באחד מלילות יולי המהבילים בקיץ 2017, עלתה להקת גאנז אנד רוזס על הבמה בפארק הירקון בתל אביב לאחת מהופעות הרוק הטובות שידע המקום. הזיעה שניגרה על הבמה התחרתה רק בזו של 60 אלף האנשים בקהל, שלא ידעו את נפשם לאורך שלוש שעות של להיטים. רוב הנוכחים הקשיבו ללהקה בזמן אמת בתקופת הזוהר שלה מסוף שנות ה-80 ולאורך שנות ה-90, והתבגרו מאז עם הסולן אקסל רוז והגיטריסט סלאש (שם הבמה של סול הדסון), שנתנו את נשמתם על הבמה.
את הזיקה כלפי אלילי נעוריהם הפגינו האנשים בקהל באמצעות בגדים שמזוהים עם חברי הלהקה: בנדנה אדומה שלופפה סביב הראש או הזרוע, מכנסי ג'ינס קרועים, מכנסוני עור צמודים שבחום של תל אביב נדרש שפכטל כדי להסיר אותם, טייטסים צבעוניים, חולצות עם שרוולים גזורים והדפסי לוגו של הלהקה, חולצות משובצות שנכרכו סביב המותניים ושימשו יותר כמגבת לספיגת זיעה, ואיך לא, דגל ארצות הברית. אפילו שלומית מלכה וגלית גוטמן התאימו את המלתחה: מלכה בחולצת טי עם הדפס דגל ארה"ב ואוברול ג'ינס, גוטמן במחווה של הביוקר לנערת רוק.
בחודש הבא ינחתו חברי הלהקה להופעה נוספת בישראל – הזדמנות מצוינת להיזכר בסגנון הלבוש הנצחי שלהם, אשר השפיע על עולם האופנה מחד, אך גם השיק למגמות בולטות בשנות ה-90, כמו סגנון הגראנג' שהתפתח בתחילת אותו עשור. רוז וסלאש, מנהיגי הלהקה, נחשבים עד היום לאייקונים אופנתיים, זאת באמצעות חיבור של אלמנטים מלהקות ומוזיקאים אחרים, טרנדים אופנתיים ותת-תרבויות שרקחו לזהות אחידה ונראות בולטת.
זו כללה ציטוטים מהגלאם רוק של שנות ה-70 והניו-רומנטיק של האייטיז, תכשיטי אר-נבו, אלמנטים בסגנון אמריקנה, ומחוות לדיוויד בואי ומיק ג'אגר. האחד עם משחקי המגדר וחצאיות הקילט הסקוטיות, חולצות התחרה מסולסלות הצווארון ומקטורני הקטיפה; השני עם מכנסי הטייטס והריקוד התזזיתי על הבמה – שניהם אומצו על ידי סולן הלהקה אקסל רוז. סלאש קיבל את מעמדו האופנתי באמצעות מגבעת שחורה, שהפכה לסימן ההיכר שלו.
מי שעמד מאחורי המלתחה של גאנז אנד רוזס לאורך השנים הוא מעצב האופנה האוסטרלי ריי בראון, שקודם לכן סייע לחדד את הסגנון האופנתי של המוזיקאים אוזי אוסבורן ולהקת הגלאם-מטאל מוטלי קרו.
"כשהם באו אליי לא היה להם כסף, כי את כל המקדמה שלהם הם פוצצו על סמים", אמר בראון בריאיון למגזין Vice ב-2011, שבו סיפר על הלוואות הכספים שלקחו ממנו והתמכרותם לסמים. "כשהם החלו להיות פופולריים יותר, אקסל נעשה מוזר יותר. היה מקרה אחד שבו הייתי ממש עסוק והוא רצה שאעצב לו טלאים על וסט מג'ינס, אז שלחתי את האסיסטנטית שלי לאסוף ממנו את הווסט, והוא כל כך התעצבן שלא הגעתי לפגוש אותו אישית שהוא זרק עליה כיסא דרך חלון. היא חזרה נסערת, ולא עשיתי עבורו שום עבודה אחרי זה. פשוט אמרתי לו ללכת להזדיין".
אחת הנקודות המעניינות שהתגלתה בריאיון עם בראון היא הסגנון ההוליסטי של הלהקה, שהתלבשה בחיים האמיתיים כמו על הבמה, בניגוד למוזיקאים אחרים שמפרידים בין השניים. "גאנז לבשו כל הזמן את אותם הבגדים – אם זה ברחוב או על הבמה", אמר. "אם היית רואה אותם ברחוב, היית יודע שהם חברים בלהקה רק מהאופן שבו הם התלבשו והרכיבו את הסגנון שלהם. זו גישה שלמה לגבי לבוש. כלומר, גם אם הם לא היו על הבמה – עדיין יכולת לראות שהם חברים בלהקת רוק".
הפרובוקציות של חברי הלהקה לא הסתכמו רק ביחסים הבינאישיים ביניהם ועם צוותים שעבדו איתם. גם על הבמה ובווידיאו קליפים הם השתמשו באופנה ובבגדים כדי להתריס, בעיקר בסמלים אמריקניים: מכנסונים צמודים עם דגל ארצות הברית שלבש רוז להופעות לאורך כל שנות ה-90 או חולצת טי אדומה עם דמותו של הרוצח צ'רלס מנסון שלבש לעיני 60 אלף צופים ביפן ובקליפ לשיר Dead Horse משנת 1993.
אבל לא רק בגדים ודגלים הפכו את גאנז אנד רוזס ללהקה אייקונית. כבר מתחילת דרכם השתתפו בקליפים של הלהקה דוגמניות מפורסמות, ובראשן סטפני סימור – אחת הדוגמניות הבולטות של העשור ההוא, ומי שלימים גם הייתה בת זוגו של רוז. סימור הופיעה בשני קליפים, לשירים Don't Cry (לצד הדוגמנית והשחקנית דילן טייס, שאיתה הלכה מכות בקליפ לקול ההמון הגברי המשולהב) ו-November Rain, שבסופו היא מתה ונקברת עמוק באדמה. במציאות, סיפרה הדוגמנית מאוחר יותר, האהבה מתה הרבה קודם. עוד אמרה כי רוז היה מתעלל בה נפשית, בעוד הוא טען כי סימור מעולם לא הייתה נאמנה לו. השניים נפרדו לאחר מערכת יחסים מתוקשרת ולא יציבה של שנתיים בתחילת 1993, והשאירו אותנו עם שני קליפים מרהיבים ושמלת כלה בלתי נשכחת בעיצובה של כרמלה סוטרה במחיר 8,000 דולר.