פסטיבל הקולנוע בלוקרנו שייפתח מחר (רביעי) בשווייץ יציין 75 להיווסדו עם סדרת סרטים תחת התמה "גלויות מהעתיד". 11 במאים מקומיים ובינלאומיים הוזמנו ליצור סרטים קצרים שיוקרנו על המסך הגדול בפיאצה גרנדה, ביניהם גם "הפרמיירה" של הבמאי זוכה הפרסים נדב לפיד בכיכובה של בת זוגו, השחקנית נעמה פרייס. זהו סרט נפלא בן שש דקות שנוצר בתמיכה של בית האופנה הצרפתי שאנל. במרכזו פרייס, שחקנית המתכוננת לערב הפרמיירה שלה, לבושה בשמלה כסופה מקושטת נוצות ורודות מקולקציית ההוט קוטור לאביב-קיץ 2017 של שאנל, מהאחרונות בעיצובו של המאסטר קרל לגרפלד. השמלה, שמשמעותית לא פחות לעלילת הסרט, נבחרה על ידי השניים מתוך ארכיון המותג שהיה פתוח עבורם.
זוהי הפעם הראשונה שבית אופנה בינלאומי תומך כלכלית ואסתטית בסרט של במאי ישראלי. החיבור נולד בעקבות הקשר האישי בין פרייס לשאנל, שבשנתיים האחרונות אומצה כאחת משגרירות המותג. היא לא לבד: בית האופנה הצרפתי צירף לשורותיו בשנים אלו כמה שחקניות ישראליות מצליחות בזירה הבינלאומית. לצד פרייס, הופיעו בשורה הראשונה של תצוגות בית האופנה, כשהן לבושות כמובן בבגדי המותג, השחקניות שירה האס, ניב סולטן וליהי קורנובסקי. כל אחת מהן מככבת על מסכי הקולנוע והטלוויזיה, מביאה איתה קצת מהניחוח של המזרח התיכון לבית היוקרה הוותיק. "העולם מצטמצם וקשרים קורים באופן יותר שכיח דרך רשתות חברתיות", אומרת פרייס, "במקביל לכך שהטלוויזיה והקולנוע הישראלי תופסים מקום משמעותי בעולם".
עלילת "הפרמיירה" מלווה שחקנית בערב פתיחה. על פניו, עלילה פשוטה, שמכילה מאבק בין האישי לציבורי, בין הזוהר והגדול מהחיים לעליבות אנושית. סצנות הפתיחה והסיום המהפנטות טובעות בפרשנויות רבות. הסרט נפתח בשחקנית היוצאת מתוך המים בעירום פרונטלי מלא ומסתיים כשהיא שוכבת על במת אולם קולנוע כשחבורת אנשים דורסת אותה, לבושה בשמלה של שאנל וצופה בטלפון הנייד בסרט בשם Aurevoir (מצרפתית: להתראות), שבו פרייס ולפיד מתנשקים בלהט. מעין רפלקסיביות מובנית. באמצע הסרט מכריז הכרוז: Avec nous sur le tapis rouge – L'actrice! כלומר: איתנו על השטיח האדום – השחקנית!
"מתוקף מוגבלות מסוימת, אני יכול לדמיין את העולם קודם כל דרך קולנוע, וכל מי שחי בעולם הקולנוע, בטח בשנים האחרונות, שומע כל הזמן באוזניים רקוויאם מתוך תחושה של חידלון", מנסה לפיד להסביר את הסרט בריאיון זום משותף איתו ועם פרייס מדירתם בפריז, שאליה עברו אשתקד. 41 המעלות שבחוץ מאפשרות לו להתחמם ולהיפתח לאורך השיחה. "הרגשתי צורך לתת לכניסתו של המסך הגדול למסך הקטן מקום כאוטי וקרקסי, קרנבל של הלוויה. ומבטם של כולם אל העתיד – אל המסך הקטן".
את סצנת הסיום, שהיא עצובה ומצחיקה בו זמנית, אפשר לקרוא בפרשנות נוספת: בזמן שההמון מחטט בשחקנית, מנסה לפגוע בה, על המסך הקטן שניכם מתנשקים בתשוקה רבה. זה מרגיש כמו מאבק פנימי שלכם כיוצרים בין לשמור על החיים הפרטיים שלכם מול הצורך הבלתי פוסק של הסביבה לפלוש לתוכה.
לפיד: "כל פרשנות אפשרית. יש פה גם מובן של רומנטיקה. מה יישאר? הנשיקה. אבל זה מעניין מה שאתה אומר, כי לפני שעזבנו את הארץ, נעמה התראיינה ל'זמנים מודרניים' וחטפה המון אש ברשתות החברתיות על הציטוט שלה בכותרת: 'מדינה שאין לה תרבות – בעיניי אין לה זכות קיום'".
פרייס: "היו רצף של נאצות ואיומים".
לפיד: "טיפוסים כמו חנוך דאום, נשרים שזיהו טרף – היה חיטוט וולגרי בחיים שלנו. אני חושב שלהתלונן זה לא צעד נכון לאדם יוצר, אבל הבטתי על הסיטואציה מהצד והייתה בזה איזו דחיפת ידיים משומנות עם מיצים ונוזלים".
12 צפייה בגלריה
"החד-פעמיות של הקוטור היא כמו החד-פעמיות של הרגע". נעמה פרייס ונדב לפיד בפריז
(צילום: Getty Images)
אבל גם אתם משחקים עם הזוגיות שלכם על המסך ומחוצה לו. בסצנת הפתיחה נעמה יוצאת מתוך המים עירומה. ויש פה לא רק יחסי במאי-שחקנית אלא גם יחסים של זוג בחיים.
לפיד: "אנחנו לא בעולם של הצנע לכת. קשה לעשות היום פרובוקציות באמנות בכלל – אבל עירום הוא עדיין חזק, תלוי איך אתה משתמש בו. הישירות שלו מחברת את השחקן לדמות. כשאתה רואה את נעמה לבושה, אתה רואה אותה כשחקנית בפרמיירה; וכשאתה רואה אותה עירומה, אתה גם רואה אותה. ובוודאי שיש כוח לשים אישה יוצאת מהמים עירומה ואת איבר המין שלה במרכז המסך בפיאצה גרנדה בלוקרנו על מסך בגודל בניין שמונה קומות".
כמו אליק של משה שמיר, הצבר שנולד מן הים.
לפיד: "השחקנית שנולדת מתוך הים בערב הפרמיירה שלה ובסופו היא מתה".
העירום הפרונטלי הזה, ממש בפנים, מעיד גם על ביטחון עצמי, עצמאות מסוימת, ערכים חשובים בעידן שבו נשים מוחלשות בכל העולם על ידי גורמים שמרניים: מביטול הזכות להפלות בארצות הברית דרך קמפיין הנידה בישראל.
לפיד: "אני מודע לכל המשמעויות שציינת ושמח לשחק איתן. כבמאי, אתה אוהב שיש לך כמה שיותר קלפים ביד לשחק איתם, ורצוי קלפים סותרים. אני לא מנסה לשים את עצמי או את הדמויות בפוזיציה של תלונה, לכן סצנת הסיום היא קרקסית ומצחיקה".
"הייתי סינדרלה לרגע"
החיבור לשאנל נולד במקרה. לפני כשנתיים הוזמנה פרייס לפסטיבל הקולנוע בוונציה עם סרטו של עמוס גיתאי "לילה בחיפה", שהתקבל לתחרות הרשמית. פוסט שפרסמה בחשבון האינסטגרם שלה צד את עיניו של הסטייליסט הלונדוני זדריאן סמית' (ושותפתו שרה אדמיסטון), ששאל אם היא עובדת עם סטייליסט בישראל. היא ענתה בשלילה. בכל זאת, תקציבי הסרטים בישראל מצומצמים, ותקציב לסטייליסט צמוד הוא מותרות. "התכוונתי לשאול שמלת וינטג' מבוטיק Vanity של אורנה שאול", היא משחזרת, "ואמרתי לזדריאן שלצערי אין לי שום אפשרות לתשלום עבור שירות של סטייליסט. הוא הציע לטפל בזה".
סמית' יצא לעבוד. הוא פנה לכמה מעצבים ובתי אופנה ושב אל פרייס עם הצעה מאלברטה פרטי, מעצבת איטלקייה ומבוססת המזוהה עם קו רומנטי. "הוא שלח מספר דוגמאות ולא הייתי בטוחה אם זו אני. בכלל, כל העניין היה נשמע מופרך לחלוטין: אדם שאני לא מכירה יגיע מלונדון לוונציה ויעניק לי שירות בחינם? בינתיים התנהלתי כאילו שום דבר לא באמת קורה", היא ממשיכה. "חמישה ימים לפני שטסנו, הוא כתב שהוא שלח את התמונות שלי לשאנל והם מאוד התלהבו. הם לא ידעו אם הם יכולים לעשות את השילוח בזמן בגלל הקורונה. זה היה נשמע עוד יותר מופרך, ולבסוף הוא כתב לי: נתראה במלון".
סמית' המתין לה בלובי עם בשורה משמחת: חמש שמלות של שאנל בדרך למלון יחד עם תופרת צמודה לתיקונים ומתורגמנית. בבוקר הפרמיירה הם עשו את המדידות של שמלות ההוט קוטור שנשלחו, יחד צוות ביוטי שסייע להשלים את המראה וצלם מטעם ווג בריטניה שתיעד את ההכנות לכתבה שפורסמה במגזין. "זאת הייתה התנסות ראשונה שלי, הייתי סינדרלה לרגע", היא מספרת על הפער בין המקריות שבה הדברים התרחשו למציאות של היום שאחרי: חזרה למרכז תל אביב המיוזעת. פרייס התייצבה לבסוף על השטיח האדום לבושה בשמלת מקסי לבנה עם כתפיות רחבות ומחשוף מלבני מעוטר בחמישה כפתורים מתוכשטים.
ברגע ששחקנית לובשת שאנל, הפוקוס אליה נעשה באופן אוטומטי – בין אם בעזרת יחסי הציבור החזקים של בית האופנה או בצורך של עורכי מגזינים לחפש את הדבר הבא ולהתעניין במי בחרו שאנל. ביולי 2021 כבר הוזמנה לתצוגת ההוט קוטור של בית האופנה שהתקיימה ימים ספורים לפני פסטיבל קאן (שנדחה באותה שנה בחודשיים בעקבות הקורונה). אל הפסטיבל הגיעה פרייס עם לפיד להצגת שני סרטים בתחרות הרשמית: "הברך", שגם זכה בפרס הגדול של חבר השופטים, והסרט הקצר "הכוכב". גם שם הופיעה במערכות לבוש של בית האופנה: שמלת קומות פסטלית שאיתה הגיעה להקרנת הבכורה של "הברך", חליפת מכנסיים ורודה של בית האופנה ושמלת סטרפלס בצבע בורגונדי, שאותה לבשה על השטיח האדום יד ביד עם בנם של בני הזוג, נח.
12 צפייה בגלריה
"העולם מצטמצם וקשרים קורים באופן יותר שכיח דרך רשתות חברתיות". פרייס והבן נח בפסטיבל קאן
(צילום: Getty Images)
"זאת מערכת יחסים לא פורמלית שאולי בעתיד, כמו שקיוויתי ואכן קרה, תניב פירות נוספים כמו 'הפרמיירה'", אומרת פרייס. "קיבלנו חופש אמנותי מוחלט ואני מניחה שהסיבה שהם החליטו לתמוך בנו זה כי הם מאמינים בנדב כבמאי ובי כשחקנית, והם אהבו את התסריט והרעיון שמאחוריו. בתום השיחה עם הנציגים שלהם בנוכחות הסוכן שלי, הוא אמר שאולי לא הייתי מודעת לגודל של זה, אבל האמון ששאנל נותנים בנו ובפרויקט חשוב. אני מקווה שיהיה לזה המשך והזדמנויות נוספות".
החיבור בין בתי אופנה לקולנוע הוא ארוך שנים והיה בשיאו כבר בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, עם חיבורים חזקים בין מעצבים לאולפנים הגדולים של הוליווד. מאז זה רק התחזק והתעצם. למרות שלפיד ופרייס מגיעים ממקום צנוע לאופנה, נראה כי לאחרונה מפלרטטים השניים עם התעשייה. לפיד, לדוגמה, הוזמן לתצוגת בגדי הגברים של דיור שנערכה ביוני האחרון במסגרת שבוע האופנה בעיר. הוא מחייך במבוכה כשנשאל אם נהנה. "זה פחות עולמי, נעמה הרבה יותר מחוברת לזה ממני", אומר לפיד. "אני אוהב להתלבש בבגדים יפים, אבל יופיים של בגדים זה לא המקום האינטואיטיבי עבורי".
12 צפייה בגלריה
"זאת מערכת יחסים לא פורמלית שאולי בעתיד, כמו שקיוויתי ואכן קרה, תניב פירות נוספים". פרייס בשאנל
(צילום: AP)
"הקולנוע לימד אותי על בגדים. לפני שעשיתי סרטים, רמת המודעות שלי לבגדים הייתה נמוכה, אבל הייתי צריך לקבל החלטות אסתטיות בסרטים, כמו לתת לתום מרסייה ללבוש מעיל צמר בצבע כתום חרדל (בסרט "מילים נרדפות", א"י). אני רוצה להתפעל מזה יותר. כשאתה עוסק באמנות, ככל שאתה מרחיב את תחומי ההתפעלות שלך, זה נותן לך אפשרויות נוספות של עושר. להגיד שתצוגה של דיור זה מקום שאני מרגיש בו בבית או מקום שבו אני מרגיש שייך? לא, אני מרגיש שם זר. היה מעניין אותי לביים תצוגת אופנה יותר מאשר לצפות בתצוגת אופנה. אני לא מבין את הפנים חמורות הסבר של הדוגמנים, כאילו הם רואים פוגרום".
12 צפייה בגלריה
"האם זה מקום שאני מרגיש בו בבית? לא, אני מרגיש שם זר". לפיד בתצוגת הגברים של דיור
(צילום: Getty Images)
היה מעניין אותך לביים סרטון פרסומת לבית אופנה? דיוויד לינץ' יצר לגוצ'י, רומן פולנסקי לפראדה, סופיה קופולה ללואי ויטון. האם יכול להיווצר מצב שבו נדב לפיד יביים לדיור או לשאנל?
"זה יכול לקרות. באופן עמוק, יש בי אינסטינקט ילדותי לבעוט בחלונות ראווה. אפילו ב'הפרמיירה', רציתי להרוס את השמלה הנהדרת של שאנל – שמלה שעולה פי שלוש מהסרט. אבל השמלה הזאת מעניקה לך כצופה וכיוצר את הנשגב. אישה שוכבת על שטיח מדובלל של במת קולנוע עם כפכפים ורואה משהו בטלפון – והשמלה הופכת אותה לדבר מונומנטלי. החד-פעמיות של הקוטור היא כמו החד-פעמיות של הרגע. ואז אתה מרגיש מופרד מהמציאות. זה כמו שיר. אנחנו משתמשים באותן מילים, אבל הצורה והתבנית שולחות אותך לחלל החיצון. והבגד הזה מביא איתו סט ערכים נוסף, ים של משמעויות. ברגע שאתה מבין את כוחם של בגדים – כבר קשה ללכת אחורה. השאלה מה ילבש כל אדם בכל רגע נתון בסרט שלי, תנקר בראשי לנצח. כמו שעירום זה כלי אדיר – גם בגדים הם כלי אדיר".
