חמש נשים במידות גוף, גילאים ומבני גוף שונים, מלוות את הקמפיין החדש של מותג ההלבשה התחתונה ובגדי הים הישראלי Ugly Duckling (הברווזון המכוער) של המעצבת גל אנג'ל. על פניו, לא מדובר בבשורה חדשה: נשים בהיריון ועור עם סימני מתיחה כבר ראינו בעבר, ובעידן של רבגוניות ורצון להכיל בעולם האופנה את כל המידות והגוונים, הקמפיין החדש של אנג'ל הוא נקודה נוספת על ציר הזמן.
אלא שבתצלומים של הצלמת הדס פרץ אפשר לזהות ערך מוסף: מידה של אותנטיות ולוקיישן ביתי התואם את רוח הזמן. בכל זאת, כל המצולמות אינן דוגמניות, אלא לקוחות המותג. "אני מרגישה שהקמפיין נולד ממקום טבעי", מסבירה אנג'ל. "בחרתי לקוחות שנמצאות בכל מיני סטטוסים: מיניקה, הריונית, היפסטרית עם שערות בבית השחי. יש את כל התצורות הקיימות וחיברתי אותן יחד בתוך שבט נשי שהייתי רוצה לחיות בתוכו".
לדברי אנג'ל, הקמפיין החדש הוא תולדה של השנה וחצי האחרונות: לידת בתה השנייה נינה, כיום בת שנה וארבעה חודשים; והקורונה, שהביאה לסגירת הסטודיו וחזרה לעבוד מהבית. ההתכנסות פנימה הולידה רצון להתחבר למקום אינטימי. "ברגע שחזרתי לעבוד בבית, כל ההוצאות הקבועות וכאב הראש ירדו: שכירות חודשית, ארנונה, מיסים, עובדות. זה היה להוריד 40 אלף שקל בחודש, לפני שאתה מוכר משהו", היא משתפת. "משהו בי נרגע והרגשתי שיש פה מומנטום לחיבור של נשים לעצמן, לבית, לתוכן, ולמודל היופי הנשי שבשנים האחרונות הפך רחב יותר".
המגמה הזאת אינה חדשה. היא חלק ממגמה כוללת של "נשים אמיתיות", שאנחנו רואים לאורך עשור עם עליות וירידות.
"אני פחות מתחברת למושג 'נשים אמיתיות'. כולנו בשר ודם. כשפרסמתי את התמונות, מישהי כתבה לי: 'אני מידה 34, בעלת חזה קטן, אין לי צלוליט ואני מרגישה מאוד אמיתית. צריך לתת לגיטימציה לכולן'. עניתי לה שהיא לגמרי אמיתית ויש מקום לכל הנשים. זה המסר שרציתי להעביר".
"ההלבשה התחתונה נועדה קודם כל עבורי: כדי שהחזה שלי יהיה מוחזק. כמובן שהייתי מעדיפה שזה ישתנה: למה אני צריכה ללכת עם חזייה? כי זה לא יפה בלי? למה אני צריכה להרגיש לא בנוח? למה אני צריכה לגלח שערות בבית השחי? זה מגרד ולא נעים"
הדימוי של הלבשה תחתונה שמוכרים לנו בפרסומות תמיד סקסי ופונה לנשים ולגברים. הקמפיין שיצרת נראה שפונה לנשים בלבד, מקיים אופוזיציה לדימוי הסקסי.
"מאז ומתמיד אני באופוזיציה", היא צוחקת. "אני מוכרת לנשים שחשוב להן להיראות טוב לעצמן – לא לעיני גברים. אני רוצה לשנות תהליכי חשיבה מהבסיס, כמו איך אנחנו בעצם מגדלים את הילדות שלנו, איך הייתי רוצה לחנך את שתי הבנות שלי: האם אנחנו מגדלים אותן להתלבש לעין הגברית? בסדרי העדיפויות חשוב שהן קודם כל יאהבו את עצמן, ולא כדי לקבל פידבק בעיני מישהו אחר. ההלבשה התחתונה נועדה קודם כל עבורי: כדי שהחזה שלי יהיה מוחזק. כמובן שהייתי מעדיפה שזה ישתנה: למה אני צריכה ללכת עם חזייה? כי זה לא יפה בלי? למה אני צריכה להרגיש לא בנוח? למה אני צריכה לגלח שערות בבית השחי? זה מגרד ולא נעים".
6 צפייה בגלריה
"יש נשים שזקוקות לחזייה בבית, בעיקר מיניקות אחרי לידה או נשים בעלות חזה גדול"
(צילום: הדס פרץ)
שאלות אלה ואחרות על היחס שבין נשים להלבשה תחתונה, שואלת אנג'ל, 43, כבר למעלה מעשור. מתוך המקום הדואלי של מעצבת הלבשה תחתונה שגם מתמודדת עם קושי אישי סביב לבישת חזייה, היא מבקשת לחולל שינוי, גם אם הוא קטן. ב-2008 הקימה את Ugly Ducking כמותג לבגדי ים, ושנתיים לאחר מכן הוסיפה חטיבה של הלבשה תחתונה – שתי זרועות נישה שמקרינות גם על האופי המסחרי של המותג שנמכר כיום אונליין בלבד.
לדבריה, בשנה האחרונה, שנת הקורונה, עלו המכירות. הסיבה: השהות בבית וסולידריות עם אופנה כחול-לבן. "מאחר שבילינו שעות ארוכות בבית, אנחנו רוצות שיהיה לנו נעים, שלא יציק לנו", היא אומרת. "יש נשים שזקוקות לחזייה בבית, בעיקר מיניקות אחרי לידה או נשים בעלות חזה גדול".
מצד שני, הדבר הראשון שנשים רבות עושות כשהן מגיעות הביתה זה להוריד חזייה.
"נכון, הדבר הראשון שאני עושה זה לחלוץ נעליים ולהוריד חזייה, או שמראש אני בוחרת בחזייה לא מורגשת שלא מציקה לי. וזאת מטרת העל שלי".
החזיות והתחתונים בעיצובה עשויים 95 אחוז כותנה ו-5 אחוז אלסטן (לייקרה), ונתפרים כולם בישראל על ידי תופרת בית. עבור לקוחות שנושא הקיימות חשוב להן, מדגישה אנג'ל כי המוצר מקפיד על אג'נדה ירוקה. לדוגמה, אין שינוע ממפעלים בסין או בטורקיה, יש שכר הוגן לתופרת בית, חיסכון בפחמן ודלק, ועוד. המחירים בהתאם: תחתונים בצבע שמנת בגזרת רטרו ב-85 שקל, חזייה בגזרת משולשים ב-250 שקל; סט בייסיק אפור נמכר עכשיו ב-230 שקל במקום ב-284 שקל.
"קשה לשמור על מחיר אטרקטיבי בהלבשה תחתונה, בטח כמעצבת ישראלית, ולכן יש מעט מאוד מעצבות שעושות הלבשה תחתונה", היא אומרת. "מקדם הרווח נמוך, אבל הלקוחות שלי נאמנות. כסף הוא לא מוטיבציה בשבילי. אני לא אתעשר מהסיפור הזה, אבל אני רוצה להתפרנס בכבוד".
