לפני כשבועיים ציינו בעולם עשור לחתונה של הנסיך וויליאם וקייט מידלטון, ונראה כי תעשיית האופנה עדיין ממאנת להירגע ממשפחת המלוכה. תופעת ה"רפליקייט", נשים אשר מתלבשות בדומה לדוכסית האופנתית ומפעילות חשבונות אינסטגרם המציגים אותן לצד מקור ההשראה, הפכה לפופולרית בשנים האחרונות, כאשר אחת הבולטות שבהן היא ג'אנל נאש (ליידי ג'אנל) מעמוד האינסטגרם "רויאל רפליקייט", שלו 40 אלף עוקבים.
נאש מפעילה שני חשבונות אינסטגרם נוספים: האחד מציג רפליקות של מראה ולבוש בעקבות מייגן מרקל (עם 35 אלף עוקבים) ועמוד אישי נוסף עם קצת יותר מאלף עוקבים. כשמתבוננים בחייה הפרטיים, כפי שהם משתקפים ברשתות החברתיות, מגלים כי הקשר בין נאש האסייתית בת ה-42 המתגוררת בארצות הברית, לגינונים של הדוכסית מארמון קנזינגטון, קלוש עד לא קיים. מידלטון, לדוגמה, לא היתה מתחילה את בילוי סוף השבוע בבר-מועדון שנקרא Killer Whale Sex Club בפיניקס, אריזונה, כפי שתיעדה נאש בחשבון האינסטגרם שלה.
"אני מתעניינת באופנת מלוכה מגיל צעיר", כתבה השבוע נאש בטור שפורסם בדיילי טלגרף הבריטי. "אבל ההתעניינות הממוקדת שלי באופנה מלכותית החלה ברצינות בשנת 2009, כאשר קתרין והנסיך וויליאם החלו לצאת". נאש מספרת כי השקת אינסטגרם שנה לאחר מכן, תרמה למידת ההתעניינות הרבה שלה. המידע על הופעותיה של מידלטון היה זמין ושוגר ישירות אל האייפון שלה. "עד אז, רק אירועים גדולים סוקרו בחדשות. אינסטגרם הפך את האופנה המלכותית לתופעה אמיתית ומיידית", היא אומרת.
את עמוד האינסטגרם שלה השיקה בשנת 2010 כמחווה למידלטון ולהופעותיה, ובהמשך, כאמור, יצרה עמוד נוסף המוקדש למייגן מרקל. מדובר בעבודה תובענית, הדורשת זמן, כסף, וגם לא מעט יצירתיות כדי לאתר את הפריטים התואמים להרכבת מערכת הלבוש. לרוב נראית נאש "כמו" הדוכסית באמצעות רכישה ברשתות זולות יותר ואתרים סיניים זולים.
באחת התמונות שפרסמה, ניתן ממש לראות את "המקור" אל מול "החיקוי". זהו תצלום שבו מופיעה מידלטון ברויאל אסקוט ב-2019, לבושה שמלת תחרה בצבע תכלת של המעצב הלבנוני אלי סאאב, עם נעלי עקב של ג'יאנביטו רוסי. נאש רכשה העתק של השמלה בעלי אקספרס, כובע וינטג' ונעליים כסופות של קלווין קליין.
אפשר לגחך מול הרצון הנואש של נאש להידמות למישהי צעירה, אירופאית, עשירה ובלתי מושגת; אך מפעולותיה עולות גם שאלות על אימוץ גינונים וסממנים של יוקרה כדרך להשתייכות. במילים אחרות, מדובר בתהליך של הון תרבותי אשר מאומץ על ידי מי שהודרו קודם מאופנה עילית.
הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה טוען כי חלק מההון התרבותי הוא "הון תרבותי מחופצן". כלומר, בעלות על מוצרים שנחשבים לחלק מהתרבות הגבוהה ומסמלים יוקרה ואנינות טעם, הכרוכה בדרך כלל ביכולת כלכלית ואינה מעידה על ידע ויכולת שיפוט של פריטים אלו. במאמרו "אופנה עילית ותרבות עילית", מתייחס בורדייה ספציפית לעניין האופנה ומנסה להוכיח כי יש התאמה בין טעמים, דפוסי התנהגות ומאפייני צריכה לבין היררכיות מעמדיות שונות.
"אומרים שחיקוי הוא הצורה הכנה ביותר של חנופה", מסבירה נאש. "אני חושבת ומקווה שהיא (קייט מידלטון, א"י) מרוצה מעמוד האינסטגרם. היא עשויה למצוא את זה קצת מוזר, אבל מאז שהתוודעתי אל קייט, היא ההשראה הגדולה ביותר שלי. זה אומנם נראה מבחוץ כאילו זו רק האופנה שמעניינת אותי, אבל אני מתעניינת בה כאדם – אם, אישה, בת, דוכסית. האלגנטיות והחן שבהם היא ממלאת את כל תפקידיה השונים, מהווים עבורי השראה. היא מודל לחיקוי".
אחת מהופעותיה של מידלטון לבושה בשמלה כחולה של זארה, היתה חביבה במיוחד על נאש. אולי כי היא נגישה יותר מבחינת מחיר ואספקה עבור מי שעד היום הוציאה על "התחביב" הזה למעלה מ-30 אלף דולר. "אהבתי שהיא לובשת אופנת רחוב שגם אני יכולה ללבוש", כתבה נאש. "זה יישמע מצחיק, אבל הרגשתי כל כך מיוחדת ללבוש את השמלה הזאת. לא שהייתי דוכסית אמיתית – אבל הרגשתי חיבור אליה דרך לבישת אותו בגד, למרות שבראשי חשבתי: 'למה היא לבשה את זה? הרי היא יכולה ללבוש פריטים יקרים יותר ובהזמנה אישית'".
כאמור, תהליך איתור ורכישת הפריטים דורש דריכות, זמן וכסף. "בהתחלה הייתי רואה את קתרין לובשת משהו, ומחליטה אם אני באמת רוצה את זה. עכשיו, עם המיידיות של המדיה החברתית, אני נוטה לקנות מיד", היא מסבירה. "יש כל כך הרבה עניין באופנה שלה, שהדברים נמכרים ממש מהר ולהמתין למכירה חוזרת של אותו פריט עשוי להיות יקר יותר. כמובן שאני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות הכל. פעם אחת ראיתי אותה לובשת מעיל של המותג טמפרלי לונדון. לא יכולתי להרשות אותו לעצמי כשהיא לבשה אותו לראשונה, אבל אז ביקרתי עם משפחתי באנגליה וראיתי אותו בחלון הראווה. היה להם רק מעיל אחד, שהם קיבלו בדיוק באותו יום ובמידה שלי. זה הרגיש כמו גורל. ברור שקניתי אותו!"
