שבטיות היא מילת מפתח בארבע התצוגות של דור המעצבים הצעירים של שבוע האופנה; שבטיות כמקור השראה, שבטיות כסימון של קבוצה או קהילה. מעצבי האופנה עידן לרוס, הילי יעקובי מהמותג הילי ארי, נדב רוזנברג במותג נורת'רן סטאר ומעוז דהאן מנובוריש דוג, הצליחו – יותר או פחות – ליצור קולקציה שייצגה את השבט שממנו הגיעו: יעקובי יצרה שבט של לובשי שחורים עם דמויות מחיי הלילה של תל אביב, רוזנברג יצר קולקציה בהשראה אפריקאית שבטית, דהאן ברא שבט מרוקאי עמוס מפורסמים כמו אביבה תבורי, אסף גרניט, מאור שוויצר וגל גברעם, ואצל לרוס בלטו ההדפסים החייתיים בתצוגת רייב על רקע מכוניות.
עוד בשבוע האופנה
המעצב נדב רוזנברג, שהציג את קולקציית הקיץ בעיצובו, כבר הוכיח בשבועות אופנה בעבר (בשנים 2015 ו-2018) כי הוא יודע להרכיב תצוגות מדויקות שעם סטיילינג נכון, הפעם של הסטייליסטית שי לי נסים, מביאות את עיצוביו הנינוחים לשיאים גבוהים. הבחירה להציג את הקולקציה על דוגמניות ודוגמנים שחורים בלבד, הבליטה את צבעי הפסטל של הבגדים, עם הדפסים מקוריים שיצר בעצמו, כמו גם את כל פיתוחי הטקסטיל – החלטה חשובה בשוק הבדים הדל של ישראל, אשר מסייעת לבידולו כמעצב.
יש הרגשה נינוחה בבגדים של רוזנברג. הם כובשים את הלב בחוסר המאמץ שלהם ובתחושת השלווה שהם מייצרים אצל הצופה. סט של חצאית מקסי וחולצה מכופתרת בהדפס ירקרק הוא דוגמה מצוינת לכך, כמו גם שמלה ללא שרוולים בגזרה ספורטיבית ובהדפס פרחים ורודים, מהסוג שכיף לזרוק על הגוף בקיץ הישראלי. בחטיבת בגדי הגברים הוצגו בעיקר מכנסיים קצרים, חולצות טי וחולצות מכופתרות עם שרוולים קצרים, שייראו נהדר על עור שזוף. מבין כל דגמי הגברים, חליפת המכנסיים מג'ינס משלבת בהצלחה בין מראה נוסטלגי לעכשווי עבור הגבר הטווסי.
180 מעלות מהרומנטיקה של נורת'רן סטאר ועל טהרת הצבעים שחור ולבן, הוצגה תצוגת האופנה הלילית של המותג הילי ארי. מעונה לעונה מבססת המעצבת הילי יעקובי שליטה בבגדים מחויטים. למרות שבמספר דגמים על המסלול צרמו המכפלות הלא מגוהצות לעילא, המגמה הכללית היתה חיובית. תמונתה של הדוגמנית טיטי איינאו בחליפת מכנסיים שחורה עם כפתרה כפולה, היתה אחת הטובות של שבוע האופנה.
זו היתה תצוגה טובה המחזקת את כתב ידה של המעצבת, אבל עם עריכה נבונה, אמיצה ולא מתפשרת, שהיתה משאירה בחוץ כמה דגמים – היא היתה יכולה גם להיות מצוינת. ככל הנראה, הרצון להפגין קול "אלטרנטיבי" הוביל לניסיונות ליצור פרובוקציה עם דגמים מחוספסים כמו סטרפלס מבריק מוויניל וחצאית תואמת, או אוברול שקוף מבד טול על גופו של דוגמן, שלא תרמו לקולקציה כולה ורק העמיסו עליה הסחות דעת מיותרות.
עריכה אמיצה היתה חסרה גם בתצוגה עמוסת הידוענים של מעוז דהאן, שנוצרה, לדבריו, בהשראת העולם המרוקאי-ערבי. למרות ההצהרה, קשה היה למצוא אלמנטים מרוקאיים בקולקציה והיה נראה ש"ההשראה" הולבשה בכוח על בגדי הקז'ואל של המותג באמצעות סטיילינג שכלל תכשיטי זהב כבדים דוגמת גורמטים וצעיפים רקומים במראה אתני.
דהאן הוא מעצב עם קהל לקוחות נאמן והתמחות בבגדי גברים, שבשנים האחרונות נותן ידו גם בעיצוב בגדי נשים – זירה שבה נדרש עדיין חידוד עבורו ועבורנו כמעצב. בקולקציית בגדי הגברים הוא שילב בין חליפות מכנסיים קז'ואליות בגזרה מחמיאה לצעיפי שאל רקומים במראה אתני – חיבור יפהפה ומקומי, לצד חליפות ספורט עם הדפס חוזר של הלוגו ושם המותג, כמו במקרה של מכנסיים וחולצה מכופתרת שחורים עם הדפס הכלב והכתר בצבע ורוד.
בגדי הנשים והסטיילינג הסקסי לכאורה שלהם, היו פחות מדויקים הפעם. לדוגמה, מערכת הלבוש שלבשה גל גברעם והורכבה ממכנסיים הדוקים בצבע חום חרדלי עם וסט שחור בעיטור גדילי זהב, או דוגמנית שצעדה בהלבשה תחתונה בצבע לבן ולגופה רק מכנסיים בגזרה נמוכה בדוגמת פסים בשחור ולבן. דווקא הבחירה לחתום את התצוגה בהופעה סקסית של אביבה תבורי, היתה מבריקה.
את התצוגה של המעצב עידן לרוס חייבים לראות בווידאו. או במציאות. בדומה ללא מעט תצוגות אחרות השבוע – תמונות הסטילס עושות עוול לקולקציה. לרוס קנה את מקומו בתעשיית האופנה כמי שיודע לייצר דגמים סקסיים ונחשקים, והוא עשה זאת גם הפעם, באוסף פריטי לבוש חייתיים לנשים ולגברים שיצרו על המסלול מסיבת רייב ברוח שנות ה-90. אפשר היה בקלות לדמיין קו רצף בין מועדוני התקופה: השחיתות ואלנבי 58.
לרוס שילב בין אלמנטים ספורטיביים מעולם האגרוף, כמו מכנסי הברמודה הרחבים עם המנג'ט בקו המותניים, לצד הדפסי חיות: נמרים, זברות ונחשים, חלקם בגזרות משוחררות כמו פיג'מה לג'ונגל, ההדוקות יותר הוסיפו ממד חושני. הרעיונות העיצוביים של לרוס לא תמיד עבדו, לפעמים כתוצאה מסטיילינג לא מהודק (הכפכפים, למשל), במקרים אחרים הדגמים לא הונחו היטב על הגוף, כמו שמלת חלוק כסופה עם כריות בכתפיים, ובמקרה של ז'קט לבן לגברים שהיה תפור ברישול, או לפחות כך נראה ממסך הטלוויזיה.