קתלין טרנר
סליחה, במי מדובר? השחקנית קתלין טרנר בת ה-66 חוגגת 40 שנה להופעתה הקולנועית הראשונה בסרט "כחום הגוף", שהזניק אותה לכוכבות וסימן אותה כפאם פאטאל של שנות ה-80. טרנר החזירה לזירת הקולנוע את הנשים האפלות וההרסניות מתור הזהב של הפילם נואר, כממשיכת דרכה של טרנר אחרת, בלי קשר משפחתי כמובן – לנה טרנר, שהתמחתה בתפקידי נשים מפתות בשנות ה-40.
קתלין טרנר הוסיפה טוויסט עדכני, לאותו זמן, לדמות המוכרת של הבלונדינית הפתיינית שלוקחת את הגברים שחושקים בה באוטוסטרדה אל הגיהינום. כמעט עשור מאוחר יותר, היא העניקה את קולה לדמות המצוירת של ג'סיקה ראביט, שהיתה סך כל הפאם פאטאליות הקולנועיות של המאה ה-20 ארוזה בשמלה אדומה צמודה ורעמת תלתלים אדמוניים.
שנות ה-80 היו השנים הגדולות של טרנר על המסך. היא לא התמכרה לדמות הסטריאוטיפית של ציידת הסקס הנשית שהופיעה בסרטה הראשון, אלא גיוונה את הרפרטואר שלה בקומדיות, סרטי הרפתקאות, רומנטיקה נוסטלגית ודרמות משפחתיות. כשאת שחקנית טובה, את יכולה להימלט מהמשבצת ההוליוודית שסומנה עבורך ולעשות הכל.
את שנות האלפיים היא פגשה בגרסה מבוגרת יותר ודקיקה פחות, הרחק מחוץ לטווח הממדים והגילאים שבו תעשיית הקולנוע מאפשרת לנשים לאייש תפקידים ראשיים רומנטיים. משם והלאה היא משחקת בעיקר בתיאטרון ובהופעות אורח בטלוויזיה, כמו התפקיד האייקוני שלה ב"חברים" כאמו הטרנסג'נדרית של צ'נדלר.
למה אייקון? כשקתלין טרנר התגלתה לעולם בתפקיד האישה ש"גברים ירצחו בשבילה" בסרט "כחום הגוף" של לורנס קסדן, היא יצקה לדמות המוכרת של הפאם פאטאל הקולנועית תכונות חדשות – הקול הצרוד, הכמעט גברי, הנשיות הלא מתנצלת, והלהט המזיע שהיווה ניגוד למקבילותיה הקרירות ששלטו עד אז בפילם נואר. היא עצמה היתה "חום הגוף", והנשיות האפלה והמוחשכת יצאה החוצה ועיטרה את עצמה בגוונים הנוצרים תחת השמש הקופחת.
בדמויות הנשים החזקות שגילמה היה תמיד איזה מבט אירוני ומודע לעצמו, שהשאיר אותה נחשקת גם כשהממסד ההוליוודי ירק אותה אל מחוץ לשורותיו אחרי שמחלת הפרקים שממנה היא סובלת והתרופות המנפחות שנזקקה להן חיבלו במראה שלה. היא עצמה התלוננה לא אחת על האופן שבו עולם הקולנוע מתייחס לנשים מתבגרות וטענה שהתפקידים היחידים המוצעים לשחקניות שעברו את גיל 40 הוא אימהות מרושעות או רווקות זקנות. "התפיסה של האמריקאים בנוגע לסקס היא דפוקה", אמרה והתייחסה לשמרנות האמריקאית שמסרבת להיתכנות של סקס פוטוגני בין מי שהעזו להתקמט או להשמין.
טרנר מציגה את הפער הבולט לעין בין האישה היפה והזוהרת שכוכבי הוליווד התחרו ביניהם מי יהיה הראשון שיצא איתה, לבין אישה שכל עניינה הוא בלשרוד את הכאב היום יומי, להיגמל מאלכוהול, להחליף את הקולנוע בתיאטרון, להתבגר ולהגיד: "אז אני לא נראית היום כמו פעם. אני התגברתי על זה, תתגברו גם אתם".
למה לא? השחקנית שהתמחתה בקומדיות שחורות ולא היססה לצחוק על עצמה בתפקיד טרנסג'נדרית ב"חברים" (שם התייחסו אליה כ"אבא של צ'נדלר"), מגלה מחוץ למסך קצת פחות הומור עצמי ויותר מרירות. זה כולל את ההשתלחות שלה בכוכבות הצעירות של הקולנוע העכשווי שהן, לטענתה, נטולות סגנון אישי, אנורקסיות להחריד ומתייחסות רק לאיך שהן נראות ומתלבשות.
ובכל זאת: בתפקידה בגרסה הבימתית של "הבוגר" יש לה 20 שניות בעירום, שעליהן היא חטפה אש דרקונית. היא לא יודעת למה אנשים מצפים, אמרה, אבל כך נראים אנשים בגילה וגם אם כולם זוכרים את הגוף המדהים שהיה לה בגיל 26 בסרט ההוא, היא שמחה לשמש אור לנשים אחרות שמתפשטות רק בחושך.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.