גאיידה אבו עוואד (25), זמרת ושחקנית
גאיידה, איך הכול התחיל?
"אני באה ממשפחה מאוד מוזיקלית. שני הדודים שלי הם זמרים מוכרים בכפר שלי, בוקעאתא. מגיל 12, התחלתי לשיר ביחד איתם בכל מיני אירועים משפחתיים ובהופעות באמצע הכפר, בפסטיגלים שעשו אצלנו. התלהבתי מזה ממש, ומשם זה התחיל. אהבתי גם לחקות זמרות כמו פיירוז, שהיא זמרת לבנונית מאוד מוכרת. הייתי חקיינית, פעם. כשסיימתי את התיכון, התחלתי ללמוד עבודה סוציאלית במכללה בצפת. למדתי חצי תואר ואז עזבתי. למדתי בלי לאהוב את זה, כי אני לא בחורה של דף ועט. גם היה לי מאוד קשה עם העברית, כי עד גיל 19 בקושי דיברתי עברית. ברור שלימדו אותנו עברית בבית הספר, אבל במבחנים בעברית תמיד הייתי מעתיקה. זה כמו שהיהודים בארץ לא יודעים ערבית, למרות שמלמדים את השפה בבתי הספר. עכשיו, הלוואי שהערבית שלכם תהיה כמו העברית שלי".
מה פירוש השם גאיידה בערבית?
"המשמעות היא עדינות. אני אולי נראית מבחוץ גסה ושובבה, אבל מבפנים אני עדינת נפש".
5 צפייה בגלריה
"אלוהים ברא את היופי שלי ככה. אם הוא היה רוצה אותי יותר יפה או אחרת, הוא היה עושה אותי אחרת"
(צילום: טל שחר)
נחזור לצפת, למה עזבת?
"כי מישהו התקשר אליי וסיפר לי ששמעו אותי שרה בכפר, ושמאוד כדאי להכניס אותי ל'כוכב נולד'. אז הלכתי לאודישנים בלי שאף אחד יידע, כי פחדתי מאוד מהתגובה של ההורים שלי ושל החברה בכפר. באודישנים פגשתי כמה בחורים דרוזים שהכרתי, שגם הגיעו להיבחן. הייתי רק בשני אודישנים ולמרות שמאוד התלהבו ממני, פרשתי ולא ראו אותי בטלוויזיה. פחדתי מהתגובה של המשפחה ושל האנשים בכפר. חזרתי ללימודים בצפת. כעבור כמה חודשים, אחד מהדרוזים שהיה איתי ב'כוכב נולד' אמר לי: 'כפרה עלייך, למה את מפספסת את המומנטום שלך? בואי ל'אייל גולן קורא לך''. אמרתי, יאללה.
"נכנסתי לתוכנית בלי לדעת כלום. לא שפה ולא מה זו תוכנית טלוויזיה. לא הבנתי שזו תחרות, לא הבנתי כלום. עוד לפני הגמר, כבר שיתפתי את המשפחה שלי. אחי הקטן היה איתי מהאודישן הראשון כדי שההורים לא יכעסו שהייתי לבד, וכדי לשמור על הצניעות ולא להשתולל. בבית אנחנו ארבע בנות, כשאני הבת הרביעית, ויש לי שני אחים יותר קטנים. לגמר כבר הגיעה כל המשפחה שלי. כולם מאוד שמחו. נכון, זה לא היה ממש מקובל. אבל הכרחתי אותם לקבל את זה. בסוף הגעתי למקום השני".
ומה קרה אז?
"חתמתי עם מנהל אישי ערבי לשלוש שנים, אבל הוא לא ידע איך לשווק אותי. זה היה מאוד קשה. הופעתי בכל מיני מועדונים, במקומות ממש הזויים. יצאתי עם כוח מאוד גדול מהתחרות, והוא לא ידע מה לעשות איתי. פרשתי מהחוזה. שילמתי לו בחזרה את כל הכסף שהוא השקיע בי. אפילו על המסטיקים שהוא קנה לי. כל התעשייה הזו הזויה. כשהייתי לבד, התחיל כל הקושי והמרוץ. נכנסתי לתקופה לא טובה, כי לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הייתי סוגרת לעצמי לבד את ההופעות, ובבוקר עובדת בפרטנר בשירות ובמכירות. עבדתי שם שמונה חודשים. הייתי מסיימת לעבוד בשש בערב והולכת להופיע בלילה, חוזרת בשתיים בלילה ומתחלקת בטיפים עם האנשים שסגרו לי את ההופעות, כי בחפלות הרבה מהכסף מבוסס על טיפים".
היה קשה לג'נגל בין עבודות?
"כן, אבל אחרי שעזבתי את פרטנר, התחלתי לעבוד במשרד ליזמות נדל"ן ושם עשיתי כסף. הייתה לי משכורת נוחה ועבודה לא מסובכת. בפרטנר זה היה קשוח. זה לספוג את כל העצבים של הלקוחות שמתקשרים. ביזמות זה ממש נחמד. עד עכשיו אני משלבת בין התיווך בבוקר להופעות בערב. זו עבודה מאוד נוחה. אני מקבלת את שני האחוזים שלי מכל מכירה וזה כיף. זה סבבה לי לשווק דירות בפרויקטים לבנייה. זה נותן לי ביטחון כלכלי. בקורונה גם הלכתי ללמוד תפירה ועיצוב אופנה, כי אני אוהבת לעצב שמלות וחולמת לפתוח יום אחד חנות מיוחדת משלי".
5 צפייה בגלריה
"הבנתי שאני חייבת להשתלב עד הסוף. לא נעים לי להיכנס לנתב"ג ושיסתכלו עליי כאילו נפלתי מהשמיים"
(צילום: טל שחר)
מתי הייתה נקודת המפנה?
"כשהכרתי מישהי נחמדה, שהייתה חברה של בעל המועדון שהופעתי בו. מאז שהכרתי אותה, היא עשתה לי סדר. עד שחתמתי עם NMC. אבל אז התחילה הקורונה, שהייתה מאוד קשה מבחינת הופעות. התחלתי להוציא שירים והתחילו לשווק אותי בתעשייה. ביום העצמאות לפני שנה השתתפתי בטקס המשואות. שרתי על הבמה מחרוזת שירים עם נרקיס ועברי לידר. את השיר 'המזרח התיכון' של עברי לידר אני שרה בערבית וזה ממש הצליח. אני גם מופיעה עם עברי מדי פעם וזה מאוד מגניב. הייתה לי לא מזמן הופעה איתו ועם הדג נחש בפסטיבל שירי היונה באילת. בסך הכול, קיבלתי חשיפה ממש טובה. אני הזמרת הדרוזית הראשונה שמוכרת בישראל. הייתי גם בתוכנית 'אקס פקטור'. עכשיו אנשים מזהים ומעריצים אותי. השקתי גם סינגל חדש בעברית: 'מתי את נושמת'. אני חולמת להגיע למקום גבוה".
ונכנסת גם לתחום המשחק.
"אני משתתפת בעונה החדשה של 'פאודה'. זו הייתה חוויה מגניבה להיכנס למשחק. גיליתי עוד צד בעצמי שלא הכרתי קודם. מותר לי רק לגלות שאני מגלמת אישה של חייל פלסטיני".
הוצאת גם תעודת זהות ישראלית.
"באיזשהו שלב במרוץ, הבנתי שאני חייבת להשתלב עד הסוף. לא נעים לי להיכנס לנתב"ג ושיסתכלו עליי כאילו נפלתי מהשמיים. התחושה הזו היא בכל מקום והייתי ממש נעלבת. ברמת הגולן תעודת הזהות שלנו היא כחולה, אבל כתוב שאתה לא שייך לשום מקום. לא לישראל ולא לסוריה. הייתי בן אדם שאין לו זהות. זה היה עצוב. אז החלטתי לעשות את הצעד ולהוציא אזרחות ישראלית. זה היה קצת קשה בגלל המקום שבאתי ממנו, כי לאף אחד אצלנו אין תעודת זהות ישראלית. יש לנו משפחות בסוריה. ההורים קיבלו את זה קשה. אבל עכשיו המון אנשים בכפר שלי כבר רוצים גם אזרחות ישראלית. אני הוצאתי את התעודה לפני שנתיים, עכשיו כולם רוצים.
"אני מגדירה את עצמי כדרוזית ישראלית. אף פעם לא אשכח מאיפה באתי. אבל אם נולדתי וגדלתי בישראל, למה שארגיש סורית? אני מתמודדת בשלום עם שני העולמות שאני חיה בהם. אם הייתי חיה בעולם אחד, נראה לי שהיה לי משעמם. לחוות הרבה עולמות זה כיף. את כל המנטליות והתרבויות, את הכול. גם רמת הגולן כל כך מגניבה. הכול השתנה והתפתח. יש הרבה אנשים שמחים, יפים ומוכשרים. הרופאים הכי טובים בארץ באים מרמת הגולן. הם למדו רפואה בסוריה, בתקופה שעוד היה מותר. בכלל, הדרוזים ברמת הגולן הרבה פחות שמרנים מהדרוזים הישראלים".
אמרת פעם שבמשפחה שלך הקו האדום הוא חבר יהודי.
"גם אני תמיד רציתי לשמור על עצמי. לא רציתי להכניס ראש בריא למיטה חולה, כמו שאומרים. זה הכול בלב שלם. אני תמיד אומרת לעצמי: גאיידה, אל תכבידי על עצמך עם זה. אני לא רוצה למכור את האמת שלי. אני מאמינה שאני צריכה להיות מי שאני. כנראה שזה מאלוהים שנולדתי דרוזית ושאני לא אלך עם מישהו שהוא לא מהדת שלי. עמדתי בכל כך הרבה מבחנים. תמיד הבנתי שאני לא רוצה להיות בזוגיות שלא נכונה לי. לא רוצה שיגידו עליי, זאתי מכרה את האסלי שלה והיא בן אדם בלי ערכים. אני לא יכולה להיות כזאת. זה גם מה שמושך אותי לחזור לכפר בכל פעם מחדש, כי זה מורכב מאוד. חזרתי עכשיו לגור עם ההורים בכפר. כמובן שאני מאחלת לעצמי זוגיות טובה ובריאה, להצליח להקים בית ומשפחה, ושיהיו לי ילדים חמודים, תוך כדי הקריירה שלי".
ועכשיו את מאורסת. הצלחת להפתיע את כולם.
"גם את עצמי הפתעתי, כי לפני שהכרתי אותו כבר חשבתי שאני לא רוצה זוגיות. הוא שינה לי הכול. זה קרה בדיוק כשהחלטתי לחזור לגור בכפר עם הוריי. הופעתי בפסטיבל היונה באילת, ופגשתי חברה יהודייה שמכירה הרבה דרוזים מרמת הגולן והיא נתנה לי לדבר איתו בטלפון. זה לא היה בקטע של שידוך, אלא רק כדי שאגיד לו שלום ושנראה אם אנחנו מכירים. הוא גר במג'דל שמס ומשיחת הטלפון הכול התחיל. משם זה התגלגל. הוא הזמין אותי לכפר שלו לקפה, ותוך חודשיים התארסנו. לא עשינו מסיבה, כי אצלנו כל יום הוא מסיבה. אנחנו כל היום ביחד ורצינו שיהיה שקט לכולם וגם לנו, אז התארסנו מהר יחסית ושברנו שיא. אנחנו מאוד שלמים עם זה. כשמגיע הבן אדם הנכון שלך לחיים, שום דבר לא יכול לעצור את זה. זו הייתה כמו נגיעה אלוהית".
5 צפייה בגלריה
"המשמעות של השם גאיידה היא עדינות. אני אולי נראית מבחוץ גסה ושובבה, אבל מבפנים אני עדינת נפש"
(צילום: טל שחר)
מה היו רגעי השיא שלך עד עכשיו, לטוב ולרע?
"הרגע הכי לא טוב היה לפני ארבע שנים, כשגרתי לבד והרגשתי אבודה. חיפשתי עבודות וחייתי בהישרדות. שם הייתה הנפילה, ומשם צמחה האישה החזקה שלמדה לשרוד. הרגע הכי טוב היה להשתתף בטקס המשואות, שזה באמת הניצחון שלי. הרגשתי – איזה יופי, שאני שייכת לבמה הזו וחלק מהמוזיקה שלה. אבל היו עוד מלא רגעים יפים. גם ההשתתפות שלי ב'פאודה' וגם ההופעה בדובאי, ששרתי עם 40 נגנים מול קהל מכל העולם. בכפר עכשיו כבר מקבלים אותי ומעריצים אותי על הדרך שעשיתי. מסתכלים עליי בצורה חיובית, לא כמו בהתחלה. הכול השתנה. הכפר שלנו מאוד מוצלח גם מבחינה תיירותית, בגלל החרמון".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, את בעד או נגד?
"אני לחלוטין נגד זה. אלוהים ברא את היופי שלי ככה. אם הוא היה רוצה אותי יותר יפה או אחרת, הוא היה עושה אותי אחרת. אלוהים היה יכול לברוא את כולם אותו הדבר, אבל הוא עשה אותנו שונים כדי שנוכל לעמוד בניסיון. לא סתם יש צבעים, זה כדי לאתגר אותנו. אני נגד, כי גם היופי בסוף הוא משהו מאוד חיצוני. צריך לעבוד יותר על היופי הפנימי, כי זה מה שנשאר איתנו. המראה החיצוני בסוף נופל. אין יותר כיף מלהיות בטבעי שלך, וכמובן שתהיי שלמה עם עצמך. קשה מאוד להיות בן אדם שלא מקבל את עצמו. אף פעם לא עשיתי כלום. רק את השיניים סידרתי. זה הדבר היחיד ששיניתי. עשו לי ציפויי חרסינה. אנחנו הזמרים חייבים לפתוח את הפה ושהכול יהיה מסודר. זו יותר מחויבות של המקצוע".
את שלמה עם המראה שלך?
"אני מאוד שלמה עם המראה שלי. אני מקבלת את עצמי באמונה שלמה. ברגע שבן אדם נמצא באמונה שלמה, הוא לא ירצה לשנות כלום. אולי רק לרזות טיפה ולחטב את עצמי, כי אני לא רוצה להיות יותר גדולה מבן הזוג שלי. תמיד נמשכתי לגברים קטנים, כי יש להם יותר שכל. לגדולים והמנופחים אין שכל".
עשו לך פעם פשלת יופי?
"וואו, המון פעמים. זה היה בעיקר בשיער שלי. זו אחת הסיבות שהוא נהרס. צבעו לי אותו לבלונד. נראיתי כמו שרית חדד הקטנה. הבלונד לא התאים לי וביגר אותי. גרם לי להיראות כמו אישה בת 40. זו הייתה טעות גדולה. בהתחלה חשבתי שזה יפה לי והסתובבתי עם הבלונד במשך תקופה. כשחזרתי לצבע הטבעי שלי – הרגשתי שחזרתי לעצמי. הייתה תקופה שגם עשיתי תוספות בשיער, וזה היה גרוע והרס לי את השיער. נשבעתי לא לגעת יותר בשיער וקיצרתי אותו לקארה. אין יותר כיף מלהיות טבעית. ככה אני לא חושבת יותר אם רואים לי את התוספות ולא מפחדת שפאה תיפול לי מהראש באמצע הופעה, חס וחלילה. אני רואה הרבה זמרות ששמות פאות, כי יותר קל להן או שלא נשאר להן שיער על הראש, אחרי כל החרא שאכלו בקריירה. אני פחות אוהבת פאות".
יש לך טיפ טיפוח מנצח?
"הכי חשוב זה גבות נקיות ושפם נקי. להיות נקיות ולהיות בצבע הטבעי שלנו. לטפח זה לא בהכרח לשנות, אלא ניקיון. להסיר שערות מהפנים ומהגוף. לעבוד על עצמך להיות נקייה ושלמה עם עצמך".
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"אני משתמשת במוצרי הטיפוח של Naya, מותג דרוזי שחברה טובה שלי מכפר ירכא היא הפרזנטורית שלו. יש לי את הקרם של המותג והוא מעולה. אני מורחת הרבה ממנו עם ספוגית מייק-אפ נקייה. קרם ההגנה שלי הוא גם המייק-אפ שלי – זה קרם ה-BB של גרנייה. אני אוהבת לערבב שני גוונים, כדי לקבל את הגוון המדויק שלי. זה המייק-אפ היחיד שאני משתמשת בו – גם ליום-יום, גם להופעות וגם לצילומים. לשפתיים יש לי ליפגלוס של Naya, שגם מנפח את השפתיים וגם נותן גוון מבריק יפה. אני אוהבת למרוח גם הצללות וסומק, ולמרוח את הצבע החום הכהה גם על העיניים כצללית. את המסקרה אני כל הזמן מחליפה, יש לי המון. יש לי תוספות ריסים. זה הכי חשוב לי. כשיש ריסים, לא צריך בכלל להתאפר. אני עושה הלחמות ריסים אצל חברה יהודייה בצפת, שגם עושה לי הרמת ריסים והרמת גבות. שמים שם כל מיני חומרים, והגבות והריסים נשארים לך למעלה. אני מאוד אוהבת לעשות לעצמי טיפולי פנים בבית עם מסכות, כי חשוב לי שהפנים יהיו נקיות. יש לי סבון פנים של הקוסמטיקאי אמיר בוהדנה. יש לו מוצרים מעולים מחומרים טבעיים וקרם שפתיים מנפח ממש מעולה. להופעות אני מאפרת את עצמי לבד. לפעמים אני מופיעה גם בלי איפור בכלל. יש לי ריסים, גבות ושיער, אז האיפור הוא לא חובה מבחינתי. לרוב אני מתאפרת בכלל באוטו, בין הרמזורים. 70 אחוז מהזמן שלי אני נמצאת באוטו בדרכים, אז למדתי להתאפר בחמש דקות. יש לי באוטו הכול, כי אני תמיד מתארגנת שם".
איך את מטפלת בגוף?
"עור הגוף חשוב לי מאוד. אני אוהבת למרוח עליו שמן תינוקות. אני חולה על זה. יש לי בעיה, כי יש לי עור ברווז. זה נובע מהטמפרטורה הנמוכה של המקום שבו גדלתי ברמת הגולן. אז הקפדתי תמיד למרוח מוצרים גם על הגוף, כדי שייראה בריא ויפה. יש לי גם קופסאות עם קרמים של שאנל לגוף. זה אחד הריחות הכי טובים ששמתי אי פעם, צ'אנס של שאנל. הבושם שלי הוא דלינה של מרלי, הרויאל אסנס".
מי מטפל לך בשיער?
"אני אוהבת לפרגן לכולם. יש לי כמה ספרים שבאים אליי הביתה. אני גם עושה החלקות ושוקלת עכשיו לעשות גוונים. בא לי שינוי קטן. לחפיפה, אני משתמשת במוצרים של פנטן. אני אוהבת את השמפו והמרכך שלהם. יש להם גם ריח נפלא. אני מקפידה למרוח על הקצוות שמן ארגן, כי יש לזה ריח נהדר וזה גם טוב לפני הפן".
ספרי על שגרת התזונה והכושר שלך.
"האמת, בשנה האחרונה תכננתי להתחיל באימונים ועם הרבלייף, כי חברה ממש טובה שלי התחילה לעבוד כמאמנת כושר. זה נושא שפחות חשוב לי, כי אני לא רוצה להיות רזה מדי. אני אוהבת גוף בריא. כמובן שבמקצוע שלי אני חייבת להיראות טוב. אני מחויבת לשמור על היופי ועל גוף יפה. האמת, אין לי שום סדר בתזונה. אני בשלנית ואוהבת לאכול הכול. בתקופה האחרונה, התחלתי קצת להיגמל מהלחם ומהבצקים. אני משתדלת לאכול פחות. באתי מבית שבו אימא שלי אופה כל היום פיתות דרוזיות על האח, אז אני לא יכולה לוותר לגמרי. כשאני בבית של ההורים בבוקעאתא, אני לא מוותרת על הפיתה הדרוזית עם הלאבנה, הפטרוזיליה והנענע. זה מאכל – אימא'לה ואבא'לה. בחצי השנה האחרונה אני גם אוכלת פחות בשר בקר. מעדיפה עוף. אני אוהבת לאפות עוגות ומבשלת הרבה אוכל דרוזי, אבל גם מרוקאי, סיני ותימני, הכול. כמו שאני מגוונת בסגנונות המוזיקה שלי, ככה גם באוכל".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה עוד יותר?
"לא לשנות בעצמי כלום. הייתי אומרת לעצמי: תמשיכי להיות באמת שלך כל החיים. להיות נאמנה לעצמך, קודם כל ולפני הכול".
