יעל נזרי (36), מלכת היופי של ישראל לשנת 2006, אמא של ליאל (11), ליה (10), מקס (8), מאיה (6), אמילי (5) ודין (שנתיים)
צפו: סודות היופי של יעל נזרי בלי איפור מול המראה
(צילום: טל שחר)
יעל נזרי, איך הכול התחיל?
"כשהייתי בת 18 היה לי חבר בקריית שמונה שבה גדלתי, שמאוד רצה שאדגמן. יום אחד, כשהייתי בי"ב והייתי אמורה ללכת לבית הספר, הוא אמר לי: 'את שומעת, קבעתי לך פגישות בכמה סוכנויות בתל אביב ואת לא הולכת היום לבית הספר. עשיתי לך הפתעה. חשבתי שתשמחי'. כמובן שהייתי צריכה לעדכן את אמא שלי, אבל זרמתי איתו ונסענו. הלכנו לכמה סוכנויות ובהן גם סוכנות לוק. שם אמרו לי שבדיוק מתקיימת תחרות מלכת היופי ואני יכולה להתאים. זה היה בשבילי הלם. אף פעם לא חלמתי להיות דוגמנית או מלכת יופי. זה לא היה החלום שלי. אבל לוק שלחו אותי לתחרות מלכת היופי והתקבלתי. זה היה שינוי מאוד לא צפוי בשבילי".
מה קרה אז?
"התחרות הייתה לי מאוד אינטנסיבית. לנסוע מקריית שמונה לתל אביב בכיתה י"ב לפני הבגרויות. ההורים שלי חששו שהתחרות תפגע לי בלימודים ובבחינות, כי הלימודים מאוד חשובים להם. התייעצנו עם מנהל בית הספר, הוא נתן את ברכתו ותמך בזה".
למדת במגמת פיזיקה וכימיה, זה היה קשה?
"באופן כללי, אני כנראה בן אדם שאוהב ללמוד. למדתי פיזיקה חמש יחידות, כימיה חמש יחידות ומתמטיקה חמש יחידות. מבחינת לימודים, הייתי הכי חנונית. תמיד דאגתי לאזן את זה גם בחברה. אבל קיבלתי החלטה שאני הולכת על זה, ואז נבחרתי למלכת היופי. הכי לא ציפיתי בעולם שזה יקרה. סיימתי את הבגרויות. בגיל 18 וחצי עברתי עם החבר לגור בתל אביב והתחלתי לדגמן. זמן קצר לאחר מכן, כבר התגייסתי לצבא ושירתי בקריה".
6 צפייה בגלריה
"אמא שלי הייתה מתנדבת בקיבוץ וכך הכירה את אבא שלי. הם מוכיחים שאהבה מנצחת הכול"
(צילום: טל שחר)
יש לך סיפור משפחתי מיוחד.
"אני בת לאמא הולנדית ולאבא מרוקאי. אמא שלי הייתה מתנדבת בקיבוץ הגושרים והכירה את אבא שלי בחורשת טל. זה סיפור על אהבה גדולה והקרבה גדולה. הסיפור שלהם מוכיח שאהבה מנצחת הכול. אמא שלי עברה לגור בארץ והתגיירה. היא עבדה כאדריכלית נוף ואבא שלי היה חשב שכר. אני הבת הקטנה במשפחה של שלוש בנות. הייתה לי ילדות לא פשוטה. אני חושבת שהגיל שבו את חווה אירועים של ירי קטיושות אינטנסיבי הוא מאוד משמעותי. הייתי בכיתה ב' כשזה התחיל. בגיל הזה, את מספיק בוגרת להבין את הסכנה, אבל לא מספיק בוגרת כדי להתמודד איתה כמו שצריך. אני חושבת שזה מאוד השפיע עליי. כמעט כל החברים שלי סובלים מחרדות. אני לא יודעת אם זה בגלל הילדות, אבל זה בטוח עשה משהו. מה שיפה זה שבשום שלב לא הייתה להורים שלי את המחשבה לעזוב את קריית שמונה".
"אני חושבת שהגיל שבו את חווה אירועים של ירי קטיושות אינטנסיבי הוא מאוד משמעותי. הייתי בכיתה ב' כשזה התחיל. בגיל הזה, את מספיק בוגרת להבין את הסכנה, אבל לא מספיק בוגרת כדי להתמודד איתה כמו שצריך. זה מאוד השפיע עליי"
הפכת לאמא בגיל מאוד צעיר ועזבת מהר את חיי הדוגמנות.
"בגדול, אני חושבת שהתחלתי לחוות דברים בחיים בגיל מאוד צעיר. היה לי חבר מגיל 16, עברתי לתל אביב בגיל 18. אז בגיל 22, הייתי מוכנה לאימהות. כשהכרתי את טדי (שגיא), הוא מאוד רצה ילדים והתחלתי לחשוב אם אני כבר מוכנה לזה. והרגשתי מוכנה".
איזו מין אמא את?
"כדי לגדל שישה ילדים, צריך דבר ראשון להבין את הרגשות והצרכים של הילדים. זה אחד הדברים שהכי מאפיינים אותי. בהורות אין נכון או לא נכון. בסוף כל ילד הוא שונה ולכל ילד מתאימה גישה אחרת. אני, אישית, מרגישה שיש לי המון סבלנות. הם כל כך שונים הילדים שלי. מה שעובד לי עם ילד אחד, יכול להיות טעות עם ילד אחר. אני חושבת שזה אתגר למצוא את הדרך הנכונה לכל ילד. את צריכה להיות גמישה בחשיבה שלך. גיליתי שאני ממש אוהבת להיות אמא. נכנסתי למסע של גידול ילדים. את חמשת הילדים הראשונים, ילדתי תוך חמש וחצי שנים. אחר כך הגיע דין, כמעט שלוש שנים אחרי. אני אמא מאוד רגועה. גם כי אני כזאת, וגם אם לא הייתי כזאת – הייתי חייבת להפוך לכזאת, כי אחרת הייתי משתגעת. כמות הפעמים ביום שהילדים שלי קוראים לי: 'אמא'. ליאל הבת שלי אמרה לי: 'אמא, אם היית מקבלת שקל על כל פעם שאנחנו קוראים לך אמא – כבר היית עשירה יותר מאבא'".
בין ההריונות והלידות, עשית גם תואר בכלכלה.
"התחלתי את התואר בלי ילדים וסיימתי אותו עם שלושה ילדים. זו הייתה משימה לסיים את התואר. את המבחן האחרון בתואר, עשיתי חודש אחרי שילדתי את מקס, הילד השלישי שלי. כשהגעתי לטקס חלוקת התארים בשנה שאחרי, כבר הייתי בהיריון עם מאיה. הגאווה שלי היא שסיימתי את התואר בהצטיינות. הוכחתי לעצמי שאני יכולה לעשות את זה עם ילדים. גם הייתי אמא צעירה, גם הנקתי. כשאני לוקחת על עצמי פרויקט, אני אוהבת לעשות אותו עד הסוף".
הנקת שישה ילדים?
"כן. ההנקה לא הייתה פשוטה בהתחלה. החלטתי שאני מניקה ולא משנה מה. כמובן שעם הבת הבכורה בפעם הראשונה זו הייתה מלחמה, כי בהתחלה לא היה לי חלב. מהילד השלישי כבר ידעתי שזו תקופה של שבוע של קושי, עד שיש לי מספיק חלב. אחר כך זה הדבר הכי מדהים בעולם והכי קל בעולם, כי אין בקבוקים. כל אמא צריכה להיות קשובה לעצמה, לנפש ולמסוגלות. כל הנקה אצלי הייתה שונה. גם פה הייתה גמישות".
"גיליתי שאני ממש אוהבת להיות אמא. את חמשת הילדים הראשונים, ילדתי תוך חמש וחצי שנים. אחר כך הגיע דין, כמעט שלוש שנים אחרי. ליאל הבת שלי אמרה: 'אמא, אם היית מקבלת שקל על כל פעם שאנחנו קוראים לך אמא – כבר היית עשירה יותר מאבא'"
קשה לגדל שישה ילדים?
"אני חושבת שכשיש שישה ילדים, הם עוזרים לי אחד עם השני בסיטואציות שונות. יש המון סיטואציות שאני בתור אמא לא מצליחה לפתור, ואז קוראת לאחד מהילדים הגדולים והם מצליחים לפתור את זה כמו קסם. אני לא אומרת שאין מריבות. יש אינספור אינטראקציות שיכולות להוביל למריבות. אבל אני חושבת שזה סוג של מתנה בשביל הילדים שלי, שגדלים בסביבה שיש להם הרבה והם מבינים שהם צריכים להתחשב ולוותר. אני חושבת שזה נותן להם קצת איזון וייתן להם הרבה לחיים. זה ללמוד להתחשב באחר. זו סוג של מתנה בשבילם שיש להם אחד את השני, כי משפחה זה הדבר הכי חשוב בחיים ומעל להכול".
איך נראים החיים על הקו בין ישראל לדובאי ולערים נוספות בעולם?
"בגדול, אנחנו חיים בדובאי עכשיו. ברגע שהילדים נכנסים למסגרות של בתי ספר, יש פחות אפשרות לחיים על הקו. הם מתחנכים במסגרת בינלאומית ולומדים באנגלית. יש להם גם שיעורים בעברית בבית הספר. אני מאוד אוהבת את ישראל. ישראל זה המקום שממלא לי את הנשמה, אבל אני גם מאוד אוהבת לגור בדובאי. הילדים נחשפים להרבה תרבויות ולמגוון של אנשים. אני באמת יכולה לראות שמאוד קל להם והם מרגישים בנוח עם אנשים חדשים. יש להם פחות דעות קדומות. הם לומדים עם אנשים מכל העולם. אני חושבת שזה דבר מאוד יפה וחשוב. אני עושה עבודה בדובאי, לחבר אותם לארץ, לדת, לחגים ולימי שישי. לא משנה איפה אנחנו בעולם, אנחנו תמיד עושים קידוש בשישי בערב. אני בן אדם מאמין ובאתי מבית מסורתי בקריית שמונה. חשוב לי באופן אישי שלילדים שלי יהיה חיבור לזה. זו עבודה יותר קשה, כי בארץ הילדים מקבלים את זה במסגרות החינוך. אבל אני רוצה שהם יידעו שהם מיוחדים".
מה את אוהבת בחיים בדובאי?
"בדובאי החברות והחברים שלי הם חברים שלי, כי הם חברים של יעל. אין להם מושג מה הרקע שלי, מי אני ומאיפה באתי. אם הם אוהבים את יעל – אנחנו חברים. אני אוהבת את זה. בסוף החברות האמיתיות הן תמיד מהארץ. יש משהו במנטליות שלנו, שהוא אחר. מבחינתי, חברות עמוקה יכולה להיות רק עם חברות מהארץ".
מי החברה הכי טובה שלך?
"קודם כל, אתי קובו היא החברה הכי טובה שלי וגם שתי האחיות שלי הן החברות הכי טובות שלי. האחות האמצעית שלי גרה איתי בדובאי. היא עברה איתי עם כל המשפחה שלה, עם בעלה והילדים. זה הפך את המעברים ממדינה למדינה להרבה יותר קלים, כי יש לנו בסיס ועוגן שמגן גם עליי וגם על הילדים.
"את אתי הכרתי לפני 14 שנה. תכלס, החברות התחילה דרך חברה משותפת. אתי ואני מאוד דומות ומאוד שונות. הערכים שלנו, תפיסת העולם שלנו והדרך שבה אנחנו מסתכלות על החיים מאוד דומים. יכול להיות שזה בגלל הרקע שלנו – היא גדלה בכפר שלם ואני בקריית שמונה. אבל אנחנו מאוד שונות באופי. לפעמים, כשאנחנו מדברות ומייעצות אחת לשנייה, אנחנו מזכירות לעצמנו שאנחנו שונות באופי. אז אנחנו לוקחות את זה בחשבון. לכל אחת יש את הראייה והגישה שלה. אני מאוד מעריכה את אתי, את הדרך שלה ואיך שהיא מגדלת את הילדים. היא נשארה בן אדם מדהים עם הרגליים על הקרקע. למרות המרחק, אנחנו מצליחות לשמור על החברות שלנו. זכיתי בחברה כמוה. אני יודעת שהיא תמיד תעשה הכול בשבילי, ואני אעשה הכול בשבילה".
גם את מצליחה להישאר עם הרגליים על הקרקע?
"אני חושבת שיש משקל גדול לדרך שבה חונכתי. יש לי הורים שהקטע החומרי לא משמעותי עבורם. הכיף הכי גדול שלהם זה לטייל עם קרוואן באירופה. אלה גם היו הטיולים שלנו בילדות. כשסבא וסבתא שלי בהולנד עוד היו בחיים, היינו נוסעים הרבה להולנד. גם עכשיו החופשה שהילדים שלי הכי אוהבים היא חופשת הקמפינג שאנחנו עושים איתם בהולנד. הם אוהבים את זה יותר מכל המקומות שאנחנו לוקחים אותם בעולם".
"אני עושה עבודה בדובאי, לחבר את הילדים לארץ, לדת, לחגים ולימי שישי. לא משנה איפה אנחנו בעולם, אנחנו תמיד עושים קידוש בשישי בערב. אני בן אדם מאמין ובאתי מבית מסורתי בקריית שמונה. חשוב לי באופן אישי שלילדים שלי יהיה חיבור לזה"
מה היו עד כה רגעי השיא שלך, לטוב ולרע?
"הרגעים הכי טובים היו כשהילדים שלי נולדו. כל אחד מהם היה הרגע הכי טוב. הרגע הכי פחות טוב קרה בהיריון האחרון שלי עם דין. הייתי בשמירת היריון ובמנוחה מוחלטת. היה אסור לי לקום מהמיטה. גרנו אז בקפריסין. זה היה מאוד מאתגר נפשית. הדבר הזה שינה אותי לגמרי. שלושה חודשים לא יצאתי מהמיטה, אפילו לא לשירותים. זה מאוד מביך ולא נעים. את מרגישה חסרת אונים. הכי קשה, שזה קרה בחופש הגדול של הילדים ולא יכולתי לגשת אליהם. ההיריון היה בסיכון. הבטחתי לעצמי שאני נלחמת ועושה הכול כדי לשמור על ההיריון הזה. ותודה לאל, יש לי את דין. זה היה אחד הדברים הכי קשים והכי מאתגרים שעברתי. שם הבנתי איך החיים יכולים להשתנות ביום אחד. הבנתי שצריך להעריך וליהנות מכל דבר בחיים. זה קלישאתי, אבל לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. כשאת חווה את זה על בשרך, את מבינה כמה זה נכון".
את שלמה עם המראה שלך?
"אני לא מאמינה שיש בן אדם שמרגיש שהוא מושלם. אבל למרות שאני לא חושבת שאני מושלמת, למדתי עם השנים להיות שלמה עם המראה שלי. זה הרבה שלנו עם עצמנו".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?
"אני לא נגד ולא בעד. שכל אחד יעשה מה שגורם לו להרגיש טוב. אין נכון ולא נכון. כל אחת ואחד ומה שמרגיש להם. אבל חשוב בעיניי לא להגזים. היופי זה לשמור על מי שאת או אתה, ולא להתמכר לזה".
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"בתקופה שדגמנתי, השתתפתי בערב של 'רוקדים עם כוכבים' ווראייטי, ועשו לי תסרוקת עם ניפוחים ועניינים. חזרתי הביתה ולא ידעתי מה לעשות עם השיער שלי. הוא היה ניפוח אחד גדול עם קשרים. בכיתי מכמות השיער הנוראית שנשרה לי כשניסיתי לפרק את זה. זו הייתה פשלה רצינית".
יש לך טיפ טיפוח מנצח?
"הטיפ שלי לפני הכול, זה לדאוג לפנימיות שלנו, לנפש שלנו. להיות בטוב, כי הפנימיות מאוד משפיעה על החיצוניות. אני לא חושבת שמראה ספציפי הוא יפה או לא יפה. כשטוב לך מבפנים, זה יוצא החוצה. בזה צריך להשקיע. אם זה בספורט ואם זה במדיטציות שאני עושה. למדתי בדובאי מדיטציות של נשימות וזה מגיע לתת-מודע. אני כן מתחברת גם לנפש. זה עולם מעניין, שצריך לא לשכוח. אני עושה גם שיעורי יוגה, פשוט כי אני אוהבת ספורט ונהנית מזה".
"הרגעים הכי טובים היו כשהילדים שלי נולדו. הרגע הכי פחות טוב קרה בהיריון האחרון שלי עם דין. הייתי בשמירת היריון ובמנוחה מוחלטת. גרנו אז בקפריסין. זה היה מאוד מאתגר נפשית. הדבר הזה שינה אותי לגמרי. שלושה חודשים לא יצאתי מהמיטה, אפילו לא לשירותים"
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"בדובאי אני הולכת לטיפולים עם מכשור מתקדם. עשיתי טיפולים עם מכשיר שנקרא מורפיאוס 8 ועוד מכשיר שנקרא טרמאז'. קוסמטיקאית קבועה אין לי. עשיתי עכשיו בארץ טיפול פנים עם דיקור בפעם הראשונה. אני גם הולכת קבוע בארץ למדקרת מדהימה, שהתחלתי ללכת אליה עוד לפני ההיריון הראשון שלי. מאז אין מצב שאני מגיעה לארץ ולא הולכת אליה. קוראים לה שרה מעוז והיא מתמחה בפריון. היא עזרה להרבה חברות שלי להיכנס להיריון. היא מאזנת הורמונלית בטיפול בדיקור. כשאני לא בארץ, היא מכינה לי פורמולות של צמחים ואני לוקחת אותן. תלוי מה הצורך שלי. הדגש שלי הוא תמיד להרגעה. בסוף החיים מלאי סטרס. יש לי הרבה ילדים וזה מאוד עוזר לי.
"לטיפוח הפנים, אני משתמשת במוצרים של לה מר, במים המיסלריים ובסבון, כי רק סבון לא מספיק. יש לי גם את הסרומים ואת קרם העיניים של לה מר. תכלס, אני משתמשת בכל המוצרים שלהם וכבר שנים לא משנה. יש לי גם סרום לגלואו של merit. אני מכירה את זה מהילדות שלי. הן מכירות הכול מטיקטוק. כשאני רוצה להתעדכן, אני הולכת לחדר שלהן ובודקת מה טוב, ואז הולכת לקנות.
"מייק-אפים וקרם BB אני לא אוהבת. הפכתי עולמות עד שמצאתי את קרם הלחות עם צבע של לורה מרסייה. הוא הכי טוב. אני אוהבת את הקונסילר טוש אקלה של איב סן לורן, כי הכיסוי שלו לא עבה מדי. הוא נותן כיסוי טוב בלי להכביד. אני משתמשת בסומק הוורוד של דיור. במקום פודרה, אני משתמשת בספריי המקבע של שרלוט טילברי, שנותן גם הרבה זוהר. בערב אני מוסיפה גם הצללה לאף ועיפרון דו-צדדי של שרלוט טילברי – צד אחד שחור לתיחום, צד שני זהוב כצללית. אני משתמשת במסקרה שחורה של דיור. את השפתיים אני תוחמת עם עיפרון ה-Pillow Talk של שרלוט טילברי, כי הוא מאוד טבעי, ומורחת מעל גלוס עדין של שרלוט טילברי".
מה לגבי הגוף?
"אני משתמשת בקרם הגוף של ניוואה ומורחת אותו על כל הגוף. בכל מקום בעולם תמיד יש איתי את מי הגוף והבושם של ללין בניחוח Talcy Vanilla. תמיד מחמיאים לי עליו. לערב יש לי בושם עם יותר נוכחות".
איך את מטפלת בשיער?
"אני עושה גוונים רק בארץ אצל קובי קאו. הוא עושה אותם טבעי ולא מגזים. הוא גם מספר אותי. אני משתמשת בשמפו ובמסכה של קרסטס ותמיד מייבשת את השיער עם מעצב השיער של דייסון – מברשת ופן שגם עושה לי גלים בקצוות ונותן לשיער תנועה. בערב אני מסדרת אותו יותר גלי עם המסלסל של דייסון וזה מושלם. חוץ מזה, אני לא עושה פנים. אני תמיד מקפידה להשתמש במוצרי הגנה מיוחדים לשיער לפני הייבוש. אני אוהבת את ההגנה של Oribe ואת דרים קואט של Color Wow".
6 צפייה בגלריה
"למרות שאני לא חושבת שאני מושלמת, למדתי עם השנים להיות שלמה עם המראה שלי"
(צילום: טל שחר)
יש לך שגרת תזונה וכושר?
"אף פעם לא עשיתי דיאטה, אבל יש לי משמעת עצמית מתוך כוונה לאכול בריא. קיבלתי את זה בבית מאמא שלי. היא תמיד הקפידה שבכל ארוחה יהיו ויטמינים, פחמימות וחלבון. בסוף זה נכנס לראש, מתברר. אני מקפידה על זה במיוחד בשנים האחרונות. בצבא הייתי אוכלת הכול. כל יום מקדונלד'ס. בשנים האחרונות אני שמה דגש על אכילה בריאה ומאוד מסודרת. שואלים אותי איך אני כזו רזה? אני תמיד עונה שדבר ראשון, זו גנטיקה. שנית, אני אוכלת מאוד מסודר: בוקר, צהריים וערב. אני לא משחקת עם השעות. אין מצב שאדלג על ארוחה. הדבר השלישי זה הכמויות. אני אוכלת, אבל לא מגזימה. אני אוכלת הכול מהכול. בדרך כלל אני לא אוכלת ג'אנק פוד, אבל כן אוכל עם הילדים מקדונלד'ס. אני לא אוכלת רק סלטים. אוכלת גם פסטה, אורז ועוגייה עם הקפה. בגלל שיש בבית שפע של שוקולדים וזה תמיד זמין, זה לא מדבר אליי.
"בשנים שהייתי עסוקה בלגדל את הילדים, לא היה לי הרבה זמן להשקיע בעצמי ולעשות כושר. לא היה מצב שאני לא בהיריון, כי הם נולדו אחד אחרי השני. לא הרגשתי שאני מפספסת. עכשיו, כשהבן הקטן שלי בן שנתיים וחצי, יש לי זמן לעשות כושר. יש כמה סיבות להשקיע בכושר – גם גופנית, גם רגשית וגם נפשית. זה פשוט עושה לי טוב, נותן לי אנרגיה, מצב רוח טוב וגם מחזק את הגוף כמובן. בזמן האחרון, כיף לי לחשוף קצת את האימונים שאני עושה לעוקבות שלי באינסטגרם. היו הרבה בנות שכתבו לי שזה נותן להן מוטיבציה להתאמן יותר.
"אני מכורה לפאדל ולא מחשיבה את זה לכושר, כי זה גם משחק חברתי עם 20 בנות שמתחלפות כל הזמן ואת צריכה להיות בפוקוס ולהיות דרוכה. זה פשוט משחק ממכר. התחלתי לפני שנתיים בערך ואני ממש אוהבת את זה. אני משחקת שלוש-ארבע פעמים בשבוע. את שאר פעילויות הספורט שלי אני כל הזמן מחליפה ומגוונת. פעם זה בחדר כושר עם מאמן, פעם בקבוצה ופעם פילאטיס ויוגה. בחופשות יש לי יותר זמן לספורט, כי בדובאי היום שלי מתחיל ב-6:30 בבוקר, כשאני מורידה את הילדים בבית הספר כל יום. שעות הבוקר שלי הן לספורט, אחר הצהריים אני איתם".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה יותר?
"תמיד לשמור על הערכים והעקרונות, ולא לשכוח מאיפה באתי. לא להצטער על שום דבר, לטוב ולרע".
בגדים: שמלה שחורה, כריסטופר אסבר בפקטורי 54 | שמלה בצבע תכלת, אנה אוקטובר בבוטיק ורנר | שמלה ורודה, גופייה לבנה (בווידאו) ונעליים – אוסף פרטי | עגילים ירוקים, COCONUTLOVE
