אמה סטון
סליחה, במי מדובר? השחקנית שהכי מזוהה עם מראה ג'ינג'י למרות שהיא בלונדינית במקור, מגיעה בעסקת חבילה עם פרס אוסקר (על "לה לה לנד"), שורשים קתוליים, גנים שבדיים, ותועפות של סטייל שקיבל חותמת רשמית השנה עם כיכובה בסרט "קרואלה", שהפך את המרשעת הקלאסית של וולט דיסני לפאשניסטה משודרגת.
סטון, שחוגגת יום הולדת 33 השבוע, בוחרת בחוכמה את תפקידיה הקולנועיים, כמו גם את הופעותיה על השטיחים האדומים. יש לה, כנראה, מצפן פנימי שמכוון אותה היטב בנפתולי ה"לעשות" ו"לא לעשות" בכל הקשור להתנהלותה הציבורית.
לאורך קריירה לא מאוד ארוכה אך בהחלט מרשימה שהיא מנהלת, סטון מיצבה את עצמה דרך שורה של תפקידים נחשקים כאחת הכוכבות הכי לוהטות בהוליווד. היא התחילה את המסע שלה כמושא אהבתו של ג'ונה היל ב"סופר באד – חרמן על הזמן", המשיכה ל"בית השפנפנות" ו"באה בקלות", שמיקם אותה במשבצת הבחורה היפה של קומדיות תיכוניסטים, ומיד אחריהם דילגה אל מעמד נערת החלומות בסרטי "ספיידרמן". עוד קפיצת התבגרות קלה (ופרס אוסקר) היא עשתה לצידו של ראיין גוסלינג ב"לה לה לנד", וקינחה, לעת עתה, ב"קרואלה" – הצעד המתבקש בדרך שהיא סוללת לעצמה כאיט גירל ההוליוודית של העשור האחרון.
למה אייקון? סטון מסנכרנת באופן מעורר הערכה בין מסע ההתבגרות הקולנועי שלה לאופן שבו היא יוצרת פרסונה אופנתית משל עצמה. יש לה יכולות דרמטיות מוכחות, תזמון קומי וסקסיות-במידה. היא משתמשת בהם כשהיא משחקת, וכשהיא מתלבשת.
גם המעבר שלה מהנערה הבלונדינית לאישה האדמונית, הוא חלק מהמסע שלה לכיבוש הוליווד. שם היא צועדת לתוך הנעליים הפנויות למדי שמותירות אחריהן ג'וליה רוברטס ואנג'לינה ג'ולי. סטון מבססת תדמית שהיא מעין שילוב של שתיהן – החמימות המחויכת של רוברטס מעורבבת עם החושניות האפלה של ג'ולי. הצירוף הזה, בינתיים, עושה את העבודה.
לאט אך בבטחה, היא הופכת להיות הכוכבת שמסומנת בהוליווד (גם קופתית) כמי ש"יש לה את זה". היא מילקשייק ופאי דובדבנים בדיוק כמו שהאמריקאים אוהבים, ואת מה שהיא לא מביאה מהבית, היא יודעת לרכוש.
היא משדרת ביטחון עצמי כמעט יהיר, אך משתפת בקשיים רגשיים ובהתקפי חרדה. מתלבשת להפליא, אך מודה שהיא נשענת על סטייליסטים משובחים ויחסי קירבה עם מעצבים נחשבים. הכנות הזו כובשת, גם אם היא חלק מאסטרטגיה שיווקית מכוונת.
מה שמייחד את דמותה בנוף כוכבות הוליווד הגנריות, היא החוכמה לא להתביית על הטייפ-קאסט הראשוני של מלכת השכבה ולשחוק אותו עד דק בשורה של תפקידים זהים, אלא להשכיל ליצור דמות שמתפתחת וגדלה עם הזמן. היא חצבה לה נישה ייחודית בגלריה, המצומצמת למדי, של תפקידים הוליוודיים לנשים שאינן עוד נערות תיכון נחשקות.
גם בהופעותיה הפומביות, סטון יוצרת לעצמה תדמית אופנתית מובחנת שמתבססת על שמלות קוקטייל קצרצרות, שמלות נסיכותיות "עם קטע", אומץ צבעוני ומוטיבים שהושאלו מהגרדרובה הגברית.
השנה ב"קרואלה" היא לקחה את התדמית המתוחכמת הזו צעד נוסף קדימה וסימנה וי על אחת הדמויות המרושעות והאייקוניות של תרבות הפופ. היא הצליחה לגלם תאוות בצע באופן שהעניק לרשעות סגנון וחן. נדמה שיש יותר מקצת דמיון בין השימוש שעושה אסטלה בסרט באלטר-אגו של קרואלה בדרכה לצמרת של עולם האופנה הבריטי, לבין האופן שבו מתייחסת סטון עצמה לדמות הפומבית שלה (כולל צביעת השיער לצורך שינוי תדמית הכרחי).
למה לא? קרואלה דה ויל בלי רשעות ובלי סיגריה נעוצה בפומית, היא לא באמת קרואלה דה ויל. למרות הבחירה המבורכת שאף דלמטי לא יאבד את עורו לטובת מעיל פרווה אופנתי, הגרסה האנושית והנחמדה של 2021, שתואמת את האקלים התרבותי הנוכחי, גזלה מאיתנו את האביזר האייקוני הזה.
ובכל זאת: סטון, כמו קרואלה, לא פוטרת את האופנה כתחום קליל וחסר חשיבות, אלא מודעת לאפשרות להשתמש בבגדים כדרך לבטא את עצמך ולתפוס שליטה על חייך. זו אג'נדה ראויה, ללא ספק, גם אם היא מודה כי בסופו של דבר, מדובר במשחק מאוד מהנה של מי שמבלה את חייה בשמלות היפות בעולם כשהיא צועדת על שטיחים אדומים.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
