"לא מזמן קיבלתי הצעה לצלם קמפיין לטיקטוק", מספר צלם האופנה גולי (גלעד) כהן, מבכירי צלמי האופנה בישראל, ומחייך: "מה, צריך אותי לטיקטוק?! אחד היתרונות שלי זה שאני ורסטילי ופתוח מאוד מבחינה מחשבתית. אני אוהב אתגרים ויודע שאני יכול לנוע בין מרחבים שונים, אם הם מאתגרים אותי. התחלתי כצלם אנלוגי, עברתי לדיגיטלי ולאחרונה חזרתי לאנלוגי לצילום בפורמטים של שש על שבע ו-35 מ"מ. הפילם מוציא ממני משהו פיוטי יותר. ההתייחסות וההתכווננות לצילום משתנה, וגם אופי העבודה משתנה. כל הזמן יש ריאקציה ואנטי-ריאקציה".
כהן (63) פרץ אל סצנת צילום האופנה בתחילת שנות ה-90, מיד בתום לימודיו במכללת הדסה בירושלים, שבה הוא מלמד כיום צילום (ובנוסף גם במכון הטכנולוגי בחולון). הוא עוד ניסה להיאבק בתשוקה מילדות כשנרשם ללימודי פסיכולוגיה ומחשבים, אך הצילום הכריע. את ירושלים עזב בסוף שנות ה-80 לטובת תל אביב, שם שימש כאסיסטנט לצלם האופנה יקי הלפרין ז"ל במשך שנה. "הוא גרם לי לסמפט את עולם האופנה", אומר עליו כהן כיום, "הוא היה מורה טוב, מקצועי, מסור ואיש נדיב". בתום אותה שנה נסע ללונדון, שם פיתח את סגנון הצילום שלו, זה שמלווה אותו עד היום.
עוד סרטי צילום:
השפה הצילומית של כהן נעה בין מרחבים של זמן ותנועה. כבר מתחילת דרכו כצלם, ניתן לזהות את השפה האקספרסיבית והקולנועית הבולטת מכל פריים שהוא יוצר, תמונות שמספרות סיפור שלם באמצעות פריים אחד בודד, שואבות את הצופה אל תוך עולם אלטרנטיבי. את הסגנון הזה הביא כהן אל הפקות אופנה רבות, שערים במגזינים ישראלים ובינלאומיים, כמו גם ללקוחות מסחריים כמו גוטקס, גולף, פולגת, אירוקה, דורין פרנקפורט, הוניגמן ואחרים. התמונות שבחר מימיו כסטודנט ועד עבודות מהשנים האחרונות מציירות את התפתחות צעדיו לאורך סרט הצילום.
הצלם כמאבטח
השומרים, 1984. המוזיאון לאמנות האסלאם. "הייתי מאבטח צעיר במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים, סטודנט שנה ב' לצילום במכללת הדסה, יוצא סיירת מטכ"ל. הביאו אותנו לגיבוי השומרים המבוגרים שעבדו שם, לאחר השוד הגדול שהיה במוזיאון שנה קודם לכן ובו נגנב אוסף השעונים הגדול של המוזיאון על ידי נעמן לידר (השוד פוענח רק בשנת 2006 והאוסף מוצג כיום במוזיאון, א"י), שמוערך בעשרות אם לא מאות מיליוני שקלים, ובו גם השעון של מארי אנטואנט. הוא גנב את זה לבד במשך שעות, בלי שאף אחד שם לב", אומר כהן על מחדל האבטחה דאז. "כסטודנט, אלו היו משמרות לילה סוריאליסטיות, סינרגיה בין מבוגרים לצעירים. חסון, מלכה, ממן – תסתכל עליהם, איזה דמויות. אי אפשר היה שלא לתעד אותם".
פגישה ראשונה עם דורין פרנקפורט
דורין פרנקפורט, ווג בריטניה, 1990. "בסוף שנות ה-80 פגשתי את הכוהנת הגדולה של האופנה הישראלית – דורין פרנקפורט. הגעתי לפגישה נרגש. בכל זאת, היא מעצבת מוכרת ומוערכת, ואני הייתי צלם מתחיל. היא הסתכלה על תיק העבודות שלי ואמרה לי – ואני זוכר את המשפט שלה עד היום, כי קשה לשכוח משפט כזה: 'יש לך תיק עבודות יפה, גולי. צפויה להתפרסם עליי עכשיו כתבה בווג בריטניה ואשמח שתצלם אותי. אם זה יצא יפה – נמשיך לעבוד, ואם לא – לפח וחסל'. 'לפח וחסל'", הוא שב ומדגיש בחיוך. "לא הייתי צריך יותר מזה כדי לעורר את המוטיבציה שלי. אני חושב שיצאה מזה סדרת תמונות מאוד מוצלחת שפורסמה בווג. התצלום הזה נותר אייקוני והופיע בחנות שלה בלונדון, ומאז מלווה אותה. אני חושב שהוא מעביר את העוצמה של דורין, וזאת הזדמנות לומר לה תודה. היא ציון דרך משמעותי בחיים המקצועיים שלי, כשנתנה לי הזדמנות ראשונה לצלם והכניסה אותי לסצנת צילום האופנה של תל אביב באותן שנים. זו הייתה חוויה אדירה לעבוד איתה לאורך עשור".
פיתוי ואופנה
שבע ארוחות פיתוי, 2003. "היזם גיל ססובר (שבנוסף הוא גם סופר ודייג. לא להתבלבל עם כוכב הילדים לשעבר, א"י) הזמין אותי לצלם את ספר הבישול 'שבע ארוחות פיתוי' של השף מאיר אדוני בשיתוף ורד מוסינזון והמעצב דני גולדברג. מן הסתם, לקחתי את זה למקום של אופנה וצילמנו בארמון שהיה שייך לאחד מעוזריו של צ'אושסקו ברומניה עם הדוגמנית ליאל דני והסטייליסט חי ארמה (שבשנים האחרונות חי בברלין והלך לעולמו באוקטובר 2021, א"י). הגעתי עם ערמות של פילם ורצון ליצור צילומים מיוחדים, אך באותו זמן גם התחלתי לצלם בדיגיטלי. מרוב שרציתי את הספונטניות, פניתי לדיגיטלי וזאת העבודה הראשונה שצילמתי לא באופן אנלוגי. הפרדוקס הוא שיותר מאוחר חזרתי לפילם. התמונה הזו מלווה אותי מאז, כי היא מבטאת תנועה ומסתורין שאני מאוד אוהב בצילום".
בגדי וינטג' במפעל מנועים
הפקת אופנה למגזין את, 2008. "יחד עם הארט דירקטור כדורי אלישר, צילמנו הפקת וינטג' במפעל למנועים במתחם נגה ביפו. כיבינו את כל האורות והבאתי רק תאורת קולנוע, שאני מאוד אוהב לעבוד איתה. הכנסנו הרבה מראות שעליהן זרקנו אור. ההשראה הייתה נשים לאחר מלחמת העולם השנייה באירופה, וזה יצא מלא הומור".
מחווה לז'קלין קנדי אונאסיס
הפקת אופנה, 2013. "פנתה אליי המפיקה שרונה בונד עם רעיון להפקה בהשראת ז'קלין קנדי אונאסיס. עשיתי תחקיר ובדקתי מה מדבר אליי מאותה תקופה. יחד עם הסטייליסט ראובן כהן, בחנו תצלומים תיעודיים של קנדי אונאסיס בפריז וליהקנו את הדוגמנים אריק מור ואניה מרטירוסוב. עד שסגרנו את כל הפרטים והלוקיישן – מלון דן אכדיה בהרצליה שהתאים מבחינת התקופה והסגנון – לילה לפני הצילומים, מרטירוסוב הודיעה שהיא נאלצת לבטל. ראובן ואני ליהקנו לבסוף מהיום למחר את הדוגמנית אלכסנדרה (לוקין, א"י) ואני לא מצטער לרגע. אהבתי את החיבור בין סנאפ-שוט לקלאסי ואת השכבות שיש בצילום הזה".
חורף בפריז
קמפיין לטל בק, 2014. "הצילום הזה נוצר בפריז בדקה ה-90, רגע לפני שהגיע הגשם השוטף בסוף היום. היה חורף קר וכבר לא ידעתי איך לצלם, ונותר לנו פריים אחרון. כדורי אלישר היה איתי והלוקיישן היה כל כך יפה, שהוא כבר יצר את הפריים המיוחד הזה".
השיער של נעם פרוסט
קמפיין למעצב השיער יואל ברמי, 2014. "עבדתי עם נעם פרוסט הרבה באותן שנים, וצילמנו אותה לקמפיין השיער של יואל ברמי. זה צילום פשוט: לוח גבס, קצת תאורת קולנוע ולוקים מתחלפים. אחר כך מאוד אהבו את הצילום הזה בלוריאל פריז, הוא הוצג בתערוכות וליווה את תיק העבודות של נעם".
איש מסתורי על הגג
פריז, 2015. "הגעתי לצילומים בפריז, ופתאום ראיתי את הבחור הזה עומד על גג בכיכר מדלן עם קרואסון וקפה. זה היה רגע סוריאליסטי, שבו הדמות השתלבה בסביבה. לימים התצלום הזה הופיע בתערוכות שונות".
ליתאי מרכוס בתחילת הקריירה
הפקת אופנה, 2015. את הדוגמנית ליתאי מרכוס, כיום אחת הדוגמניות הישראליות המצליחות בעולם, גילה כהן בשנת 2014 במהלך צילומים למעצבת טל בק, חברה טובה של אימהּ של מרכוס, ביאנקה. את אחד התצלומים שהתקבלו שלח כהן בנייד ישירות מהסט לסוכנת הדוגמניות אלינור שחר, המשמשת מאז כסוכנת של מרכוס. "עוד לפני שפגשתי אותה פנים אל פנים, אמרתי לו: 'מיד אליי. אני רוצה אותה'", סיפרה לנו שחר בעבר. ההפקה שנוצרה יחד עם הסטייליסטית מיקי ממון בשחור-לבן, פורסמה בערוץ האופנה של Xnet (כיום ערוץ האופנה של ynet). "רציתי לצלם את ליתאי כמו דג באקווריום", מסביר השבוע כהן. "צילמנו בחצר האחורית בבניין שלי בפלורנטין, וצילמנו את ההפקה הזאת בשחור-לבן. תמיד חוויה לעבוד עם ליתאי".
אלכסה דול לקסטרו
קסטרו, 2015. "דודי חסון צילם את הווידיאו, אני את הסטילס. צילמנו את אלכסה דול בבניין חרב ברחוב לילינבלום בתל אביב. היה חתול שהטריד אותה בצילומים, והיא הלכה לחפש אותו. תוך כדי, צילמתי אותה בספונטניות. יש משהו מפתיע בתצלום הזה, אלמנט של רגע לא מקובע וקפוא. שנה לאחר מכן, הופיע התצלום בתערוכה שלי 'פטינה' בגלריה ויטרינה של המכון הטכנולוגי בחולון".
עמית מכטינגר בחורבות מחנה צבאי
צילומים למגזין Mode הצרפתי, 2015. "הוזמנתי לצלם את עמית מכטינגר להפקת אופנה של מגזין צרפתי. הצילומים היו אמורים להיערך בים המלח והיה יום חורף קר אימים. עמית התלבטה אם בכלל לצאת מהבית במושב, כי היו בולענים לכל אורך ים המלח ושלג כבד נערם בירושלים. היה לנו חלון זמנים של שלוש שעות, בין ארבע אחר הצהריים לשבע בערב, לצלם בחורבות המחנה הצבאי הירדני ליד קליה בים המלח. עמית לבסוף הסכימה להצטרף לצילומים וצילמתי הכול בפילם. התוצאה היא אחת מהפקות האופנה עוצרות הנשימה שעשינו" (התמונה בראש הכתבה).
יופי לא-מסחרי
צילומים לתערוכה Petina בגלריה ויטרינה, 2016. "הייתה לי תערוכה בוויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון ורציתי ליזום משהו משלי בהשראת צילומים של הצלם הנודע בראסאי. בחרתי דוגמניות מעניינות לצילומים שנערכו בכמה לוקיישנים", הוא אומר. "היו לי כמה דוגמניות על הגבול שבין יפות ללא יפות, ויחד עם כדורי אלישר יצרנו הפקה מעניינת. לימים, רציתי לצלם את הדוגמנית הבלונדינית לקמפיין מסחרי, אבל אף לקוח לא הסכים לעבוד איתה בגלל המראה הלא-מסחרי שלה".
מחווה לדבי הארי
הפקת אופנה, הארץ, 2018. "צילמתי הפקת אופנה בהשראת דבי הארי מלהקת בלונדי, מי שהחזירה את הבלונד למרכז הבמה בשנות ה-70. אותגרתי ברמה הצילומית, כי הלוקיישן – סטודיו להקלטות מעל מסעדת א-לה רמפה בדרום תל אביב – היה קטן מאוד ולא הייתה לי הרבה גמישות. השתמשתי בתאורה טבעית והסטיילינג היה של מיקי ממון. כמו פריימים נוספים שלה, אני מאוד אוהב את הסגנון הקולנועי פה".
נטע אלחמיסטר לאירוקה
קמפיין אירוקה, 2018. "הצילומים עם נטע אלחמיסטר היו חוויה. לא הכרתי אותה כל כך עד לאותו רגע, ונדהמתי מהמקצועיות, הנחישות, הקריאטיביות והמסירות שלה. זה די גרם לי להבין שאפשר לראות את העולם הזה אחרת. במהלך הקמפיין, נטע פעלה ללא הפסקה כדי ליצור גם משהו לאינסטגרם שלה, ועשינו את הצילום הזה לרשת החברתית. היא קלילה מאוד מבחינה קריאטיבית ומכירה את השפה הדיגיטלית. זו הייתה חוויה צרופה לעבוד איתה".
יעל רייך ומיקי ממון בחוף תל ברוך
הפקת אופנה לגו סטייל, 2018. "צילמתי עם יונתן פרימרמן מחווה ליעל רייך ומיקי ממון, שתי דוגמניות שאני מאוד אוהב ועבדתי איתן לאורך השנים. ההפקה לוותה בבגדי מעצבים ישראלים וצילמנו על רקעים חשופים בחוף תל ברוך. התוצאה היא כתבה יפה ומרגשת, ובחרתי בפריים הזה ספציפית, רגע אישי, אינטימי, משפחתי ומאוד משכנע".
מעצבת ישראלית בדרך ללונדון
צילומים של קולקציית הגמר של בוגרת שנקר שיר נאה, שעובדת היום בסטודיו של אלכסנדר מקווין בלונדון, 2019. "הקשר בינינו נוצר כשהיא פנתה אליי לצלם עבורה את הפרויקט שעשתה לטובת תיק עבודות, שאיתו היא הלכה ללמוד תואר שני באופנה בסנט מרטינס", אומר כהן. "עבדתי רבות עם אביה, המעצב והממתג ברוך נאה. הצילומים עם שיר היו חוויה מדהימה. היא מאוד מדויקת בחזון שלה, ועם הרבה כישרון, סבלנות וסובלנות לכל התהליך. בהמשך, התמונות פורסמו במגזינים בינלאומיים".
הפקת אופנה בבית נטוש
כתבה לקראש מגזין, 2021. "הפקה שצילמתי יחד עם כדורי אלישר, בבית נטוש במרחק ארבע שעות מצפון לפריז בחבל ארץ כפרי-פרברי. הלוקיישן היה מדהים, עזרנו לו רק קצת עם תאורה וזה פורסם במגזין קראש".
דוגמן צעיר
עבודה עצמאית, 2021. "עבודה שעשיתי בשביל עצמי עם דוגמן צעיר".
- המדור "סרט צילום" צולל אל תיקי העבודות של צלמי האופנה הישראלים, שמגלים לנו את הסיפורים מאחורי הדימויים הבולטים בגוף העבודה שלהם. דרך התמונות נוצר ארכיב היסטורי של אופנה מקומית ושל צילום אופנה ישראלי, השב אל דוגמניות התקופה, צלליות הבגדים והשיח התרבותי-חברתי-פוליטי שתיעד כל צלם דרך העדשה.