יוצרי בשמים הם כמעט תמיד אנשי צללים. בעוד יוצרים אחרים בתעשיית האופנה, האמנות והמוזיקה נהנים מקרדיט מלא ומחשיפה בקדמת הבמה, יוצרי בשמים נותרים תמיד מסתוריים מאחורי הקלעים למרות יכולתם המפעימה לעורר בנו זיכרונות, הנאות ורגשות. זה המקרה עם בשמים – הם כמעט אבסטרקטיים, כמו ענני הבושם שלהם הלוחשים לנו רק מבעד לשובלי הניחוחות.
פגישה אישית עם אורליאן גישארד (45), המייסד והבשם מאחורי מותג הבישום הפריזאי הנחשק מטייה פרימייר, מוכיחה כי ההפסד כולו שלנו. הוא הגיע לביקור קצר בארץ, לרגל ההשקה הרשמית של המותג בישראל ושל הניחוח החדש Crystal Saffron, שהצטרף זה עתה לקולקציה יוקרתית המונה כעת 10 בשמים (המותג נמכר בלעדית ברשת מותגי היוקרה ביונד סקין בקניון רמת אביב ובקניון הזהב בראשון לציון).
גישארד – צרפתי, שרמנטי, המדבר בתשוקה על עבודתו – הוא גם הבשם מאחורי כמה מרבי-המכר הגדולים בתעשיית הבישום, המככבים על שידות תמרוקים רבות ברחבי העולם: אהבה בפריז לנינה ריצ'י, אקווה אלגוריה אניסיה בלה לגרלן, גוצ'י לגבר וגוצ'י גילטי, ארוס לוורסאצ'ה, נרסיסו לנרסיסו רודריגז וסול די פוזיטנו לטום פורד, אם למנות רק כמה.
9 צפייה בגלריה
"בושם צריך להיות כמו אופנה נוחה, כמו סניקרס". הבשמים של מטייה פרימייר
(צילום: MATIERE PREMIERE)
ב-2019 החליט גישארד לעשות גם לביתו, וייסד את המותג הפרטי שלו מטייה פרימייר שפירושו בצרפתית: המרכיבים הראשונים – חומרי הגלם. "הכוונה הייתה לתת כבוד למרכיב אחד בודד, כי בשמים הפכו בשנים האחרונות לכל כך מורכבים. רציתי לתת את הכבוד לפרח אחד בודד וסביבו ליצור בושם. להביא את הארומה של הפרח בריכוז הכי גבוה שלה, מהשדה ישר לבקבוק", מסביר גישארד.
הוא רתם אליו את קאיוס וון קנורינג הפיני, שאותו הכיר בתעשיית הבישום מהפן העסקי שלה, ויחד ייסדו את מטייה פרימייר. תוך שנים בודדות, ולמרות מגפת הקורונה באמצע, הפך המותג לסיפור הצלחה ונמכר ב-50 מדינות באירופה, בארצות הברית, בסין, במזרח התיכון ועכשיו גם בישראל.
רב-המכר שלהם Parisian Musc נבחר ב-2020 על ידי מגזין "מארי קלייר" הצרפתי לבושם הנשי הטוב ביותר, Radical Rose זכה ב-2021 בפרס הבושם המופלא ביותר על ידי הקרן לבשמים UK ומגזין "מארי קלייר" הבלגי, והיו עוד כמה וכמה פרסים נוספים.
במובנים רבים, ניתן לומר שדרכו של אורליאן גישארד הייתה סוגה בשושנים, ולא רק במובן המטאפורי של המילה. אחרי הכול, הוא נולד בגראס שבפרובנס בדרום צרפת, אשר נחשבה מאז ומתמיד לבירת הבישום, לשושלת בשמים עתיקת יומין. גישארד הוא הדור השביעי במשפחת בשמים בעלי שם. סבו היה מומחה לוורדים וניצח על חוות פרחי בשמים בגראס. אביו הוא בעצמו בשם נודע. מאידך, אימו ביאטריס גישארד היא פסלת מפורסמת, שאחד מפסליה ניצב בכיכר הלובר בפריז. אז אפשר לומר שהבישום והאמנות נטועים היטב בדי.אן.איי שלו.
במותג מטייה פרימייר, גישארד משלב בין כל העולמות ואף חולש על שדות שלמים של ורדים, טוברוז ולבנדר בגראס הנמצאים בבעלותו, מה שהופך אותו גם לבשם היחיד בעולם המגדל חלק ניכר מחומרי הגלם שלו בעצמו.
9 צפייה בגלריה
"רציתי להביא את הארומה של הפרח בריכוז הכי גבוה שלה, מהשדה ישר לבקבוק"
(צילום: MATIERE PREMIERE)
אורליאן גישארד, להיות "אף" כמו שקוראים ליוצרי בשמים, זה בגנים?
"זה מצחיק, כי בהתחלה למדתי בכלל יחסים בינלאומיים וכלכלה בבריסטול באנגליה. הדבר שהכי רציתי היה לצאת מצרפת ומגראס. אבל מהר מאוד הבנתי שזה פחות מעניין אותי. בגיל 20 כבר התחלתי ללמוד בישום בפריז. יש הרבה אנשים שממשיכים את המסורת המשפחתית במקצועות שונים. אני חושב שכל אחד יכול להיות בשם, כמו שכל אחד יכול להיות צייר. אתה לומד את הטכניקות, כמו בכל תחומי האמנות. כישרון זה כבר עניין אחר. אתה מגלה את זה רק כשאתה מתחיל ליצור בשמים. רק אז אפשר לדעת אם ניחנת ביכולת להיות מיוחד.
"כשלמדתי בישום במשך שלוש שנים, הכול היה מאוד אקדמי. אתה לומד לזהות את המרכיבים ומשנן אותם. זה בדיוק כמו ללמוד שפה חדשה. אתה לומד ושוכח, ואחרי זמן הם הופכים להיות כבר חלק ממך. החופש שלך מתבטא בפורמולות שלך. כמו שפה – כולם יודעים את אותן המילים, אבל המשפטים שלהם שונים. דאגתי שלא אצליח ליצור בשמים והיה לי מזל, כי זה קרה מהר. חצי שנה אחרי שסיימתי את הלימודים, כבר היו לי שתי הצלחות גדולות: אקווה אלגוריה לגרלן ואהבה בפריז לנינה ריצ'י. כשאתה עובד עבור בית בישום או בית אופנה גדול, העבודה נעשית גם לפי הדי.אן.איי של המותג. נגיד, פטצ'ולי לאיסי מיאקי יהיה מאוד מינימלי עם פורמולה מאוד קצרה, כי ככה האופנה שלו. פטצ'ולי לג'ורג'יו ארמאני, שמעצב בגדים כמו ארכיטקט, יהיה במבנה ריח אחר, ופטצ'ולי לנרסיסו רודריגז יהיה אבסטרקטי כמו הבגדים שלו".
אלו תכונות נדרשות כדי להיות בשם מוכשר?
"שלוש תכונות: להיות בעל רעיונות, בעל יכולת לבטא אותם לפי הזהות האישית של המותג, ולהיות בעל תחושת זמן, כי כל בושם צריך להתאים לזמן שלו כדי שידבר לאנשים. כבשם, אני רוצה ליצור רגע של רגש בין בני אדם".
אתה חי היום בין שתי ערים, בין פריז לגראס.
"אני בשם בר מזל. רוב הזמן אני בפריז, שבה יש לי מעבדה פרטית לבשמים שלי, וגם כי אני עובד בחברת הבשמים היפנית טקסגו, המייצרת עבור ברברי, ורסאצ'ה, נרסיסו רודריגז ועוד. רבע מהזמן שלי אני מבלה בגראס, בשדות האורגניים של הפרחים שלי. גם שם יש לי מעבדה ואני גם עוקב אחרי תהליך הגידול של הוורדים, הטוברוז והלבנדר. גידולי פרחים הם כמו גידולי ענבים ליין, לכל זן פרחים יש את האדמה ואת האזור בעולם שהכי מטיב איתו. יש לי גם גידולים במקומות אחרים בעולם. ברגמוט באיטליה, וניל במדגסקר, פרחי תפוז בתוניס. המיקום מאוד משפיע על האיכות של הפרח ועל הניחוח שלו".
במה שונה העבודה על המותג הפרטי שלך?
"במטייה פרימייר רציתי לחזור למקורות, לבסיס של הבושם, ובאופן הכי איכותי. אני יודע, כל אחד יגיד את זה על המותג הפרטי שלו. שאפתי להביא את חומרי הגלם באופן הכי ראשוני וטהור, אבל גם באופן ייחודי שיהפוך את המותג לבינלאומי ולא רק לצרפתי - כמו באוכל צרפתי, שנובע מחומרי הגלם שלו. כשאני עובד עבור מעצב אופנה, אני עובד לשירותו. כשאני עובד עבור מטייה פרימייר, אני עובד בשירות המרכיבים עצמם. אני רוצה שירגישו את הנוכחות של פרחי התפוז או הוורדים. היום הבשמים מאוד מורכבים. לפעמים במשהו פשוט, יש יותר מורכבות. זה משפט שאומר הכול. זה מינימליזם בסטייל, באיכות ובריכוז גבוה. כל המרכיבים שאנחנו מגדלים הם אורגניים, כי אנחנו רוצים להישאר מחוברים למציאות שבה אנו חיים".
מה הם מקורות ההשראה שלך?
"חומרי הגלם עצמם. זה נותן השראה להתבונן בפשטות. כשוורד גדל, אני רוצה שאנשים ירגישו את זה. בבושם שלי רדיקל רוז, רציתי מנת יתר של ורדים. ריכוז הוורדים בו גבוה יותר מכל בושם אחר בעולם, באחריות. זה מאוד נשי. את כל מה שאני מרגיש בידיים שלי – אני שם בבושם".
מה פריז מסמלת עבורך, ומהי גראס עבורך?
"פריז זה החיים. מקום של אמנות, אבל גם של תרבויות שונות שנפגשות. אני אוהב בה את הצד האמנותי וגם את המודרניות. גראס, בשבילי, זה הקשר לטבע. מקום של שלווה עם היסטוריה. היום גראס היא קודם כל השדות שלי. כשאני מבקר בעיר גראס, אני מרגיש את כובד ההיסטוריה שלה, במובן הטוב וגם במובן הרע, כי הרבה בשמים חלפו שם לאורך השנים. היום אני רוצה שמטייה פרימייר יביא את החזון המודרני של מה שגראס יכולה להיות".
מה הפרח האהוב עליך ביותר?
"יש לי קשר רגשי לוורדים. גם כי אני מגדל אותם בעצמי וגם כי סבא שלי גידל אותם. יש לי הרבה זיכרונות מהתקופה ההיא. כל הרגעים האלה מאוד יקרים לי, לא רק הפרח עצמו".
מה הצבע האהוב עליך ביותר?
"לבן. הוא צבע החופש".
9 צפייה בגלריה
"תענוג להיות הבשם היחיד שמגדל את המרכיבים שלו לבד". השדות של גישארד
(צילום: Alexis Jacquin)
מה הבושם האהוב עליך ביותר בקולקציה שלך?
"יש לי שניים אהובים, שהם תוצאה של החלום שלי. הרדיקל רוז והפרנץ' פלאוור, כי יש בהם שניים מהפרחים שאני מגדל בעצמי. ברדיקל רוז יש את הוורדים שלי ובפרנץ' פלאוור את הטוברוז שלי. בצרפתית יש ביטוי שאומר כי צעירים מתבגרים לא צריכים להיכנס בלילה לשדה של פרחי טוברוז, המפיצים את ניחוחם רק בלילה, כי הם נוטים לאבד שם את הראש. ברצינות, אין הרבה בשמים שיש בהם ריכוז כזה גבוה של פרחים. תענוג להיות הבשם היחיד שמגדל את המרכיבים שלו בעצמו. אני מגדל את שדות הפרחים שלי כבר עשר שנים. צריך הרבה סבלנות".
איך יודעים שהבושם שבחרת באמת טוב עבורך?
"אתה צריך להקשיב לעצמך. אם אתה לא מקבל מחמאות על הבושם – אל תקנה אותו יותר. אתה צריך להרגיש בנוח בעור שלך. צריך ללבוש בושם בחופשיות. אני לא נגד שכבות או ערבובים בין בשמים, אם זה לצורך ביטוי עצמי. בושם צריך להיות כמו אופנה נוחה, כמו סניקרס. משהו מאוד אמיתי, אבל עם שיק לא מתאמץ ולא אינטלקטואלי מדי. זו גישה חופשית יותר. לא כמו הדרך הצרפתית, שבה אומרים לאנשים איך להתלבש, אלא באופן נינוח יותר. בגלל זה אנחנו לא מגדירים את המותג שלנו כמותג נישה – הוא מתאים לכולם. גם אין יותר חלוקה מגדרית. זו החברה שעשתה את החלוקה לבשמי נשים וגברים. בהרבה מקומות בעולם גם גברים מתבשמים בוורדים. הסוד הוא באיזון. הייתה תקופה שכולם ייצרו בשמים שקופים עם פחות עוצמה ואופי. אנחנו עושים בשמים עם הרבה נוכחות, שמותירים אחריהם שובל. כשקונים בושם יקר, רוצים שיישאלו אותך על הריח".
עבדת עם כמה מהאייקונים הכי גדולים. מה, לדעתך, הופך אדם לאייקון?
"להיות עצמך זה הדבר הכי סקסי בעיניי, זה הופך אותך לאייקוני ולמקור להשראה. זה נכון גם לגברים וגם לנשים. הדבר הכי אייקוני זה להיות עצמך".
9 צפייה בגלריה
"כל הסוד הוא לדעת לעבוד עם אנשים, לבלות איתם ולהקשיב להם". היידי קלום
(צילום: Getty Images)
מה תוכל לספר על השמות הגדולים שאיתם עבדת במרוצת השנים?
"עם היידי קלום היה לי סיפור מאוד מצחיק. הייתי מאוד צעיר כשנפגשתי איתה בפעם הראשונה עם הבושם שהכנתי לה. היו מסביבה חמישה אנשים. כולם דיברו על הבושם ורק אני שהייתי ביישן, שתקתי. אחרי רבע שעה, היא שאלה 'ומי זה הבחור הזה?' אמרו לה שאני הבשם. ככה התחלנו לעבוד יחד. כל הסוד הוא לדעת לעבוד עם אנשים, לבלות איתם ולהקשיב להם. קארין רויטפלד הגיעה לפגישה הראשונה שלנו עם שני בשמים שערבבה בעצמה: אופיום של סן לורן ואורנג' פלאוור של סרג' לוטן, אז יצרתי לה בושם שמריח כמו שניהם והיא קראה לו אורליאן על שמי. זה היה מאוד קוּל מצידה.
"לז'אן פול גוטייה יצרתי את לה מאל טריב, והאתגר היה לתת כבוד לניחוח שיצר בשם אחר, אבל גם להביא משהו חדש, להביא חדות. באתי אליו עם הרעיון של פרחי ענבים והוא אהב את זה. עם איסי מיאקי היה לי גם סיפור מאוד מצחיק. פגשתי אותו בפעם הראשונה בגיל עשר, כשאבי שהיה בשם ועבד איתו לקח אותי בסוף שנות ה-80 לתצוגה שלו. מיאקי ראה אותי ושאל מה ילד כמוני עושה שם, ומה ארצה להיות כשאהיה גדול? 'כדורגלן' – זו הייתה התשובה שלי. כעבור 20 שנה, התחלתי לעבוד בשבילו וסיפרתי לו את הסיפור. הוא אמר שהוא זוכר הכול. עם איסי מיאקי עבדתי במשך עשר שנים. פעם הוא הזמין אותי להתארח באי זמאמי ביפן, ומיד לאחר מכן שלח אותי בחזרה לפריז כדי ליצור לו ישר בושם, וכך היה.
"כשהכרתי את דיאן פון פירסטנברג, היא רצתה בושם שיקראו לו דיאן. היא לא ידעה מה היא רוצה, אבל היא ידעה מה היא לא רוצה – וזו כבר התחלה טובה. ביליתי איתה הרבה זמן, גם בפריז וגם בניו יורק. כשמבלים הרבה זמן עם המעצב לומדים להעריץ אותו, גם מהצד היצירתי וגם מהצד היזמי, כי צריך הרבה אומץ כדי להקים מותג משלך".
9 צפייה בגלריה
"היא לא ידעה מה היא רוצה, אבל היא ידעה מה היא לא רוצה – וזו כבר התחלה טובה". דיאן פון פירסטנברג
(צילום: Getty Images)
מה השפיע עליך כשרצית להקים את המותג שלך?
"כשגרתי בפריז עם משפחתי בנערותי, שש מתוך המשפחות בבניין היו יהודיות. בילינו המון יחד. אבי נהג לבקש מהם תגובות על הבשמים שיצר. הייתה לנו שכנה, מישל מתוניס, שהיה לה טעם מעולה בבשמים. אבי מאוד החשיב את דעתה, כי היא תמיד ידעה אם הבושם טוב או לא. לאורך השנים נשארנו בקשר, גם כשהפסקנו להיות שכנים באותו בניין. מישל היא כמו משפחה. גם אני אוהב להתייעץ איתה, כי אני בעד מעורבות קהילתית כזו. מישל היא גם זו שתמיד דחקה בי: 'נו, אורליאן, מתי כבר יהיה לך מותג משלך?'. תמיד החשבתי מאוד את נקודת המבט שלה ואת החוש הטבעי שלה לניחוחות. היא מאוד אהבה את רדיקל רוז ואת הנרולי אורנג'. בקיצור, היא מבינה עניין".
9 צפייה בגלריה
"אני מגדל את שדות הפרחים שלי כבר עשר שנים. צריך הרבה סבלנות". גישארד
(צילום: MATIERE PREMIERE)
