מם שפרסם היום עמוד האינסטגרם הפופולרי דיאט פראדה, המבקר את תעשיית האופנה, ודאי גרם למעצב דמנה ווסאליה, המנהל האמנותי של המותג, לזוז באי נוחות. תחת הכיתוב: "כריסטובל בלנסיאגה לאחר שגילה מה קרינג (תאגיד האופנה המחזיק בבעלות על המותג, א"י) עשו למותג שלו", מופיע קטע וידיאו קצר מהסרט "קיל ביל" לצלילי השיר Roman Holiday של ניקי מינאז'. על אף הסגנון ההומוריסטי, נראה כי לבית האופנה אין הרבה סיבות לחייך.
הסיבוב האחרון ביחסי בלנסיאגה VS קניה ווסט הגיע ביום "רביעי השחור" של בית האופנה ושל קבוצת קרינג (שבמקביל פרסמה הודעה על סיום ההתקשרות עם מעצב גוצ'י אלסנדרו מיקלה), שהסיר במקביל שני קמפיינים מושקעים מעמודי האינסטגרם שלו. בסרטון וידיאו שפורסם באתר X17 נראה ווסט בהאנגר גדול ממדים לצד מתפרה, עם אלפי פריטי לבוש משיתופי הפעולה שלו שהופסקו עם חברות האופנה גאפ, בלנסיאגה ואדידס. הנקמה לפי ווסט היא לשבור את השוק ולמכור את הפריטים במחיר מצחיק של 20 דולר ליחידה, בהשוואה למאות ואלפי הדולרים שבהם נמכרו בעבר.
בית האופנה בלנסיאגה היה הראשון שהתנער מווסט בעקבות התבטאויותיו האנטישמיות. באותו היום שבו פתח את תצוגת האופנה של בלנסיאגה בשבוע האופנה בפריז בתחילת אוקטובר, הפיק ווסט תצוגת אופנה שבה לבש את חולצת White Lives Matter שהובילה לביקורת נגדו. אחר כך הגיעו האמירות האנטישמיות והפסקת ההתקשרות העסקית. בהצהרה שפרסם תאגיד קרינג נכתב: "לבלנסיאגה אין יותר קשרים ואין בכוונתה לפתח פרויקטים עתידיים עם האמן המדובר".
אבל לא צריך את קניה ווסט בשביל להסתבך, אפשר פשוט לעשות רצף של טעויות מבית. ביום שני השבוע פרסם בית האופנה את קמפיין החגים שלו, שצולם עם ילדים בסגנון תיעודי בחדר שינה, כשכל מוצרי המותג פרוסים על הרצפה. אלא שדווקא הפריט ה"ילדותי" לכאורה הצליח להוביל לסערה ברשתות החברתיות, לאחר שהורים התלוננו כי שני ילדים, בן ובת, צולמו כשהם מחזיקים בדובי לבוש רצועות "הארנס" מעולמות ה-BDSM. גם איש התקשורת האמריקני הימני טאקר קרלסון הצטרף לסערה ויצא נגד בלנסיאגה על "קידום של ניצול ילדים".
בית האופנה מיהר להסיר את התמונות של הצלם גבריאל גלימברטי מהעמודים הרשמיים שלו ושיחרר הצהרת התנצלות. גלימברטי עצמו פרסם הודעה שבה הסביר כי הוא רק "הצלם" וכי אין לו קשר לפריטים המעוצבים על הסט או לקונספט של התמונות.
אלא שפרשת "ניצול הילדים" הייתה רק קדימון לסיפור גדול בהרבה שהסעיר את הרשתות החברתיות ברביעי. ביום שלישי פרסמו בלנסיאגה תמונות קמפיין חדשות בכיכובן של ניקול קידמן, איזבל הופר, בלה חדיד ואחרים. מבין כל התמונות, שעליהן חתום הצלם הניו יורקי כריס מג'ו, זו בכיכובה של השחקנית הצרפתייה איזבל הופר זעזעה את העולם. חדי עין בטוויטר הבחינו בערמת המסמכים שעל השולחן, שהיו עותק של פסק דין מ-2008 במשפט "ארצות הברית נגד וויליאמס" שדן בהפצה של פורנוגרפיית ילדים.
כדי להבין את הסיפור במלואו צריך מעט רקע משפטי: בשנת 2002 קבע בית המשפט העליון בארצות הברית בפסיקה תקדימית כי יצירת תמונות פורנוגרפיות וירטואליות של קטינים באמצעות תוכנות מחשב, הפצת תמונות אלה ואחזקה בהן, אינה מפירה את החוק. כמו כן, נקבע כי ניתן להציג בגירים שנראים קטינים בתנוחות פורנוגרפיות. שופטי בית המשפט העליון פסקו כי שני סעיפים בחוק למניעת פורנוגרפיית ילדים (CPPA) מ-1996 סותרים את התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, שמעגן את חופש הביטוי. מאחורי הלובינג של הפרשה עמדה קואליציית "חופש הביטוי", ארגון של מפיצי פורנוגרפיה.
הקונגרס ומשרד המשפטים האמריקני טענו כי פורנוגרפיה וירטואלית מסכנת ילדים בכך שהיא מעודדת פדופילים ומקשה על המשטרה להבדיל בין תכנים פורנוגרפיים חוקיים לבין כאלה שאינם חוקיים. בית המשפט דחה את הטענות, והשופט אנתוני קנדי כתב בפסיקת הרוב כי "האפשרות כי תמונות כאלה יעודדו ביצוע של מעשים בלתי חוקיים אינה סיבה מספקת לאסור על הפצתן".
שש שנים לאחר מכן, הפך בית המשפט העליון בארצות הברית את ההחלטה. המסמכים שצולמו בקמפיין של בלנסיאגה מגיעים מתביעה שהגישה המדינה בשנת 2008 נגד מייקל וויליאמס על הפצת חומרי פורנוגרפיית ילדים. וויליאמס הואשם שהפיץ פורנוגרפיית ילדים, ובכך הוכר המעשה כפשע פדרלי שאינו מוגן בחופש הביטוי.
העלילה מסתבכת כאשר התגלה כי אחד הספרים שהונחו בעומק אותו תצלום מדובר עם איזבל הופר היה של האמן הבלגי הנחשב מיכאל בורמנס, שעבודתו מציגה ילדים ומבוגרים עירומים שעוסקים במעשי אלימות, כולל קניבליזם.
מהר מאוד מצאו את עצמם בלנסיאגה שוב מואשמים בניצול ילדים ומיהרו להגיב. בית האופנה הסיר את הקמפיין והתנצל, תוך שהוא מאיים ב"צעדים משפטיים נגד הצדדים האחראים ליצירת הסט ולכלול פריטים לא מאושרים" וכי הם "מגנים התעללות בילדים בכל צורה שהיא".