סופיה מצ'טנר (21), דוגמנית
סופיה מצ'טנר, איך הכול התחיל?
"בגיל 14 התחלתי לעבוד במכולת השכונתית בחולון כדי שיהיו לי כמה ג'ובות מהצד לקנות מסטיקים. תמיד הייתי מאוד גבוהה, כי אבא שלי מאוד גבוה וירשתי את זה ממנו. תמיד הייתי הכי גבוהה בכיתה וכל הבנים היו צוציקים. בפעם האחרונה שנמדדתי, הייתי 1.80 מ'. אולי עכשיו אני כבר 1.83 מ'. המנהל שלי בעבודה במכולת כל הזמן אמר לי: או שתלכי לשחק כדורסל או שתדגמני. כל הזמן כולם טפטפו לי את זה, עד שאמרתי לעצמי: 'למה לא בעצם? זה לא דורש ממני כלום. אכנס לסוכנות ומקסימום תהיה לי עבודה, ומקסימום לא תהיה לי'. באתי עם אפס ציפיות. ואז חתמתי אצל רוברטו, וישר אחרי חודש סוכנות בפריז ביקשה לראות אותי. טסתי עם רותם גור, שהייתה אז בוקרית אצל רוברטו. הלכנו לראות את הסוכנות והם מאוד התלהבו. הם אמרו לי שאני מהממת אבל שאחזור בעוד שנתיים, כי אני צעירה מדי. בגלל שתיכננו להישאר שבוע בפריז, היה לנו זמן פנוי. מאחר שרותם למדה עיצוב אופנה, היא מכירה טוב את כל המעצבים ואת כל המותגים. אז כשסיימנו את הפגישה בסוכנות, הלכנו לשדרת מונטיין ששם נמצאים כל המותגים. נכנסנו לחנות של דיור. חנות מרשימה של איזה ארבע קומות. עשינו סיבוב, וכשעמדנו לצאת ראינו בקבלה בן אדם עם ז'קט ענק עם הרבה כתמים של אקונומיקה. הכי לא קשור. רותם התרגשה ולחשה לי באוזן שזה ראף סימונס, שהיה אז המנהל האמנותי של בית דיור. ליתר ביטחון, היא בדקה גם באינטרנט שזה באמת הוא, כדי לא לעשות פדיחה. בדיוק נכנסה גם תיירת סינית, שמאוד התלהבה וקראה: 'ראף, ראף' וביקשה להצטלם איתו. אז רותם ניצלה את ההזדמנות וביקשה גם להצטלם איתו. עמדתי לידה הכי חסרת ביטחון, כי גם לא דיברתי אנגלית בכלל. היא הציגה אותי: 'זו סופי, דוגמנית שלי', וסיפרה לו שהיינו בסוכנות דוגמניות. היא אמרה לו: 'נכון שהיא מהממת?' הוא ענה: 'היא מהממת לגמרי, ואולי אקח אותה לתצוגה הקרובה שלי' ולקח מרותם את מספר הטלפון. הוא היה לבד, בלי עובדים שלו. הצטלמנו יחד ובזה נגמרה השיחה. אמרתי לרותם: 'תירגעי, כולה לקח את הטלפון מנימוס. זה ראף סימונס, למה שיקרה משהו'. באותו ערב, כשחזרנו למלון, התקשרו אלינו מהסוכנות שהיינו בה וסיפרו שהמזכיר של ראף סימונס התקשר והם רוצים אותי לחוזה בלעדי לשנה שלמה. מאז הכול היסטוריה".
איך הרגשת?
"אופוריה מוחלטת. משם הכול התחיל. ראף סימונס לקח אותי כבת טיפוחיו וזכיתי ליחס מאוד מועדף. יצאתי ראשונה בתצוגה. אף פעם לא חיכיתי בתורים. אם היו הרבה דוגמניות, תמיד הייתי הראשונה להיכנס, הראשונה באיפור והראשונה בשיער. הוא דאג שתמיד אהיה הראשונה בכל. התחלתי לטוס לפריז בתדירות של פעם בחודש. פעם לתצוגה, פעם לצילומים ופעם למדידות. הייתי כולה תלמידה בכיתה ט', ורותם תמיד ליוותה אותי. בתצוגה הראשונה שלי לא ידעתי בכלל מה אני עושה. הייתי נורא בלחץ מזה. ראף הציע שאגיע מוקדם יותר ואתאמן על המסלול. מהבוקר עשיתי חזרות על המסלול כל היום. רק שעה לפני התצוגה, הוא אמר לי שאני פותחת אותה. רותם תרגמה לי הכול וזה היה טלפון שבור. היינו בהתרגשות גדולה. לא עיכלתי כלום. הייתה לי שמלה מדהימה ונשפכת".
שגם ספגה הרבה ביקורות על מידת השקיפות שלה.
"היו הרבה ביקורות על זה, בגלל הגיל הצעיר שלי. כל הביקורות היו בארץ, שזה שקוף ולא מתאים לגילי. אבל זה היה הדבר האחרון שעניין אותי. תגידו, אתה רציניים? אני פותחת תצוגה של דיור ואתם מתקטנים איתי על שמלה שקופה או לא שקופה. אבל אז הדי הביקורת בארץ הגיעו גם לחו"ל וגם שם התחילו לדבר על זה, שאני צעירה מדי וגיל 14 מאוד מוקדם לעולם הזה. ואז יצא חוק חדש, שרוברטו הסוכן שלי טוען שהוא נכתב עליי וקורא לו 'חוק סופי'. יצא חוק בפריז שמתחת לגיל 16 אסור לעבוד משעה מסוימת".
9 צפייה בגלריה
"כל הביקורות היו בארץ, שזה שקוף ולא מתאים לגילי". בתצוגה של דיור בגיל 14
(צילום: GettyimagesIL)
ואיך התייחסת לכותרות שהכתירו אותך כ"סיפור סינדרלה"?
"בהתחלה זה היה מרגש. אבל אחר כך התחלתי קצת להתערער מזה, כי מה – לא הייתי טובה מספיק קודם? הייתי לכלוכית? היום אני מבינה שזו הייתה חד-משמעית מחמאה".
מה קרה בהמשך?
"הייתי עם דיור שנה בבלעדיות, ועשיתי את כל הקמפיינים: תיקים, משקפיים, חורף, קיץ, תכשיטים. ברגע שראו אותי בתעשייה, כולם רצו לעבוד איתי וחיכו לרגע שחוזה הבלעדיות שלי יסתיים. בשנה הזו, ראף סימונס גם עזב את דיור. אבל זה לא השפיע עליי ועל המעמד שלי במותג. כשהסתיימה הבלעדיות, הגיעו מלא הצעות והקמפיין הבא שלי היה לבושם של מארק ג'ייקובס. בושם בדוגמנות זה מאוד מוערך, כי זה יכול לרוץ הרבה שנים. הצטלמתי לקמפיין עם קאיה גרבר. היינו יחד שבוע שלם. היא מעלפת ממש. יפהפייה וגם מאוד נחמדה. נתנה לי להרגיש ממש טוב. באחד הימים גם אימא שלה, סינדי קרופורד, הגיעה לסט להגיד שלום לבת שלה, כי בסוף היא אימא. סינדי גם מאוד מקסימה. החמיאה לי שאני מהממת".
וכל זה התרחש תוך כדי לימודים ובחינות בגרות.
"נכון. זה גם לא בא על חשבון הלימודים, כי היה לי חשוב להצטיין ולהוציא ציונים טובים. בכל זאת, יש לי חינוך רוסי. הייתי לומדת בטיסות ולוקחת שיעורי תרגול נוספים. גם המורים מאוד התחשבו בי ושלחו לי את כל החומר. יכולתי לא להיות חודשיים בבית הספר, ובכל זאת לגשת לכל המבחנים".
החיים בבית גם השתנו דרמטית?
"ההורים שלי גרושים מאז שאני בת חמש. אמא שלי פרנסה אותנו לבד ועבדה כמנקה, והמשכורת שלה הייתה מאוד נמוכה. גרנו בדירת שלושה חדרים ממש קטנה בחולון. ברגע שהתחלתי לעבוד, עברנו לדירה הרבה יותר גדולה באותו רחוב ולכל אחד היה את החדר שלו, כי היה כסף. גם אימא הורידה רגל מהגז ויכלה להיות איתנו יותר, כי לפני כן היא עבדה מהבוקר עד הערב".
זה עול כלכלי קצת כבד על ילדה בת 14, לא?
"אז זה לא היה מורגש, כי הייתי באופוריה מזה שיש כסף. היום אני יותר מחושבת ומסתכלת יותר לטווח הרחוק. היום אני מתנהלת כלכלית הרבה יותר נכון. הייתי גם צריכה להתמודד עם הכול לבד, כי אימא שלי בקושי מדברת עברית ואבא שלי בכלל לא בתמונה. אין לי קשר איתו. הוא חי בארץ ויש לו עכשיו קשר עם האחים שלי. אני בחרתי לא להיות איתו בקשר, כי אני זוכרת תקופות פחות טובות שלו ושל אימא שלי. הוא אף פעם לא גידל אותי. אני בכלל לא זוכרת דמות אבהית, אז הוא לא חסר לי. עם הכול הייתי צריכה להתמודד לבד. ללכת לבד לבנקים ולעשות דברים של מבוגרים".
הצלחה בינלאומית בקנה מידה כזה מסדרת אותך כלכלית?
"חד-משמעית, בלי עין הרע".
9 צפייה בגלריה
"אני חושבת שכל העולם הזה מאוד מבגר. נהייתי עצמאית מהר מאוד ומגיל מאוד צעיר"
(צילום: טל שחר)
וגם עשית צבא, בלי לחשוב פעמיים.
"מבחינתי, זה היה ברור מאליו שאני עושה צבא. זו הייתה חוויה שחיכיתי לה. אם לא הייתי דוגמנית, הייתי עושה אפילו משהו משמעותי יותר בצבא. יכולתי לראות את עצמי עושה חמשושים. לא הייתה לי בעיה. הייתי מש"קית חינוך, שזה גם לא רע. בצבא לא הכירו אותי ופחדתי שהקריירה שלי תיעצר. למזלי, המפקדת שלי זיהתה אותי ודאגה שאקבל סטטוס של אמן פעיל. אבל אחרי השנה הראשונה בצבא, התחילה הקורונה ועשתה קאט לחיים, כי לחיילים ההגבלות של הקורונה היו יותר חמורות. לא עבדתי, לא טסתי בכלל, אבל עשיתי קמפיינים בארץ. הייתי פרזנטורית של גוטקס ועשיתי את המקסימום. כמו כולם, גם ההכנסות שלי נפגעו מהקורונה. משהו כמו 90 אחוז".
דיברו הרבה גם על תקופת המרד שלך בדוגמנות.
"יש בעולם הזה הרבה דרישות, שלפעמים היה לי קשה להשלים איתן. אם יש לך קילו עודף או סנטימטר נוסף בבטן. אז לפעמים זה לא התאים לי ולא שיתפתי עם זה פעולה".
מה קורה עם הקריירה שלך עכשיו?
"החזרה אחרי הקורונה הייתה קשה, כי הרבה חברות בחו"ל הפסידו המון כסף ופחות השתלם להן להטיס דוגמניות זרות. היינו צריכים לדחוף בכוח של 200 אחוז, לא 100 אחוז, ולנג'ס לכל הסוכנויות. בגלל זה גם החלטתי לעבור לגור בניו יורק, כי הרבה יותר פשוט להיות שם ושיקראו לי באופן ספונטני. באוגוסט של השנה שעברה עברתי לניו יורק וגרתי שם במשך ארבעה חודשים. חזרתי לארץ כי בדיוק עברתי פרידה מזוגיות שנמשכה ארבע שנים, והייתי צריכה רגע להיות במקום מוכר כדי לעכל את הסיטואציה. אז חזרתי לארץ, עבדתי קצת ובעיקר צברתי כוחות והטענתי מצברים מחדש. ביליתי הרבה עם חברים והיה לי המון זמן עם המשפחה. עכשיו חזרתי לניו יורק ואני ממשיכה מהמקום שעצרתי. יש לי שם סוכנות שמקדמת אותי באודישנים".
9 צפייה בגלריה
"יש בתחום הזה הרבה דרישות, שלפעמים היה לי קשה להשלים איתן. אם יש לך קילו עודף או סנטימטר נוסף בבטן"
(צילום: טל שחר)
מה הדבר הכי קשה בעבודה הזו?
"היה לי קשה לטוס לבד, כי בגיל 18 התחלתי לטוס בלי רותם. המון פעמים חסרים לי הפרטיות והמרחב האינטימי שלי. למשל, בזוגיות שהייתה לי וכל העולם דיבר על זה. תנוחו קצת. מצד שני, אני מקבלת כל כך הרבה אהבה מאנשים וזה לא מובן מאליו. זה מעלה לי את הביטחון העצמי. להרגיש אהובה שווה את כל המינוסים".
מה היו רגעי השיא שלך עד כה, לטוב ולרע?
"היו כל כך הרבה רגעים טובים, שקשה לי לבחור רק אחד. אולי הרגע הכי מרגש היה כשצעדתי בתצוגה של שאנל עם המעצב האייקוני קרל לגרפלד לפני שהוא הלך לעולמו. זה היה לסמן וי על חלום. גם בכל פעם שפטריק דמרשלייה צילם אותי לקמפיין של דיור. הוא היה האדם הכי מקסים שיש. באחד מימי הצילום איתו, היה לי יום הולדת. פטריק נכנס עם עוגה על הידיים, הביאו לי מתנות וחגגו לי. זה היה מאוד מרגש, כי לא ציפיתי לזה בכלל. הרגע הכי פחות טוב זה בכל פעם כשאומרים לך 'לא'. היו הרבה עבודות שרציתי לקבל והגעתי לשלבים סופיים, ובסוף זה נפל. חוסר הוודאות – הכי קשה איתה. אלה חיים תזזיתיים. את אף פעם לא יכולה לדעת כלום על כלום וצריך לשלם שכר דירה, ואני בכלל לא יודעת אם תהיה לי עבודה. זה מתסכל, אבל שווה את כל החסרונות. לא הייתי מחליפה את העבודה".
מה הייתה החוויה שעיצבה אותך?
"אני חושבת שכל העולם הזה מאוד מבגר. נהייתי עצמאית מהר מאוד ומגיל מאוד צעיר. אני לא חושבת שיש עוד בנות בגילי שיכולות לנהל בית, וזה משהו שאני כן יכולה לעשות עכשיו. אני עצמאית ומקבלת פרופורציות לחיים. את רואה מה באמת חשוב ומה לא".
את שלמה עם המראה שלך?
"אני מאוד שלמה עם המראה שלי. היום, כן. בעבר לא הרגשתי בנוח עם הגובה שלי וחשבתי שהאוזניים שלי גדולות. היום אני מבינה שזה מה שמייחד אותי. אני לא סופרת אף אחד ולא מעניין אותי מה אחרים יגידו".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?
"אני לא נגד. אני חושבת שאם רוצים לשפר משהו, אז פשוט לדעת לעשות את זה במינון הנכון ובפרופורציה, כדי שזה לא ייראה מוגזם. אם זה מעלה את הביטחון העצמי, אז חד-משמעית כן. פשוט לא להרחיק לכת".
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"פעם אחת הדביקו לי תוספות שיער והיו צריכים לגזור לי פוני מתוספת השיער, ובטעות הורידו גם מהשיער שלי. אז כשהורידו את התוספת ראו שחסרה לי חתיכת שיער. במשך כמה חודשים הייתי עם חור בשיער, וזה היה מקדימה".
יש לך טיפ טיפוח מנצח?
"למרוח קרם הגנה ולשתות הרבה מים. לפעמים העור יבש וזה גורם לסדקים ולקמטים".
9 צפייה בגלריה
"תמיד הייתי הכי גבוהה והבנים היו צוציקים. בפעם האחרונה שנמדדתי, הייתי 1.80 מ'. אולי עכשיו אני כבר 1.83 מ'"
(צילום: טל שחר)
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"אני לא באמת עושה הרבה. אין לי זמן לזה. אני לא אוהבת לעמוד שעות מול המראה ולהימרח בקרמים. אני כן דואגת להסיר את האיפור באופן יסודי אחרי ימי צילום וגם בימים רגילים. ביום-יום אני כמעט לא מתאפרת. רק מורחת קרם לחות, קרם הגנה וקרם שפתיים. אם אני צריכה להגיע לאירוע, אני שמה קצת קונסילר ומסקרה, וסוגרת את הסיפור. אני אוהבת את המראה הטבעי והלא מתאמץ. הקונסילר שאני אוהבת הוא של נארס. אני חושבת שהוא הכי טוב. אני גם אוהבת את ג'ל הגבות של בנפיט ואת מעגל הריסים והמסקרה של מאק. אני משתמשת במי הפנים של מימי לוזון, שהיא גם הקוסמטיקאית שלי. אני הולכת אליה פעם בחודש לטיפול ניקוי בסיסי וקצת אנטי-אייג'ינג. לא מעבר לזה. זה מאוד עדין. קרם הפנים שלי הוא של אמבריוליס. אין מישהי בתעשייה שלא מכירה אותו. למדתי להשתמש בו ממאפרות. מרחו עליי כל כך הרבה קרמים, אז אני יודעת שהוא הכי טוב לעור הפנים שלי. על השפתיים אני מורחת לפעמים את הטינט של בנפיט ומכורה למסכת השפתיים של לאנג'".
מה לגבי הגוף?
"הבושם שאני אוהבת הוא של זאדיג אנד וולטר. קרם הגוף שבו אני משתמשת הוא של דאב".
איך את מטפלת בשיער?
"אני לא עושה שום דבר מיוחד איתו. השיער שלי נשאר בדיוק במצב שאני קמה איתו בבוקר. אף אחד לא מטפל לי בשיער. אני לא עושה פנים, כי השיער שלי מתייבש מהר מאוד. הוא דק והצבע הוא טבעי שלי. אני לא משתמשת בכלל במכשירים חמים לעיצוב השיער. את הקצוות גוזרים לי בימי צילום. בבית אני חופפת עם הד אנד שולדרס".
ספרי על שגרת התזונה והכושר שלך.
"אני מנסה להתאמן ארבע-חמש פעמים בשבוע. יש לי מאמן כושר אישי שלוש פעמים בשבוע, פילאטיס פעם בשבוע וטניס פעם בשבוע. עם הטניס התחלתי רק בחצי השנה האחרונה ואני מחשיבה את זה כבילוי. אני מאוד אוהבת לשחק וזה גם שורף קלוריות. גם בניו יורק יש לי שגרה. שם אני הולכת המון-המון-המון ברגל ורצה בסנטרל פארק, וכמובן גם הולכת למכון כושר. זה היתרון של החיים בניו יורק, שאת הולכת הרבה בלי להרגיש. לגבי תזונה, אני לא אוהבת ירקות ולא אוכלת שום ירק. אני מאוד בעייתית. אני מקווה שזה ייפתר לי בקרוב. אני מנסה לאכול כמה שפחות מתוקים. חוץ מזה, אני אוכלת רגיל כמו כולם".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה עוד יותר?
"להיות קשובה לעצמה, להביע עמדה, להיות יותר שותפה לדרך ולתהליך. לא לפחד מזה. להיות יותר ורבלית. הייתי נורא ביישנית ורק בשנים האחרונות נפתחתי וזה שינה לטובה את כל היחסים שלי עם אנשים".
איפור לתמונות סטילס: רינת ישראלי | עיצוב שיער: אבישי מסטי | צולם במלון לייטהאוס מקולקציית מלונות בראון (בן יהודה 1, תל אביב)
