בין ההר לים, מפסגות הכרמל ועד הנמל – לאה פרץ מגלה מחדש את חיפה והיא באה לשנות אותה. לפני כ-50 שנה, כסטודנטית צעירה לתולדות האמנות, היא השלימה תואר ראשון באוניברסיטת חיפה, העיר אליה היגרה יחד עם בעלה הראשון שנרשם ללימודים בטכניון. בשנה האחרונה היא סגרה מעגל ושבה לאוניברסיטה כראש בית הספר לעיצוב, בעקבות המיזוג שהושלם בין המרכז האקדמי ויצו חיפה לאוניברסיטה החיפאית. כעת זה בית הספר האוניברסיטאי לעיצוב היחיד בישראל, ובין היחידים בעולם, הפועל לצד מוסדות אקדמיים נוספים לעיצוב בישראל, ובראשם בצלאל ושנקר.
זהו אינו רק מיתוג מחדש של ויצו, אלא מהפכה שצפויה לשנות את מפת לימודי העיצוב בישראל. לראשונה ניתן יהיה לקבל תואר אקדמי אוניברסיטאי בעיצוב, והסטודנטים יוכלו להעשיר את עצמם בקורסים משש פקולטות נוספות, שבתוכן עשרות חוגים, כמו גם להשלים תארים מתקדמים בעיצוב. עם זאת, תואר שני בעיצוב מוענק היום בבצלאל, בשנקר ובמכון הטכנולוגי חולון (HIT), ודוקטורט בעיצוב ניתן להשלים בטכניון. ועדיין, היתרונות בהרשמה לאוניברסיטה היא המולטי-דיסציפלינריות שמאפשר המוסד.
מי שנבחרה להוביל את המהלך היא פרופ' לאה פרץ (74), שניהלה ביד רמה את המחלקה לאופנה בשנקר בשנים 2019-1994 (עם הפסקה של כמה שנים באמצע לטובת מעבר לקולומביה יחד עם בעלה השני, הדיפלומט ושגריר ישראל לשעבר יאיר רקנאטי) והביאה לה הכרה בינלאומית. בשנת 2016, לדוגמה, דורגה המחלקה במקום התשיעי בעולם על פי אתר האופנה האמריקני פאשניסטה, ובמקום העשירי בדירוג של אתר האופנה היוקרתי Business of Fashion (BOF). לצד זה, בוגרים רבים של המחלקה זכו בפרסים יוקרתיים והתברגו בחברות ובתי אופנה מקומיים ובינלאומיים.
6 צפייה בגלריה
מתוך תצוגת הגמר האחרונה של שנקר בניהול פרץ. פרויקט הגמר "נשבר הזין" של דוד וקסלר, 2019
(צילום: רפי דלויה)
עכשיו היא רוצה לשנות את השיטה. אולי, כפי שהיא מעידה על עצמה, הדבר טמון בהיסטוריה האקדמית שלה. בניגוד לקולגות סביבה, פרץ הגיעה כמרצה מתחום האמנות, מה שאפשר לה להתבונן מהצד על הנעשה בעולם האופנה. "תעשיית האופנה נמצאת במשבר מתמשך שהחל ב-2019, השנה האחרונה שלי בתפקיד בשנקר. הרגשתי שכיוון הרוח השתנה. הקורונה עזרה לזה, אבל היא לא הייתה הגורם היחיד שהוביל לכך", היא אומרת בריאיון מיוחד ל-ynet, ערב כניסתה לתפקידה החדש.
"אף פעם לא הבנתי את תחזיות האופנה ואיך עולם שלם נוהה אחר חוזי מגמות אופנה כמו לי אדלקורט", היא ממשיכה. "זאת תעשייה שלמה שיצרה לעצמה קביים. כך, במקום שמעצב או חברה יהיו אינדיבידואלים – כולם נוהרים כעדר לתערוכות כמו פרמייר ויזיון (תערוכת בדים וחומרים ידועה בפריז, א"י) כדי ללמוד את המגמות של הצבעים והבדים. ואם בפלטה השנתית אין צבע חום? אז באותה עונה לא יהיה חום. נבצר מבינתי להבין את זה", היא צוחקת. "חשבתי שאחרי הקורונה, עולם האופנה ייקח מסלול יותר צנוע ואישי, אבל התבדיתי לחלוטין".
6 צפייה בגלריה
"אמרה כי מגזיני האופנה לא יפרסמו תמונות של דוגמניות לא רזות". דונה קארן
(צילום: gettyimages)
תראי מה קורה בנושא הגיוון. עשור שלם דיברו על הכלה, קבלה ודוגמניות במידות גדולות, והנה, על המסלולים חזרו להופיע דוגמניות רזות ולבנות. אופנה אינה תחום מכיל, הנחשקות שלה נולדת מתוך הדרה של קבוצות מסוימות.
"אני אחזק אותך. בשנת 2007 ביקרה דונה קארן בשנקר, ובמסיבת העיתונאים היא נשאלה למה היא מצלמת דוגמניות רזות בקמפיינים שלה. לאורך השנים ה'טיקט' שלה היה שהיא מעצבת לנשים – והיא גם אישה לא קטנה פיזית – והיא ענתה כי מגזיני האופנה לא יפרסמו תמונות של דוגמניות לא רזות. אז בחמש השנים מאז שעזבתי את ניהול המחלקה אני מעוניינת ליצור שינוי, לשנות את השיטה. הרי תחזיות אופנה לא ניתנו במעמד הר סיני, נכון? למה אי אפשר לשנות? היום אני לא רוצה להתחרות בשנקר ובצלאל – אני רוצה ליצור סדר יום אחר עם דור חדש של מעצבים משכילים עם אג'נדה אישית ויצירתית שיתנגדו לשיטה".
אבל את השיטה. את אולי הדמות הכי ממסדית באופנה, גם אם באופי שלך את אדם פורץ דרך.
"אני לא רואה בעצמי אדם ממסדי. לעשות את אותו הדבר כמו שעשיתי בשנקר לא מעניין אותי. במשך שנים ארוכות חרשתי את עולם האופנה לעומקו והבאתי את המחלקה להישגים. אני חושבת שללמד עיצוב אופנה כפי שלימדנו צריך להשתנות. מעצב אופנה צריך להיות אדם עם השכלה רחבה, אדם שמכוון לעשות שינויים ולא לקבל את השיטה".
"במשך שנים בשנקר ניסיתי לשנות את הפורמט של תצוגת הגמר"
פרץ נולדה וגדלה בזיכרון יעקב, המושבה שאבי סבה, מרדכי קרניאל, היה ממייסדיה. "הם היו הקבוצה הראשונה שהגיעה ארצה בעלייה הראשונה מרוסיה ומסרביה", היא מספרת. "לאחר שהגיעו לראש פינה, הקבוצה התפלגה: אחת נותרה שם, הקבוצה השנייה הגיעה למושבה הגרמנית בחיפה. הם קנו את האדמות של זמרין, לימים זיכרון יעקב, ועלו על אדמת הטרשים. הם הגיעו לסף רעב עד שהברון רוטשילד שלח מומחים שגילו כי האדמה מתאימה לגידולי גפן. גדלתי במשפחה ציונית אוהבת הארץ, משפחה של כורמים. אבי היה לתקופה מנהל היינות של כרמל מזרחי".
הבית עודד אסתטיקה. "כשהייתי ילדה קטנה, ציירתי ואבי אמר שאני צריכה ללמוד ציור. נרשמתי ל'בית דניאל' – בית הארחה על גבעות זיכרון עם חורשת עצים, שאחת הדיירות בו הייתה ציירת", היא נזכרת. "במשך חמש שנים, בכל יום שלישי אחר הצהריים, למדתי ציור בצבעי מים כמו ציירות מהמאה ה-19 שמציירות טבע אנגלי. בגיל 16 הגעתי למסקנה שאין לי מה לחדש לעולם בתחום האמנות והפסקתי לצייר. אחר כך בצבא, הבנתי שארצה ללמוד תולדות האמנות. סיימתי בחיפה את התואר הראשון ומאוחר יותר השלמתי תואר שני בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית בירושלים, העיר שבה התגוררתי במשך 22 שנה".
6 צפייה בגלריה
"אני לא רואה בעצמי אדם ממסדי. לעשות את אותו הדבר כמו שעשיתי בשנקר לא מעניין אותי". פרץ
(צילום: רון קדמי)
קודם להפיכתה לאחת הדמויות המשפיעות בעולם האופנה הישראלי, פרץ הייתה מרצה לתולדות האמנות בבצלאל. סטודנטים שלמדו אצלה מתארים מרצה כריזמטית ונערצת שתיבלה את הרצאותיה בסיפורים אישיים לצד ויזואליה עשירה. "כשנכנסתי לתפקיד בשנקר, לא הכרתי את עולם האופנה", היא מספרת. האם הרגישה זלזול מהקולגות שראו באופנה תחום קל דעת? "אני לא יודעת מה אמרו מאחורי הגב, אבל באתי עם רצון ללמוד וסקרנות גדולה. אנשים רבים בתעשייה עזרו לי. בתקופה שהתמניתי, מרקס אנד ספנסר הייתה בשיאה והכרתי את ההנהלה שהתגייסה לעזור לי, עם אירוח סטודנטים לסטאז'ים בלונדון. לאט-לאט התגבש צוות מרצים שהלך איתי".
תקופתה בשנקר, בשנים 2019-1994, הביאה לרנסנס באופנה הישראלית. היא הכפילה ואף שילשה את כמות הנרשמים מדי שנה למחלקה, יצרה שיתופי פעולה עם גופים מסחריים בארץ ובעולם, ואירחה כמה מבכירי התעשיה הבינלאומית. המפורסמים שבהם היו מעצבים כמו דונה קארן, הסטייליסט והמעצב ניקולא פורמיקטי, עורכת האופנה סוזי מנקס, ציידת הכישרונות שרה מיינו, והבוגר המפורסם של שנקר – אלבר אלבז, שגם קיבל תואר עמית כבוד מהמוסד בשנת 2005. בוגרי המחלקה זכו בפרסים נחשקים והתברגו בבתי אופנה חשובים, ביניהם ויקטור (ויוי) בלאיש, עינב צוקר, קובי הלפרין, נירן אבישר ואחרים.
אחד המהלכים שניסתה ליזום ללא הצלחה, היה להביא לכיתת אמן במחלקה את מעצב האופנה ג'ון גליאנו, לאחר התבטאויותיו האנטישמיות. מאחורי המהלך עמד מעצב האופנה המנוח אלבר אלבז, שהאמין כי יש לשקם את גליאנו בכל דרך. המהלך לא יצא לפועל, מאחר שהוועד המנהל של שנקר לא אישר את הגעתו. "הכול כבר היה מוכן להגעתו, אבל אני מניחה שהם לא ראו חשיבות בלהביא מעצב בסדר גודל שכזה לארץ בגלל אמירותיו האנטישמיות", היא אומרת כעת. המקרה אף מצוין בחטף בסרט הדוקו החדש "ג'ון גליאנו: גאות ושפל", שצפוי לעלות לאקרנים בישראל בחודש הבא.
בתוך כך, תקופתה בשנקר ידעה גם לא מעט התנגשויות עם סטודנטים ועם התקשורת, כמו בחירתה השנויה במחלוקת להדיר יותר מפעם אחת חלק מהסטודנטים מלהציג בתצוגת הגמר, שיתופי פעולה עם חברות לייצור פרווה וניהול ריכוזי מדי. מרצים שעבדו איתה אמרו ל-ynet כי פרץ ניהלה את המחלקה כ"חצר ביזנטית" – תואר מפוקפק שאותו היא מבטלת בהינף יד.
"חצר ביזנטית זה שחיתות", היא עונה בתגובה, "במוסדות אקדמיים יש מבנה ניהולי: ראש מחלקה וועדת הוראה, ששם יושב הצוות הבכיר וההחלטות קורות בה. לאורך השנים בהחלט הייתי בכל מקום במחלקה – ישבתי בכל הביקורות, בכל ראיונות הקבלה, לא היה סטודנט שלא ישבתי בוועדת הקבלה שלו. זה מאוד עזר לי להבין איזה קורסים הסטודנטים צריכים, ואולי גם להחליף את המרצים אם הם לא טובים. הכנסתי סטנדרטים גבוהים של מחקר שלא היו אז במחלקה, והוכיחו את עצמם בסופו של דבר. כבר בשלבים הראשונים, לא כיוונתי רק לשוק הישראלי – רציתי שנעמוד בשורה אחת עם מחלקות האופנה המצליחות בעולם, ועובדה שזה קרה".
מה העמדה שלך לגבי תערוכות בוגרים? הן עדיין רלוונטיות?
"זאת שאלה מצוינת. במשך שנים בשנקר ניסיתי לשנות את הפורמט של תצוגת האופנה. אני זוכרת מחזורים שכינסתי ואמרתי 'בואו נעשה משהו אחר', אבל אף סטודנט לא רצה לוותר על תצוגת האופנה במתכונתה. פעם גם מוטי רייף (המפיק את תצוגות המחלקה, א"י) בא וניסה לשכנע אותם, אבל הם דבקו בחלום הזה. אמרתי לעצמי, למה את נלחמת בסטודנטים? השנה התצוגה תיערך בקמפוס האוניברסיטה בחיפה וכנראה שהיא תהיה בנויה אחרת. זה הכול בשלבי התהוות. אנחנו רוצים להתחבר למקום שבו אנחנו פועלים".
ועדיין, אני רוצה לחדד את השאלה. האם תפקידה של תצוגת הבוגרים הוא להציג את כולם כביטוי של רוח הזמן או את מצטייני המחזור?
"במשך שנים חשבתי שהתצוגה היא גם אמירה של המחלקה והסגל".
אז אולי צריך לקרוא לזה בשם אחר, כי תערוכת בוגרים היא של הבוגרים. אם את רוצה לעשות תערוכת "המיטב", תקראי לה בשם אחר. אי אפשר ששניים או שלושה לא מציגים. או שכולם מציגים – או שאף אחד לא.
"בוגרים רוצים להציג את העבודות שלהם ואתה לא יכול למנוע מהם. יש משהו חגיגי ומרגש לקבל תמונה של צייטגייסט, לראות את הדברים הטובים והלא טובים. זה נותן פריסה של הנושאים שמעסיקים סטודנטים. תצוגות הגמר חשובות לסטודנטים וגם לקהל הרחב. אבל אני לא מתערבת בזה. זאת החלטה של ראשי המחלקות עכשיו".
ומה היית רוצה שיקרה?
"שכולם יציגו".
אחד האתגרים הראשיים שעומדים בפניה של פרץ הוא לנער את האבק מהדימוי של ויצו חיפה, שנתפש כמוסד אנכרוניסטי. "אני חושבת שאחת הבעיות היו שהלימודים בוויצו היו בשילוב תואר בחינוך שהעמיס על הסטודנטים, מה שקצת יצר לו דימוי של סמינר למורים ולא אקדמיה לעיצוב. זו נחלת העבר", היא אומרת. "אני גם חושבת שאולי המקום נחשב פריפריאלי, אבל היום אתה עולה על הרכבת מתל אביב ומגיע תוך פחות משעה לחיפה, עיר שיש בה התעוררות גדולה עבור צעירים, כי היא גם זולה יותר. אנחנו רוצים להחיות את חיפה. ובאותה נשימה – גם את בית הספר".
אם נתמקד במחלקה לאופנה, החולשה המרכזית שלה היא גיבוש זהות ביחס למחלקות של שנקר ובצלאל.
"ד"ר רחל גץ סלומון (ראש המחלקה לאופנה מאז 2022, א"י) עשתה שינויים והכניסה סגל מרצים צעיר ומרענן כמו שחר אבנט, שחר דנציגר, אלירן נרגסי, ענת משולם ודור חן מהולילנד, ובוגר המחלקה אהרון גניש. כולם באים מעשייה, מרביתם לא לימדו קודם".
למעט אהרון גניש – הבאת את כל הכוכבים משנקר.
"הם היו סטודנטים שלי ואני מאוד מעריכה אותם. רחל מביאה גם אנשים מבצלאל שהיא מעריכה, ויחד אנחנו בונות נבחרת שמגיעה מבוגרי שנקר ובצלאל ובוגר של ויצו חיפה".
ובכל זאת, יש רק בוגר אחד מוויצו מול בוגרים רבים של מחלקות אופנה אחרות.
"עכשיו יש לנו את ההזדמנות לשנות".
"לא הייתי שולחת עכשיו סטודנטים לחו"ל"
בעשור השמיני לחייה, פרץ נכנסת אל משרדה שבמגדל אשכול באוניברסיטת חיפה עם אנרגיה שלא הייתה מביישת חיילת משוחררת. יותר משהיא רוצה לרענן את הדימוי שהיה מנת חלקו של ויצו, היא מעוניינת לעצב את מעצבי המחר – אתגר בשנים הרואות ירידה בנרשמים ללימודים אקדמיים, בטח בתחום העיצוב ("אני לא יודעת איך זה יתבטא מספרית, אבל יש עלייה בנרשמים", היא טוענת). "מהרגע שאוניברסיטת חיפה הציעו לי את התפקיד, הבנתי שזו הזדמנות נדירה לעצב בית ספר", אומרת פרץ. "השלד קיים, הסגל קיים, אבל זה שאנחנו מתחברים לגוף אוניברסיטאי מאפשר לנו כניסה לחדר פלאות".
החיבור לאוניברסיטה יאפשר לסטודנטים להעשיר את עצמם בקורסי בחירה רבים. לדוגמה, לימודי ציוויליזציות ימיות בבית הספר לארכיאולוגיה, קורסים במגדר וקולנוע איראני. בהמשך היא פועלת יחד עם גץ סלומון לבנות תואר שני מחקרי באופנה. בתחרות על כל סטודנט, אפשר לראות השבוע כי גם בשנקר ממציאים את עצמם מחדש. אילן בז'ה, שהחליף את פרץ בתפקיד ראש המחלקה לאופנה, הודיע השבוע על פתיחת מסלול התמחות בניהול עיצוב אופנה במסגרת התואר הראשון, שמציע לסטודנטים כלים ניהוליים ועסקיים. צריך לציין כי באקדמיות לעיצוב נדרשים בכל פעם מחדש לברר את עניין האקדמיזציה של עולם העיצוב, מאחר שסטודנטים רבים סולדים מקורסים עיוניים.
במקביל לתפקידה החדש, צפויה פרץ להתמודד מול חרם אקדמי שהתרחב בעקבות המלחמה, אשר צפוי להשפיע גם על סטאז'ים של סטודנטים במותגי אופנה בעולם. "לאחר ה-7 באוקטובר, אחד המסרים הראשונים שקיבלתי היה ממכר לא יהודי שלי, שעומד בראש תואר שני מאוד חשוב באופנה", היא אומרת. "מכריי נותרו איתי בקשר ואם אבקש מהם להגיע לארץ – הם יבואו. ייתכן כי ברמה האוניברסיטאית לא ירצו לשתף פעולה, אבל גם קודם החרימו אותנו בגלל ה-BDS. העולם השתנה והמעמד של ישראל השתנה, ובזמן הזה הכול שביר ופריך. לא הייתי שולחת עכשיו סטודנטים לחו"ל. צריך להמתין שנה ולראות מה יקרה".
