בחודש ינואר האחרון הופיעה טיילור מלכוב על שער דיגיטלי של מגזין ל'אופיסייל ברזיל – המצטרפת האחרונה לשורה של כוכבות מקומיות כמו נטלי דדון, נועה קירל ויעל שלביה שהופיעו על שערי קבוצת המגזינים הבינלאומית שנוסדה ב-1921 בפריז ומאז התפרסה בעולם עם למעלה מ-30 מהדורות בינלאומיות: מאיטליה עד ברזיל, מדובאי דרך פולין. הופעתן של המפורסמות הישראליות במהדורות של ל'אופיסייל ברזיל ודובאי הרימה לא מעט גבות בתעשייה המקומית בשנתיים האחרונות. בכל זאת, את מי מעניינות מלכוב ודדון בקרב 220 מיליון אזרחי ברזיל? ומה הרווח של מעצבת שמלות הכלה והערב מחולון טניה רייכלגאוז שהלבישה את מלכוב לשער המגזין, ששמה אפילו לא מצלצל מוכר בתעשייה הישראלית?
מאחורי שורת השערים הדיגיטליים האלה עומד יזם האופנה אלעד בורנשטיין, שבעשור האחרון ביסס את מקומו בתעשייה. תחילה כבן הזוג והמנוע העסקי מאחורי מעצב שמלות הכלה והערב עידן כהן, וכיום כבעלים של "ברוניי" – חברת אופנה רבת זרועות שהקים לפני כשלוש שנים במטרה לתת מענה למעצבים בתהליכי עיצוב, ייצור, הפקה והפצה של הקולקציה, לצד הפקת שערים בינלאומיים ללקוחות מקומיים, יצירת שיתופי פעולה בין מעצבים מקומיים לחברות בינלאומיות, והפקה של שבוע האופנה הישראלי הראשון שנערך באוקטובר אשתקד בדובאי ובו הציגו בעיקר שמלות כלה וערב מקומיות, רובן מהמגזר החרדי.
השערים הבינלאומיים בהפקתו זוכים לתהודה באתרי בידור ועמודי אינסטגרם פופולריים כמעין הישג מערכתי של אותן כוכבות שהעולם פתאום מגלה בהן עניין, אך בדיקה שערכנו חושפת כי השערים הדיגיטליים הם הפקה מסחרית בתשלום. כלומר, בניגוד לשער מערכתי של מגזין המופק על ידי עורכי וצוות המגזין – במקרה הזה השער מופק על ידי חברת ברוניי והמעצבים שבגדיהם מופיעים על השער ובהפקת האופנה הנלווית משלמים דמי השתתפות, פרקטיקה שאינה קיימת בהפקות מערכתיות.
בורנשטיין עצמו אינו מכחיש שאלו הם שערים מסחריים, אך שולל כי הוא או מישהו מטעמו משלם עבור השער. מנציגי המגזינים בברזיל ובדובאי לא ענו לפניות ynet בשאלה כיצד נבחרות הדוגמניות המופיעות על השערים הדיגיטליים והאם המגזין מקבל תשלום עבור פרסומן. "אלו הפקות מסחריות והמעצב משלם דמי השתתפות לפי בגד", הוא מסביר, "המגזין מקבל את השער וההפקה מוכנים. מצד שני, אנחנו לא משלמים להם והם לא משלמים לנו. המטרה שלי היא להתאים בין הכוכבת למגזין ספציפי".
מה האינטרס שלהם לפרסם שער עם נטלי דדון, לדוגמה?
"הטאלנטית עוברת בדיקות לגבי רמת הפרסום שלה וכמה היא פעילה במה שהיא עושה. עם נועה קירל, לדוגמה, יש לנו בקרוב שער נוסף לקראת האירוויזיון, בשאיפה לשער מודפס בווניטי פייר הבריטי או בל'אופיסייל בריטניה. גם שער שהפקנו לכוכבת הלבנונית מאיה דיאב צפוי לצאת במהדורה מודפסת ולא דיגיטלית".
הצילומים עם נועה קירל
ועדיין, מה יוצא למלכוב או למעצב ישראלי משער בל'אופייסיל ברזיל?
"יש מותגים שרוצים לחדור לשווקים חדשים, ומותג שמופיע במגזין כזה או אחר זוכה ליוקרה. מותג ישראלי יכול להלביש את נטלי דדון במחיר לא אסטרונומי, ולקבל כתבת שער בשילוב הפקת אופנה של שמונה עמודים. זה מרים לו ולקהל שלו. הקליינטית הישראלית אוהבת לראות סיפור הצלחה בינלאומי. אני יכול לומר לך שעם עידן כהן, כמעט לא השקענו בפרסום פנימי – תמיד הסתכלתי עם העיניים החוצה. הלקוחות אומרות לעצמן 'הוא מצליח בחו"ל' ומגיעות".
שופוני.
"אתה קורא לזה שופוני".
הרי בסופו של דבר, עבור רוב המעצבים הישראלים הלקוחות נמצאות פה, לא בדובאי או בסאו פאולו. ניחא זה היה מתפרסם על כוכבת בינלאומית, אבל את מי מעניינות נטלי דדון וטיילור מלכוב בברזיל? אפילו בישראל הן לא מפורסמות כמו נועה קירל.
"עכשיו צילמנו את הדוגמנית אלזה הוסק לשער בווג טורקיה, והתחלנו לעבוד גם עם הזמרות הלבנוניות מאיה דיאב ומרים פארס, שעשתה את שיר המונדיאל. לצילומים עם דיאב, דולצ'ה & גבאנה שלחו בגד וגם הם שילמו. אני לא אשים על מאיה דיאב מעצב ישראלי, גם מבחינה פוליטית. זה לא רק מסחרי – אנחנו עובדים בלהתאים לכל כוכבת את המעצב הנכון".
אני עדיין מנסה להבין למה המגזינים צריכים את זה? זאת הדרך שלהם להרוויח לאחר קורונה?
"איך?"
עובדה שאתה גובה תשלום מהמעצבים שמשתתפים, ושני גורמים בתעשייה שמכירים את ההתנהלות הזו אישרו לנו כי נעשה תשלום למגזינים. הרי המגזינים עצמם מוכרים שטחי פרסום דיגיטלי באלפי אירו, גם ברשתות החברתיות שלהם, אז איזו סיבה יש להם לגלות נדיבות הפעם?
"כפי שאמרתי – לא נעשה תשלום למגזין. ומבחינתם הם מקבלים שער והפקה מוכנים".
איך זה עובד?
"אני בא לווג טורקיה ואומר להם: יש לנו את אלזה הוסק ליום צילום. מקובל? אם הם נותנים לי אור ירוק, אנחנו מקבלים מכתב לסטייליסט שמאפשר לו להיכנס לשואו-רום של מעצבים. המגזין לא מתעסק עם ההפקה, אבל הוא כן מאשר את לוח ההשראה. רווח כלכלי הוא לא רואה מזה".
והתוצאה היא שער דיגיטלי.
"השער עם אלזה מודפס".
בעמוד האינסטגרם הרשמי של ווג טורקיה, נכתב באופן ברור כי השער הוא "דיגיטלי". איפה האמת? שאלה מצוינת. בורנשטיין הוא אדם כריזמטי ומלא קסם אישי עם לשון חלקלקה. עם זאת, הוא מנוע טורבו של יצירה. בעשור החולף הוא בנה לעצמו שם כמי שעמד מאחורי מעצב האופנה עידן כהן, ויחד הגיעו להציג בשבוע האופנה של ניו יורק, שבוע ההוט קוטור בפריז כמעצבים אורחים, ולהלביש כוכבות כמו ניקי מינאז' וג'ניפר לופז.
דמותו, כפי שהיא מצטיירת מהיכרות מקצועית ארוכת שנים ושיחות שקיימנו עם אנשים רבים מתעשיית האופנה שעבדו מולו ואיתו, נותרת אניגמטית ולא פתורה. מצד אחד, יש לו נטייה להסתבך – גם בריאיון זה – עם חצאי אמיתות והבטחות לא ממומשות. לא פלא שחלק מהאנשים שאיתם דיברנו, אשר חלקם עבדו מולו בהקשרים עסקיים, ביקשו לא להיות מקושרים אליו או לכתבה. מצד שני, הוא חתום על הישגים מקצועיים רבים וזוכה לאמון מצד גורמים וחברות בולטות בשוק הישראלי והבינלאומי. לדוגמה, שיתוף פעולה עם השלוחה בדובאי של בית הספר הבינלאומי לאופנה מרנגוני בשבוע שעבר – כפי שאישרו לנו נציגי בית הספר; ושיתופי פעולה שיווקיים לאשת הקוסמטיקה חוה זינגבוים, שתמונתה מתנוססת במשרדיו החדשים בשכונת פלורנטין בתל אביב.
כך גם חוזה שתפר בין מעצבות שמלות הכלה המוערכות ענבל דרור ודליה מנשרוב מהמותג "דימטריוס דליה" (כוכבת "פריפריה אימפריה") עם רשת האופנה הגדולה מסין "לה פרמייר", אשר משווקת קולקציות קפסולה ייעודיות שלהן בחנויותיה הפרוסות בעולם. השתיים מייצרות פרוטוטיפ וברוניי אחראים על הייצור, וכך הן נהנות מהמכירות בלבד. דרור, המפורסמת בכל העולם בעיצוביה ונחשבת לאחת המצליחות בתחום, אישרה לנו כי שיתוף הפעולה ביניהם נמשך, ושמות המותגים אף מופיעים באתר החברה הבינלאומי.
"הפכתי למכונה ללא רגשות"
בורנשטיין (33) נולד וגדל בגבעתיים, ילד סנדוויץ' בין שתי אחיות. לדבריו, עד גיל מאוחר היה ילד היפראקטיבי ללא חברים, שלבסוף מצא את ייעודו ברכיבה טיפולית על סוסים ואף התחרה בענף. "סבלתי מהפרעת קשב קשה מאוד. היום למדתי להשתלט על עצמי, אבל כילד מאוד סבלתי מזה. זה הקרין על החיים שלי", הוא אומר. "הייתי ילד מגבעתיים שהתחרה עם ילדי עשירים, וזה מאוד הקרין עליי".
גבעתיים אינה שכונת מצוקה.
"ועדיין, כשלכולם בגיל 17 היו מכוניות וג'יפים, ניקיתי את חדר המדרגות בשביל דמי כיס בסוף השבוע. ככה חונכתי".
את האהבה לאופנה גילה דרך "בוטיק רוז" המיתולוגי ברחוב כצנלסון בעיר, שם אהב לבלות כנער מתבגר. לאחר שהשתחרר משירות צבאי, נרשם ללימודי משפטים, אך מסלול חייו השתנה כשפגש את מי שיהפוך לבן זוגו במשך שש שנים: מעצב שמלות הכלה עידן כהן. בורנשטיין החל לעבוד כמוכר בחנות של חברת הג'ינס קרוקר בנמל תל אביב, השייכת לדודתו של כהן – אתי לוי. לאחר כמה חודשים, החליט להצטרף לעסקי הכלות.
"תוך שלושה ימים השתלטתי על העסק: פיטרתי את המוכרת שכל הזמן ישבה, ואת פינת הישיבה מכרתי בשלוש מאות שקל לאלטע-זאכן שעבר ברחוב", הוא נזכר. "לידנו בדיזנגוף פינת נורדאו, היו אז אליהב ששון וגליה להב, וכל הזמן ראיתי אחרים משחררים כלות וסוגרים עסקאות".
14 צפייה בגלריה
"פעם הייתי יותר ראוותני. היום אני הפוך לחלוטין: גר בהרצל ולא מחזיק רכב". בורנשטיין
(צילום: שי פרנקו)
ענף שמלות הכלה הוא אחד הרווחיים והתחרותיים בישראל. אל התחרות הגדולה של מעצבי שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים, ובראשם ריבה אושידה סמירה, דני מזרחי, גלית לוי, פנינה טורנה ואחרים – נכנסו בעשור השני של המאה ה-21 שחקנים צעירים שרצו לנגוס גם הם בהצלחה ועשו זאת ברמה בינלאומית, כמו אלון ליבנה, ליהי הוד ומעצבות ותיקות שמצליחות כיום בעולם דוגמת ברטה ומירה צבילינגר. כדי להתברג בשורה הראשונה של המעצבים, ליהקו במותג של עידן כהן כפרזנטורית את הדוגמנית שירז טל ושברו את השוק עם שמלות במחיר 6,000 שקל – שליש מהמחיר הממוצע אז.
בהמשך עזבו את רחוב דיזנגוף ועברו לחלל גדול בן שתי קומות בנווה צדק. עם זאת, החלום היה ונותר להצליח מעבר לים. אחד השותפים בזמנו היה בועז מונוס, סטייליסט ואיש עסקים שחי כיום בווייטנאם ועשה את הונו הגדול כמנהל קריאטיבי בחברות האינטרנט של מולי ליטבק. בריאיון לוואלה ב-2015 ציין כהן כי "בועז מונוס, שהוא חבר אבל הוא כמו אבא בשבילי, יש לו 20 אחוז אצלנו בחברה והוא המשקיע שלנו". בורנשטיין טוען היום כי מונוס לא היה כלל חלק מהחברה. "הוא לא היה שותף – יותר כמו אבא עבורי", הוא אומר, "הייתה לנו מערכת יחסים חברית. הקשר בינינו התנתק כשהוא עבר לווייטנאם".
בועז מונוס מסר ל-ynet: "אכן הייתי שותף במותג ואין לי שום עניין להיות קשור למותג, לאלעד בורנשטיין ולעידן כהן".
בפברואר 2015 הציג כהן לראשונה בשבוע האופנה בניו יורק, בסיועה של אשת יחסי הציבור האמריקנית קלי קטרון. כדי למקסם את הפרסום, בחרו בני הזוג להתחתן על המסלול – גימיק תקשורתי מצד אחד, הצהרה להט"בית חשובה מצד שני. "התכוונו להתחתן בעיריית ניו יורק, אבל קלי, שהייתה שופטת בתוכנית 'הטופ מודל הבאה', אמרה שאנחנו חייבים לעשות את זה באופן פומבי. זה אורגן תוך 48 שעות, אחרת הייתי מזמין את המשפחה שלי להצטרף לנסיעה".
זה תרם ליחסי הציבור?
"אמריקנים אוהבים סיפורים כאלה וזה הפך לשיחת היום בשבוע האופנה. הכותרת ב'ידיעות אחרונות' הייתה 'סערה בשבוע האופנה: חתונה במהלך תצוגה'".
איך המשפחות קיבלו את החתונה הפומבית מול כל העולם? זו גם סוג של יציאה מהארון.
"אצלי כולם ידעו וקיבלו את זה בפתיחות. אף פעם לא הייתי נער מסיבות שיוצא בשישי בלילה וחוזר בראשון".
אתה קצת כזה.
"ממש לא. אני הולך למסיבה פעם-פעמיים בשנה, וגם אז חוזר הביתה בשתיים לפנות בוקר. חי חיים של זקן: בעשר בלילה אני כבר במיטה ובשש בבוקר כבר בחדר כושר".
לאחר הפרידה מכהן המשיכו השניים לעבוד כשנה וחצי יחד, עד שבחר להקים את ברוניי על שמו של חסן אל-בולקיה, הסולטן חובב המותגים של הנסיכות האסייתית ברוניי. כיום הם עדיין נמצאים בקשרי עבודה דרך הפעילות של ברוניי, שחיברה את כהן עם רשת "לה פרמייר". על עזיבתו את "עידן כהן" המותג, הוא אומר: "עידן הוא פנטזיונר ואני מכונת עבודה. הפכתי למכונה ללא רגשות. התפוצצתי על אנשים, דיברתי לא יפה, והפכתי לאדם שאני לא רוצה להיות. זה התחלק לשוטר הטוב ולשוטר הרע, כשאני הייתי בתפקיד הרע שבודק חשבוניות, כי עידן אדם נעים וקל להתאהב בו. אוטומטית יצרתי לעצמי אישיות שלא רציתי יותר. אולי זה התאים לי בגיל צעיר יותר, אבל לא רציתי יותר להיות במקום הזה. גם באותה תקופה לכל אחד מאיתנו היה בן זוג חדש והרגשתי שאני לא יכול לשמוע יותר את הכלות".
יכול להיות שרצית להיות בקדמת הבמה? הרי גם ארגנת לעצמך שער מודפס במגזין ל'אופיסייל הערבי.
"מעולם לא הפריע לי להיות מאחור, אבל כשנפרדנו לא רציתי להיות 'העוזרת האישית'. כזוג חיינו ברמת חיים גבוהה עם פיליפינית בבית ועוזרת אישית צמודה, וכשנפרדנו הורדתי הוצאות מיותרות".
חייתם חיים של שופוני: מרצדסים, דירות פאר, מותגים.
"מודה, פעם הייתי יותר ראוותני. היום אני הפוך לחלוטין: גר בהרצל ולא מחזיק רכב. אני עם הרגליים על הקרקע".
"אנחנו רוקמים את הפנטזיות שלנו כחברה"
את ברוניי הקים בשנת 2020 כעסק רחב היקף המבקש לסייע למעצבים. בנוסף, הקים גם בית ספר ללימודי אופנה שאינו פעיל ("הוא יחזור כקורסים דיגיטליים"). המודל העסקי מאפשר למעצבים ללא בסיס של ייצור, או לכאלה שרוצים להיות מעצבים, לרכוש תמורת ריטיינר חודשי (מ-3,267 שקל ועד 12,900 שקל) תוכניות ליווי תחת קורת גג אחת הכוללת שירותים מקצועיים כמו הפקת לוגו, בניית קולקציה, תדמיתנות, תפירת מודל ראשוני, הייצור עצמו וטיפול ברשתות החברתיות. לדבריו, הכמות המינימלית לייצור דגם היא 30 יחידות, אידיאלי למעצבים צעירים ולמפורסמים שמחפשים לייצר קולקציות מאל"ף ועד ת"ו.
בין המפורסמות שעבדו איתו הייתה, לדוגמה, רוסלנה רודינה, שיצרה בשיתוף פעולה עם ברוניי את הקולקציה הראשונה שלה. את סדרת השירותים האלה הוא נותן גם בתחום הקוסמטיקה, ובין לקוחותיו הוא מונה את אסתי סוקולובסקי מדוקו-הריאליטי "בנות ברק" ואת אורטל בניסטי וסינדי דזן מ"פריפריה אימפריה". "אנחנו עושים עבורן את פיתוח הליין – מרמת הפורמולה, דרך האריזה, אישור משרד הבריאות, יום הצילום ועד ההפצה".
נניח שאני כוכבת אינסטגרם ורוצה להקים קו איפור. כמה זה יעלה לי? מאה אלף שקל?
"תלוי בסל המוצרים, אבל זה יכול להסתכם בפחות. ג'ל לגבות בשני צבעים יכול להסתכם גם ב-40 אלף שקל, ליפסטיק מ-5,000 עד 14 אלף שקל".
מה אתה חושב על המגמה שכל כוכבת אינסטגרם הופכת לכוהנת ביוטי?
"מי שעושה את זה בזהירות ובאופן מדעי, ולא רק כדי להגיד 'עשיתי' – זה עובד לה. עם אסתי סוקולובסקי יש פידבקים מדהימים".
אתה שוב נכנס לתפקיד שהיה לך אצל עידן כהן: מגשים פנטזיות של אחרים.
"נכון, אבל מצד שני אנחנו רוקמים את הפנטזיות שלנו כחברה ועכשיו מציגים אותה לראווה. בעתיד גם נשיק קולקציית ריזורט של ברוניי עם פרחאנה בודי מהסדרה 'בלינג דובאי' וקולקציית חליפות עם מאג'ה מאלנר, הידידה של עומר אדם. עכשיו אני גם עובד על קו ביגוד בעיצוב שלי בשם Lions".
רוני מאנה וגיא בולשינסקי עדיין שותפים בחברה?
"הם לא היו שותפים, הם רצו להיכנס כשותפים. היד הייתה קלה על המקלדת".
הוצאת הודעה לעיתונות על זה.
"רוני מאנה הוציא".
לא נכון. זה הגיע ממשרד יחסי הציבור שלך.
"בסוף זה לא נחתם. הרגשתי שזה מחזיר אותי לימים שהיו לי שותפים, ולא רציתי".
רוני מאנה אישר ל-ynet כי השותפות לא יצאה מעולם לפועל.
14 צפייה בגלריה
"הרגשתי שזה מחזיר אותי לימים שהיו לי שותפים, ולא רציתי". אלעד בורנשטיין עם רוני מאנה וגיא בלושינסקי
(צילום: יחצ)
"חשבתי שדובאי זה מקום עם סטנדרטים גבוהים"
השאיפות הגדולות של בורנשטיין לפעמים נתקלות במציאות עצמה. באוקטובר 2021 יזם וארגן את שבוע האופנה הישראלי הראשון בדובאי במלון Sofitel בפאלם שבדובאי, באירוע שהוא ודאי מעדיף לשכוח. מההבטחות הגדולות לתקשורת ולמעצבים שלקחו חלק, רובם מהמגזר החרדי, ייזכר לבסוף אירוע קטן שנראה כמו יריד בקניון פריפריאלי ריק מאנשים. האירוע נערך בשיתוף World Fashion Festival Awards, אחד מכמה שבועות האופנה הנערכים באמירויות. האירוע עצמו כלל תחרות בין המעצבים והגיעו אליו מפורסמות ישראליות כמו נטלי דדון, רוסלנה רודינה והזמרת נרקיס.
כותב שורות אלה הוזמן לתצוגה מטעמה של המעצבת שלומית אזרד, אבל משיחות עם מעצבים שם וגם החודש, קשה היה להימלט מתחושת המבוכה ומפניהם הנפולות של המעצבים. "הובטחו לנו פרסומים בתקשורת, ביקור באירוע של בני משפחת המלוכה, חיבור לאנשי מכירות מקומיים ודוגמניות מקצועיות", אומרת אחת משתי המעצבות שאיתן שוחחנו, שביקשה לשמור על אנונימיות. "הביאו לנו דוגמניות מהרחוב, שרוב השמלות אפילו לא נסגרו עליהן".
"היה גם חוסר התאמה למגזר", מוסיפה אחרת ומצביעה על בעיה בתיאום הציפיות. "שיכנו אותנו במלון ללא כשרות, לא היה לנו ספר תורה לשבת. שילמנו 5,000 דולר לביתן ביריד, ללא הוצאות נוספות של מלון וטיסות. בשורה התחתונה: לא יהיה סיבוב שני בדובאי. אנשים איבדו שם את המכנסיים כלכלית. היום הם כבר לא יפלו יותר בפח".
לשאלה מדוע בחרו לא לתבוע את בורנשטיין או לפרסם זאת בזמנו בתקשורת, הן עונות כי מאחר שהן מהמגזר החרדי, בחרו להשאיר זאת מאחור. "אנחנו לא אנשי מדון".
בורנשטיין עצמו מובך כשהנושא עולה, אבל לוקח את מלוא האחריות ומסכם את האירוע במילה אחת: קטסטרופה. "לא הייתי לפני זה בדובאי, והלכתי שבי אחרי הסיפורים של השותפים שלי", הוא אומר. "חשבתי שדובאי זה מקום עם סטנדרטים גבוהים. מצד אחד, עשיתי היסטוריה. מצד שני, זאת הפעם הראשונה שעשיתי משהו בלי לבדוק אותו לפני ב-100 אחוז. הרגשתי בושה. אלה לא הסטנדרטים שאני רגיל אליהם. חודש שלם אחרי זה לא תפקדתי".
זה הביך אותך?
"בסך הכול, רציתי לעשות טוב. עבדתי קשה, נקרעתי כדי שזה יקרה, וחשבתי שיש במקום חברת הפקה. כשהגעתי, גיליתי שהכול עליי ולא נערכתי לזה מראש. אני לא חברת ההפקה".
אבל אתה הפקת את זה.
"אני הייתי אחראי על הבאת המעצבים. החוזה לא היה מולי, אלא מול השותפים בדובאי".
לא, החוזה של המעצבים היה מולך.
"לא, אני רק קיבלתי עמלה על הבאת המעצבים".
שוחחתי עם כמה מעצבות שלקחו חלק באירוע. כל ההתנהלות הייתה מולך, כולל החוזה.
"אני לא מכחיש את זה".
המעצבים טוענים שההבטחות שקיבלו לא מומשו.
"כל מעצב חשב שיקבל כתבת שער. אבל קניינים הגיעו, לחלק מהמעצבים הוצע להיכנס לחנויות".
ומה לגבי הדוגמניות?
"זה היה קטסטרופה".
הדלתות בדובאי, שנפתחו לישראלים בעקבות הסכמי אברהם, מאפשרות לו גם לעבוד עם כוכבות גדולות מהעולם הערבי. לדבריו, כל עוד הדבר נעשה בצורה מקצועית וללא הבלטה של הישראליות – אין בעיה. "אבל יש לקוחות שזה מפריע להן", הוא מציין. "היו לנו צילומים עם כוכבת מכווית, שאמרו לנו בפירוש על הסט: No Hebrew. היינו גם בדובאי עם היפה וואבה (זמרת לבנונית מפורסמת, א"י) וישבנו, צחוקים, דיבורים, עד שזה מגיע לתמונות משותפות ולרשתות החברתיות. שם הגבול, לא רוצים שיהיה לזה תיעוד".
אז אין מזרח תיכון חדש. למה אתה בכל זאת עושה עסקים בדובאי?
"כבעל עסק לאופנה, הרבה מעצבים מקומיים מייצרים בשטחים, שכם, עזה. אבל לדובאי או ללונדון ולפריז אין שכם ועזה ומישהו שיכול לייצר להם קולקציה בשבועיים. יש להם את סין, שזה ייצור יותר ארוך ובכמויות גדולות יותר. כבעל עסק, יש לי היום אפשרות לתת להם מענה של פיתוח וייצור בזמן קצר. הם גם מבינים באופנה. כשאתה אומר למישהי מדובאי את השם של אלי סאאב (מעצב הוט קוטור לבנוני, א"י), היא מבינה את הרמה הגבוהה ועל מה אני מדבר. היא ראתה מישהי שלבשה אותו באיזה אירוע. למעצבות כאן זה נראה כמו עוד בד מחורז מנחלת בנימין. הן לא מבינות על מה אני מדבר".
אין חשש שהמצב הפוליטי יקרין על העסק? כבר מדברים על התקררות היחסים.
"אז לא נהיה פה. אין לי סנטימנטים למקום. החברה רשומה בישראל ואנחנו בתהליכים לפתוח משרדים בדובאי ובאיטליה מול לקוחות ערבים שלא רוצים לעבוד עם ישראל. אני לא פה לעשות פוליטיקה – אני פה לעבוד. יום אחרי ההפגנה שהייתה בעקבות פיטורי גלנט, מיהרתי לחדש את הדרכון הרומני שלי".
