בסוף שנות ה-80 נערך באחד המלונות שבמזרח ירושלים כנס אופנה יהודי-ערבי בשם "אורגים שלום". מעצבים, אנשי תעשיית האופנה, ספקים ויצרנים משני צידי הקונפליקט התקבצו לחשיבה משותפת על אופנה מקומית, כפי שקרה מאז עוד מספר פעמים בקונסטלציות שונות. היסטוריונית האופנה אילה רז נזכרת כי אחד הדוברים, נשיא שנקר לשעבר פרופ' אמוץ וינברג, הצביע על הבלבול הפונטי שבשם הכנס. "אורגים שלום נשמע כמו הורגים שלום", אומרת רז. "זה יכול להישמע גם כעורגים לשלום. היום אני אומרת בצער: כבר לא יארגו שלום. כל מלחמה במלחמות ישראל הייתה איומה ונוראה - אבל כזאת לא הייתה".
מלחמת "חרבות ברזל" תפסה את תעשיית האופנה הישראלית עם קולקציית סתיו חדשה, שהייתה צפויה להיכנס לחנויות מיד לאחר החגים, ורובה ככולה נמכרת כיום בהנחות של עד 40 אחוז, וזאת מתוך ניסיון לפתות את אלה שעוד נותרה בהם תשוקה לשופינג כשמעל מתעופפות רקטות מעזה ולבנון. הפגיעה אינה רק בהכנסות ממכירות, אלא גם בשרשרת ייצור, שיווק, שינוע והפצה. חלק מחברות האופנה והמעצבים הפועלים בישראל ייצרו עד המלחמה בעזה, חלקם ממשיכים לייצר בשטחי הרשות הפלסטינית. אלו המייצאים לחו"ל גם נמצאים תחת ביקורת וגלי אנטישמיות, מנהלים דיאלוגים ארוכים עם קולגות מעבר לים.
כך או כך, הלוחות הטקטוניים שמונחים מחדש במזרח התיכון, צפויים לטלטל גם את תעשיית האופנה המקומית. חלק מהחברות והמותגים יצטמצמו או יסגרו, אחרים כבר נדרשים לחשב פעילות מחדש, ויוזמות מחודשות כמו ירידי אופנה של מעצבים צעירים החלו לפעול, מתוך מטרה להגיע ישירות לקהל עם מינימום פערי תיווך. המערכה עוד בעיצומה וקשה להמר מה יהיה ביום שאחרי המלחמה, אך כל הדוברים בכתבה מסכימים שאופנה בישראל תראה אחרת. עם מבט אל העבר ותקווה אל העתיד, שוחחנו עם מספר מומחים שמנסים, כל אחד בדרכו, לעצב תמונת מצב אקטואלית, המבוססת על ידע, ניסיון וקורטוב אופטימיות שהצלחנו לגרד מהם.
על אף נתוני ההתאוששות שמציגים הקניונים בשבועות האחרון, אין ספק כי ידם של הלקוחות תשתהה על כרטיס האשראי בעתיד. תעשיית האופנה, מצדה, נכנסה למערכה הנוכחית כשהיא מתאוששת ממכת הקורונה שהביאה לצמצום פעילות וסגירת עסקים. כבר עכשיו אפשר לשמוע על מותגים שיצאו מקניונים, כמו חברת האופנה COS שסגרה את הסניף הירושלמי בקניון מלחה בעיר, לאחר שבאותו קניון נסגר לאחרונה סניף של המותג Other Stories &. דורין פרנקפורט סגרה את חנויותיה בשלהי הקורונה ועברה לעבוד בקטן דרך שיתופי פעולה, והרבה אחרים עברו לעבוד אונליין בלבד - מצמצמים סיכונים, מגבירים זהירות.
10 צפייה בגלריה
כל מלחמה במלחמות ישראל הייתה איומה ונוראה - אבל כזאת לא הייתה". היסטוריונית האופנה אילה רז
(צילום: אורה דולב)
מאופוריה לדיפרסיה
הטרנדולוגית נתלי יצחקוב מחברת The Visionary המפרסמת תחזיות עתידיות, מציינת כי מי שימכור ביום שאחרי המלחמה יהיה זה שישכיל ליצור עיצוב ישראלי במחיר נגיש. "אנשים כבר לא מוכנים לשלם כסף על בגדים כמו בעבר", היא אומרת ומציינת שמלבד קשיים כלכליים, הענף נמצא בחוסר הלימה למציאות הישראלית, כמו רשתות אופנה שמציעות למכירה מעילים באוגוסט, מתוך רצון ליישר קו עם הנעשה בעולם, והמצאי שמרכיב את חנויות הרחוב והקניונים - בליל של חברות ענק מסחריות מול מעצבים עצמאיים. "מתוך הכאוס, אני מאמינה שמעצבים יידרשו למצוא די.אן.איי חדש", היא ממשיכה. "העולם הקודם כבר לא רלוונטי".
עד שיונהג סדר יום חדש במזרח התיכון ובעולם האופנה המקומי, אפשר להתנחם בדפי היסטוריה. "מקובל לחשוב שבתום המלחמה יהיה שגשוג", אומרת רז, מרפררת לתפיסה שמלחמות מביאות להרס שמוביל לשיקום המניע את גלגלי הכלכלה. "זה בא לידי ביטוי גם באופן בו אנשים התלבשו: 'המראה החדש' של כריסטיאן דיור בתום מלחמת העולם השנייה עם חצאיות שנתפרו משמונה מטרים של בד וז'קטים עם כפתרה כפולה בניגוד לביגוד הדל בזמן המלחמה. זה מעיד על צורך אנושי של פיצוי לאחר המלחמה". אבל מה שטוב לפריזאים לא בהכרח עבד בישראל בסוף שנות הארבעים. רז, שהייתה בת שבע במלחמת העצמאות ומאז חוותה את כל מלחמות ישראל, מצביעה על כך שבישראל הצעירה הייתה רגרסיה בלבוש שהובילה בהמשך למדיניות הצנע שהונהגה עם מותגי לבוש פרקטיים וזולים כמו "לכל".
10 צפייה בגלריה
"מקובל לחשוב שבתום המלחמה יהיה שגשוג". "המראה החדש" של כריסטיאן דיור אחרי מלה"ע ה-2
(צילום: AP)
בספרה "חליפות העתים: מאה שנות אופנה בארץ ישראל" (הוצאת ידיעות אחרונות) מצביעה רז על השינוי הדרמטי שעברה תעשיית האופנה לאחר מלחמת יום כיפור: מאופוריה לדיפרסיה. בתום מלחמת ששת הימים התחזק מעמדה של ישראל בעולם האופנה הבינלאומי, עם מותגים כמו גוטקס ומשכית שהתפרסמו בעולם, ושבוע האופנה שנערך בתל אביב ואירח קניינים ואנשי תקשורת בינלאומיים. "כל זה השתנה לאחר מלחמת יום כיפור, שהייתה הסמן הימיני למשבר האנרגיה של 1973 שהחל לפני המלחמה והגיע לשיאו לאחריה. בעקבות כך גם היחס לישראל השתנה", אומרת רז. "זה הביא לסיומה של תקופת שפע ושגשוג ולהעמקתו של משבר כלכלי".
10 צפייה בגלריה
"אנשים כבר לא מוכנים לשלם כסף על בגדים כמו בעבר". הטרנדולוגית נתלי יצחקוב
(צילום: מיכאל טופיול )
"משבר כלכלי מייצר אפשרויות גדולות", מנחמת מעצבת האופנה דורין פרנקפורט. "אנשים אולי שכחו, אבל היו משברים גדולים באופנה ישראלית לאחר מלחמת המפרץ ב-1991, ובפרוץ האינתיפאדה השנייה ב-2000 היה מיתון גדול שנמשך מספר שנים. אני מניחה שגם לאחר 'חרבות ברזל' יסגרו עסקים בענף". היא מציינת כי אנחנו בפתחו של מצב כלכלי רעוע, ומניחה כי תגובה לכך נראה גם על הקולבים. בשנת 1983, מיד לאחר מלחמת לבנון הראשונה, הקימה פרנקפורט את בית האופנה הנושא את שמה יחד עם שותפתה מרגיט סגל. קולקציית "זן ים תוכני" (אוסף הצנע) בעיצובה אותה שנה, הייתה בנויה על מיחזור מגבות וחיתולים עם הדפסים של "כרטיס מובטל", וצולמה על יושי שדה מלהקת תיסלם והדוגמנית חלי גולדנברג. "לא היה פה מסר פטריוטי, אלא תגובה למלחמה והמשבר הכלכלי שהגיע לאחריה", היא מוסיפה.
חלק מהדוברים בכתבה, כמו גם שיחות עם מעצבים צעירים שפועלים בישראל בחמש עד עשר השנים האחרונות, משווים בין התקופה הנוכחית למשבר הקורונה לפני כשלוש שנים בהבדל אחד: המגיפה העולמית עצרה את פעילותם של רבים בעולם, המלחמה הנוכחית מקרינה, נכון להיום, על האזור בלבד. מעצבת האופנה שחר אבנט, שהלבישה מפורסמות כמו ביונסה וזנדאיה, מספרת על הערפל בו נתונים בעלי עסקים קטנים בענף. "אני עוד לא יודעת איך להתמודד עסקית עם המלחמה", היא אומרת. "המענק על אוקטובר קטן מאוד ועל נובמבר נקבל קצת יותר, ועדיין, זה בקושי מכסה את שכר הדירה של החנות שלי בשינקין".
10 צפייה בגלריה
קולקציית "זן ים תוכני" של דורין פרנקפורט משנת 1983 שצולמה על יושי שדה מלהקת תיסלם והדוגמנית חלי גולדנברג
(צילום: מנחם עוז)
היחס למעצבים ישראלים ברחבי העולם ישתנה?
אתגר נוסף שמקרין כבר עכשיו על חברות אופנה נוספות כמו אתא, קסטרו ואבנט עצמה הוא מערך הייצור. עד לא מזמן היא יצרה בעזה וכרגע תופרת בטול כרם שבשטחי הרשות הפלסטינית. "כרגע אי אפשר לייצר שם", היא אומרת ותוהה: "מה יקרה אחרי המלחמה? אני לא יודעת לענות על זה, אלא אם יהיה שינוי מאוד מהותי. לייצר בישראל אפשר, אבל המחירים גבוהים ולא ריאליים". פרנקפורט, שהחזיקה מפעל לייצור סמוך לסטודיו שלה בתל אביב חושבת אחרת. "יש הרבה מתפרות טובות בישראל שמשוועות לעבודה. הכל שאלה של מרכיב הרווח שכל מעצב רוצה", היא אומרת.
השיחה עם אבנט מתגלגלת באופן טבעי גם ליחס כלפי מעצבים ישראלים הפועלים בעולם. "עוד לפני המלחמה, במפגש עם קניינים וסטייליסטים", היא מספרת, "תמיד שאלו אותי על דעותיי הפוליטיות ביחס לקונפליקט. מעולם לא הסתרתי את דעותיי הפוליטיות. האם יש תשובה לא נכונה? יש. אני לא יודעת איך הם היו מרגישים אם הייתי עונה שאני מאמינה בארץ ישראל השלמה". בתוך כך, היא מאמינה שהמצב בר שינוי. "כרגע אין תמיכה לישראל, אבל זה לא יקבור את המעצבים הישראלים מלהצליח בעולם. אני מאמינה שאיכשהו הדברים ישתנו לטובה והיחס לישראל ישתפר בשנים הקרובות בהנחה ובתום המלחמה יפנו לפתרון מדיני".
10 צפייה בגלריה
עד לא מזמן היא יצרה בעזה וכרגע תופרת בטול כרם שבשטחי הרשות הפלסטינית. הקולקציה של שחר אבנט
(צילום: גיל חיון)
גם מעצבת האופנה הגר אלמביק מחברת האופנה "אלמביקה" מאמינה שהיחס לישראל לא ישתנה. אלמביק, שקיבלה השנה פרס מפעל חיים בשבוע האופנה, בין היתר, גם על היותה יצואנית מובילה בישראל, מוכרת אופנה "מייד אין איזראל" למאות נקודות מכירה בעולם, בעיקר בארה"ב. "אנחנו מוצר כחול-לבן מובהק ומעולם לא הסתרנו שאנחנו ישראלים. הלקוחות אפילו דורשות מאיתנו לצלם את הקולקציה על רקע נופי הארץ", היא מספרת. "מאז ה-7 באוקטובר לא זיהינו ירידה במכירות באתר הסחר האמריקני שלנו, ולמעט בלוגרית אוסטרלית שדגמנה לנו וכתבה שתפסיק לעבוד איתנו, לא חווינו הערות אנטי-ישראליות או אנטישמיות".
"על כל שניים ששונאים אותנו בעולם - יש אחד שאוהב", אומרת פרנקפורט לסיכום בטון אופטימי. "צריך לזכור שהעולם גדול, וכדי להצליח, אפשר לחשוב גם בקטן. מאחר והחו"ל גדול - מספיק שמעט אנשים יעריכו אותך בכל מקום וזאת כבר הצלחה גדולה. דבר נוסף שצריך לזכור הוא שרוב העולם מורכב ממעצבים קטנים ולא מגה-מותגים כמו שאנל ודיור. אף אחד לא יהיה פה שאנל, ואי אפשר להיות מאמי לאומי ולקלוע לטעמם של כולם. אני מאמינה שכל מעצב צריך לשאול את עצמו היום מה אני מעצב, ולעשות את זה ממקום כן ואמיתי, ולא סתם לתקוע מגן דוד על חולצה או בגדים לאומיים בצבע הדגל ולהגיד שזאת תגובתו למצב - אלא לקלוט את הלך הרוח המקומי, שילוב בין החוף, המדבר והאורבניות העירונית, ולעצב לפיו".
