הדיונות המדבריות של דובאי ראו עד עכשיו כמעט הכל. בין הסגר השני לשלישי הן זכו להכיר את הישראלים שנהרו בהמוניהם, במטרה לבתק את בתוליות מדבר דובאי ועל הדרך להוציא לכולנו את העיניים באינסטגרם עם ההאשטג #מזרח_תיכון_חדש. מלבד מכוניות הפרארי, המועדונים ב-4,000 שקל לראש, נערות הליווי, מותגי היוקרה והסלפי עם מגדל בורג' ח'ליפה – גילו הישראלים מחדש את הכאפייה, אותו כיסוי ראש ערבי לגברים, שעבר גלגולים וראשים לאורך השנים: מהכפריים בפלשתינה והאמיר פייסל, לצווארו של דוד בן גוריון וראשו של חיים ויצמן; מבני המקום לבני העלייה השנייה וחברי ארגון השומר; מיאסר ערפאת לעומר אדם.
עומר אדם לא לבד. ידוענים רבים, ובראשם מפורסמים כמו אייל גולן, שירי מימון, אביב גפן, שלומי קוריאט, אירה דולפין, טיטי איינאו וגם ישראלים אנונימיים שבילו בדובאי, הידקו לראשם כאפייה בדוגמאות משתנות של לבן, שחור ולבן, ואדום ולבן. האם יהיו אמיצים מספיק כדי ללכת עם כאפייה גם במרכז רמת גן?
קחו, לדוגמה, את הזוג הלוהט טיילור מלכוב ולירן דנינו. היא דוגמנית, זמרת ומעצבת בתחילת הדרך לפני גיוס, הוא זמר בן 29 שהתפרסם בעונה השביעית של "כוכב נולד". את סוף 2020 הם סיכמו בתמונות רומנטיות מדובאי: הוא בכאפייה שחורה, היא באדומה, שניהם מחייכים אל האופק ואל מאות אלפי העוקבים שלהם כאילו הם פיטר אוטול ועומר שריף מ"לורנס איש ערב".
עומר אדם, אביב גפן והבז, כמו גם אייל גולן, לקחו זאת צעד אחד קדימה, מצולמים כשייח'ים בגלימות לבנות וכאפיות לבנות מקושטות עאקל, אותה רצועה שחורה הכרוכה סביב הראש. והיתה גם כוכבת הכושר אירה דולפין בחולצת בטן וכאפייה על טרקטורון שחור, עומר נודלמן בסדרת תמונות וכאפיות על רקע המדבר, טיטי איינאו בכאפייה בגוון חרדל, והשחקן שלומי קוריאט לבוש כפתן לבן וכאפייה בשחור ולבן, עם פוזות שנראות כמו דאחקה על דוגמנים שלוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות בהפקת אופנה. הגדילה לעשות הדוגמנית ניבר מדר, שהצטלמה על רקע מסגד שייח' זאיד באבו דאבי לבושה עבאיה שחורה – שמלה ארוכה הכוללת כיסוי ראש ונלבשת על ידי נשים מוסלמיות, שבלטה על רקע הניגודיות של המסגד הלבן.
בעידן של ציטוטים עיצוביים ותרבותיים, האם ניתן כיום לטעון על הכאפייה בעלות? האם מדובר בניכוס פולקלוריסטי או באביזר לבוש שכבר נעקר מהסמליות שלו? והאם כשעדן בן זקן ועומר אדם, שני מוזיקאים ישראלים פופולריים, "מתחפשים" לערבים בקליפ לשיר "קוקוריקו" – הוא בכאפייה כשייח', היא ברעלה שחורה – הם מסמנים גבולות של מזרח תיכון חדש או עושים שימוש ציני בכאפייה?
הבחירה לאמץ סממני זהות ערביים כפרפורמנס ויזואלי, מחזקת את ההפרד ומשול שעולים מתוך הסכמי הנורמליזציה שחתמה ישראל עם איחוד האמירויות הערביות וקטאר. יש ערבים ויש "ערבים". הכל תלוי קונטקסט לפי לוח השחמט של המזרח התיכון: יש ערבים עם כסף ושופוני מדובאי, וכמה מאות קילומטרים משם יש ערבים בישראל שחוק הלאום הפך אותם לאזרחים סוג ב'. וזה עוד לפני פתיחת השיח על הסוגיה הפלסטינית.
עם כל הכבוד לדיבורים על שלום, נראה כי את המבקרים בדובאי פחות מעניינת ההיסטוריה והזהות של הכאפייה ככיסוי ראש מקומי והפיכתה עם השנים לסמל לשחרור פלסטין – היום כאפייה היא סמל סטטוס, דימוי לאינסטגרם במקרה הטוב או לסטורי במקרה הפחות טוב, דימוי שנמחק תוך 24 שעות לטובת שיא אחר של טעם רע.
דפדוף היסטורי יגלה כי הישראלים אימצו את הכאפייה כבר בתחילת המאה ה-20 עם הגעת החלוצים ורצונם להידמות לבני המקום, הערבים מפלשתינה. כבר ב-1918 צולם חיים ויצמן, לימים נשיא המדינה הראשון, עוטה כאפייה. בהמשך היו אלה חברי ארגון השומר והפלמ"ח.
"בפלמ"ח המחלקה הכי נערצת היתה המחלקה הערבית, שהורכבה מיוצאי עדות המזרח", סיפר המשורר חיים חפר בראיון ל-ynet בשנת 2002. "מסביב למדורה הם היו שרים שירים ערביים, היו לובשים כאפיות. המדורה, מאיפה היא באה? מהתרבות המזרחית". החיבור בין מזרחיות לכאפיות שנמצא בין השורות של חפר, שניפק באותו ראיון כמה אמירות גזעניות ("מה המרוקאים הביאו לתרבות ישראל, מופלטה? אולי ההתפתחות שלהם תבוא עוד מעט") הוא טעות.
יהודים בגולה לא חבשו כאפייה, אלא כיסוי ראש. אבל האמירה שלו בישרה על הבאות: לא מעט מבני ובנות הדור השני והשלישי לעולים ממדינות ערב, אימצו סממנים ערביים כפרקטיקה של ניכוס מחודש, לאחר שהוריהם עברו תהליך דיכוי תרבותי בכור ההיתוך הישראלי.
ובכל זאת, הדימויים שעולים מדובאי מכניסים את הצופה המיומן לפלונטר, דיסוננס קוגניטיבי בין דימוי למסר. מצד אחד הם מצביעים על פתיחות וקבלה של המשפיענים, שבחבישת הכאפייה כביכול מזדהים עם התרבות הערבית, ומצד שני פריט האופנה הופך למוצר צריכה מנותק ממסר אמיתי ואף מהמרחב הישראלי שבו הכאפייה עדיין שנויה במחלוקת.
אז מה בעצם קורה כאן? האם מדובר בסך הכל במגמה חולפת, שבדומה לסמלים רבים שעברו תחת הפילטר של עולם האופנה, נוקו מאידיאולוגיה ונשארו חסרי משמעות ואמירה? כפי שהציגו זאת היטב כותבי "ארץ נהדרת" במערכון הטורטלים בדובאי: לאחר שחי וספיר טורטל התאכזבו מכך שהעושר שלהם לא מספיק מיוחד ומנקר עיניים, ושני רעיונות מופרכים של חי – "תמ"א 38" ו"דאבל סייז כותל" – לא הרשימו את המקומיים, "בסופו של דבר", אמרו הטורטלים, "ערבים זה ערבים".
