בשנה החולפת שב לישראל צלם האופנה גלעד סספורטה אחרי שהות ממושכת בפריז. מאז עזב את תל אביב לפני עשור וחצי, התברג סספורטה (43) בתעשיית האופנה הבינלאומית וצילם למגזינים נחשבים. עכשיו הוא שוב כאן, דולק אחר השראות מהסביבה. בימים אלו הוא עובד על סדרת תצלומים חדשה שתעסוק בנושאי צבא, לדוגמה, והפקת האופנה שלפניכם היא סיפורה של משפחת פליטים מדרום סודן שהגיעו לישראל לפני כ-15 שנה ולאחרונה עזבו לקנדה, שם זכו למקלט מדיני.
14 צפייה בגלריה
"אני מאמין שמה שמחזיק היום דימוי טוב הוא שילוב של סיפור ואסתטיקה"
(צילום: גלעד סספורטה)
את שרה מיכאל, נערה בת 15, המובילה את ההפקה לצד שתי אחיותיה הצעירות, הכיר דרך הדוגמנית וכוכבת הריאליטי פיי ג'קיטה. היא הייתה רק בת חמישה חודשים כשהגיעה עם משפחתה לארץ מדרום סודן, שממנה ברחו בגלל המצב הפוליטי המסוכן. הם השתקעו בדרום תל אביב ואמהּ החזיקה מספרה באזור התחנה המרכזית בעיר. דרך סספורטה הצטלמה שרה לשני קמפיינים מקומיים, וכעת היא מנסה את מזלה בדוגמנות בקנדה.
"כששרה הגיעה אליי לסטודיו, ישר נכבשתי במראה שלה", הוא אומר. "אני פוגש הרבה דוגמניות צעירות בגילאים האלה, רובן עדיין לא בוגרות. בשרה יש בגרות לא אופיינית, רעב, אצילות והרבה חוכמה. אולי כי מגיל שלוש היא מטפלת בשתי האחיות הצעירות שלה. כצלם, העבודה שלי היא להבחין בייחוד שלה ולדחוף אותה קדימה. עכשיו אני עוזר לה לקבל חוזה דוגמנות בסוכנות עלית מודלס בטורונטו".
בנות המשפחה מצולמות בשחור-לבן גרעיני, בשפה צילומית משוחררת שעלולה להעלות אסוציאציות של תיעוד מתקופת העבדות בארצות הברית. זו אינה הפקה אופיינית לסספורטה, שלרוב נוטה לשפה מגזינית, סקסית וזוהרת יותר. אבל דווקא כאן, הוא אומר, בתום שנה וקצת של קורונה בישראל, הוא מגלה את עצמו מחדש. לא מעט בזכות המפגש עם כדורי אלישר, סטייליסט וארט דירקטור הפועל בפריז. "זאת זירה שאני חוקר כצלם. מתוקף מה שיצרתי עד כה, יוצא שאני בשליטה בזמן העבודה. אבל כשאני עובד עם כדורי, הנוכחות שלו, גם מבחינה אנרגטית, יכולה להיות דומיננטית משלי. ואני מוכן לקבל את הסיפור".
"אם עד עכשיו התלוננו בתעשיית האופנה על הדימוי של האישה המושלמת וטענו שהיא מזויפת, עכשיו אנחנו חיים בעידן יותר משוחרר ומגניב", מתייחס סספורטה לניסיון העבודה שלו עם דוגמנית לא מקצועית. "יש הרבה בנות יפות בעולם. תיסע לשדה התעופה במוסקבה, תראה שם בנות שיכולות למלא סוכנות שלמה. אבל הסיפור של שרה הוא זה שיוצר סביבה את הקסם. את העניין. זה הופך אותה ליותר יפה מהן. בכלל, אני מאמין שמה שמחזיק היום דימוי טוב הוא שילוב של סיפור ואסתטיקה. גם במקום מסחרי".
זה גם עקב האכילס של התעשייה: דמוקרטיזציה מדומיינת. יש דוגמניות, יש "נשים אמיתיות", אין את ההיררכיה כבעבר.
"אין מה לעשות, דברים משתנים. היום ג'יג'י חדיד מחליטה וקובעת טעם יותר מאנה ווינטור, עורכת ווג אמריקה; וסוכנויות דוגמנות נפגעו מליהוק נשים אמיתיות, כמו שאובר פגעה במוניות. גם אני כצלם אופנה נדרש לעשות היום אדפטציה בגישה שלי. ולחיוב".
אז ההפקה הזו היא הדרך שלך לפצח את השינוי שקורה?
"זאת דרך נוספת שלי ליצור. היום פחות מרתק אותי לצלם הפקה עם דוגמנית מקצועית – אני מעדיף משהו בוסרי לחלוטין שיש מאחוריו אסתטיקה מסוימת, סיפור, אותנטיות. יותר מעניין אותי להבליט את השוליים. אם מה שהיה מעניין אותי זה לייקים באינסטגרם, הייתי עושה הפקה מסחרית עם גופות חשופים, דוגמנית עם ליפסטיק בולט ובייביליס. הבנתי שאם אני רוצה להתקדם כצלם, אני צריך לקחת סיכון עם הפקה שאולי אגרום איתה למספר אנשים לחשוב אחרת".
צילום: גלעד סספורטה | ארט דירקטור: כדורי אלישר | בגדים: Timeless, בוטיק הווינטג' של מיקי ממון; תכשיטים, קרן וולף | תודה מיוחדת לפיי ג'קיטה
