איימי שומר
סליחה, במי מדובר? הסטנדאפיסטית האמריקאית איימי שומר חוגגת יום הולדת 40 ב-1 ביוני ורושמת ניצחון גדול לסקטור של הלא מאוד יפות ולא מאוד רזות, שבנוסף גם מתעקשות להיות מצחיקות. לפי התרבות האמריקאית, אלה בדיוק הנשים שאימהותיהן היהודיות (ושומר היא, כמובן, יהודייה) הזהירו אותן שזה המתכון הבטוח לחיי רווקות נצחיים ואומללים.
שומר היא ניו יורקית מלידה, שעונה על כל הסטריאוטיפים הנדרשים – שורשים רפורמיים, ילדות נשכחת, הורים בעייתיים, אפיזודה קצרה של עוני (שאף ביוגרפיה של כוכבת לא שלמה בלעדיה) ואז מלצרות ובייביסיטינג תוך כדי המתנה שמישהו יגלה שהבחורה הכביכול לא מרשימה היא ממש-ממש מצחיקה.
היא קוששה תפקידים קטנים בסדרות גדולות כמו "רוק 30", "תרגיע" ו"לואי", חרשה את אמריקה עם מופעי סטנד-אפ שלא התרוממו, ואז, פתאום ומשום מקום, היא הפכה לזו מהטלוויזיה שכולם אוהבים להיגעל ולהיקסם מהדיבור המלוכלך שלה. מהר מאוד היא הפכה לפנים, ובעיקר לפה, של הפמיניזם הניו יורקי – הכי רווקה (כבר לא), הכי לא עושה חשבון, הכי מדברת על איבר המין שלה.
המעבר שלה לקולנוע היה מפתיע לא פחות. בניגוד לליהוק הגנרי בסרטים רומנטיים, שומר דילגה היישר מהתפקיד הצפוי של "החברה הטובה והמצחיקה של הכוכבת" לתפקיד הגיבורה עצמה. בהוליווד, שאמונה על משבצות רומנטיות מהונדסות, הליהוק של שומר כמושא תשוקה הוא לא פחות מנס גלוי.
למה אייקון? לשומר יש פנים של תינוקת ופה של מכשפה זקנה. היא בלונדינית מתוקה ורכה, מחייכת בחן, עם עיניים עגולות ותמימות, ויש לה פה של סבל בנמל (אחרי לילה של שתייה כבדה).
החיבור הזה הדליק את אמריקה, שאוהבת הפתעות כל עוד הן לא פוליטיות מדי, רדיקליות מבחינה חברתית, או מסוכנות. שומר היא בדיוק כזו – הפתעה ששומרת על גבולות הקונצנזוס. מופרעת בכאילו. היא הגרסה היותר מבוגרת של השילוב מהנאה וזעזוע כששומעים ילדים אומרים "פיפי" ו"קקי".
אחד המופעים הראשונים שהביא לה פרסום נקרא "בעיקר על סקס", והוא היה, ובכן, בעיקר על סקס – דייטים מיניים כושלים, אכזבות מגברים במיטה והשוואות ביצוע. כשזה מגיע מפיה של מי שנראית כמו אחותכם הלא ממש מקובלת, יש לזה אפקט כובש. ושומר אכן כבשה. היא לא סתם אישה מצחיקה, אלא פמיניסטית שנהנית לזעזע את השמרנות האמריקאית ומציפה, בדרכה, נושאים בוערים שקשורים למגדר, אפלייה ויחסים לא שוויוניים. היא הגרסה היותר משעשעת (והרבה פחות מעצבנת ומדכאת) של מה שלינה דנהאם עשתה ב"בנות" להגדרת הרווקה העירונית החדשה.
מבחינה אופנתית, שומר מתלבשת כמו שבא לה, בלי להתחשב בשום כלל הספר החוקים הדמיוני של "איך לצמצם את נוכחותך בעולם אם את לא נראית כמו היידי קלום". למעשה, נדמה כאילו היא עברה על ספר החוקים הזה וסימנה וי ליד כל סעיף שהיא מעוניינת להפר – מחשופי ענק, כתפיות דקות, המון איפור, צמוד, קצר, עוד יותר קצר.
שומר מנהלת את תדמיתה כתיקיית שיתוף. הרגלי ההגיינה שלה, העדפותיה במיטה, נישואיה למי שנמצא על הרצף האוטיסטי, או שנאתה לאימהות טריות – הכל בחוץ. בהתאמה, היא לא מוצאת שום חלק בגופה שלא ראוי לחשיפה. בעידן שבו כוכבות המדיה נאלצות לעמוד בתווי תקן גופניים מחמירים וחוטפות אש על כל חריגה ממה שהסטייליסטים של הוליווד מגדירים כ"טעם טוב", הצפצוף המוחלט של שומר על הכללים הוא אחד המרעננים הרשמיים של אירועי השטיח האדום. נכון, טעם האופנתי שלה מפוקפק במקרה הטוב, אבל היא "מרגישה פצצה" (כשם הסרט האחרון והלא באמת מוצלח שלה) וזה מה שחשוב.
למה לא? לפעמים הצורך להיות "הילדה עם הפה הגדול והפרובוקטיבי" הופך ממצחיק למעייף. למשל, כששומר ובעלה החליטו לקרוא לבנם הבכור ג'ין אטל – שם שנשמע כמו המילה באנגלית לאיבר מין (Genital). לקח להם שנה להחליף אותו לשם לא מביך. תו פרינס תבורי מוסר ד"ש ושואל מתי תורו.
ובכל זאת: שומר היא אצבע בעין השמרנית והמתחסדת של העולם. גם באופן שבו היא מתלבשת, וגם בדברים שהיא אומרת. היא עוד כדור ברשת שקורע את הסקסיזם האמריקאי, ומוכיחה לכל הצדקנים שאין בעיה להיות גם פמיניסטית וגם מצחיקה.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
