באחת הסצנות החזקות בסרט התיעודי Diane von Furstenberg: Woman in Charge, מספרת מעצבת האופנה הבלגית-אמריקנית ממוצא יהודי כיצד נישואיה לנסיך הגרמני אגון פון פירסטנברג נתקלו באנטישמיות סמויה וגלויה מצד משפחתו. "המשפחה שלו לא הבינה מה הוא מצא ביהודייה כהת השיער", אומרת בסרט מי שנאלצה בעל כורחה להפוך ל"אופוזיציה" לגזע הארי של משפחתה החדשה. בימים שבהם האנטישמיות מרימה ראש בארצות הברית ובאירופה, הדברים שאומרת המעצבת בת ה-77, בתה של ניצולת אושוויץ, לא נשמעים כהיסטוריה רחוקה.
14 צפייה בגלריה
דיאן פון פירסטנברג באירוע ווג וורלד בפריז, 2024
(צילום: Pascal Le Segretain/Getty Images for Vogue)
הסרט החדש הוא מהטובים שנעשו לאחרונה על מעצבי אופנה (ניתן לצפייה בדיסני+), בזכות כנות בלתי אופיינית וחייה הסוערים של פון פירסטנברג, אשת אופנה שהחלה את דרכה המקצועית בשנות ה-70. היא, אגב, מעולם לא למדה אופנה, אלא התגלגלה אל התעשייה בזכות תזמון נכון, רעיונות טובים ואג'נדה שבה הטעינה את עיצוביה, ובראשם "שמלת המעטפת" שהמציאה בשנת 1974 בהשראת סריג שעטף את פלג גופן העליון של בלרינות. השמלה נמכרה אז ב-80 דולר ליחידה, ועד היום היא חלק מהרפרטואר העיצובי של פון פירסטנברג. לאורך השנים נלבשה על ידי מפורסמות כמו מדונה, מישל אובמה, ונסיכת וויילס, קייט מידלטון.
"למותג שלי יש שמלה שחוגגת 50. אני לא חושבת שזה קרה בעבר לשמלה", אמרה פון פירסטנברג בריאיון ל-WWD. היא טועה. השמלה השחורה הקטנה של גבריאל (קוקו) שאנל חגגה לא מעט ציוני דרך, ובעוד שנתיים תחגוג מאה. "יש ארכיון ענק והשמלות ממלאות את חנויות הווינטג'. השמלה עוסקת בגוף של אישה. מה הופך אישה ליפה? קשר עין, חיוך ושפת גוף. הכול עניין של שפת גוף. איכות הבד היא אלמנט חשוב, ואם מדברים על קיימות, אז השמלות עוברות מיד ליד ונראות נפלא גם אחרי שנים. וכנראה שגם שנות ה-70 לעולם לא יצאו מהאופנה. שמלת המעטפת הוכיחה את עצמה כעומדת במבחן הזמן".
14 צפייה בגלריה
מדונה לובשת שמלה של דיאן פון פירסטנברג במרכז הקבלה בתל אביב, 2004
(צילום: AP Photo/Heidi Levinel)
רצף חגיגות היובל ממשיכות במקביל עם תערוכת האופנה "דיאן פון פירסטנברג: אישה לפני אופנה" שתנחת בחודש אוקטובר במרכז התרבות היהודי Skirball בלוס אנג'לס, לאחר שנפתחה באפריל אשתקד במוזיאון לאופנה ותחרה בבריסל, העיר שבה נולדה וגדלה. העבודה על התערוכה מלווה גם את הסרט, והיא מציגה יותר מ-50 פריטי לבוש מארכיון המעצבת לצד יצירות אמנות, ראיונות, קטעי וידאו ועוד. התערוכה גם מסיטה מבט אל חייה האישיים כבת לניצולת שואה וחפצים "המציעים פרספקטיבה נוספת על הגורמים שעיצבו את חייה ויצירתה", כפי שציין המוזיאון.
"אם את נאמנה לעצמך, את חופשיה"
פון פירסטנברג נולדה בשם דיאן חלפין 18 חודשים לאחר שאמה, ליליאן נחמיאס, יהודייה ממוצא יווני, שרדה את מחנה ההשמדה אושוויץ. היא יצאה משם לאחר 13 חודשים כשהיא שוקלת 29 קילוגרמים בסך הכול. "התודה הראשונה שלי מדי בוקר היא לאמי ששרדה את השואה", סיפרה בחודש שעבר למגזין פיפל האמריקני. "אמי הייתה אישה צעירה בת 21, ובזמן המלחמה היא העבירה מסמכים מזויפים ליהודים".
נחמיאס נשלחה ברכבת לאושוויץ יחד עם עוד 507 אסירות. בעודה על המשאית שהובילה אותה לרכבת לאושוויץ, מספרת בתה בסרט כי היא תפסה פיסת קרטון, שעליה כתבה פתק להוריה וזרקה אותו על הכביש בתקווה שיגיע אליהם. "מעולם לא האמנתי לסיפור הזה", אומרת פון פירסטנברג. "והיא לא ידעה אם הפתקים האלה הגיעו, כי אחרי שהיא שוחררה, אף אחד לא רצה לדבר על העובדות. אחרי שאמא שלי ואחותה נפטרו, בן דודי הביא לי קופסה מלאה בתמונות. בתוך קופסת התצלומים ההיא הייתה מעטפה ובה היו הפתקים שהיא כתבה בדרך לאושוויץ. לא האמנתי".
אמה של פון פירסטנברג שרדה בנס, וחזרה הביתה למשפחתה המרוסקת בבלגיה. במשך שישה חודשים טופלה בידי אמה, כשהיא מאכילה אותה בכפית קטנה כדי להחזיר את הגוף לקדמותו. שישה חודשים לאחר מכן שב ארוסה משוויץ והם נישאו. בפוסט שפרסמה פון פירסטנברג לאחר ה-7 באוקטובר, כתבה שהרופא אסר עליהם להביא ילד לעולם כי היא לא תשרוד את הלידה והילד לא יצא בריא. לידתה של דיאן הייתה ניצחון האם על הנאצים, ניצחון של החיים. "יש לה שושלת של שבע נפשות מהצד שלי וחמש מאחי. אף אחד מאיתנו לא היה היום בחיים אילולא היא שרדה את אושוויץ", אמרה פון פירסטנברג לפיפל.
פון פירסטנברג והאם ליליאן נחמיאס
דיאן חלפין הצעירה התברגה בחוגי הבוהמה של רומא ופריז כבר בגיל הנעורים, והיכרותה את הנסיך הגרמני-איטלקי אגון פון פירסטנברג הפכה את השניים לזוג הלוהט של התקופה. במקביל, היא החלה לבסס את צעדיה הראשונים באופנה, בעקבות היכרות עם יצרן הטקסטיל אנג'לו פרטי מקומו, איטליה. השניים התחילו לייצר חולצות מודפסות ומכרו אותן. נסיעה לניו יורק שינתה את כל תפיסת האופנה של הצעירה בשנות ה-20 לחייה. היא פגשה את המעצבים סטיבן בורוז וג'ורג'יו די סנטאנג'לו, שעיצבו בגדים מסריג הג'רזי.
כשחזרה לאיטליה, החלה לעצב סוודרים קטנים בהשראת עליוניות של בלרינות, בהמשך חצאיות, עד שראתה בטלוויזיה אנסמבל עיצובי של סריג וחצאית שהרכיבה ג'ולי ניקסון, בתו של נשיא ארצות הברית לשעבר, בנאום הגנה על אביה, והחליטה ליצור את שמלת המעטפת. "זה נהיה מטורף. בגיל 27, ייצרתי ומכרתי 25,000 שמלות מעטפת בשבוע", סיפרה לאחרונה ליומון האופנה WWD.
בין השנים 1974 ל-1976, פון פירסטנברג מכרה מיליון שמלות, ואף זכתה להופיע על שער מגזין ניוזוויק הנחשב במרץ 1976. "יצרתי את שמלת המעטפת, אבל שמלת המעטפת גם יצרה אותי", אמרה השבוע בריאיון לניו יורקר. במהלך עשרות שנים, שמלת המעטפת צברה קהל של לקוחות מפורסמות, כמו פטי הנסן, ג'ניס דיקינסון וליסה טיילור. היא אף הופיעה על השחקנית סיביל שפרד בסרט הקולנוע "נהג מונית".
14 צפייה בגלריה
נטליה וודיאנובה בשמלה של דיאן פון פירסטנברג בפסטיבל קאן, 2008
(צילום: Pascal Le Segretain/Getty Images)
עם ההצלחה עברה פון פירסטנברג לניו יורק יחד עם בעלה אגון, לו נישאה בגיל 22 ובחודש שלישי להיריון עם בנה אלכסנדר. מפגש עם עורכת ווג דאז, דיאנה ורילנד, הפך את המותג שהקימה, DVF, למדים של האישה המודרנית. העיצובים הנוחים, הספורטיביים באופיים, הגיעו לאופנה בתקופה מכריעה שבה נשים חיפשו הגדרה עצמית בעקבות המהפכה הפמיניסטית שהייתה אז בשיאה.
"התרומה שלי היא לתת לנשים קצת אנרגיה דרך הבגדים, ושהשמלה תהפוך לחברה הכי טובה שלהן בארון", אמרה בריאיון לניו יורקר. "יש שלושה סוגים של נשים: נשים שאוהבות להראות את המותניים שלהן, נשים שאוהבות להיות משוחררות ונשים שאוהבות להתלבש צמוד מאוד, כמו נקניק. בגילי, אני רוצה להיות מסוגלת לתת את כל החוכמה המתוקה שלי, כדי שנשים יהיו הנשים שהן רוצות להיות. חופש זה הכול. החופש הראשון, אני מניחה, הוא הבריאות שלך. ואז חופש לחשוב, להביע את עצמך. וחופש פיננסי. אם את נאמנה לעצמך, את חופשיה".
14 צפייה בגלריה
דיאן פון פירסטנברג ובארי דילר בגאלה של המטרופוליטן, 2022
(צילום: Evan Agostini/Invision/AP)
בד בבד, הפכו בני הזוג פון פירסטנברג לצמד הנוצץ של המסיבות בעיר, לרבות מועדון סטודיו 54 המיתולוגי. בסרט מתארת המעצבת תקופה ארוכה של בילויים ערב אחר ערב, במקביל להפיכתה לאם צעירה לבן ובת, אלכסנדר וטטיאנה, אשר מדברים בגילוי לב לאורך הסרט על האם והאב אגון, שממנו התגרשה פון פירסטנברג בשנת 1983. מאוחר יותר הוא יצא מהארון כביסקסואל, ובשנת 2004 מת ממחלת האיידס. לאורך השנים הם שמרו על קשר משפחתי ולדבריה, היא מעולם לא הפסיקה לאהוב אותו. בשנת 2001 היא נישאה בשנית לאיל התקשורת בארי דילר, איתו היא חיה כיום בניו יורק.
"מעולם לא הסתרתי את הקשיים הכלכליים שבהם נתקלתי"
הפתיחות שבה מדברת פון פירסטנברג לאורך הדוקומנטרי, מצילה אותו מלהפוך לעוד סרט "מטעם". מי שנשאה על עצמה דגל כפמיניסטית לאורך השנים, מדברת בו בחופשיות על מחזריה ועל סקס, כמו כאשר שכבה באותו סוף שבוע עם השחקנים וורן בייטי וריאן אוניל, והבחירה לדחות הזמנה לשלישייה עם דיוויד בואי ומיק ג'אגר. "מיק ודיוויד תמיד התחרו זה בזה", אמרה לניו יורקר. "שניהם העמידו פנים שהם מדברים במבטא קוקני, אבל הם היו בנים ממשפחות טובות. כל העניין היה בדיחה. אבל חשבתי, 'הו, זה יהיה דבר ממש כיף לספר לנכדים שלי'. לבסוף לא קרה כלום. זה שלא שכבתי איתם הפך לסיפור טוב יותר".
14 צפייה בגלריה
אן האת'וויי בשמלה של דיאן פון פירסטנברג על השטיח האדום, 2008
(צילום: Franco Origlia/Getty Images)
על אף פרסומה לאורך השנים, הקולקציות הרבות שהשיקה, שיתופי פעולה מפורסמים (כמו זה עם ענקית התכשיטים הברזילאית ה.שטרן וחברת האופנה השבדית H&M לעיצוב קו מוצרים לבית) – נדמה כי למעט שמלת המעטפת, פון פירסטנברג לא השאירה חותם גדול כמעצבת אופנה. גם הסרט לא מצליח לחזק את מעמדה בזירה זו, ולכן הוא פנה כמעט לכל אורכו לחייה האישיים. עם זאת, זה לא מנע ממנה להיות אחת הדמויות החשובות בעולם האופנה, לרבות תפקידה במועצת המעצבים האמריקנית (CFDA) במשך 13 שנה ב-2019-2006 (תשע שנים מתוכן כנשיאה וארבע שנים כיו"ר). מעצב האופנה טום פורד החליף אותה בתפקיד.
במהלך מגפת הקורונה, בית האופנה שלה נכנס לסחרור כלכלי. היא סגרה את כל חנויותיה בארצות הברית, למעט חנות הדגל מתחת לביתה בשכונת מיט פאקינג במנהטן. פון פירסטנברג הייתה מהראשונות לעבור לגור בשכונה ולהפיח בה חיים בתחילת המילניום. "הפסדתי כסף כי עשיתי הרבה טעויות", הסבירה לניו יורקר. "למפיץ שלי בסין יש 59 חנויות, אז הם טיפלו במפעל ובייצור, ואני שמרתי על הסטודיו לעיצוב בניו יורק. זה מאוד קטן ורווחי עבורי".
"מעולם לא הסתרתי את הקשיים הכלכליים שבהם נתקלתי במהלך הקריירה. אתה הבעלים של הפגיעות שלך, והיא הופכת לכוח שלך", הוסיפה באותו ריאיון. "אם אתה גורם לאנשים להיות מודעים לפגיעות שלך, זה מוסיף למי שאתה. זה לא מוריד. הכול תלוי במה שאתה משאיר מאחור. אני אוהבת להשאיר דברים בצורה יפה. יצרתי מותג שפועל לאורך המון שנים. יש שמלה אייקונית, יש ארכיון ענק. יכולתי למכור את הארכיון ואת השם שלי בהרבה כסף, אבל לא הייתי רוצה לעשות את זה. בעתיד אני רוצה להשאיר אותו בידיים הכי טובות שאני יכולה".
