אלונה פרידמן (52), מטפלת בפסיכותרפיה גופנית ומרצה. אימא של רוני (24), דורי (22), נדב (20), אורן (16) וגילי (14)
אלונה פרידמן, איך הכול התחיל?
"בגיל 14 וחצי המורה לספורט ניגשה אליי ואמרה שיש לה חברה שעובדת עם צלם שמחפש תגליות. החברה פגשה אותי וישר שלחה אותי לסטודיו של מנחם עוז. הוא ביקש שאביא איתי כמה תמונות מהבית. הגעתי אליו עם ההורים שלי והופתעתי מאוד, כי לא ידעתי איך נראה סטודיו לצילום. הוא קבע לי תאריך לטסטים. בינתיים ביקרו אצלו לקוחות מאופנת סאבי, שהיה מותג מצליח בשנות ה-80. הם ראו תמונות שלי על השולחן ורצו אותי. הוא אמר להם שאי אפשר, כי עוד לא עשיתי טסטים. אבל הם התעקשו ואמרו שלא נורא, ושמצידם הצילומים שלהם יהיו הטסטים שלי. כך קרה שתוך יומיים מהרגע שביקרתי בסטודיו שלו, כבר צולמתי לקמפיין. חיכינו שיתפרסם משהו והתפרסמה רק תמונה קטנטנה בשחור-לבן, אבל נורא התרגשנו. מאותו רגע, הייתי בבלעדיות עם מנחם עוז. הייתי מגיעה אליו לסטודיו פעמיים בשבוע. כל מה שלמדתי על להצטלם – למדתי ממנו. גם הרגשתי מוגנת, זו הייתה חממה כזו. כעבור שנה וחצי, הוא אמר שאני בשלה להתקדם הלאה והציע לי ללכת לתחרות הפנים של ה-80. זה היה ב-1987. התחריתי וזכיתי. התחלתי לעבוד עם כל הצלמים בארץ. נסעתי לתחרות בארצות הברית של סוכנות פורד. זו הייתה חוויה מדהימה לילדה טובה כפר סבא, לנסוע ולראות את העולם הגדול. השופטים התעניינו מה קורה עם הצבא. אמרתי שאני מתכוונת לעשות צבא וגם יש לי עוד שנתיים לסיום התיכון. הם ראו שאני לא יכולה להתחייב למקצוע, אבל כן העלו אותי לגמר של חמש האחרונות.
"אחר כך איילין פורד הזמינה אותי לגור אצלה בבית במנהטן וללכת לאודישנים. גרתי אצלה במשך שבועיים, עד שההורים שלי ראו שאני הופכת לניו יורקית צעירה. הם פחדו שאתבלבל ולא ארצה לחזור, ולקחו אותי בחזרה הביתה. הם הרגישו שהילדה הקטנה שלהם פרחה לה מהקן מוקדם מדי. היה חשוב להם שאלך בתלם. חזרתי הביתה והמשכתי לעבוד בארץ. נסעתי לעבודות בחו"ל רק בחופשות. אלה היו ימים אחרים. לא היה אינטרנט ושיחות הטלפון היו יקרות. הרגשתי שמה אם יהיה לי שער בווג, אני אהיה יותר מאושרת? כנראה שלא. אז חזרתי ועבדתי רק בארץ עד הצבא. תצוגות אופנה לא עשיתי הרבה, כי לא אהבתי ללכת על מסלול. זה הלחיץ אותי. לעומת זאת, להצטלם מאוד אהבתי".
"תמיד רצו שארזה עוד ועוד. כשהתגייסתי, החלטתי שאני עוזבת את הדוגמנות ושברתי כך צום של ארבע שנים. למשל, אם הייתי צריכה להצטלם לקטלוג של בגדי ים, הייתי אוכלת חודשיים רק אבטיחים ומבלה כל יום שעתיים בחדר הכושר. אז הייתה פחות מודעות לתזונה נכונה"
מה קרה בהמשך?
"התחילו כל ההצקות על המשקל. תמיד רצו שארזה עוד ועוד. כשהתגייסתי, החלטתי שאני עוזבת את הדוגמנות ושברתי כך צום של ארבע שנים. למשל, אם הייתי צריכה להצטלם לקטלוג של בגדי ים, הייתי אוכלת חודשיים רק אבטיחים ומבלה כל יום שעתיים בחדר הכושר. אז הייתה פחות מודעות לתזונה נכונה. בצבא רציתי להיות חיילת רגילה והחלטתי לפרוש מעולם הזוהר. לא רציתי להיות יותר באור הזרקורים. עליתי במשקל מהר מאוד ובצורה חסרת פרופורציות. השמועה על כך נפוצה, ובטקס קורס קצינות שמתי לב שנצמדת אליי צלמת. ניסיתי להתחמק ממנה, אבל הייתי חייבת לצעוד בטקס. לאורך כל הטקס היא התמקדה רק בי ולא הפסיקה לצלם אותי. אחר כך התברר לי שהיא צלמת של מקומון מאוד ידוע. גם העיתונאית מהמקומון הלכה וראיינה אנשים מהתעשייה ומהמקורבים אליי ביותר, מאחורי גבי ומבלי שידעתי. היא כנראה אמרה להם שאני שלחתי אותה, כי גם האנשים הכי קרובים אליי שיתפו איתה פעולה. אמרו לה שהייתי הבטחה גדולה. היום כשאני קוראת את זה, אני רואה שיש שם גם כמה דברים טובים. אבל כשחזרתי לחופשה מהצבא וראיתי את עצמי מתנוססת על שער מפוצל של המקומון – עם תמונה שלי מלפני הגיוס ותמונה שלי במדים – וכותרת גדולה על איך בעטתי בכל ועליתי במשקל, זה מאוד העליב אותי. בסך הכול, רציתי להיות חיילת רגילה ולהתנתק, וראיתי שזה לא ילך כי בכל מקום ריכלו עליי: 'זאת אלונה פרידמן. תראו מה קרה לה'. זה היה סוף שבוע מאוד קשה בשבילי. אבל החיים המשיכו".
היום כתבת שיימינג כזו לא הייתה עוברת.
"מצד אחד, כתבו שם דברים שלא היו מעזים לכתוב היום. מצד שני, גם ללינוי אשרם עשו את המוות עכשיו".
ברחוב, לא מעל דפי עיתון מצליח.
"זה נכון. שום עיתון בארץ לא היה מפרסם כתבת שיימינג כזו היום. אבל המשכתי בדרכי בצה"ל ולא חזרתי יותר לדוגמנות. כשהשתחררתי, קישרו ביני לבין מנחם שיזף ועבדתי איתו בתחום הלובינג והסתובבתי בכנסת כמה שנים. עד שהוא התארח בתוכנית 'שישי חי' בערוץ 2 עם מירב מיכאלי ושמע במקרה שהמנחות האחרות בתוכנית עוזבות. הוא הציע להם לקחת אותי, וככה הגעתי לאודישנים עם עוד 300 בנות. התקבלתי והנחיתי את העונה השנייה יחד עם מרב מיכאלי ומיכל גוטליב, וזו הייתה הכניסה שלי לעולם הטלוויזיה. משם התגלגלתי לכל מיני תוכניות אחרות ובינתיים עשיתי תואר ראשון ושני בתקשורת, הכרתי את בעלי אלון והתחלתי ללדת ילדים".
8 צפייה בגלריה
"אני לא אוהבת יותר מדי איפור או שרואים שיש איפור. רק משהו עדין, כדי שלא ארגיש עירומה"
(צילום: טל שחר)
מה את עושה היום?
"במשך שנים רבות התמקדתי בעיקר בגידול הילדים. למדתי תוך כדי גם קואצ'ינג והפקה. לפני חמש שנים, כשחברה הייתה צריכה לנסוע למשפט בחו"ל – אמרתי לה שאשלח לה אנרגיות מרחוק. הייתה תקופה שהתנדבתי גם בבית מעבר לתינוקות לפני אימוץ. חשבתי לעצמי שחייב להיות תחום המשלב טיפול וגוף. ככה מצאתי את הביו-סינתזה, שהיא גישה בתוך הפסיכותרפיה הגופנית. למדתי את זה ארבע שנים בקמפוס ברושים. בימים אלה אני מסיימת את הסטאז'. כבר יש לי קליניקה בתל ברוך צפון. אני מאוד מאמינה בטיפול הזה. אני חושבת שבגוף שלנו אצור הרבה מידע, שלפעמים המודע לא ער לו אפילו. תשומת לב לגוף יכולה להקפיץ טיפול בכמה דרגות. חוץ מזה, במשך הרבה שנים רציתי להכין הרצאה. גיל 40 מאוד הטריד אותי בזמנו. מגיל 39 היה לי משבר. באותם ימים, זה נראה לי מאוד מאיים. ראיתי שאני לא היחידה בעולם שמוטרדת מהגיל. רציתי לעשות הרצאה וקראתי המון חומר בנושא, אבל אני דחיינית ולא כתבתי את ההרצאה עד שגיל 50 דפק בדלת. רק בקורונה יכולתי לשבת בשקט ולעשות דברים שלא הספקתי ביום-יום. להרצאה קוראים 'אם יוצאות מגיעות'. היא על סיפור חיי בשילוב כל מיני שיעורים שלמדתי בדרך. אני מאמינה שהרבה נשים לומדות שיעורים. בסוף כולנו נמצאות במקומות דומים – החל בגיל המעבר, הקריירה, המשפחה והאיזונים. אני מופיעה עם ההרצאה בעיקר באירועים פרטיים".
"גיל 40 מאוד הטריד אותי בזמנו. מגיל 39 היה לי משבר. באותם ימים, זה נראה לי מאוד מאיים. ראיתי שאני לא היחידה בעולם שמוטרדת מהגיל. רציתי לעשות הרצאה וקראתי המון חומר בנושא, אבל אני דחיינית ולא כתבתי את ההרצאה עד שגיל 50 דפק בדלת"
את הדוגמנות נטשת לגמרי מאחור?
"פרשתי מרצון, כי מיציתי. זה היה לי קשה מדי רגשית, הציפיות והאכזבות. זו תעשייה קשה מאוד. למדתי שהיא רק נראית מאוד זוהרת. היום בני נוער הכי רוצים להיות מפורסמים, אבל לפרסום הזה יש מחיר ויש קושי".
מה היו עד כה רגעי השיא שלך, לטוב ולרע?
"הרגע הכי טוב היה כשגיליתי את ההיריון הראשון שלי, כי מאוד רציתי ילדים. זה היה אולי הרגע הכי מאושר בחיי. הרגע הכי פחות טוב היה כשאבא שלי נפטר. זה קרה במשמרת שלי, כששמרתי עליו. הוא היה חולה בלוקמיה במשך שלוש שנים. זה היה מהסוג שהיום אפשר לחיות איתו לנצח. באותה תקופה עוד לא ידעו לטפל בזה. הוא עבר השתלת מח עצם, שלא הצליחה והמצב התדרדר עד שהוא נפטר בגיל 45. הייתי אז רק בת 21".
הייתה חוויה שעיצבה אותך?
"אני לא יודעת אם יש חוויה אחת גדולה שעיצבה אותי. זה יותר אוסף של חוויות. כל אחת בפני עצמה. אפילו אותה כתבה, שהייתה כל כך מבאסת ושוברת לב באותו סוף שבוע שחזרתי הביתה מהצבא – התחשלתי ממנה. יש לי קעקוע בגוף: 'כלום זה לא סתם'. זה לקוח משיר של ברי סחרוף וגם עיצבתי לזה שלט ניאון לקליניקה שלי. כל אחד מוצא בו משמעות אחרת. לי זה אומר שכל דבר קורה לנו מסיבה וצריך ללמוד, להתפתח ולגדול מזה. אוסף החוויות בחיי עיצב אותי. לא יודעת להצביע על משהו אחד ששינה את הכול".
את שלמה עם המראה שלך?
"היום יותר מתמיד, אני שלמה עם המראה שלי כולו. יש סוג של שחרור. אני הרבה יותר נהנית מהגוף שלי היום מאשר בגיל 17, כשהייתי כאילו בשיאי. אני יותר מעריכה ונהנית מהגוף שלי ומכל מה שהוא עושה בשבילי. זה גוף שהצליח ללדת חמישה ילדים ומצליח לסחוב אותי ביום-יום. זה לא אומר שלא הייתי שמחה לרזות חמישה קילו. אני לא מכירה אישה שלא הייתה שמחה לרדת לפחות שלושה קילו. אבל היום אני לא מוכנה להיות רעבה בשביל זה. אף אחד לא יצליח להכריח אותי להיות בדיאטת אבטיחים חודשיים".
8 צפייה בגלריה
"הזרקות זה משהו שאני גם עושה ומאוד נהנית מזה. תמיד כדאי לשמור על פרופורציות ולא להגזים"
(צילום: טל שחר)
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"הדבר היחיד שעולה בדעתי, זה הפרמננט שעשו לי בשיער בגיל 16. בשנות ה-80 פרמננט היה מאוד אופנתי, ובתקופה של התחרות החליטו לעשות לי. הבטיחו לי שזה עובר אחרי ארבעה חודשים, אבל זה לא עבר ונשאר עד שהשיער גדל והתחלף. זה מצחיק, כי היום זה הפוך. היום כולן רוצות החלקה. לי היה שיער מקלות ועשו לי תלתלים. זה עניין של אופנות. אני לא אתפלא אם זה יחזור יום אחד".
"בשנות ה-80 פרמננט היה מאוד אופנתי, ובתקופה של התחרות החליטו לעשות לי. הבטיחו לי שזה עובר אחרי ארבעה חודשים, אבל זה לא עבר ונשאר עד שהשיער גדל והתחלף. זה מצחיק, כי היום זה הפוך. היום כולן רוצות החלקה"
יש לך טיפ טיפוח מנצח?
"דנטל פלוס, כל לילה. ניקוי שיניים עם חוט דנטלי. אני לא הולכת לישון בלי זה. זו התמכרות כזו. יש לי גם טיפ נישתי למי ששוחה: למרוח קצת שמן תינוקות על קצוות השיער, לפני ששמים את הכובע ונכנסים לבריכה. זה שומר על השיער ומאוד חשוב למי ששוחה קבוע, כמוני".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, את בעד או נגד?
"אני בעד לעשות מה שעושה לך טוב. הזרקות זה משהו שאני גם עושה ומאוד נהנית מזה. תמיד כדאי לשמור על פרופורציות ולא להגזים. לא להגיע למצב שאין הבעות פנים או להזריק בגלל ציפייה חברתית כלשהי. רק אם את באמת רוצה ומרגישה בנוח עם זה. אני פחות מתחברת לסימני הזמן. אם אני יכולה לעזור לשמר את הנעורים, אז למה לא? אני לא חיה באשליה שאני נראית בת 25, אבל מעדיפה לקחת את הזמן בכל מה שקשור בסימני גיל. אני פחות בעניין הפרו-אייג'ינג".
8 צפייה בגלריה
"היום בני נוער הכי רוצים להיות מפורסמים, אבל לפרסום הזה יש מחיר ויש קושי"
(צילום: טל שחר)
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"הקוסמטיקאית שלי זו צולי קרן ואני הולכת אליה כל חודשיים. היא כל הזמן מתעדכנת בחומרים ובמכשירים חדשים. בכל פעם יש לה פטנטים חדשים כאלה, שאמורים לגרום לזמן לקפוא במקום. אני משתמשת בקרמים ובסרומים שהיא ממליצה לי עליהם. אני לא מתעסקת עם זה יותר מדי. חשוב לי פנים נקיות עם קרמים ומסכות, כי לפעמים העור מתייבש לי בימים של השחייה ואני צריכה מסכת לחות טובה. חוץ מזה, שום דבר מיוחד. שגרת הטיפוח והאיפור שלי מאוד קצרה, כמו בסרטון וידיאו פה. אני לא אוהבת יותר מדי איפור או שרואים שיש איפור. רק משהו עדין, כדי שלא ארגיש עירומה אבל גם לא עם מסכה".
מה לגבי הגוף?
"במקום קרם גוף, אני מעדיפה למרוח שמן גוף כשהעור עדיין לח מהמקלחת. אני אוהבת את השמן של ניוטרוג'ינה, כי הוא נספג מהר. הבושם שלי כל הזמן משתנה. אין לי נאמנות לאחד. יש לי הרבה בקבוקים וכל יום אני שמה מה שבא לי".
איך את מטפלת בשיער?
"שום דבר מיוחד. שמפו ומרכך רגילים. גוונים אני עושה אצל אורי אליה".
ספרי על שגרת הכושר והתזונה שלך.
"אני מתאמנת שלוש פעמים בשבוע עם ניר גרינבאום, מאמן כושר פרטי, ושוחה שלוש פעמים בשבוע בקבוצת שחייה, ולפעמים נוסעת למחנות שחייה. בגיל 32 ליוויתי את אלון בעלי לתחרות טריאתלון וראיתי אנשים מזנקים לכל מיני מקצים ויוצאים שמחים ומאושרים. אמרתי לעצמי שאם הם יכולים – גם אני יכולה. ככה התחלתי להתאמן לטריאתלונים. למדתי סגנון בשחייה, לרכוב על אופניים ולרוץ, שזה משהו שאני שונאת. התמדתי כמה שנים, כי זה עזר לי מאוד מבחינת כושר ומשקל, והייתי אז אחרי שלוש לידות. נשארתי בשחייה, כי זו הפעילות שהכי אהבתי. אופניים זה מסוכן, כי הרבה נפגעים בכבישים, ומריצה אני פשוט לא נהנית. אני עושה רק את מה שאני נהנית ממנו ולשחות אני מאוד אוהבת. בתזונה אני מתמידה לפרקים. בדרך כלל לא. אני כל פעם מתחילה ונשאבת לפיתויי העולם הזה. אני מבשלת לכל המשפחה, כי יש לי חבורת רעבים בבית. על התזונה של הילדים שלי אני יותר מקפידה. יש לי שלושה כדורסלנים בבית, שצריכים להקפיד על כמות החלבונים שלהם, ויש לי בת שהיא מורה לפילאטיס".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?
"לקחת דברים יותר בקלות. פחות לחשוב על מה יגידו אחרים או מה הם חושבים. זה לא כזה חשוב, ואולי הם בכלל לא חושבים ככה. וגם לעשות מגיל צעיר את מה שנכון ומדויק לי, ופחות את מה שכביכול צריך ונכון".
