ז'ה ז'ה גאבור
סליחה, במי מדובר? השחקנית ההונגרייה-אמריקנית-יהודייה שנבחרה ב-1936 למלכת היופי של הונגריה, התחתנה עם נסיך אמיתי ועם עוד שמונה בעלים שלא היו נסיכים, שיחקה בכ-30 סרטים (רובם גרועים להפליא) וזכתה לתסמונת על שמה – "תסמונת ז'ה ז'ה גאבור", שמתייחסת למפורסמים מעצם היותם מפורסמים (הגרסה המגוירת שלה יכולה להיקרא "תסמונת ליהיא גרינר", למשל). את ההספק המרשים למדי הזה היא מתחה על פני 99 שנות חיים. אם הייתה מחכה עוד קצת, היא הייתה חוגגת השבוע יום הולדת 105.
החיים של גאבור היו שערורייה אחת מתמשכת, שכללה שורת בעלים מגוונת – כולל אחד שהיה נשוי, לא במקביל חלילה, גם לאחותה מגדה – כמה רומנים שלא נגמרו בחתונה, מעצר לשלושה ימים לאחר שסטרה לשוטר, ותביעה שהגישה נגד בתה היחידה על הונאה והתעללות בקשיש.
היה לה יופי אירופאי, שיער פלטינה, מבטא הונגרי והומור עצמי משובח. אך יותר מכול, היא הייתה "סלבריטי" הרבה לפני שהתואר הזה נשדד על ידי פליטות ריאליטי כושלות ודוגמניות אינסטגרם לרגע.
למה אייקון? קריירת המשחק שלה הייתה קצרת ימים והתבססה בעיקר על הופעות אורח "בתפקיד עצמה", אך היא חצבה לה מקום בתרבות הפופולרית האמריקנית בזכות הכישרון ליצור דיבור בלתי פוסק סביבה – השמלות עמוקות המחשופים, התכשיטים, הפרוות, הרומנים המתוקשרים, וההומור שעזר לה לקבע כמה מהאמירות האייקוניות בהיסטוריה של עולם הבידור. ביניהן: "אני לא יודעת שום דבר על מין, כי תמיד הייתי נשואה", "אתה לא מכיר מישהו באמת עד שלא התגרשת ממנו" או "העומק היחיד שגברים מחפשים אצל אישה הוא עומק המחשוף שלה".
גאבור עבדה בלהיות מפורסמת. היום זה אולי נשמע טריוויאלי, כי לפעמים נדמה לנו שהעבודה הזו היא פסגת השאיפות המקצועיות של כל אדם שמופיע לרגע על מסך הטלוויזיה. אבל בשנות ה-50, גאבור הייתה התגלמות המושג פרסום. והיא עשתה זאת, חייבים להודות, עם הכי הרבה חן שאפשר.
היא קראה לכולם דרלינג (במבטא הונגרי), כי היא לא זכרה שמות. היא חיפשה אהבה והמשיכה להתחתן, עד שמצאה אותה עם בעל מספר תשע. היא חיבבה מחשופים, יהלומים וצלמי פפראצי, וידעה לצחוק על עצמה באופן שנטל את העוקץ מכל ניסיון להקטין אותה.
14 צפייה בגלריה
ידעה לצחוק על עצמה באופן שנטל את העוקץ מכל ניסיון להקטין אותה. גאבור בביתה, 1989
(צילום: AP)
גאבור נתנה שם ופנים לתופעה שהלכה והתפשטה לאורך המאה ה-20 וזכתה לכותרת "נערת זוהר" עם שילוב של בגדים מוחצנים, שערוריות מין, בזבוז כספים וסגנון חיים ראוותני. למעשה, היא הייתה הגרסה המוקדמת של קים קרדשיאן, מינוס האימא שתדע למנף את הזוהר הזה ליצירת אימפריה כלכלית.
במילים אחרות, פריס הילטון לא המציאה שום דבר (אפילו לא את שם המשפחה, שכן אחד מבעליה לשעבר של גאבור היה קונרד הילטון, המייסד של השושלת ההילטונית) – אמירות פרובוקטיביות, הרבה עור חשוף ומסעות קניות בזבזניים, הם החומרים שמהם מייצרים סלבס, אז כמו היום.
גאבור היא, ללא עוררין, האם הרוחנית של כל יורשות העצר והטוענות לכתר הדיוות של העולם. ומדובר בדיווה עם סטייל- לא רק בחייה, אלא גם במותה. היא הייתה הפרזנטורית של הצבע "ורוד מזעזע" בשמלה אייקונית עם פרח על הכתף שהכינה עבורה המעצבת אלזה סקיאפרלי לסרט "מולאן רוז'" ב-1952, ובטקס ההלוויה שלה – שאותו היא תכננה מראש לפרטי פרטים – נישא אפרה בידיו של בעלה בתיק של לואי ויטון.
למה לא? גאבור היא אחת מרשימה של אייקוני יופי שאמריקה ייבאה מאירופה. בחצי הראשון של המאה ה-20, נהגו בהוליווד לייצר את מראה "בת השכן" מתוך המצאי המקומי, בעוד ייצוגי היופי המיני, הנועז או האפל, לוהקו מהצד השני של האוקיינוס. גרטה גרבו, מרלן דיטריך, אינגריד ברגמן – כולן נחשבו למלכות הקרח המיתולוגיות של הקולנוע וייצגו יופי קריר ובהיר שהוליווד אהבה לאהוב. גם גאבור ההונגרייה הייתה אהובה בארצות הברית, אך במקרה שלה האהבה לוותה בלעג על בעליה המרובים, סגנונה הנועז והתענגותה הלא מוסתרת על מנעמי החיים.
ובכל זאת: ז'ה ז'ה גאבור הייתה אולי שחקנית טובה פחות מאליזבת טיילור, בוודאי פחות מוערכת, אך ניצחה במספר הבעלים והשערוריות.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
