לייזה מינלי
סליחה, במי מדובר? השחקנית והזמרת האמריקנית לייזה מינלי היא דור שני לדיוות שבורות, שלמרות זאת – או אולי דווקא בזכות כך – הפכו שתיהן לגיבורות נצחיות של הקהילה הגאה. האישה והאגדה חוגגת כעת יובל לסרט "קברט" שזיכה אותה בפרס אוסקר, במקביל ליום הולדתה ה-76.
מינלי נולדה לאצולה הוליוודית – הבמאי וינסנט מינלי והשחקנית ג'ודי גרלנד – ומשם והלאה היא חילקה את חייה, שווה בשווה, בין המסך והבמות לבין מדורי הרכילות: נישואים (ארבע פעמים) גירושים (במספר זהה), ובין לבין ותוך כדי, סמים, אלכוהול, ניתוחים פלסטיים ומכוני גמילה.
היא מעולם לא נחשבה ליפה, אבל יש בה חן וקסם שהיו יכולים להספיק לעוד חמש כמוה (לא שהיו. היא הייתה ועודנה חד פעמית) ומחזיקה בארון את כל ארבעת הפרסים הכי שווים בעולם הבידור – אוסקר, טוני, אמי וגראמי. לאורך כל הסערות של חייה, ניכר הניסיון שלה להימלט מהגורל של הדיווה המקורית, אימהּ ג'ודי גרלנד, שנפטרה ממנת יתר שהביאה לסיומם של מה שהיו חיים אומללים להפליא. בינתיים היא עומדת בניסיון - אולי תמיד על הקצה, נדמה, אבל לפחות היא חיה, וגם בועטת, מתנתחת ומסתבכת מדי פעם.
למה אייקון? מינלי היא החומר שממנו עשויות מיתולוגיות הוליוודיות. הכישרון שלה, ההצלחות, הכישלונות, הדרך הלא פשוטה שהיא עוברת בין סמים, שתייה ובעלים לא ראויים – כל אלה הופכים אותה לעוף חול מעורר השתאות. אגדה בחייה.
בראיונות סיפרה מינלי כי אימהּ נתנה לה את הדחף הפנימי ואביה נתן לה את החלומות. ייתכן, אך נראה כי יותר מהכול הם נתנו לה ילדות משוגעת, חוסר יציבות נפשית, וצלקות שמתקשות להגליד.
החיים של מינלי הם תנועת מטוטלת בין הצלחה מפוארת לטרגדיות וחורבן. התפקיד האייקוני שלה, סאלי בולס במחזמר האולטרה-מצליח "קברט", הוא המקום שבו הפרסונה הפרטית והדמות הקולנועית שלה הופכות לאחת – נערה מבולבלת וקצת אבודה, מלאה בקסם אישי ובצורך עצום להיות אהובה. הדמות של סאלי גם עיצבה את הנראות המזוהה שלה משם והלאה: שיער קצר עם פוני מחודד, קילומטרים של ריסים ואייליינר שחור, ובגדים שמשלבים משהו סקסי, משהו גברי, וטונות של גלאם.
את המראה הזה מינלי גררה עמוק לתוך שנות ה-70, עם שמלות דיסקו וסגנון דרמטי ותיאטרלי שמשדך את המרתפים הברלינאים של שנות ה-30 לברודווי הנוצצת ולמועדונים הדקדנטיים בניו יורק. רוי הלסטון, חברה הקרוב והמעצב האמריקני הכי מפורסם של הסבנטיז, לימד אותה להתלבש. בוב פוסי, הכוריאוגרף והבמאי, לימד אותה לזוז. יחד הם יצרו את המראה שאנחנו מזהים עד היום כסגנון של לייזה מינלי.
בעצם מדובר במחווה לגיבורת עידן הג'אז ואייקון מפואר כשלעצמה, לואיז ברוקס, שמינלי אימצה בגרסה מודרנית וקשוחה מעט יותר. זו גם הגרסה שהפכה את מינלי למושא החיקוי האולטימטיבי של מלכות דראג לדורותיהן. מינלי, כמו גם הסרט "קברט" עצמו, היא הייצוג הוויזואלי, החלוצי למדי, של מיניות נועזת ולא מתנצלת. סאלי בולס היא דמות ש"נקלעת לסיטואציה" – עוברת ממצב למצב בלי מחשבה יתרה, עד שהיא מגלה פתאום את המשמעות של חייה ומנסה לעקור לתוך מציאות אחרת.
שנות ה-70 היו השנים של מינלי – היא הייתה השם החם של התעשייה וכיכבה בתקשורת של אז ברמת קרדשיאן של עכשיו. עם חברות של כבוד בסטודיו 54 האגדי, רומנים מתוקשרים וקריסות נפשיות מתוקשרות לא פחות, מינלי הייתה הפנים של הבוהמה הניו יורקית, ה"וורהולית", הדקדנטית והפרועה של התקופה. חוגגת וזוהרת, אבל שבורה.
למה לא? אם להודות באמת, יש לא מעט אספקטים בעייתיים אצל לייזה מינלי, בעיקר בכל מה שקשור לנישואיה בפעם הרביעית והאחרונה (בינתיים) לדיוויד גסט – אספן עם פֶטיש לשירלי טמפל, מתנתח סדרתי וחבר, טוב מדי, של מייקל ג'קסון. הייתה להם חתונה ראוותנית ויקרה בטירוף, חיי נישואים קצרים ועתירי האשמות הדדיות (היא טענה שהוא רדף אחרי הכסף שלה, הוא האשים אותה באלימות). טרגדיה קומית או קומדיה טרגית שמתנהלת מול המצלמות – אבל לא הסרט שאתם באמת רוצים לראות.
ובכל זאת: מינלי נחשבת ל"חיית במה", וגם ל"חיית חיים" – היא קמה ונופלת, מתניידת בין הביבים לפסגות התהילה וחוזר חלילה, ואת כל המסע הזה היא עושה בסטייל, עם כל הנצנצים שגופה הדואב יכול לשאת. אם מצמצמים את העיניים, אפשר לדמיין שהיא עדיין לייזה של "קברט", עם התספורת הקצרה והעיניים המושחרות, שהופכת כל במה לשלה וכל צופה לעבד נשלט.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
