולי בגלל זה היא לא כל כך אימהית. אני זוכרת שאחרי שילדתי את ריף, היא הגיעה ללידה מארצות הברית, שם היא חיה היום. היינו צריכות לאכול ארוחת קידוש של יום שישי והיינו לבד בבית. ביקשתי ממנה להכין לי דג, סלט ואורז. היא אמרה לי שלא צריך אורז ולא צריך פחמימות, שאפשר לשבוע רק מדג וסלט.
"משם התחילה אצלי הפרעת אכילה קשה, שהגעתי איתה לתת-משקל אחרי הלידה של ריף, כי לא הסכמתי לאכול פחמימות. אמרתי לעצמי, איך אוכל אורז אם היא לא אוכלת? והיא כל כך יפה ומהממת. עד היום, אני מנסה לא לאכול אורז. אימא שלי גם בחיים לא אוכלת לחם. אז כשאני אוכלת לחם, אני מרגישה רע, כי אני רוצה להיראות כמוה. זה משהו שלי עם עצמי. אני מאוד דומה לה, רק בצבעים שונים. אני יותר כהה ממנה ומהילדים שלה מבעלה השני. אני נחשבת לשחומה במשפחה, כי הם ממש בהירים. העיניים שלי ירוקות והשיער שלי היה שטני והפך לבלונדיני".
את שלמה היום עם המראה שלך?
"לגבי המראה שלי, אני לא שלמה עם עצמי. בכלל לא. הוא תמיד טעון שיפור. אני מדברת מבחינת הגוף. אין לי בעיה עם הפנים שלי. יש לי בעיה עם הגוף".
יכול להיות שאת לא רואה טוב את עצמך?
"יכול להיות, כי הרבה אנשים כל הזמן אומרים לי כמה אני רזה".
ספרי על הרגע הכי טוב שהיה לך עד היום.
"כשזכיתי בתחרות הביוטריות סגרתי מעגל עם עצמי, כי קיבלתי כל כך הרבה 'לא' בתחום הזה. כל הזמן אמרו לי: 'את רק בזכות ההורים שלך, את הבת של רוני מאנה וסידרו לך וקנו לך'. זה לא נכון. השגתי הכול בזכות עצמי, בעשר אצבעות. אני כל הזמן עובדת קשה לפרנסתי. חשוב לי להוכיח שאני יכולה בזכות עצמי. אני הבוס של עצמי. אין יותר טוב מזה. הוכחתי שאני מוכשרת וזה לא קשור להורים שלי".
והרגע הכי רע?
"אחרי לימודי האיפור, הייתי צריכה להביא מודליסטית ואף אחת לא סמכה על הידיים שלי. לא הבנתי למה זה כזה עניין. אימא שלי לא חיה בארץ והייתי מאוד לבד. הייתי צריכה להתחנן לשכנה שלי, שתיתן לי לאפר אותה. גם התקופה שהייתי עושה הרבה עבודות בחינם והיו מנצלים אותי. לבוא מבוקר עד ערב לאפר המון אנשים בחינם, גרם לי להרגיש מאוד מנוצלת ובלתי נראית. ההרגשה הזאת גמרה אותי. המקום שאני נמצאת בו היום, זו סגירת מעגל. אני בחיים לא אסתכל על אנשים מלמעלה. תמיד אסתכל על אנשים מעל ומעבר, כי כל אדם הוא עולם ומלואו. העיקר להיות בן אדם טוב, ובכלל לא משנה מה אתה עושה.
"אף אחד לא האמין בי. הדרך שלי לא הייתה קלה. זה לא היה כיפי ואוהב. זו הייתה הגשמה עצמית עם הרבה ברקסים שקיבלתי בדרך. ההורים שלי לא ראו באיפור דרך להצלחה. הם לא עזרו לי בשום דבר. לא סידרו לי פרוטקציות. הם מכירים את כל האנשים הכי חזקים בתעשייה, ולא עזרו לי. הצלחתי להגיע למקום שבו אני נמצאת לגמרי לבד ובלי עזרתם. התחננתי לעזרה שלהם, אבל הם לא ראו את החשיבות הגדולה שייחסתי לזה. היה יכול להיות נחמד אם הם היו נותנים לי את המקפצה הזאת, להיות מאפרת של סלבס ולהתקבל לכל מיני מקומות. לא קיבלתי את העזרה הזו, אבל זה עזר לי לבנות את עצמי, כי רציתי להיות הבן אדם שהייתי זקוקה לו כילדה. אמרתי לעצמי: תהיי האישה שאת היית זקוקה לה כנערה. עד היום אני מי שהייתי רוצה שתהיה שם בשבילי".
"אף אחד לא האמין בי. הדרך שלי לא הייתה קלה. זו הייתה הגשמה עצמית עם הרבה ברקסים שקיבלתי בדרך. ההורים שלי לא ראו באיפור דרך להצלחה. הם לא עזרו לי בשום דבר. לא סידרו לי פרוטקציות. הם מכירים את כל האנשים הכי חזקים בתעשייה, ולא עזרו לי. הצלחתי להגיע למקום שבו אני נמצאת לגמרי לבד ובלי עזרתם"
מה הייתה פשלת הטיפוח הכי גדולה שקרתה לך?
"פשלת הטיפוח הכי גדולה קרתה לי עם בעלי, ברק. היה לי חצ'קון בלחי והוא החליט לפוצץ לי אותו. עד היום יש לי צלקת מאוד עמוקה בגלל זה. זה היה בתחילת הקשר שלנו, ואמרתי לו: 'אתה עשית לי את הצלקת הזו ואתה חייב להתחתן איתי'. אני לא יכולה לראות אותה. נתתי למישהו לא מקצועי לגעת לי בעור הפנים, רק בגלל שאני אוהבת אותו כל כך".
מה עמדתך לגבי הזרקות וניתוחים, בעד או נגד?
"אני לא אשקר, עשיתי הזרקות. עשיתי שפתיים ועצמות לחיים, ולאחרונה גם בוטוקס. אני בעד שאם יש משהו שגורם לך להרגיש טוב עם עצמך ולהרגיש ביטחון – תעשי אותו. לא משנה מה אומרים. לא אהבתי את השפתיים שלי. הייתי מסתובבת כל הזמן עם תוחם ואודם עמיד, וזו השתעבדות מטורפת. עכשיו אנשים יכולים להגיד שזה מוגזם, אבל אני אוהבת את זה. אני עושה מה שטוב לי. עליי זה לא נראה מוגזם. זה עדין ויפה".
מה טיפ היופי הכי מוצלח שלך?
"להשקיע בעור. לא להשקיע רק באיפור, אלא גם בטיפוח. כשהקנבס נקי – הכול נראה מושלם, ואז גם לא צריך לשים הרבה איפור ואפשר להיראות מיליון דולר. להשקיע בעור זה גם לאכול בריא, לשתות המון מים, ללכת לקוסמטיקאית פעם בחודש ושתהיה שגרת טיפוח של בוקר וערב. ואף פעם לא ללכת לישון עם איפור. להשתמש בסבון פנים, מי פנים, סרום, קרם לחות וקרם עיניים. אני לא מצליחה לישון בלי לעשות את כל השלבים האלה. לדאוג לעור שלנו, כי אם לא – הוא יחזיר לנו בריבוע".
ספרי על שגרת הטיפוח והאיפור שלך.
"הקוסמטיקאית המהממת שלי היא אריאלה אמרוסי והיא גם בן אדם מדהים. גם אני וגם אימא שלי הולכות אליה. מאז שאימא הכירה לי אותה, אני מכורה אליה ולמוצרים שלה. יש לה ידי זהב. התאהבתי בקרמים שלה. היא אחרת. אני אצלה בכל חודש. אני עושה אצלה גם טיפולי לייזר בגוף והצרת היקפים. בבוקר ובערב אני מנקה את הפנים עם סבון ומסיר איפור, מי פנים של קליניק, שמסירים את כל השאריות. אחרי שהעור מבריק, אני מורחת עליו סרום, קרם פנים וקרם עיניים. בתוך הקרם כבר יש לי גם הגנה מהשמש. על השפתיים אני מורחת וזלין. יש לי קרם לכל מקום. אני עובדת עם סופר-פארם ועם כל מותגי העל הכי נחשבים בעולם. זה כבוד בשבילי. ביום-יום אני לא שמה מייק-אפ. אני משתמשת בקרם ה-BB של סבוקלם, שהוא מדהים, ובקונסילרים של מייבלין בשני גוונים, אחד לכיסוי ואחד להארות. אני מכורה לסומק ורדרד, למסקרה ולתוחם שפתיים. תמיד קצת מגדילה איתו את השפתיים".
מה לגבי הגוף?
"אני מקפידה למרוח תמיד קרם גוף. עם סימני המתיחה שלי כבר השלמתי. ניסיתי כל מיני קרמים וזה לא בדיוק עוזר. הבשמים שלי הם של איב סן לורן וג'ימי צ'ו".
איך את מטפלת בשיער?
"האחים סונגו מראשון לציון מטפלים בשיער שלי. בגלל הלידות, אני כל הזמן מתמודדת עם נשירה. אני חופפת רק פעם בשבוע, לא יותר, כדי לא לעודד שומניות בקרקפת. כשהייתי חופפת הרבה, השיער שלי היה שומני. ניסיתי את כל המוצרים הכי מתקדמים, גם אולפלקס. לפי דעתי, אין כמו השמפו של פינוק או הוואי. אחרי כל חפיפה, אני מורחת את המסכה לשיער של פנינה רוזנבלום. אני מתה על המסכה שלה. היא ממש טובה. זו המסכה הגדולה במשקל קילו, עם הג'ארה של פעם. אני אוהבת לייבש את השיער לבד ומכורה לדייסון אייראפ. יש לו מלא ראשים ומלא אפשרויות לעיצוב. הוא גם שומר לי על השיער, כי הטמפרטורה במכשיר לא עוברת אף פעם את ה-150 מעלות. יש לי גם את הסופרסוניק של דייסון ואני מחכה עכשיו לאביזר החדש שהם השיקו, שנותן לשיער מראה גלי בקצוות".
"אמרתי לעצמי, איך אוכל אורז אם אימא שלי לא אוכלת. והיא כל כך יפה ומהממת. עד היום, אני מנסה לא לאכול אורז. אימא שלי גם בחיים לא אוכלת לחם. אז כשאני אוכלת לחם, אני מרגישה רע, כי אני רוצה להיראות כמוה. זה משהו שלי עם עצמי"
ספרי על שגרת התזונה והכושר שלך.
"לכושר עוד לא חזרתי אחרי הלידה של מילה, שנולדה לפני חצי שנה. גם כי נורא קר ובבית אין לי חשק להתאמן. עוד מעט תצא השמש ומילה תיכנס לגן, ויש לי רשימה ארוכה של דברים שאני רוצה לעשות: להירשם לחדר כושר, לעשות מלא הליכות, להירשם לפילאטיס וליוגה, שתמיד חלמתי ללמוד. מבחינת תזונה, אני משתדלת לא לאכול פחמימות ונמנעת ממוצרי חלב. אני משתפת את העוקבות שלי בארוחות הבריאות שלי, והן מאוד אוהבות את זה. גם סוכרים אני לא אוכלת ולא שותה מוגז ומיצים. אני נמנעת גם ממאכלים מנפחים כמו כרוב, ברוקולי וכל הירקות המצליבים. אני אוכלת הרבה שומר. זה ירק מדהים, שטוב לחילוף החומרים בגוף. אני שותה גם חליטה של תה שומר וזה עושה לי פלאים בגוף. אני משתדלת לא לאכול בערב. יש לי טריק: אני לוקחת אצה של סושי ושמה בפנים סלמון וירקות, ומגלגלת לסושי בריא, בלי אורז ובלי סוכר. הסושי במסעדות מאוד משמין. סושי בלי אורז הוא גם לא יקר וגם דיאטטי. בתחום האלכוהול, אני שותה רק יין אדום או וויסקי. קפה אני שותה רק שחור, לא נס קפה".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה עוד יותר?
"תמשיכי לעשות את מה שאת עושה. בסוף יעריכו אותך. תתמידי, כי בסוף תוכיחי לכולם שאת מסוגלת ושהשמיים הם הגבול. בזמנו, הרגשתי מאוד קטנה ובלתי נראית. היו פעמים רבות שכמעט נשברתי".
איפור ושיער לתמונות סטילס: יולי מאנה
