בשנת 2005 קיבלה הזמרת טינה טרנר את פרס מרכז קנדי בוושינגטון, המוענק מאז 1978 לדמויות מפתח מתעשיית הבידור בארצות הברית. המחווה לטרנר, מהזמרות האמריקניות הגדולות בכל הזמנים, הופקדה בידיה של ביונסה, שעלתה לבמה בשמלת פאייטים אדומה והדוקה. את להיטה של טרנר Proud Mary, היא הקדישה לשתי הטינות בחייה: אמהּ הביולוגית טינה נואלס ואמהּ הרוחנית טינה טרנר, שהביטה מחויכת בריגוש שאחז בביונסה הצעירה. "לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שבה ראיתי אותך מופיעה", אמרה ביונסה, "מעולם לא ראיתי בחיי אישה כה עוצמתית, כה חסרת פחד, כה נהדרת. והרגליים האלה!"
הבחירה בשמלה אדומה עם שסעים לאורכה היא לא החלטה רגעית של סטייליסט או בגד ששלפה ביונסה על הדרך – היא מחווה, הצהרה, נקודת מפנה. שמלות מיני אדומות מלוות משנות ה-80 את הקריירה של טרנר, שבתחילת אותו עשור המציאה את עצמה מחדש כזמרת רוק לאחר פרידה מבן זוגה האלים ושותפה המוזיקלי אייק טרנר.
בסרט התיעודי החדש "טינה", הסוקר את חייה האישיים והמקצועיים לאורך שעתיים, מספרת טרנר על השינוי המקצועי בסגנון המוזיקה והמלתחה שהותאמה לו. היא זנחה את שמלות הקברט בסגנון לאס וגאס שלבשה קודם (שהיו לא פחות סקסיות) ויצרה לעצמה תדמית של כוכבת רוק עם שיער מחושמל, קצר וגבוה ("השיער הארוך היה מקושר לאייק וטינה") ושמלות מיני קצרצרות עם כתפיות ספגטי.
"טינה", המוקרן בימים אלו בפסטיבל הסרטים "דוקאביב", הוא דיוקן מרהיב המשלב קטעי ארכיון לצד ריאיון חשוף עם טרנר בת ה-81. מתבקש לחבר בינו לבין סרט מדובר אחר המוצג בפסטיבל (ובהמשך יוקרן ב-HOT8), "המלכה שושנה" על חייה של מלכת הזמר הישראלי שושנה דמארי, שנפטרה בגיל 82 בשנת 2006. שני הסרטים מחטטים ברומנים שהיו או לא היו עם גברים בחייהן, ובוחנים את העליות והירידות בקריירה המוזיקלית של השתיים. על אף שהעיסוק בלבוש שלהן לא זוכה לניתוח בשני הסרטים, לאורך הקריירה ניסחו טינה טרנר ושושנה דמארי, כל אחת בדרכה, סגנון אישי ייחודי ובולט.
בעידן שבו כוכבות פופ בינלאומיות וישראליות נעזרות בצוותי יופי וסטיילינג המכתיבים להן מה ללבוש במטרה לייצר מראה שנדבק בזיכרון – טרנר ודמארי בראו בדמותן סגנון שהלם באופן עקבי את המוזיקה שלהן. טרנר יצרה מראה מחוספס שהתכתב עם מוזיקת הרוק בשנות ה-80; דמארי בחרה בשמלות ערב משולבות ברקמה מקומית – מתימנית ועד פלסטינית – כמו אלו של בית האופנה משכית או שמלת הכאפייה הנודעת של רוז'י בן יוסף שעוצבה לאחר מלחמת ששת הימים.
בגדים אלה היו המשך ישיר למוזיקה השורשית שבקעה מגרונה של דמארי, לצד "עגילי דמאר", שם קוד לעגילי שנדליר במראה תימני העשויים בסגנון הפיליגרן המסורתי, אשר נתלו על תנוכיה כסימן היכר. דמארי הייתה אייקון האופנה הראשון בישראל וזכתה לתצוגת הוקרה שהפיק מוטי רייף בשנת היובל למדינה, כשדוגמניות צעדו בבגדיה האייקוניים לצדה על המסלול. הייתה זו הכרה ראשונה בכך שמעבר למוזיקה הנפלאה ששרה לאורך השנים, לדמארי גם חשיבות גדולה והשפעה על האופנה בישראל.
כשתי נשים עצמאיות שהגיעו מאוכלוסיות מוחלשות – טרנר כאפרו-אמריקנית, דמארי כעולה מתימן – הסגנון האישי לא היה רק פרפורמנס או בגדים לבמה. בתעשיית המוזיקה הלבנה, נדמה כי כל אחת מהשתיים בחרה "לכבוש" מקום באמצעות התנגדות למיינסטרים ומראה של עודפות. שמלות המיני של טרנר, שחשפו ירכיים שריריות, לצד שיער גרנדיוזי שנראה כאילו נלקח מעולם הפאנק והריקוד האגרסיבי על הבמה, היו כל מה שאמריקה הלבנה בתקופה השמרנית של הנשיא רונלד רייגן התקשתה לבלוע.
"כואב להיות מיעוט"', אמרה בריאיון ל"רולינג סטון" בשנת 1986 (בשנת 1967 הופיעה טרנר על שער הגיליון השני אי פעם של המגזין היוקרתי. לפניה היה זה ג'ון לנון). "מסתכלים עליי מלמעלה כי אני שחורה. זה נצחי, כמו קללה. אנחנו יכולים לעמוד כאן עכשיו, אבל הזיכרון עדיין שם, כי אנחנו ממותגים. אני מאחלת לנו, כאנשים שחורים, לשוב ולהיות פנטסטיים כפי שהיינו לפני שהודחנו והפכנו לעבדים".
העודפות והמראה החזק, יש שיגידו "לא נשי", ליוו גם את הופעתה של שושנה דמארי, עם תנועות הידיים המוגזמות והראש שהייתה מסיטה מעלה בכל פעם ששרה. השמלות האלגנטיות מעוטרות הרקמה התימנית והכפתנים רחבי השרוולים שלבשה מסוף שנות ה-40 ואילך, היו ההפך הגמור מבגדי החאקי של הצבר הישראלי ומאוחר יותר מהסגנון הסגפני של תקופת הצנע. דמארי נראתה לא מכאן. היא מינפה את המראה האחר שלה לאקזוטיות שקנתה לה פרסום בעולם. לא פלא שמהר מאוד היא מצאה את עצמה זוכה לגדולה בארצות הברית, שם המראה האתני והזר עבד לטובתה.
כמו טרנר, דמארי הייתה גדולה לא רק מהחיים. השמלות עתירות הבד עם השרוולים הרחבים, שהכפילו את גודלן על הבמה בכל פעם שהניפה את ידיה הצדה, היו, ככל הנראה, דרכה של דמארי לתפוס נפח. פיזי ומטפיזי. לא פלא ש-15 שנה לאחר מותה, רק בודדות הצליחו להתחרות על מקומה כאייקון אופנה ישראלי, ביניהן רונית אלקבץ ועפרה חזה.
