משי קלינשטיין, איך הכול התחיל?
"אני זוכרת את עצמי כבר בגיל חמש עומדת מול המראה, מסתרקת אחרי המקלחת, וכותבת ומלחינה את השיר הראשון שלי. עוד לפני שלמדתי לכתוב ולקרוא, כבר כתבתי לי שירים בראש. תמיד רצה לאבא או לאימא, שיכתבו מהר במחברת את המילים. אבא היה הולך איתי לפסנתר ומלחין את מה שהתינוקת הזו רוצה באותו רגע. בדיוק באותה תקופה, הייתה תוכנית ילדים בשם 'בראבו' בטלוויזיה לכישרונות צעירים. אמרתי להורים שלי שגם אני רוצה ללכת. בגלל שהם רצו לשמור עליי ולא לחשוף אותי בגיל צעיר כל כך, הם מצאו לי פתרון אחר. הפתרון המושלם שלהם היה דיבוב. הייתי שרה ומשחקת מאחורי מיקרופון באולפן, ואף אחד לא ידע שזו אני. רק בקרדיטים היה כתוב: משי קלינשטיין. זה היה הפתרון המושלם, כי זה לא פגע לי בילדות. אני מדבבת מגיל שש ועד היום. 23 שנה. אז הכול התחיל מדיבוב. זו הייתה הבמה הראשונה".
מתי עלית בפעם הראשונה לבמה אמיתית?
"בגיל 10, בקיסריה. עליתי לשיר שיר שכתבתי לאימא ליום האם. זו הייתה ההופעה האחרונה של המופע המשותף הקודם של הוריי. הם אמרו לי: אולי תעלי היום לבמה. עזבי שאת בת 10 וזו קיסריה. הייתה לי טבילת אש אינטנסיבית. משם המשכתי ללהקה צבאית, אחרי זה למדתי משחק בקורסים ובמכינות בבית צבי, אצל יורם לוינשטיין ואצל סטלה אדלר בניו יורק. למדתי גם משחק מול מצלמה בבית ספר שנקרא טכניקה. השתתפתי במחזמר 'שיער' במקהלה, ואחרי זה עשיתי אודישן בקאמרי ל'סיפור הפרברים' והתקבלתי לתפקיד מריה. השתתפתי גם ב'היירספריי', הייתי 'בת אל הבתולה' בסדרה בהוט, השתתפתי ב'אפס ביחסי אנוש' בבית ליסין, שבו אני משחקת עד היום. עכשיו אני גם בצוות של 'פרפר נחמד', שזה ממש מרגש, וכמובן שיחקתי ב'תמונת ניצחון' של אבי נשר, שבשבילו גם למדתי ספרדית, גם הסתפרתי קארה וגם זכיתי במועמדות לפרס אופיר על תפקיד משנה".
ואם היית צריכה לבחור בין קריירת שירה למשחק?
"למה צריך לבחור? אני חושבת שלשיר זו אהבה מאוד מוקדמת שלי. נולדתי לזה. ומשחק זה משהו שאני נהנית ללמוד ולפתח. אני לא תמיד מרגישה שכבשתי את זה. זו אהבה חדשה יותר. נכון שזה בגנים, אבל יש גם אנשים שנולדים ומפספסים את הגנים של ההורים. הפעם זה כנראה לא קרה".
6 צפייה בגלריה
"אני זוכרת את עצמי כבר בגיל חמש עומדת מול המראה, כותבת ומלחינה את השיר הראשון שלי"
(צילום: טל שחר)
למי מהורייך את דומה יותר בכישרון וביכולות?
"אני מרגישה שאימא יותר זמרת ושחקנית, ואבא יותר מוזיקאי וזמר. נועם אחותי לקחה יותר את הנישה של אבא ואני יותר את הנישה של אימא. בכלל, נולדתי יותר אבא, אבל עם הזמן גם במימיקות אני דומה יותר לאימא. לצערי, אני לא מדברת פרסית. לירז, בת דודתי, גדלה אצל שני הורים דוברי פרסית. אני פחות. אצלי זו השפה שהדודות ואימא שלי דיברו ביניהן, כדי שאני לא אבין. נועם אחותי דווקא התחילה ללמוד פרסית אצל סבתא".
מה היה הרגע הכי טוב בקריירה שלך עד כה?
"יש כמה רגעים שהם הכי טובים. בכל ערב, כשאני פוגשת את הקהל שבא לתיאטרון. המפגש והאנרגיה הם תמיד הסיבה לחזור, כי זה מקצוע מורכב וקשה. אני זוכרת תמיד שההורים שלי היו חוזרים מיום עבודה, מורידים את הנעליים ושואלים אותי: 'את בטוחה, באמת, שאת רוצה את זה?' כי זה מקצוע לא פשוט. הרגעים הטובים הם תמיד מדהימים, אבל הם מאוד מעטים לעומת כל הקושי. מצד שני, ברור שהם שווים את זה. היום, כשניגשות אליי ילדות ואומרות לי שהן רוצות להיות על במה, אז גם אני שואלת אותן: 'אתן בטוחות?'
"זה מקצוע שעולה לך בנפש. במיוחד לי, כי יש לי רף עוד יותר גבוה לעבור כדי להוכיח לעצמי. אני צריכה לעשות גלגלונים באוויר. זו הרמה ששמתי לעצמי. אני מספיק ביקורתית כלפי עצמי. פחות בהשוואות החוצה, יותר פנימה. כשמבקשים ממני טיפים באינסטגרם – שאגב, אני תמיד עונה – אני מציעה קודם ללמוד ולבדוק שזה נעים לך בגוף. אם יש איזשהו פקפוק – אז עדיף לעשות משהו אחר. אצלי כל רגע על הבמה זה הדרייב שלי לעשות את זה שוב, או הרגעים שאני על סט. אבל אלה רגעים מעטים לעומת האודישנים, או בתקופת הקורונה, כשבכלל לא הייתה לנו עבודה. אז עשיתי יוגה ונרגעתי, ואז הגיעו הצילומים של אבי נשר ולמדתי ספרדית בשביל התפקיד. הייתה שנה לא פשוטה, כמו לכולם, אני מאמינה".
וגם התארסת לאחרונה.
"אני יכולה לגלות שזה היה ממש מרגש. את שאר הפרטים אני שומרת לעצמי".
מה דעתך על תעשיית ההזרקות והניתוחים הפלסטיים?
"לא יודעת. אני לא רוצה להתערב בזה. שכל אחת תעשה מה שנעים לה".
איך הפכת לפרזנטורית של דרמלוג'יקה?
"גדלתי בבית עם מודעות גבוהה לאסתטיקה. זה בא מסבתא, עבר לאימא ולדודות, וגם אלינו הנכדות. גם אבא שלי מאוד שומר על עצמו. ההורים שלי היו בחיפוש תמידי אחרי תזונה נכונה ובריאות. לי תמיד היה עניין עם הפנים. מכיתה ג' התחילו לי פצעונים. דודה שלי מיטרה היא קוסמטיקאית והיא תמיד טיפלה בי. הייתה תקופה שהלכתי לענת אהרון, שהיא הקוסמטיקאית של אימא ויש לה מוצרים מטורפים שהיא מייצרת בעצמה. יש לה את המג'יק שלה, שזה קרם נבט חיטה מדהים. מין מייק-אפ כזה. בכל פעם חיפשתי משהו, כי כל הזמן היו לי פצעונים וכל הזמן ייבשתי את הפנים. יום אחד ישבתי אצל ידיד, שהפנים שלו תמיד נראות ממש חלקות. שאלתי אותו מה הוא עושה, והוא אמר לי: 'דרמלוג'יקה' והביא לי תיק שלם של מוצרים מהמקלחת. זה קנה אותי. הוא קבע לי אבחון אצלם, וחצי שנה התנסיתי במוצרים שלהם והתאהבתי. ככה נוצר החיבור בינינו. ניסיתי על בשרי, תרתי משמע, וזה שינה לי את העור פלאים".
איך נראית שגרת הטיפוח שלך?
"היום אני עושה טיפולי פנים גם בדרמלוג'יקה וגם אצל מיטרה דודה שלי. בבוקר, אם יש לי פצעונים, אז יש לי את הברייקאאוט קלירינג בוסטר. אני מורחת אותו, ובמקביל גם את המולטי ויטמין פאוור פירם מתחת לעיניים. מורחת את הסרום סמארט החדש, שגם מעניק לחות וגם מוריד אדמומיות. מעל זה אני מורחת את הפיור לייט, שזה גם קרם לחות וגם הגנה עם 50SPF וגם מבהיר את העור. בקיצור, חוץ מלשטוף לך כלים הוא עושה הכול. מעל אני מורחת תמיד את הסקין פרפקט פריימר, שיש לו גם גוון והוא מעניק מראה זוהר ומרקם משי – ואני מבינה במשי.
"לגבי איפור, התאהבתי במעגל ריסים. בגלל שאני חצי פרסייה, אני פחות צריכה מסקרה. אני משתמשת רק במעגל. אני מסרקת כמובן את הגבות, שמושיק טקו עיצב לי בשלמות. מורחת סומק, משהו נעים לשפתיים עם קצת לחות וצבע, וזהו. יוצאת לחיים. בצילומים, המאפרת הקבועה שלי היא הלן מויאל, החיים שלי".
ומה לגבי הגוף?
"מה, לגלות את הבושם שלי לכולם? אני משתמשת באליזבת ארדן ווייט טי. אני מבקשת לא ללכת לקנות את זה עכשיו, כדי שלא נריח כולנו אותו הדבר. אני משתדלת למרוח קרמים לגוף, אבל לא תמיד יוצא לי".
6 צפייה בגלריה
"בכל פעם חיפשתי משהו, כי כל הזמן היו לי פצעונים וכל הזמן ייבשתי את הפנים"
(צילום: טל שחר)
מי מטפל לך בשיער?
"אין לי ספר קבוע. השיער שלי חופשי ומאושר. את התספורת האחרונה עשה לי לירז אגם בצילומים של פרסומת לטבעול".
מה שגרת הכושר והתזונה שלך?
"אני עושה יוגה כמה שיותר. זה נחמד, כי אני מתרגלת עם אפליקציית Down Dog בבית ויכולה להתאים לעצמי את הזמן. גיליתי אותה בקורונה והתאהבתי קשות. אני גם מנסה לרוץ, ולא כל כך טובה בזה. יש לי גם סיפור מצחיק, כי בכיתה א' חזרתי הביתה וסיפרתי שהגעתי למקום השלישי בתחרות ריצה. ההורים שלי מאוד התרגשו, כי אנחנו משפחה של אצנים, ואמרו לי: 'משי, כל הכבוד'. ואז הם שאלו כמה ילדים השתתפו בתחרות, ואמרתי: שלושה. הגעתי למקום השלישי מתוך שלושה, אבל בתמימותי לא הבנתי שהייתי במקום האחרון. עכשיו אני רצה בנמל ו-40 דקות על ההליכון, שזה יפה. תזונה זה בתקופות. יש רגעים שאני שומרת יותר ויש רגעים שפחות. תלוי בכמות העבודה וכמה זמן יש לי. הכול תלוי בכוח הרצון".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה יותר?
"שכל מה שצריך לקרות יקרה, והכול לטובה. זו עצה שאני עדיין עובדת עליה. זה משהו שקשה לך להאמין בו ברגעים פחות טובים, אם לא קיבלתי תפקיד שממש רציתי או אם חוויתי פרידה. כל הדברים הקשים שאת לא יודעת לנהל בתוך עצמך. לפעמים את פשוט לא יודעת מה היקום מכין לך ומה טוב לך. בסופו של דבר, הכול באמת לטובתך. זו העצה שאני מנסה תמיד לתת לעצמי ברגעים הכי קשים".
איפור לתמונות סטילס: רינת ישראלי | עיצוב שיער: אבישי מסטי | בגדים וסטיילינג: אורנג'י גבעתיים | הפקה: ערן רחמני
