בכניסה למחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל מרחפות באוויר שתי עבודות מינימליסטיות, פשוטות לכאורה, עד כי אפשר בקלות לפתור אותן במבט ולהמשיך הלאה. אין בהן את הגרנדיוזיות המזוהה בדרך כלל עם עבודות גמר של סטודנטים במחלקות לעיצוב אופנה והן מתכתבות עם פריטי לבוש יומיומיים, מהסוג שרובנו מחזיקים בארון הבגדים. דווקא בשל כך, הפרויקטים "בגו" של איתי שיפטן ו"זריחה בפינות כיכר העיר" של תמיר נייגר, מדריכים אותנו לחשוב מחדש על הבגדים שאנו לובשים ומציעים נקודת מבט חדשה ומאתגרת.
צפו: עבודות הגמר של תמיר נייגר, לאה לוי ומעיין גולדברג
(צילום: אלה מוסרי, אורי פורט, רוסקו רז)
"במסגרת הפרויקט יצרתי סדרת בגדים ששואפת להתמודד, בחוקיה החומריים והצורניים, עם תחושת העומס שלתפיסתי קיימת בשדה האופנה העכשווי", מצהיר שיפטן על עבודתו ומנכיח זאת בפרויקט שאפתני שמבקש להגדיר את פעולת העיצוב ועבודתו של המעצב. "במקום להיקלע למערכת הסבוכה של רפרנסים וסימנים, השגורה בתחום, אני מבקש לחזור למחשבה העולה מפעולת ההתלבשות הראשונית". חולצה בצבע תכלת ללא כפתורים הנסגרת בקשירה לצד וחולצת מעטפת לבנה מדגימות את חוויית הלבוש שמציע שיפטן: פשוטה מחד, גנדרנית מאידך.
לצידו מציג נייגר את "זריחה בפינות כיכר העיר" – מהפרויקטים הטובים במחלקה בזכות חשיבה עיצובית שמשולבת גם בלא מעט הומור שמעלה חיוך בצופה. כיסים הפורצים החוצה מתוך זוג מכנסיים כהים, מפשעה שניצבת כמו זקפה לאומית, וקו כפתורים של חולצה המתרומם מעלה כגל – מציפים שאלות על גוף, מגע ומיניות מרומזת בעידן שכולו In Your Face. "הפרויקט עוסק בחיכוך שבין בגד לגוף, וגם החיכוך שהגוף דורש", מסביר נייגר במילים מתפתלות את המתח המיני והשאלות האסתטיות והעיצוביות שהוא מציף. "מתוך הבגד יוצאת זעקה שחושפת יצר".
15 צפייה בגלריה
"הפרויקט עוסק בחיכוך שבין בגד לגוף, וגם החיכוך שהגוף דורש". עיצוב של תמיר נייגר
(צילום: גיא רשקו)
34 בוגרי המחלקה לצורפות ואופנה של בצלאל במחזור 2024 החלו את לימודיהם בקורונה, אותגרו במהלך ההפיכה המשטרית וסיימו את לימודיהם בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל. לדברי ראש המחלקה שלי סתת, רצף האירועים חייב אותם להיות יעילים, מכילים ואמפתיים יותר. אירועים אלו הקרינו באופן ישיר גם על עבודות הבוגרים, שרובם בחרו לעסוק באישי, חלקם התייחסו ל"מצב" באופן מעורר מחשבה, בודדים הסתפקו בתרגום מילולי וחסר מעוף למציאות שבחוץ. "העבודות מציפות מגוון נושאים, רובם אישיים", מציינת סתת, "ומגוון הדעות והנושאים הם תוצר של חינוך לאזרחות, לקבלת האחר, לחופש הביטוי והיצירה".
המחלקה הירושלמית לצורפות ואופנה (גילוי נאות: הכותב מרצה במחלקה לתרבות חומרית וחזותית בבצלאל) מחנכת לעבודה בסביבת הגוף ופועלת ליצירת שיח רב-תחומי הכולל עבודות לבוש, צורפות, הנעלה, אביזרים, והשילוב ביניהם, לצד פרויקטים אקספרימנטליים כמו "שממה" של סתיו יוגב, שהציגה זוג יציקות לבנות שמדמות טורסו פיסולי עטופות בד שסבבו על ציר המאפשר מבט של 360 מעלות. פרויקט זה הזכיר לנו את עבודתו של חוסיין שאלאיין לקולקציית Inertia מאביב-קיץ 2006, כפי שהוצגה לאחרונה ברטרוספקטיבה של המעצב במוזיאון העיצוב בשנגחאי, סין.
15 צפייה בגלריה
פריטי לבוש המתכתבים עם הגנה פיזית על הגוף. פרויקט הגמר של אלינור עשור
(צילום: שלו אריאל)
בין הפרויקטים המגובשים שהוצגו, בלטו "פרומים" של אלינור עשור, שיצרה פריטי לבוש המתכתבים עם הגנה פיזית על הגוף, כמו מעיל אוברסייז אפור שסרגה בעצמה ומלא בספוג המייצר את אותה שכבת הגנה מתבקשת. עשור הציגה שלל פריטי לבוש ואביזרים ביד בטוחה ועמלנית, כמו חוטי עור בצבע אבן שתפרה אחד לאחד ליצירת חלק לבוש עליון פיסולי. למרות הסגנון הדה-קונסטרוקטיבי, הפרויקט של עשור שמר על התכתבות עם אופנה עכשווית, ומעניין יהיה לראות אם תפתח חלקים ממנו לפריטי לבוש ואביזרים מסחריים.
פרויקט נוסף שבלט היה "ללא" של לאה לוי, שיצרה שתי שמלות סרוגות ותיק. לצד טכניקת סריגה מרשימה וטעם טוב (עניין שאין להקל בו ראש), לוי הציגה כתב יד אופנתי, סקסי ונחשק, מילים שעד לפני כמה שנים נחשבו לחילול הקודש בבצלאל.
רעיונות יפים בלטו גם בפרויקטים "מיטלטלין" של סלמא אסדי שעסקה בעקורים והציוד שאותו הם נושאים על גופם, כמו מערכת לבוש שהורכבה מחליפת מכנסיים בצבע אבן ומזרן בדוגמת מעוינים שקופל כתיק גב גדול ממדים; שקד גדליהו יצרה פריטי עור בווליום מרשים בפרויקט "אנטומופוביה"; ומעניין להתעכב על אוסף מעילי האוברסייז של מיכאל ברסאנו, שבהחלטה אוצרותית נכונה (של אוצרי התערוכה: סתת ומעצב האופנה ענר שבח; נעילה: 21 באוגוסט) מוצבים עם הגב לעבר הוויטרינה החיצונית של כיתת הלימוד, החשופה לעיני העוברים ושבים בכניסה לבניין החדש של בצלאל במרכז העיר.
15 צפייה בגלריה
ענק צוואר עשוי חוליות פורצלן לבן עם משיחת צבע. פרויקט הגמר של תומי חגי
(צילום: יותם קיפר )
שני פרויקטים מצוינים מדגימים את כוחה של המחלקה, שמבדלת את עשייתה בנוף האקדמי בישראל. תומי חגי הציבה בפרויקט "צָחִיחַ-שְמֵימִי" בדי ענק מצוירים המתארים חלומות שחוותה (ו"מסרים מהתת-מודע שאני מקבלת", סיפרה לנו) לצד אובייקטים עיצוביים יפהפיים כמו זוג ענקי צוואר עשויים חוליות פורצלן לבן עם משיחת צבע באדום וכחול, וסוגר עשוי סיליקון. לצידם הציגה שרשרת פיסולית שנראית כמו עצמות וחוליות של מאובנים – צורניות, שלדבריה, קיבלה השראה מהמדבר של באר שבע, עיר מגוריה.
15 צפייה בגלריה
נעליים מעור בשילוב סלעי בזלת. פרויקט הגמר "התקדמות במקום" של ליאור אלבז
(צילום: גיא רשקו)
שילוב בין הטבעי למלאכותי בלט גם בפרויקט "התקדמות במקום" של ליאור אלבז, זוכת פרס אנדי לשנת 2024. אלבז יצרה שלושה זוגות נעליים מעור בשילוב סלעי בזלת, שמבקשים להטיל ספק בפונקציה הסימבולית של הנעל. "הן חורגות מגבול תפקידן המקובל, ובוחנות את המחשבה שהתקדמות היא לרוב מתוך כוח האינרציה ולא מתוך כוונה אקטיבית. הנעליים מזמינות התקדמות מנטלית, התבוננות פנימית והתמקדות בצעד הבא", היא מסבירה.
15 צפייה בגלריה
נוצר לאחר מחקר על בינה מלאכותית. פרויקט הגמר Echoes of humanity של מעיין גולדברג
(צילום: גיא רשקו)
הפרויקט של אלבז הוא אחד מיני רבים של עיצוב נעליים, מהדיסציפלינות החזקות של המחלקה, וניתן להזכיר לצידו גם את הפרויקט Echoes of humanity של מעיין גולדברג, שנוצר לאחר מחקר על בינה מלאכותית. הנעליים שיצרה, שנראות כמו Inside-Out של עצמות כף הרגל, נוצרו מעצמות שנסרקו בסי.טי ועוותו על ידי גולדברג. מלבד החשיבה החדשנית, התוצאה הסופית מרהיבה, ולפי כללי המחלקה, גם אפשר ללכת בהן מספר צעדים לא מבוטל.
