דוגמת הפייזלי הפכה מאז שנות ה-60 לאחת הפופולריות בעולם האופנה, מקבלת תוקף מחודש פעם אחר פעם בקולקציות של מעצבים ובתי יוקרה. רק בשנה החולפת הופיעה בקולקציות הנשים והגברים של בתי אופנה כמו אטרו ודיור, בין אם כמחווה לאופנת ילדי הפרחים שאימצו אותה כחלק מהמגמה הפסיכדלית של אותו עשור או מתוך רצון לשדר יוקרה, מסימני הזיהוי הראשונים של הפייזלי. מאז מעמדו כסמל פופולרי בפרס במהלך המאה ה-18, הפך הפייזלי לאורך השנים לדוגמה חובקת עולם ולמטבע לשון. הוא אפילו הופיע בסרטון פרודי של הקומיקאית והשחקנית תום יער על שנקר, שבו היא מגלמת סטודנט בשם מיכה הבוחר לעצב שמלה מקליפות בננה ופייזלי. "איזה פיפי זה פייזלי", הוא אומר.
(תום יער בפרודיה על סטודנטים בשנקר)
"פייזלי. מנסיך ועד פרינס" (נעילה: 15 באפריל 2023, אוצרות: נעמה ברוש, עידית שרוני, עדי יאיר) היא תערוכה חדשה שתיפתח מחר (שישי) במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים. המבקרים ידלגו במסע היסטורי אחר הפייזלי: ממקורותיו הראשוניים בפרס כסמל אצולה; זליגתו להודו, שם הפך לדוגמה נפוצה; אימוצו על ידי הקהילה היהודית בפרס; ומשם אל התרבות הפופולרית, אמנות עכשווית, מוזיקאים כמו פרינס ופריטי לבוש ואופנה. למרות שהתערוכה לא כוללת רק אופנה, הצבתה של החטיבה האופנתית בפתח התערוכה מבשרת על הצהרת הכוונות של צוות המוזיאון. עם זאת, נפקדים ממנה שמות בינלאומיים גדולים המזוהים עם הדוגמה, כמו בתי האופנה האיטלקיים פוצ'י ואטרו (שמאז היווסדו בשנות ה-60 מופיע הפייזלי בכל קולקציה שלו), או אמירה על התפתחות הדוגמה על רצף היסטורי.
16 צפייה בגלריה
שמלה משנות ה-70, כותנה בעבודת יד. באדיבות אוסף רונה דורון ופרסונה תלבושות
(צילום: שי בן אפרים)
בכניסה לתערוכה מוצגים פריטי אופנה כמו שמלות מקוריות משנות ה-60 מאוסף מעצבת התלבושות רונה דורון, מעיל בעיצוב ירון מינקובסקי שהושאל לתערוכה מארונה של חנה לסלאו, מערכת לבוש מודפסת של המעצבת האיראנית ילידת אנגליה פארייה פארזאנך, ובגדי מעצבים כמו ויקטור (ויוי) בלאיש ודודו בר-אור, שבמרכזם חליפה סגולה שעיצב דורון אשכנזי בהשראת הזמר פרינס, אשר נתפרה מבד ארוג בעיצובו של האמן הבריטי פטריק מוריארטי. לדברי מנכ"ל המוזיאון הנכנס גלעד לביאן, הבחירה בתערוכת אופנה לא נולדה מתוך רצון לרכוב על גלי ההצלחה של תערוכות אופנה במוזיאונים בארץ ובעולם (ע"ע תערוכת "הנשף" במוזיאון העיצוב חולון, שהצליחה להביא מעל 150 אלף מבקרים). "לא בחרנו באופנה כי זה בלוק באסטר – אלא כי הנושא מעניין", הוא אומר ל-ynet. "הפייזלי הוא עוגן מאוד רציני בתרבות ובטקסטיל".
התערוכה על הפייזלי מציבה באור חדש את איראן ותרבותה, ומוצגת בסמוך לעונה השנייה של סדרת הטלוויזיה "טהרן" שעלתה לשידור בארץ ובעולם. גם אם התערוכה מתרחקת מכל זיהוי פוליטי – היא מחזקת את התרבות הפרסית, זו שהושתקה לאורך שנים ארוכות בישראל כ"מדינת אויב" וזוכה בתקופה האחרונה לרנסנס. המוזיקאית לירז צ'רכי ששרה בפרסית סיפרה לנו לפני שנתיים בריאיון כי היא משתפת פעולה עם מוזיקאים מאיראן וכי "יש לי קשר יומיומי עם נשים רבות באיראן". האם המוזיאון צפוי לחזק את הקשר עם הקהילה האיראנית בישראל בעקבות עליית התערוכה? "אנחנו כבר מבצעים חיבורים, והשבוע מגיעה לבקר אותנו משלחת איראנית מלוס אנג'לס (המכונה על ידי יוצאי איראן טהרנג'לס, א"י)", עונה לביאן, "ולאחרונה ציינו במוזיאון את חגיגות הנורוז, ראש השנה האיראני. הקהילה כאן בקשר הדוק עם הקהילה באיראן. יש פה מוצגים שנרכשו בשוק בטהרן לפני עשור בלבד".
עץ הברוש של נסיך פרס
הרבה לפני שקיבל את השם פייזלי, העיצוב המפורסם נקרא בפרסית "בוטה" (Bote). למרות שהולדתו מיוחסת לפרס, עד היום מתלבטים חוקרים היכן ומתי הופיע לראשונה. בהודו, לדוגמה, משייכים אותו לעץ המנגו שתחתיו יושב הבודהה, ובפרס, מספרת אוצרת התערוכה נעמה ברוש, נולד הפייזלי מעץ הברוש. לפני 35 שנה, בתפקידה הקודם כאוצרת במחלקה לאמנות האסלאם במוזיאון ישראל, ביקר במוזיאון פיירוז בירגזדה, מנהל המוזיאון לארכיאולוגיה בטהרן שגלה לפריז עם אנשי השאה. "כשהוא ראה במוזיאון רימוני ספר תורה בצורת פייזלי, הוא נמס וסיפר לי את השתלשלות הדוגמה", היא אומרת. אותו ספר תורה משנת 1913 מופיע בתצוגת הקבע של מוזיאון ישראל והושאל למוזיאון האסלאם לצורך התערוכה, לצד פריטי יודאיקה נוספים המוצגים בחלל המרכזי.
"האגדה מספרת שבגנו של נסיך בפרס גדל ברוש, עץ שצמח בכל הגנים באיראן", ממשיכה ברוש, שאצרה את התערוכה בהתנדבות מלאה. "יש לו סמליות רבה באיראן, כי הוא קשור לדת הזורואסטרית העתיקה (הזורואסטריות הייתה הדת הרשמית והמרכזית באימפריה הפרסית מהמאה החמישית לפנה"ס ועד הכיבוש הערבי-מוסלמי במאה השביעית לספירה). הם רצו להוכיח שהם ממשיכים את האימפריות הפרסיות העתיקות ושהם חלק מהתרבות והפולקלור. לכן הם שתלו פרחים מסביב לברוש באותו גן של הנסיך, ובלילה הייתה סערה גדולה והפרחים החלו לבכות לברוש שיגן עליהם. הוא נטה את צמרתו וכך נוצר דגם הבוטה". השם פייזלי הוא תולדה מאוחרת של הדגם ונקרא על שם עיר בסקוטלנד, שם היו אורגים שאלים בדוגמה זו.
התכונות והסמליות של הברוש כעץ נצחי, ירוק-עד, גבוה וחזק ומביא איתו משמעויות כמו יושרה, כוח, יוקרה, מלכותיות וחוזק אומצו במהרה על ידי בני המלוכה. בתערוכה מוצג דיוקן מצויר של קג'אר נאסר א-דין שאה (1896-1831), השאה של איראן, יושב על כיסא עם מצנפת ראש שחורה ומעיל יוקרתי עם דוגמת פייזלי. לצידו מופיע תצלום מטקס ההכתרה של השאה האחרון לפני המהפכה באיראן ועליית שלטון האייתולות, מוחמד רזא שאה פהלווי, לבוש גלימת פייזלי ומניח כתר על ראשה של אלמנתו, פארה דיבה, שמאז המהפכה חיה בגלות בפריז.
הביקור בתערוכה מובל דרך ההיסטוריה הטקסטילית של הפייזלי על שטיחים ומפות עתיקות, לצד פריטי לבוש כמו מכנסיים עתיקים של זורואסטרים. ברוש מספרת כי המכנסיים עשויים רצועות בד צרות מאחר שלזורואסטרים, מיעוט נרדף בפרס, אסור היה לרכוש בדים לפי מטר אלא שאריות בלבד, ועל הרצועות הם רקמו את הבוטה. בתוך כך, כדאי לדעת שעל אף חשיבותו ונוכחותו בתרבות האסלאמית, לפייזלי אין משמעות דתית, וכך גם לכאפייה. זהו מוטיב עיצובי המסמל אצולה ויוקרה.
לא בכדי, עם התחזקות הסחר בין מדינות אסיה לאירופה במאה ה-18, הוא נוכח בקרב נשות אצולה בבריטניה ובצרפת. בתערוכה מוצג דיוקן של ג'וזפין, אשת נפוליאון, בשמלת משי לבנה בגזרה ניאו-קלאסית אשר בחלקה התחתון שובצו יריעות שאלים בדוגמת פייזלי. "היא הייתה פשמניסטית", מחייכת ברוש, מלחימה בין המונח פאשניסטה לפשמינה, אותו צעיף מקשמיר שהיווה את אחת מהתחנות הבולטות לייצור טקסטיל יוקרתי בדוגמאות פייזלי. "פשמניסט" נוסף שדיוקנו ממגנט את הצופה חושף כיצד אומץ הפייזלי על ידי הקהילה היהודית באיראן ובעיראק. לאורך השנים הטמיעו יהודים את הסגנון במדינות שבהן שהו.
על כותלו השמאלי של החלל המרכזי בתערוכה ניצב ציור של המקובל הרב יוסף חיים מבגדד, מחשובי הפוסקים היהודים. בציור של נעים עזוז מאוסף מוזיאון יהודי בבל באור יהודה, חובש הרב טורבן גדול על ראשו בדוגמת פייזלי ואבנט בצבע שנהב, גם הוא בדוגמה הנודעת. "המצנפת של 'הראשון לציון' מעוצבת בהשראתה", אומרת אוצרת חטיבת היודאיקה עידית שרוני. בגזרה זו תפגשו, בין היתר, גם פרוכת שכולה מודפסת בדוגמת פייזלי, ובגדים לחתן ולכלה מעוטרים בדוגמה.
מפרינס ועד המחאה בבלפור
את הפיכתו לדוגמה פופולרית חייב הפייזלי לילדי הפרחים בשנות ה-60, ומוזיקאים כמו ג'ימי הנדריקס, חברי להקת הביטלס, ג'ניס ג'ופלין ואפילו אריק איינשטיין, שמופיע לבוש פייזלי על עטיפות שני אלבומים: "יסמין" ו"מזל גדי". המוזיקה הפסיכדלית והכמיהה לתרבות לא-מערבית, הפכו את הדוגמה לסמל המזוהה עם אהבה חופשית ותחושת שחרור, מה שקרץ באותן שנים לצעירים רבים מהמערב. אבל יותר מכולם, המוזיקאי המזוהה עם הפייזלי היה פרינס, ששמו מופיע בשם התערוכה. בשנת 1985 הקים פרינס את הלייבל והסטודיו Paisley Park Records ובאותה שנה גם שיחרר את הסינגל "פייזלי פארק" שעטיפתו מעוצבת כולה בדוגמת פייזלי.
יואב קוטנר על הקשר בין פייזלי, אופנה ומוזיקה
(בימוי: טל פרלמוטר, צילום ועריכה: עזרי לייזר)
חובבי הטקסטיל ימצאו בתערוכה ייצוגים רבים לפייזלי, כמו אוסף של תריסר שאלים מקשמיר, לצד עשרות חתיכות בד היסטוריות בדוגמת פייזלי בשלל צבעים מאוסף מייסדת המוזיאון ורה ברייס סלומונס, אשר היו שמורים בכספת המוזיאון במשך כ-50 שנה. זווית מעניינת נוספת היא השימוש בבנדנה, אשר מקבלת מקום היסטורי בתרבות הפייזלי כבר מהמאה ה-18 ועד למחאת בלפור אשתקד. בחלק המוקדש לאופנה מוצגת מערכת לבוש של המותג הצרפתי "קרא לזה בשם שלך", המורכבת מיריעות בנדנה צבעוניות, לצד צילום של אביר סולטן שתיעד את עוטי הבנדנות בזמן המחאה בבלפור וציור בנדנה ורוד של האמנית מיטל כץ מינרבו המהדהד את הקשר בין אופנה וביקורת חברתית ופוליטית.
16 צפייה בגלריה
מיטל כץ מינרבו. ציור בנדנה ורוד, 2018. צבע טקסטיל על כותנה. באדיבות האמנית ועלוית ר' שרביט
(צילום: מיטל כץ מינרבו)
